שנתיים של מלחמה בעזה, וחמאס חזר לשלוט ברצועה כאילו כלום. ישראל איבדה את היכולת לקבל החלטות, והעסק מנוהל מוושינגטון פינת קרית גת.
שיקום העוטף והצפון רחוק מסיום, שלא לומר מההתחלה. המבנים שנפגעו במתקפה האיראנית הם בגדר אנדרטאות.
ישראל היא מדינה מצורעת, האנטישמיות חוגגת, ראש הממשלה שלה הוא אדם שיש נגדו צו מעצר בינלאומי והוא פרסונה נון גרטה כמעט בכל העולם המערבי.
יוקר המחייה הולך ומאמיר. נתוני הפשיעה שוברים שיאים, וכך גם הפקקים ותאונות הדרכים.
הישגי מערכת החינוך צונחים, תפקידים רבים נותרים בלתי מאוישים, וועדת חקירה לחקירת המחדל - ועדת חקירה כלשהי - טרם הוקמה.
אין בישראל שר בריאות, גם אין שר פנים, לא עבודה ולא רווחה. על תיפקוד השרים במשרדים המאוישים, שרובם מומצאים, אין טעם לדבר.
קואליציה שלמה עסוקה באיך ממשיכים לממן את ההשתמטות החרדים, במקביל להכבדת נטל המילואים על כל השאר.
ומיליוני ישראלים עוברים שטיפת מוח קולקטיבית, שגורמת להם לא להתעניין בשום דבר מכל זה.
ספרו לי עוד על הפצ״ר.
As a Dual British-Israeli citizen who survived 471 days in Hamas captivity, I am deeply saddened by your decision @Keir_Starmer to recognise Palestinian statehood. This move does not advance peace—it risks rewarding terror. It sends a dangerous message: that violence earns legitimacy.
By legitimising a state entity while Hamas still controls Gaza and continues its campaign of terror, you are not promoting a solution; you are prolonging the conflict. Recognition under these conditions emboldens extremists and undermines any hope for genuine peace.
Shame on you.