@nynoww א. הם לומדים בעיקר גמרא והלכה, ופחות לומדים תנ"ך מחשבה ואמונה. כשמתמקדים רק בתחומים מסוימים יותר קל להתמקצע בהם.
ב. שהם פחות מתעסקים בבניית עם ישראל וארץ ישראל, ויותר מתעסקים בלימוד הפרטי שלהם.
כשכתבתי את הספר "האדם מחפש זהות", קיוויתי שהוא יצליח לגעת באנשים שמעולם לא פגשתי. לא דמיינתי שאחד מהם יהיה קופטי ממוצא מצרי, שגדל על שנאת ישראל והגדיר את עצמו במשך שנים כאנטי-ישראלי.
מייקל גמאל הוא לא עוד תומך ישראל. הוא אדם שעבר מסע אישי ותודעתי יוצא דופן. בן למשפחה קופטית ממוצא מצרי, שבמשך שנים אימץ את הנרטיבים המקובלים נגד ישראל והזדהה עם העמדה ה"פלסטינית".
אבל אז הגיע ה-7 באוקטובר.
כמו רבים בעולם, גם הוא נחשף לזוועות. אלא שבניגוד לרבים אחרים, הוא לא הצליח להתעלם מהפער בין המציאות לבין הנרטיב שעליו גדל. דווקא התגובות שראה סביבו - הניסיונות להצדיק, לטשטש או להכחיש את הטבח - גרמו לו לעצור, לשאול שאלות, ולבחון מחדש אמיתות שנראו לו מובנות מאליהן.
האסימון נפל.
הוא יצא למסע חיפוש אחר האמת, מסע שהוביל אותו למקום שבו הוא מגדיר את עצמו היום כ"אוהב ישראל", ומקדיש חלק ניכר מפעילותו הציבורית להסברה, לדיאלוג ולחשיפת קהלים חדשים לסיפור הישראלי.
לכן הביקורת שלו על הספר אינה עוד המלצה נחמדה.
היא מעניינת דווקא משום שהיא מגיעה מאדם שלא גדל בתוכינו, אינו יהודי ולא התחנך על ברכי הציונות, ולא הגיע עם אהדה מוקדמת לישראל או לרעיונותיי. להיפך. הוא הגיע מהמקום הרחוק ביותר שאפשר לדמיין.
בעיניי, כשאדם שהיה בצד השני של המתרס קורא את הספר ומוצא בו ערך, זהו מבחן משמעותי הרבה יותר מכל מחמאה שמגיעה ממי שמלכתחילה מסכים איתי.
מוזמנים לצפות בסרטון הביקורת של מייקל ג'מאל על "האדם מחפש זהות".