על הסקרים ועל היאוש -
הם רוצים שתרגישו מיואשים. הם רוצים שלא תצאו. הם רוצים שתדברו על לרדת מהארץ. הם רוצים שלא תצביעו.
כי אם תצביעו - הם יפסידו.
עכשיו נגמרו התירוצים, נגמרו החגים, נגמרו החופשות.
ממחר - אתם עובדים בזה: משכנעים, מעודדים, מתנדבים - ומנצחים.
לדעתי ראשי האופוזיציה צריכים לדבר פחות על מה שהיה, ויותר על מה שיהיה. ומה שיהיה אם נתניהו נשאר בשלטון זה פחד אלוהים.
הרי זה ברור לכל אדם שטיפה שפיות נותרה בו, שאם נתניהו נשאר ראש ממשלה אחרי הבחירות האלה, הבידוד הבינלאומי שאנחנו חווים כרגע הוא רק קדימון.
ולא, אני לא מדבר שלא נעים לטוס לחו״ל כישראלים. זו תהיה הדאגה הכי קטנה שלנו.
המשך שלטון נתניהו פירושו בודאות הליכה למשטר סנקציות אגרסיבי, שספק רק אם ישראל תוכל לעמוד בו.
בנובמבר בית הנבחרים צפוי להתהפך, ויתכן מאד שגם הסנאט; בעוד שנתיים סיכוי גבוה שנראה נשיא דמוקרטי, מאותה מפלגה שנתניהו כבר למעלה מעשור עסוק בלהחריב את היחסים איתה ולהשאיר אדמה חרוכה.
הוטו האמריקאי באו״ם יעלם, החלטות או״ם שיחייבו את ישראל לסגת מיו״ש והכרזה על הקמת מדינה פלסטינית יתקבלו די מהר וארה״ב לא תנסה אפילו לעצור את זה. הכרה אמריקאית במדינה הפלסטינית החדשה תהיה עובדה מוגמרת.
מי שחושב שהסנקציות יעצרו רק בהתנחלויות - אידיוט. כל חברה ישראלית שפועלת מעבר לקו הירוק תהיה על הכוונת, כולל סנקציות אישיות נגד דמויות בקהילה העסקית.
אירועי ספורט ותרבות כבר היום כמעט ואין, ומספרם ירד לאפס; ומי שחושב שההייטק יוכל להמשיך לפעול בבועה העליזה שהוא נמצא בה היום - שיחשוב שוב. משקיעים יברחו מפה כמו מאש, ואני חרד גם להמשך קיומם של סניפים של חברות רב לאומיות - לאנשים נראה שפעילות של סניפי פיתוח של מיקרוסופט, גוגל וכו׳ בתנאים האלה היא מובנת מאליה. היא לא.
זה לא יקרה ביום אחד, אבל זה יקרה די מהר.
מצבה הבינלאומי של ישראל לא יהיה שונה בהרבה מאיראן ורוסיה, רק שלנו יש קצת פחות אנשים וקצת פחות שטח.
משטר סנקציות על ישראל יהווה סכנה קיומית ומיידית.
זה המחיר של המשך שלטון נתניהו. נראה שחלקים גדולים בציבור לא מבינים מה עומד על הפרק.
קשה לתפוס את עומק המחדל הביטחוני.
(אורי משגב)
עשרות טייסים עומאנים הטיסו באין מפריע מהאמירויות מטוסים עמוסי ישראלים לנתב"ג. כשלחברות הישראליות אסור - בגלל הסיכון באמירויות!!!
אם היו שניים ג׳יהאדיסטים כאלה באחת הטיסות בקוקפיט, הם לא היו צריכים לדקור אחד את השני ולריב. פשוט לרסק ביחד את המטוס לעזריאלי או לקריה.
או סתם לקרקע המדבר, כמו השבוע.
היינו כפסע מלהיות עכשיו באסון אסטרטגי, אבל לאומי כבד, הלוויות של משפחות שלמות.
במקום לרוץ לנתב"ג ולראיונות בפוקס ניוז ולסוכה עם זיני, השניים האלה היו צריכים להסתגר ולהתפטר.
שרה מינתה את דוד זיני כי הוא אחיו של שמואל זיני, יד ימינו של פאליק. היא ניסתה קודם למנות אותו לרמטכ"ל.
הוא לא מתאים, חסר ניסיון מודיעיני ופיקודי ברמה הנדרשת. לא דובר אנגלית וגם לא ערבית. משיחי, חרד"לי. התעסק גם השבוע בלרדוף עיתונאים. ולסרב להצמיד לאייזנקוט וגולן אבטחת שב"כ למרות שהם מאוימים בדרגה גבוהה, ועל בנט נזרקה השבוע מלחיה שפגעה בעוזרת שלו.
הוא אגב הוסיף חטא על פשע כשמינה לסגן את נ', עוד סרוג כמוהו, שמאוד לא הרשים בעברו בשב"כ ובמל"ל.
כשזיני מונה כתבתי כאן מנהמת לבי שנתניהו מפקיר ומסכן את ביטחון ישראל במינוי נאמנים משפחתיים. גם במוסד כמובן, ובעוד תפקידי מפתח. כולנו ראינו בשבוע שעבר בתדהמה וכלימה את ראש המל"ל והמזכיר הצבאי מוחאים לו כפיים באו"ם כמו היו ניקול ראידמן ועידית סילמן.
זה כל כך מטורף.
אפשר להשתגע.
המחדל של שב״כ ומשרד התחבורה שהתירו לטייס עומני לטוס לישראל בלי בדיקות רקע מתעצם. WSJ מפרסם כי עומן אסרה להעסיקו בחברות התעופה שלה בשל תהליכי הקצנה האסלאמית שעבר. לא ברור אם היא העבירה את המידע לפליי דובאי. אם זה כך מדובר בחוסר תאום מודיעיני ורשלנות כמו ב9/11. בכל מקרה הכישלון הישראלי זועק לשמיים. גם בעבר טייסים עומנים הטיסו מטוסי נוסעים לישראל. ישראל לא אכפה את הנחיותיה שלה, שיש לבצע בדיקות רקע לטייסים ממדינות שאין עמן יחסים דיפלומטים. זיני ורגב מאשים כעת אחד את השני. מבחינת החקירה צריך לצאת מהנחה שהמטוס התרסק והאסון ההמוני התרחש.
במקום לשלוח אותנו לעשות תינוקות אפשר להפריד בין דת למזומן ולהפסיק את מנגנון המימון של חילונים בכסף ובחיים כלפי האוכלוסייה הדתית הנצלנית.
הפרדת דת ממזומן, ביטול מערכות החינוך החרדיות והדתיות וביטול כל הפריווילגיות של החרדים והדתיים בתחומי גיוס, הסדר ופטור.
החילון יבוא לבד.
כל הזמן שומעים "צריך 61".
למה בעצם?
ממשלה לא צריכה 61 בעד.
מספיק שיש רוב - אין 61 נגד.
יש רוב של כ 70-50 נגד קואליצית הטבח !
תגידו "זו לא ממשלה יציבה"?
בדנמרק כל הממשלות בין 72 ל 98 היו ממשלות מיעוט.
ממשלת רבין היתה ממשלת מיעוט עם רוב של תמיכה מבחוץ מ93 ועד רצח רבין.
#מהפך
הטייס שניסה לרסק את המטוס מדובאי כבר נפסל לטיסה בחברת התעופה העומנית אך הטיס מטוס לישראל.
עכשיו יש תפקיד מאוד מוגדר לאגף הביטחון במשרד התחבורה: "אבחון ביטחוני של טיסות זרות הנכנסות לישראל".
ממש ייעוד מוגדר.
יש אבא ואמא למחדל. יש מנהל, יש מנכ"ל למשרד הזה ובראש המשרד עומדת שרה.
אני עכשיו בדרום צרפת ונתקלתי היום בהפגנה של ״תלמידי התיכון״ עאלק - רוב המפגינים שרואים כאן זה מוסלמים ונשים מכוסות שבחרו באלימות דתית.
אני דובר צרפתית ויש לי פה חברים. ממה שאני רואה וקורא ומקשיב - צרפת מתאחדת עכשיו סביב הזהות החילונית שלה, כדי למנוע מהאסלאם הפוליטי להשתלט. הצרפתי הממוצע מבין שאין מה להיות סובלניים ומכילים יותר כלפי אנשים פרימיטיבים שמכסים נשים, שרוצים חוקי שריעה וששונאים את ערכי המערב.
מדהים שבישראל רואים דווקא תהליך הפוך, במקום שאנחנו נתכנס לזהות החילונית המערבית מול הכאוס הדתי המזרח תיכוני, דווקא אנחנו כישראלים מאמצים את הנרטיב האסלאמי. מכסים את הנשים, ממשלה שמזדעקת מכתף חשופה של אישה וסוגדת לכל מי שתתכסה או למי שרק ישמור שבת או תפריש חלה. הנוער הנודר והדוקר שלנו, זה בני הנוער האומללים והשבורים של המוסלמים פה.
אז לפני חודשיים ניתנה התרעה של השב"כ על פרצות אבטחה בטיסות מאמירויות. ישירות על ידי ראש הזב"כ זיני, נאמנו של נתניהו.
ומה עשה נתניהו? ומה עשו ישראל כץ, מירי רגב וגדעון סער? ומה עשה יו"ר ועדת חוץ ובטחון, חביב האדמו"רים ועסקני ההשתמטות? בקיצור – פעם נוספת ניתנה התרעה, ונתניהו וכל שותפיו לא עשו שום דבר.
הפעם קרה נס בזכות עוז הרוח והתושיה של בודדים על המטוס. ב-7.10 שום נס לא קרה. והחבורה המסוכנת והכושלת הזו לא למדה שום דבר.
נתניהו הוא לא מר ביטחון. הוא מר כישלון. הוא אטום, הוא מקיף עצמו באנשים בינוניים ומטה. הוא יהיר. ובעיקר – הוא דרוך ונחוש רק מול מצלמות.
מהבוקר ניתן לפרסם כי קמ״ן אוגדת עזה בטבח השבעה באוקטובר היה סא״ל אריה עמידרור, בנו של אלוף במיל׳ יעקב עמידרור, לשעבר ראש המל״ל. הבן עמידרור התעלם, בז וזלזל בכל האזהרות לפני הטבח. האב עמידרור הביע התנגדות נמרצת מאז הטבח להקמת ועדת חקירה ממלכתית, ובשלל הראיונות שנתן לכל כלי התקשורת מעולם לא נתן גילוי נאות בנוגע לבנו.
ועוד נקודה: מה היה קורה, איזה רעש וצרחות, אם קמ״ן אוגדת עזה היה למשל הבן של שקמה ברסלר או הבן של גלי בהרב מיארה
הערב (22:50) יוקרן בערוץ 13 הסרט ״התעוררות״ שמתעד את המחאה הגדולה בתולדות המדינה. וזו הזדמנות טובה עבורי לנסות ולהזכיר כמה דברים שקצת שכחנו בתוך מבול הפסימיות ששוטף את מחנה השינוי חודש לפני הבחירות:
1. רוב העם לא רוצה בהמשך כהונת הממשלה הנוכחית. גם כשהסקרים לא נהדרים, כשלגוש איזנקוט נראה שאין רוב (או שיש רוב זעום וגם זה רק בתמיכת רע״מ, שכל הנהגת הגוש זולת גולן מסרבת לקבל), אין שאלה שנתניהו ואנשיו לא קרובים לתמיכה ממנו נהנו בעבר. למפלגות הקואליציה יש 68 מנדטים בכנסת הנוכחית. בסקר הרציני (כלומר, ללא ערוצים 14 ו-15) הכי טוב שלהם - סקר 13 מאתמול - יש להם 54 מנדטים. וזה כשכולם עוברים את החסימה, כולל פייגלין, וינטר ושות׳.
2. לפחות מפלגה ערבית אחת כבר אותתה שתעמוד בכל הדרישות שגדי איזנקוט מציג כרגע: הכרה במדינה יהודית ודמוקרטית, אימוץ ערכי מגילת העצמאות, הכרה בחובת שירות והכרה בחמאס כארגון טרור - וזו רע״מ. גם המשותפת, אגב, לא בדיוק מורכבת מחובבי חמאס (הפוליטיקאי האחד שכתב פעם אחת, לפני שלוש שנים, מאמר שממנו משתמעת אי-סלידה מחמאס, בדרך להיפסל ממילא). לכל הפחות, ישנה יד מושטת מכיוונם של 21% מאזרחי המדינה. רבין ידע להושיט להם יד אחרי בחירות 92׳ גם בלי שיהיו חלק מהממשלה, בתמורה להסכם לצמצום פערים במגזר הערבי. גם לפיד ובנט ידעו, וביתר שאת. איזנקוט יהיה חייב לנהוג באופן דומה.
3. הבחירות האלה הן לא (רק) משאל עם על מנהיגותו של בנימין נתניהו. הן גם לא מבחן ל׳מי יותר חזק׳ או ׳מי יכסח ת׳ערבים יותר׳. אפילו לא על ׳אחדות׳. בכל הדברים האלה - הימין מצליח, איכשהו, בעזרת תקשורת מגויסת וכנועה ובעזרת פוליטיקאים מפוחדים מהמרכז, לשלוט בנראטיב. אבל חשוב שנזכור: אלה בחירות על ההפיכה המשטרית, שמעולם לא זכתה לתמיכת רוב העם. בחירות על ניהול הסכסוך וחיזוק החמאס, שהביא ל-7.10 ולמלחמת נצח חסרת יעדי סיום. על משבר חסר תקדים ביחסי החוץ של ישראל, שהפכה לאחת המדינות השנואות בתבל לרבות בארה״ב, בת הברית הגדולה, דווקא כשהיא לכאורה מנצחת בשדה הקרב. על כניסתה של קטאר לתוככי לשכת רה״מ. על שחיתות בלתי נתפסת, לא רק של ראש הממשלה אלא של שלל שריו, חברי הכנסת שלו, יועציהם ומקורביהם. על שימת סוף להדתה הבלתי נתפסת והאגרסיבית, על דחיקת אנשי קהלת וחבריהם מעמדות כח, על הפסקת הטרור היהודי בשטחים. על שינוי כיוון בכל מובן וזווית. וכשעל כל אלה הבחירות, נתניהו לא יכול לנצח.
4. בבחירות האחרונות, כמו בלא מעט מערכות בחירות, אחוזי ההצבעה בריכוזים ליברליים היו נמוכים למדי. תל-אביב וחיפה, ספציפית, נעו סביב ה-56-60 אחוזים בלבד (שהם, לפי הערכות, 70% ריאלי, דומה לשאר המדינה). הפעם, זה לא ייגמר בזה. אחוזי ההצבעה יעלו, כי הם חייבים לעלות. החילונים, הליברלים, המתונים, כל אלה חייבים יהיו לצאת להצביע באחוזים שמזכירים את החרדים והמתנחלים. כמו בבחירות ללשכת עורכי הדין לפני שלוש שנים, אנחנו צריכים לראות תורי ענק שמתפתלים מעבר לפינה וסביב העיקול בכניסה לכל קלפי. בכל שעה של היום. בישראל, נהוג שאחוזי הצבעה גבוהים מספרים דווקא על ניצחון לימין בגלל שרוב ה׳בלתי מעוניינים׳ חיים בפריפריה הנוטה-ימינה. זה לא הסיפור של בחירות 2026. אחוז הצבעה של 75% במרכז, בשרון, בחיפה, בקיבוצים, במושבים וכמובן במגזר הערבי - יביא את הניצחון. לא עוד חמישים קולות בקרית שמונה, לא עוד מאה וחמישים קולות בשכונות הדתיות של פתח תקווה.
5. אין לנו ברירה. אתם זוכרים את הסיפור המפורסם של הנשיא ביידן על המפגש שלו עם גולדה? ואיך שהיא הסבירה לו שלישראל יש "נשק סודי" והוא העובדה ש"אין לנו שום מקום אחר ללכת אליו"? ובכן, זה הסיפור שלנו, הליברלים. נכון, לחלקנו יש דרכונים זרים (אגב, גם להמון שמרנים. המון), וכן - חלקנו גר בחו״ל בעבר, אפילו בהווה, ויש לו חלופות. אבל אף מקום הוא לא ישראל. זה הבית. זו המשפחה. זה המקום שלנו. עליו אנחנו נלחמים. בפראפראזה על שלמה יידוב - בלילה בלילה, בארה״ב או באירופה או בדרום אמריקה, אנחנו חולמים בעברית. אנחנו הציונות, לא פחות ולמעשה הרבה יותר מסמוטריץ׳, בן גביר, וינטר, דרעי וכן הלאה. אנחנו אופטימיים כי אין לנו ברירה, אנחנו ננצח כי אין לנו ברירה. זה קרב מאסף לא רק על ארבע השנים הקרובות, אלא על דמותה ועתידה של ישראל ועל הציונות עצמה. זה הרצל ובן גוריון או הרב לוינשטיין הרב טאו.
יאללה, תרימו ראש חברים. הערב צופים ב׳התעוררות׳. מחר בבוקר מתעוררים מחדש והולכים לכבוש את המדינה. יש לנו חודש, make it count. כמו שכתב פעם ברנר: "החמה זרחה כמו לפני הגשם. ההוויה הייתה הוויית-קוצים. כל החשבון עוד לא נגמר." עוד לא.
התמונה - צילום מסך מתוך הסרט שישודר, כאמור, הערב.
אז בזכות גל גנות @GalGanot
אפשר לכתוב את הדברים הבאים:
*דורון קדוש - 7 דברים שאתם צריכים לדעת על קמ״ן אוגדת עזה לשעבר, סא״ל אריה עמידרור, ששמו הותר לפרסום הבוקר*
1. הוא הקצין שנפנף את הנגדת ו׳, שניסתה להתריע בפניו כי חמאס מתאמן לתרחיש מלחמה גדול, וכתב לה שמדובר ב״תרחיש דמיוני״ וב״וואסח ותצוגת תכלית״.
2. הוא סירב לדון במשך חודשים באימונים החריגים במערך הנוח׳בה - ועד שהסכים לקבוע דיון - הוא לא זימן אליו את הנגדת ו׳, כי לא רצה לשמוע את דעתה.
3. הוא הסתיר ממפקדיו - מפקד אוגדת עזה וקמ״ן פיקוד הדרום - את האימונים החריגים במערך הנוח׳בה, ועד שהחליט לעדכן את מפקד האוגדה - הדיון נקבע לאחרי החגים. הדיון הזה כמובן מעולם לא קרה.
4. אחרי טבח 7 באוקטובר, הוא סירב לקחת אחריות וסירב להתפטר. התעקש להמשיך בתפקידו עד סוף כהונתו והשלים כהונה מלאה כקמ״ן האוגדה.
5. גם לאחר שסיים את כהונתו כקמ״ן האוגדה, ניסה להמשיך להתקדם לתפקידים נוספים באמ״ן: שימש לתקופה כפרויקטור ביחידה 9900, ובתפקיד אחר במפקדת קצין המודיעין הראשי. רק התערבות תקשורתית (שלנו) מנעה את המשך שירותו בתפקידים אלה.
6. גם לאחר שהרמטכ״ל החליט סופית להדיחו, לצד שורת קצינים בכירים אחרים - הוא סירב להתפטר מהצבא, והמשיך להתעקש לשרת בצה״ל ולקבל כל הזמן הזה משכורת צבאית, ואף להתחדש ברכב חדש של סגני-אלופים, בעודו יושב בבית ללא תפקיד.
7. אביו של אריה, יעקב עמידרור ראש המל״ל לשעבר, מרבה להתראיין בתקשורת כמומחה בענייני ביטחון. הוא מעולם לא נתן על כך גילוי נאות, לא סיפר שבנו היה קצין המודיעין הבכיר של גזרת עזה - ובאחד הראיונות אף אמר שהוא מתנגד להקמת ועדת חקירה.
שנים קב"טי ביטחון טוחנים לכולם את השכל על כמה מטוס מבחינה ביטחונית זה כלי נשק, וכל דבר עליו חייב להיבדק כיוון שחטיפה או הפלת מטוס המשמעות המדינית שלה מרחיקת לכת, ובסוף לא מקבלים שמות טייסים בטיסות זרות ולא בודקים אותם ביטחונית בדיקה הכי פשוטה ובסיסית. זה מטורף. מה שנתניהו אמר אתמול - שאין בדיקת רקע ביטחונית על הטייסים - זה רעידת אדמה שצריכה לטלטל את מערך האבטחה הישראלי ואת השב"כ שאחראי על הנושא הזה בדיוק.
זה פשוט מופרע.
את זה אומר לכם מי שעבד שנים בביטחון אל-על.
תזכורת
לבני גנץ יש אכן תקציב בחירות מנופח שמבוסס על כמות המנדטים שהוא קיבל בבחירות לפני 4 שנים, אבל זה לא כסף שייעלם אם הוא לא יזרוק אותו לפח על שלטי חוצות חסרי משמעות
זה כסף מהקופה הציבורית, אם הוא לא יבזבז אותו הכסף יישאר בקופת המדינה, זה הכסף שלנו, והוא סתם מצית ממנו מדורה
כל הערוצים שהסתירו מהציבור שיעקב עמידרור הוא אבא של אחד האשמים המרכזיים בטבח ונתנו לו שעות אולפן ללהג על ההתנגדות שלו לוועדת חקירה ממלכתית.
תתביישו באמת
אתם לא ראויים לנו
המטוס מדובאי אמנם נחת בשלום, אבל הקרב על הנרטיב רק התחיל.
מנגנון התעמולה המשומן דוחף חזק את סיפור הגבורה של יניב חיון, אינסטלטור שנפל לנתניהו מהשמיים כדי לתקן פיצוץ חמור בצנרת קמפיין הבחירות המקרטע שלו.
יניב כנראה תומך בממשלה ובנתניהו, והצטלם איתו וגם עם מירי רגב (ראו בתגובות 🤮). הוא גם סיפר שלא רק סייע בהשתלטות על המחבל, אלא אף משך את ההגאים של המטוס כדי לייצב אותו, כפי שלמד מ"תעופה בחקירה" 😉. כנראה ששני הטייסים הישראלים שהנחיתו את המטוס היו מיותרים, ואולי אפילו הפריעו ליניב לתת נוקאאוט לכל הסנובים האלה מחיל האוויר שמפגינים בקפלן, וחלקם אפילו סרב להתנדב במסגרת המאבק בהפיכה המשטרית.
המסר הזה מודגש ומועבר היטב על ידי סוכני התעמולה, שמתמחים באיתור הנקודות הרגישות של קהל היעד שלהם. זכרו שעבור רבים, האליטות האשכנזיות וה"דיפ סטייט" הם האויב הכי מסוכן, וכל השאר שרוצים להשמיד אותנו מטרידים אותם הרבה פחות, בוודאי ברמה הרגשית שדומיננטית אצל כולנו.
יש שני גיבורים נוספים באירוע שכמעט לא שמעתם עליהם - צביקה מנס ואסף רג'ואן, שנעלמו מהמסכים מיד אחרי שלא הצטלמו עם נתניהו ולא היו מעוניינים לשמש כנערי הפוסטר שלו. אפשר להעריך ונחש למה ומדוע 🤔😉 שניהם גם מגיעים מתחום הפיננסים... לא ליהוק טוב בשביל מכונת הרעל.
תהיו עירניים, ואל תפלו בפח התודעתי שטומנים לנו, כל הזמן. כרגיל, תקשורת המשטר משת"פית על מלא, גם (ואולי במיוחד) בתקופת בחירות.
בתגובות: דפנה ליאל החקיינית של עמית סגל במופע אימים 🤭😲. שקית הקאה דחוף.
@BejaShay
עמית סגל: "נס גדול היה שם"
מיכאל שמש: "עם שחי כל רגע בנס"
צבי יחזקאלי: "נס גדול לעם ישראל"
נועם אמיר: "מזל שיש לנו השגחה עליונה"
אפרת ברינר: "הודיה על הנס שהתרחש באוויר"
שמעון ריקלין: "יום של נס"
מגי טביבי: "נפתח במזמור לתודה"
מה זה אומר עלינו כחברה כשעיתונאיה עוברים מתיאור המציאות לפירוש תאולוגי שלה?
מישהו יכול לדמיין את חיים יבין פותח כך מהדורה? מוטי קירשנבאום? דניאל פאר? יואל מרקוס? ישעיהו בן פורת?
והבעיה שלי היא לא עם היותם דתיים או עם עצם האמונה שלהם אלא עם עיתונות שמוותרת על האתוס האפיסטמי שלה. כל המקצוע בנוי על הטלת ספק, מה קרה, למה, מי עשה מה, מי אחראי ומה הראיות. לא מה רצה הקב"ה.
אנחנו הולכים אחורה.
בהמשך לסקר זמן ישראל שפורסם עכשיו - הינשוף צולל מעבר לכותרת הגושים.
הנתון החשוב באמת: 88% ממצביעי האופוזיציה אומרים שהם מודאגים מהתוצאות המסתמנות.
זה הסיפור של הסקר - לא רק חלוקת המנדטים.
בנוסף, שלוש מפלגות נמצאות בטווח רגיש: עמך ישראל עם 4 מנדטים, הציונות הדתית עם 5, והמילואימניקים עם 5.
סקר הוא תמונת מצב - לא גורל.
שיעור הצבעה של 80% ישנה את כל תמונת המנדטים.
דאגה ופחד לא ישנו את הגושים. צריך להצביע. 🦉