לפני שנים יצאתי עם מישהו שנשבע לי שהפיצריה שהוא מכיר היא הכי טובה בעולם, הוא היה סוג של גאון אז האמנתי לו. הוא בחיים לא הזמין לנו פיצה משם, עכשיו הזמנתי את הפיצה, אולי היו שינויים בעובדים או בתפריט אבל זאת פיצה רגילה של היפסטרים פלצניים ואני בזבזתי שנים מהחיים שלי בלהאמין לשקר
מדהים איך אנשים שלא עברו שום דבר בעייתי בחיים שלהם לא מצליחים להבין למה יש אנשים שמנסים להתחמק מלשמוע על הדברים שקרו באי של אפשטיין. מה כזה קשה להבין יש אנשים שהתעללות בקטינים זה לא סתם סיפור ג'וסי בשבילם...
טוב שרשור רק בשבילי ונטו כדי להוציא את זה החוצה, יש לי עכשיו ערב צוות, אני בדרך, הייתי מוכנה שעה לפני מתי שהייתי צריכה להיות מוכנה, אני עוד כמה דקות מאחרת. למרות שברור לי שאני אגיע ראשונה כי כולם תמיד מאחרים, כבר מלא זמן שלא יצאתי אז החרדה שלי משתוללת
מורידה שוב אפליקצית הכרויות כי מרגישה מוכנה לנסות זוגיות, מציינת בפרופיל שאני עם הפרעת חרדה, הודעה מגבר 'מקווה שהחרדה שלך לא מהגודל של הזין שלי חחח' אין לי כח.
סתם מתמרמרת כי שאלו עכשיו אם אני באה לבקר אותם בשבת ולמה שהאחיינית תפסיד דודה שתאהב אותה רק כי אני מכניסה את עצמי לדיכאון נטו בגלל שהיא קיימת והילד הדמיוני שלי לא? מה היא אשמה? לא מספיק נולדה דומה לי פיזית?
כשאני באה לבקר את המשפחה כל הזמן מחמיאים לי שאני טובה עם ילדים וכמה שאחיינית שלי דומה לי כשהייתי קטנה. היא באמת נראת כמו התמונות שלי. לי רוב הסיכויים לא יהיו ילדים בגלל אלף סיבות וזה גורם לי להתרחק ממנה כי גם אני רוצה להיות אמא והקיום של מראה לי איזו 'מיני מי' אני מפספסת
מישהי מהעבודה שלי מנסה לשדך לי מישהו, ממש בא לי להגיד 'יאללה למה לא' אבל בתכלס, גברים לא באמת מוכנים לחיות עם מישהי עם חרדה ודיכאון ואין לי כח לנסות ולהתאכזב
החלטתי לקחת את הבריאות הפיזית והנפשית שלי ברצינות ונרשמתי למכון כושר, בגלל שזאת פעם ראשונה ואין לי מושג איך המכשירים עובדים קבעתי שיעור עם מאמנת כושר שלהם, היא מאחרת במלא זמן ואני פה מנסה לחייך ולהעמיד שהכל טוב אבל אני בלחץ ומרגישה מטומטמת שבכלל זרקתי כסף על מקום כזה