1. ההליכה של בנט לפגישה עם נתניהו מאחורי גבם של לפיד ושל אייזנקוט - 2 סכינים בגב, פלוס עוד מגה-סכין בגב של רוב עצום של בוחריו, שלהם הבטיח 'לא אחזיר אפילו טלפון לנתניהו'.
2. "נתניהו הציג לבנט חומר מודיעיני" - סליחה?? זה חומר שהוא הביא מהבית? אולי מהסוכנים הקטאריים שלו? אין לו שום סמכות להציג חומר סודי רגיש לפוליטיקאי כלשהו, באופן סלקטיבי ומניפולטיבי, לצרכיו הפוליטיים והפרסונליים.
אם לטענתו יש חומרים חשובים שצריכים להשפיע על החלטות לאומיות - יתכבד וישלח את גורמי המודיעין להציגם בוועדת החוץ והביטחון. ואם ה�� סופר-רגישים? אז בוועדת המישנה.
3. אין לנתניהו סמכות לצאת למלחמה. הוא ראש ממשלת מעבר, ש-67 מנדטים הצביעו בעד סילוקו המיידי מהשלטון. קל וחומר כשכבר ידוע שניסה לצאת למלחמת-שולל ערב הבחירות, ונעצר רק ע"י הרמטכ"ל וטראמפ.
וכאשר גם אחרי הבחירות, לפי פרסומים אמינים, הוא ניסה ומנסה ליזום פרובוקציה באמצעות ראש המוסד, מאחורי גבו של הרמטכ"ל, במטרה לגרור את איראן למלחמה.
קל וחומר בן בנו של קל וחומר, כאשר ידוע שהפעיל את המשטרה ואת ראש השב"כ באופן פלילי-לכאורה, כדי להטות ולזהם את הבחירות.
4. "אין מנוס מפעולה באיראן" - שקר. ככל הידוע, וכפי שהוצהר גם ע"י לפיד ואייזנקוט אחרי שנח��פו למודיעין, אין שום קאזוס-בלי מיידי כזה.
נהפוך הוא. אסור לצאת למלחמה נגד איראן כל עוד לא הוקמה ממשלה לגיטימית, ללא נתניהו והאחראים ל-7/10 ולכשלונות בשתי המלחמות מול איראן ( AKA "הניצחון המוחלט").
5. ארה"ב - זה עתה הובסה מפלגתו של טראמפ בבחירות, על רקע הכישלון מול איראן, ההיגררות אחרי נתניהו, ומה שנתפס כפעולה למען ישראל ונגד האינטרסים האמריקנים. טראמפ ו-ואנס הכירו בכך פומבית.
לכן אסור בתכלית האיסור לצאת למלחמה נוספת ללא הסכמת ארה"ב. זה יחולל נזק בלתי הפיך ליחסים האסטרטגיים. יביא בסבירות גבוהה לסנקציות על ארה"ב מצד הקונגרס, ויחליש משמעותית את ישראל.
כמו כן, אין לארה"ב תוכנית צבאית אמינה להפלת המשטר האיראני, לחיסול פרויקט הגרעין, או לחיסול יכולות הטילים. כך קבע הסנטור ואן הולן בצאתו מתדרוך מסווג בו הוצגו התוכניות. הסיכוי שלישראל יש תוכנית עצמאית כזו? אפסי.
6. איראן הולכת ומתקרבת להחלטה תקדימית על הגעה לפצצה גרעינית. כל פעולה צבאית נגדה עלולה להיות הקש האחרון, שיביא להחלטה הזו. ולא, לא ארה"ב ולא ישראל אינן יכולות להבטיח מניעה של ניסוי גרעיני איראני, או שלל אופציות אחרות שיש בידי איראן לחצות את הסף.
7. אז מה נדרש? הקמת ממשלת חירום לאומית מיד, מינוי אנשים ראויים לתפקידי המפתח ברמת הקבינט ובדרגי המקצוע הבכירים, וכניסה לעבודת מטה עמוקה, יסודית, יצירתית ומהירה לגיבוש אסטרטגיה חדשה מול איראן, בתיאום מקסימלי עם ארה"ב.
ומה אסור לעשות? להשאיר את נתניהו, את הסוכנים הקטאריים שלו, את המינויים הרקובים שלו בגופים הביטחוניים, ואת שותפיו הפוליטיים המשיחיים, המושחתים וחסרי-המושג בקבינט ובממשלה. ישראל חייבת שינוי. העם אמר את דברו. עכשיו.
רעות ענבר | יאללה תקווה
דווקא על רקע פגישת בנט-נתניהו וכל הרמיזות הלא עדינות בעליל על ״ימים רגישים בטחונית״ — בואו ניזכר ונזכיר כל הזמן מי הבן אדם שמנסים לדחוף לנו ברוטציה, מה הוא היה מוכן לעשות לפני דקה, כמה משומן המנגנון שלו, ואיך הוא הכניס לתוכו גם את הפאקינג משטרה ושב״כ. כדי שנוכל לשאול באמת: האם זה הבן אדם שצריך להיות על ההגה.
@papanyula@YallaTikva
יום שלישי, לפני שבועיים בדיוק, פרשננו לענייני הכל נחרץ: אם דוד זיני ניפח את זיוף הבחירות הוא צריך ללכת הביתה.
רק שאתמול, שהובהר באופן סופי שהפרשה אכן נופחה, מישהו נתקף בהתקף עמוק של שכחה.
צמאים? גם אנחנו!
🥤🥤🥤
🖤 אתמול, 18 בנובמבר, בית המשפט בבאר שבע דחה את הבקשה לשחרר את ד״ר חוסאם אבו ספיה והאריך את מעצרו בעוד חצי שנה. רופא ילדים, מנהל בית החולים כמאל עדואן בצפון עזה, שישראל מחזיקה כבר יום אחר יום בלי כתב אישום.
בעוד שבוע זה יהיה היום ה 700 שלו. אני זוכרת איך הלכתי עם מספר הימים על החולצה כשהחטופים שלנו היו בעזה. אני זוכרת כמה הזדעזעתי כשהגענו ל 700. שבע מאות ימים בגיהינום. ועכשיו גם חוסאם מתקרב ליום הזה, ופה אני פוגשת אנשים שאפילו לא יודעים מי הוא.
הרבה פעמים יצאתי להפגין לשחרורו עם התמונה שלו. בפעם הראשונה עמדנו ליד שדה תימן, עוד לפני שישראל הודתה שהיא מחזיקה בו. רצינו שידעו שהוא כאן. מאז שלקחו אותו אני מפחדת שלא ישחררו אותו. אני מאמינה שהם לא רוצים שהעולם ישמע אותו מספר בקולו מה ראה בבית החולים שלו ומה עבר עליו מאז.
אולי אתחיל שוב ללכת עם המספר על החולצה. קודם כול כדי שאני בעצמי לא אתרגל ולא אשכח. וגם כדי שמישהו ישאל אותי ״מה זה 693?״ ואני אוכל לספר לו על ד״ר חוסאם אבו ספיה.
מצרפת את הקריאה של אמנסטי לשחרר אותו מיד וללא תנ��י. לקריאה ולפעולה באתר אמנסטי
https://t.co/sMwNgUD52H
שכחו או לא זכרו ?
פרופ׳ תמיר שפר, נשיא האוניברסיטה העברית, ופרופ׳ אורון שגריר, הרקטור, לסטודנט שלכם קוראים מהדי תונסי. מההודעה שפרסמתם אפשר לדעת מתי הודיעו לכם על המעצר, איזה צו הציגו לכם ומי מאנשיכם לא נכח במעונות. דבר אחד אי אפשר ללמוד ממנה. איך קוראים לאדם שלשלומו אתם דואגים.
כתבתם שאתם בקשר עם משפחתו. כתבתם גם ש״האוניברסיטה אינה צד להליך״. מה אמורה להבין מזה הסטודנטית שגרה בחדר הסמוך? שאם מחר יעצרו אותה, ההנהלה תדע להסביר לקמפוס, בסדר מופתי, עד כמה ידיה נקיות? פונטיוס פילאטוס רחץ את ידיו. להנהלת האוניברסיטה העברית יש לשכת דוברות.
כבר ראינו לאן מגיעה ההתקרנפות האקדמית. בחיפה, באוקטובר 2023, הרקטור דאז, פרופ׳ גור אלרואי, השעה סטודנטים ערבים בעקבות פוסטים שייחס להם. במכתבי ההשעיה כבר קבע שתמכו במתקפת חמאס, ובאותו משפט הודיע שהעניין עוד טעון בדיקה. מרצות ומרצים בחיפה קמו ודרשו הליך הוגן. הם הבינו היטב מה לומדת סטודנטית כשמכתב ההשעיה מגיע לפני שנשמעה גרסתה.
בתל אביב, ב־2019, דקאנית הסטודנטים סירבה לאפשר לתא חד״ש לקיים הרצאה לציון יום הנכבה. נדרשה פנייה של האגודה לזכויות האזרח כדי שהאירוע יאושר. וב־2024, כשהמשטרה ביקשה למנוע עצרת לציון הנכבה, נשיא האוניברסיטה פרופ׳ אריאל פורת פנה בעצמו למפקד המחוז כדי לאפשר אותה. הנה מה שיכול לעשות נשיא אוניברסיטה כשהוא מוכן לחתום בשמו ולעמוד לצד הסטודנטים שלו.
פרופ׳ שפר ופרופ׳ שגריר, אתם יודעים מה כוחן של מילים. מול בקשת השב״כ להחזיק את מהדי חצי שנה במעצר מנהלי, למילים שלכם יש משקל גם מחוץ לקמפוס. ובתוכו יושבות עכשיו סטודנטיות פלסטיניות ושוק��ות אם אפילו לייק לפוסט הזה עלול לסמן אותן. הן זכאיות לדעת אם תעמדו לצידן.
אנחנו, אמהות נגד אלימות, קוראות לכם להצטרף אלינו, בשמכם ובקולכם. שחררו את מהדי תונסי עכשיו!
I Call It as I See It.
Since the @nytimes published its article on Iran’s dams, in which I emphasized the importance of independent energy and water supplies for Iran’s underground missile facilities to ensure their survivability during wartime, I have apparently become something of a “celebrity” in Iranian state media.
Some Iranian outlets have accused Israeli intelligence of orchestrating the article, portraying my comments as part of an Israeli intelligence operation.
Ironically, some of the very same outlets had quoted me just a day earlier when I explained why Iran has no intention of surrendering to American pressure.
This is a good opportunity to clarify something fundamental about my approach to Iran.
I call it as I see it — not as I wish it to be.
I have no interest in glorifying the Islamic Republic. Quite the opposite: I would welcome the end of this regime. Nor do I have any intention of defending Israeli or American policies that, in my assessment, may ultimately strengthen the very regime they are intended to weaken.
And to be clear, I do not believe that attacking Iran’s civilian infrastructure will bring about the collapse of the Islamic Republic. If anything, I fear it could have precisely the opposite effect — strengthening the regime’s narrative, rallying parts of the population around the flag, and allowing Tehran to portray itself as the defender of the Iranian nation against foreign aggression. Destroying civilian infrastructure is not a strategy for regime change.
Explaining Tehran’s strategic logic does not mean endorsing it. Recognizing Iran’s capabilities does not mean admiring them. And criticizing Israeli or American policy does not make someone an apologist for the Islamic Republic.
Having spent much of my professional life studying Iran and working to counter the threats posed by its regime, I believe that understanding how Tehran thinks, what it fears, and what it is prepared to endure is essential to developing an effective strategy against it.
The purpose of strategic analysis is not to tell policymakers or the public what they want to hear. It is to explain reality, even when that reality is uncomfortable or politically inconvenient.
One can strongly oppose the Islamic Republic while recognizing its resilience, understanding its strategic calculations, and warning against policies that may produce the opposite of their intended results.
That is not a contradiction. It is the essence of independent, professional analysis.
Understanding your adversary is not the same as supporting your adversary. In fact, it is a prerequisite for confronting it effectively.
#iran
פרטים חדשים על המעצר של הסטודנט מהדי תונסי.
1. הדבר החשוב ביותר: המעצר התבצע על ידי ימ"ר ירושלים, על פי צו מעצר שהוצא יום קודם. אבל כאשר המשטרה הבינה שאין לה די ראיות היא זנחה את ההליך הפלילי ופנתה להליך מנהלי. בדומה למקרה של העיתונאי סאמר חוירה בבית הדין הצבאי שהבאתי בשבוע שעבר.
2. הוא נעצר בשעה 8 בבוקר בתוך המעונות בהר הצופים. הימ"ר טען בדיון שהמעצר בוצע ��תיאום עם האוניברסיטה (האוניברסיטה בתגובה: "הודעה על המעצר הצפוי התקבלה ברשויות האוני' זמן קצר לפני שקרה. יודגש כי לא התבקש אישור האוניברסיטה מאחר והמשטרה אינה זקוקה לאישור כזה").
3. לטענת מהדי, השוטרים היכו אותו בתוך המעונות, בניידת ובתחנת המשטרה. נגרמה לו חבלה בפנים כתוצאה מהאלימות. כאשר השופטת ביקשה הסבר לחבלה, המשטרה טענה כי מהדי התנגד למעצר, תקף שוטרים ונפל מהרכב.
4. קב״ט המעונות טוען כי מהדי לא התנגד למעצר ויצא בשקט מהמעונות. ואולם, בתצהיר המשטרה נטען כי מהדי התנגד למעצר עוד במעונות, ולכן השוטרים הפעילו נגדו כוח סביר. מישהו משקר כאן.
5. בחקירה שלו הוא נשאל ��ל הפעילות הפוליטית שלו במסגרת עומדים ביחד ובסילוואן.
6. כאמור התיק הועבר להליך מנהלי, והמשטרה והשב"כ דורשים צו מעצר מנהלי לשישה חודשים. ביום חמישי הקרוב הדיון במחוזי. הכול כמובן בדלתיים סגורות ועם חומרים חסויים.
Iran’s Nuclear Strategy — and Why the Situation May Be More Dangerous After the War
A. Iran’s nuclear ambitions date back to the era of the Shah. Following the 1979 Islamic Revolution, Ayatollah Khomeini was initially reluctant to pursue a nuclear program. His successor, Supreme Leader Ali Khamenei, however, drew important lessons from the Iran-Iraq War and Iran’s perceived vulnerability in the aftermath of the 1991 Gulf War. These experiences reinforced the belief among Iranian strategists that nuclear weapons could provide the ultimate security guarantee. This strategic thinking contributed to the establishment of the covert AMAD Project, led by nuclear scientist Mohsen Fakhrizadeh.
B. In 2003, following revelations about the Natanz enrichment facility and against the backdrop of the U.S. invasions of Afghanistan and Iraq, Tehran reassessed its nuclear strategy. Iranian leaders increasingly recognized that openly pursuing nuclear weapons could trigger severe international consequences, potentially threatening the regime’s survival. Consequently, Iran halted key elements of the program’s organized military dimension while continuing to advance its ostensibly civilian nuclear activities. Tehran maintained that, as a signatory to the Nuclear Non-Proliferation Treaty (NPT), it was entitled to develop a complete nuclear fuel cycle.
C. Over the following years, Iran demonstrated remarkable resilience in the face of sanctions, sabotage, and international pressure, gradually developing indigenous uranium enrichment capabilities at Natanz and the deeply buried Fordow facility. The 2015 Joint Comprehensive Plan of Action (JCPOA) imposed significant restrictions on Iran’s nuclear activities in exchange for sanctions relief. However, following the U.S. withdrawal from the agreement in 2018, Tehran progressively expanded its nuclear program, moving closer to the status of a nuclear threshold state—possessing the technical capacity to produce weapons-grade fissile material without necessarily taking the final steps toward assembling a nuclear weapon. From Tehran’s perspective, this approach offered the benefits of strategic ambiguity: strengthening deterrence while increasing pressure on the international community to negotiate a more favorable agreement.
D. Recent military confrontations have inflicted substantial damage on key Iranian nuclear facilities, including Natanz and Fordow, potentially disrupting Iran’s ability to enrich uranium on an industrial scale, at least temporarily. Yet physical destruction does not erase decades of accumulated scientific knowledge, technical expertise, or the enriched uranium stockpile believed to remain in Iran. Even with its major enrichment facilities severely damaged, Tehran may retain the ability to pursue limited, small-scale enrichment activities capable of producing weapons-grade uranium at approximately 90% purity. Moreover, despite the killing of several prominent nuclear scientists, Iran continues to possess a substantial scientific and technological foundation that cannot simply be eliminated through military strikes.
E. Paradoxically, the destruction of significant portions of Iran’s nuclear infrastructure may have made the strategic situation more dangerous rather than less. For years, one of the most important constraints on Iran’s pursuit of nuclear weapons was arguably the political caution of Supreme Leader Ali Khamenei himself. However, the growing influence of the Islamic Revolutionary Guard Corps (IRGC), coupled with the perception that Iran’s existing military capabilities have failed to establish credible deterrence against Israel and the United States, could fundamentally alter Tehran’s strategic calculations. Under these circumstances, the Iranian leadership may increasingly view nuclear weapons not merely as a strategic option, but as a potential necessity for regime survival.
F. This creates a potentially dangerous reversal of the traditional equation. In the past, Iran possessed considerable nuclear capabilities but demonstrated relative political restraint regarding weaponization. Today, the opposite may be true: its operational capabilities may be more constrained, but its motivation to pursue a nuclear weapons option could be considerably stronger. Crucially, even a diminished nuclear infrastructure may still provide sufficient capabilities to produce weapons-grade fissile material, particularly if Tehran shifts toward smaller, more dispersed, and harder-to-detect enrichment activities.
G. Consequently, while recent military operations may have pushed Iran further away from the immediate ability to assemble a nuclear weapon, they may simultaneously have strengthened the strategic rationale for pursuing one. Securing or removing Iran’s stockpile of approximately 440 kilograms of uranium enriched to 60% would undoubtedly represent a significant setback to any potential weapons program. However, it would not eliminate the scientific expertise, technological infrastructure, or strategic incentives underpinning Iran’s nuclear ambitions. The central challenge, therefore, extends well beyond the fate of its existing uranium stockpile.
H. Ultimately, the recent wars have exposed the vulnerabilities of Iran’s conventional military capabilities and deterrence strategy in ways that may encourage its leadership to adopt a more radical approach to long-term national security. As long as the current regime remains in power, policymakers should not assume that military damage to Iran’s nuclear infrastructure has eliminated the nuclear threat. On the contrary, Tehran may eventually conclude that fully exploiting its scientific and technological capabilities to acquire nuclear weapons is the only reliable way to prevent future attacks and guarantee the regime’s survival. In this respect, Iran’s strategic thinking could increasingly resemble the determination famously expressed by Pakistan’s former Prime Minister Zulfikar Ali Bhutto, who declared that his country would “eat grass” if necessary to acquire a nuclear bomb.
The fundamental paradox is therefore clear: Iran may be further away from a nuclear weapon in terms of immediate capabilities, yet closer than ever to deciding that it needs one.
https://t.co/onq5CH8R7B
🤦🏻♀️ ח״כ טיבי מבקש מבן גביר להתנהג כמו בן אדם ולכבד את כללי הכנסת ואתה רואה ״ערבי משפיל יהודי״. כי אצלך עצם זה שערבי אומר ליהודי שיש כללים שחלים גם עליו -זו השפלה. תודה על ההדגמה. לזה בדיוק קוראים גזענות.
🔴 זה כבר ממש מפחיד. מהדי תונסי, סטודנט לסוציולוגיה ולקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית ופעיל בתאי עומדים ביחד וחד״ש, נעצר. לפי הדיווח של @nirhasson , השב״כ מבקש להחזיק אותו חצי שנה במעצר מנהלי. בלי כתב אישום. בלי משפט. משפחתו וחבריו אינם יודעים במה הוא חשוד.
״מעצר מנהלי״. שתי מילים בירוקרטיות שמסתירות מציאות מחרידה.לוקחים אדם, כולאים אותו, והוא נדרש להתגונן מול חומר שלא מאפשרים לו לראות.
וכשהתקופה מסתיימת?אפשר פשוט להאריך אותה שוב.
פרקטיקה מבזה שמופעלת באופן גורף נגד פלסטינים. כשגם פעילים פוליטיים נלקחים כך, המסר המפחיד מגיע להרבה מעבר לאדם שנעצר. כל מי שמשמיע קול צריך לחשוש.
ואנחנו כבר ��ודעים לאן שולחים אותם. בצלם תיעד בדוח ״ברוכים הבאים לגיהינום״ התעללות שיטתית ותיאר את מתקני הכליאה כרשת של מחנות עינויים. אלה לא מילים שאפשר פשוט לפטור כ״הגזמה״. אלה עדויות של אנשים שיצאו משם.
איכשהו המציאות הזאת לא מעניינת כמעט אף אחד בישראל. בטח לא מדווחת בתקשורת.
אני לא מוכנה להתרגל לזה. לא למעצרים בלי משפט, לא לעינויים ולא למחשבה שפעילות פוליטית של פלסטיני הופכת את החירות שלו להפקר.
אי אפשר לדבר על דמוקרטיה ולהשלים עם כליאה של אנשים בלי העמדה לדין
https://t.co/A2jbSI0wmU
לאחרונה הצעתי לכמה וכמה פלסטינים לדבר מול מצלמה על אלימות שהם חווים מצד @idfonline ומתנחלים, בידיעה שהראיונות יעלו מתישהו לרשת. רובם הגדול של האנשים שחוו אלימות סרב לדבר מול מצלמה מתוך פחד שיבולע להם, על אף שהם חיים בדמוקרטיה היחידה במזה"ת. יש גם כמה גיבורים שכן מדברים.המשך יבוא.
סיפור עתיק יומין
1. שוק שורי שמטגן לאנשים את המוח
2. גברים צעירים מפרסמים צילומי מסך של תשואות תלת-ספרתיות
3. "באפט הוא דינוזאור והשקעת ערך מתה מזמן"
4. הגאות נעלמת ורואים מי שוחה עירום
5. ברקשייר בשיא כל הזמנים
בפרק האחרון של הסדרה "הדיפלומטית" בכירי הממשל של ארצות הברית מתפטרים מתפקידם לאחר שהם מבינים שבכוונת הנשיאה לפתוח בפעולה מלחמתית מסוכנת. משהו שהיינו מצפים שיקרה בשלטון נתניהו, שיהיו אנשי ממשל, שהגם שהם אוחזים בתפקידים בכירים המעניקים טובות הנאה רבות, שיגידו "די", איננו יכולים להמשיך לכהן תחת נתניהו מכיוון שפעולותיו אינן מקובלות עלינו - איננו מוכנים להסתה המטורפת נגד אזרחים, איננו מוכנים להפקרת החטופ��ם, איננו מוכנים למתקפות השולל באיראן - יש להזהיר את הציבור מפני נתניהו.
זה כמובן לא קרה, נתניהו הבטיח שאירוע כזה לא יתרחש בכך שמינה לתפקידים בכירים אנשים הנאמנים לו נאמנות מוחלטת, היינו כאלה שויתרו מראש על שיקול הדעת שבוחן כל החלטה ופעולה, והם נמצאים בכל אחת מצמתי השלטון - במשטרה, בשב"כ אפילו נשיא המדינה מתפקד כזרוע של שלטון נתניהו.
עד כמה המצב מטורף? אתמול פורסם תחקיר הממקם את נתניהו בלב מזימה פושעת שמציגה את הבחירות בישראל כבחירות שנגנבו או זויפו, פרשה שנוצרה מתוך לשכת נתניהו. התחקיר מציג שרשרת פעולות שלכאורה חיברה בין לשכת ראש הממשלה, מקור מידע שהיה עובד לשעבר במשרד ראש הממשלה, גורמים במשטרה ומעצר פעילי רע"ם בדרום. פרשה בה מעורב גם ראש השב"כ דוד זיני - ובמקום להתייחס לחומרת הפרשה, זו שביחס אליה פרשת הפריצה לגבעת הקפיטול נדמית כמעשה חובבני ומרושל, ועל ה��עולות שיש לנקוט נגד נתניהו וזיני במטרה להגן על ישראל מפניהם - אנשים אשכרה מתייחסים כעת לקריאהל"אחדות" של נתניהו ואומרים שאם זה מה שקרה אז אין מה לדבר על אחדות.
סיריוסלי? זה מה יש להגיד הבוקר? שאין מה לדבר עם נתניהו על אחדות? הרי מלכתחילה, עוד בטרם התפרסמו מלוא החשדות על הפרשה החדשה, ברור מאליו שמי שאחראי לטבח, להפקרה, לבגידת אנשי לשכתו, למלחמות השולל, לביזה לכהניזם הוא לא אדם שדנים איתו על אחדות כי הוא לא לגיטימי, מה גם שהציבור בחר באופן גורף בשינוי, והכוונה בשינוי לממשלה ללא נתניהו, אז איך יכול להיות שזו התגובה? עד כמה אפשר להיות מוכים וחבולים כדי להמשיך ברטורי��ה של נתניהו גם כשהוא חשוד בעוד פרשה פלילית חמורה - כך שבמקום לדון בה דנים למעשה בהצעת השולל הידועה של נתניהו ל"אחדות" זו שמגיעה כפטריות אחרי הפסד בבחירות?
לא מבינה איך אפשר בכלל להזכיר את המילה אחדות באותה נשימה עם הפרשה שנחשפה אתמול כשהדבר הנכון לעשות הוא להוביל את נתניהו לחקירה, את אנשי לשכתו לחקירה, את זיני לחקירה - כך שבשל חומרת החשדות, נשללים מכל המעורבים כל סמכויותיהם, כי בטרוף הכללי נתניהו עוד עלול לתקוף באיראן.
מה עוד צריך להתרחש בישראל תחת נתניהו כדי שהוא יוכרז כסכנה לציבור וכמי שמנסה בכוח למנוע את העברת השלטון באמצעות טענות שקריות על זיוף הבחירות ולחץ על בעלי תפקידים, שהוא עצמו מינה על מנת שישרתו אותו? מתי אפשר לומר בפה מלא - מי שעומד כעת בראש המפלגה הגדולה הוא איש מסוכן שאיננו נוהג לפי הכללים, שזה כמובן אנדרסטייטמנט, ויש להגן על הציבור ועל ישראל מפניו? איך לעזאזל הנושא הוא כן או לא אחדות כשהנושא צריך להיות - איזה פעולות חוקיו�� אפשר לבצע על מנת להגן עלינו מפניו כשהוא מנסה להשתמש בזיני ככלי לגניבת הבחירות וזה משתף פעולה עם נתניהו, בניגוד לסמכות שנתונ לו על פי חוק השב"כ להגן על הדמוקרטיה?
אחדות? אתם אשכרה דנים כעת על אחדות? הייתם דנים עם העבריין יצחק אברג'ל על אחדות? ולא, אין הבדל בין נתניהו בין אברג'ל, למעשה נתניהו מסוכן הרבה יותר מאברג'ל, לאברג'ל היה ארגון פשיעה, לנתניהו יש את כל המדינה ומוסדותיה.
ראשי גוש השינוי אמורים לצאת בהצהרה חד משמעית שנתניהו איננו לגיטימי, שהוא היה לא לגיטימי עוד לפני הבחירות עצמן, רק כתוצאה מהכהונה המופרעת שלו וחוסר הלגיטימיות רק גבר בשל החשדות הכבדים נגדו, הם אמורים להצהיר כי לא ישבו עם הליכוד לשום משא ומן והם יקימו ממשלה בתמיכת המפלגות הערביות, על אפו וחמתו של נתניהו, גם כי זה הדבר הנכון לעשות בשל ההכרעה הדמוקרטית, גם כי זה מה שהציבור רוצה וגם כי זה מה שנתניהו ניסה במלוא כוחו למנוע - ואם זה מה שהוא ניסה למנוע זה אומר שזה הדבר שהכי מסכן אותו, בדגש על אותו ולא את ישראל, נתניהו הרי פועל תמיד ��ק מתוך אינטרס אישי.
עוד ב-2010 בוריס נמצוב, אחד מראשי האופוזיציה הרוסית, החל לכנות את מפלגתו של פוטין "רוסיה המאוחדת" בשם "מפלגת הנוכלים והגנבים", בעקבות השחיתות המטורפת וזלזול מוחלט בשלטון החוק ובמוסדות המדינה. היו מי שראו את הכוח הזה כפי שהוא עוד לפני כן, אך השנים הללו היו שנים של שפע ורבים, גם אם הסכימו עם ההגדרה, לא השתכנעו בכך שמדובר בסכנה אדירה לרוסיה, לא הצטרפו להפגנות, לא שילבו כוחות ואף המשיכו להאמין שהם יכולים "לשנות את המערכת מבפנים".
אנחנו יודעים כיצד הסיפור הזה נגמר שם. בוריס נמצוב נורה למוות בשנת 2015 ליד חומות קרמלין, וכעת מי שמעז לכנות את המפלגה הזאת בשם הזה עלול להיזרק למושבות עונשין לשנים ארוכות. "מפלגת הנוכלים והגנבים" פתחה במלחמת נצח נגד אוקראינה אותה היא לא רוצה ואף לא יכולה לס��ים מבלי לאבד את השלטון. מוסדות המדינה רקובים, מושחתים כולם.
חשבתי על הדוגמה הזאת כאשר צפיתי בתחקיר עובדה אמש. הדמיון בין שתי המדינות רב, אך דפוס פעולה של הנוכלים והגנבים תמיד זהה. חייבים לנקות את האורוות כל עוד אפשר, ולא ניתן לעשות זאת בתנאים של אחדות מזוייפת שרק מקנה זמן לצד השני. מקווה שאחרי החשיפה של אתמול כל הפנטזיונרים שחולמים חלומות רטובים על "אחדות" יירגעו סוף-סוף. אין שום אחדות עם הנוכלים והגנבים.
עם כל ההערכה והכבוד לאלישע מדן שנפצע בהגנה על המולדת, אמת צריכה להיאמר - היוזמה של�� ל ״אחדות״ היא לא יותר מכלי שרת בידיו של נתניהו מחריב ישראל.
אני מזמין את מי שמראיינים אותו או מדברים איתו לשאול:
האם במסגרת ״האחדות״ נתניהו יוותר על המפלגות הכהניסטית והמשיחיות האלימות - הציונות הדתית ועוצמה יהודית?
האם במסגרת ״האחדות״ נתניהו מקבל את הכרעת הציבור ויכהן תחת אייזנקוט?
האם במסגרת ״האחדות״ נתניהו מתחייב להפסיק לחלוטין את ההסתה בערוצי התעמולה שלו ולנקות את הלשכה שלו מסוכנים קטארים?
איך דואגים שיעשה צדק לעשרות אלפי הישראלים והישראליות שהצטרפו למשפחת השכול? לעשרות אלפי הפצועים בגוף ובנפש? למאות אלפי המפונים מהצפון והדרום? לאנשי המילואים שמשפחותיהם ועסקיהם נהרסו? האם במסגרת ״האחדות״ יש התחייבות להקמת ועדת חקירה ממלכתית על כל מה שאירע בשנים שלפני הטבח, ביום עצמו ובחודשים שלאחר מכן?
אישית אני נגד אחדות עם נתניהו בכל תרחיש, נתניהו ושאר שרי ממשלת החורבן המפקירה והמופקרת איבדו כל לגיטימציה לשאת בתפקיד ציבורי משמעותי מכל סוג, אבל המינימום שמצופה ממי שכן שוקלים את הרעיון הזה לשאול שאלות בסיסיות כאלו.
אל תיפלו בפח, אחדות עושים עם מי שרוצה אחדות וראוי לאחדות, לא עם מי שמשתמש בה אחרי ששיסה ופגע והפקיר והפסיד ואז נזכר ��זו הדרך היחידה שלו לברוח מאימת הדין על פשעיו.
"עוד ביביסט" זו היתה ההתיחסות העיקרית לריאיון שנתן נדב אבאקסיס אצל רוני קובן, אם לקרוא התייחסות לאופן בו פטרו אותו, כמו יתוש טורדני, לא כמו אדם שיש להתייחס לדבריו באופן ענייני. יתרה מכך, בניגוד לבכי ולנהי שליוו את דיעותיה ולייקיה של "יודית" שלנו, איךהלכת לנו, על דעותיו של נדב אף אחד לא יבכה.
מה ההבדל ביניהם? ובכן, אין כל הבדל - שניהם תומכים בנתניהו, שניהם שייכים לימין (ככ�� שנתניהו הוא ימין והוא לא). מה בכל זאת ההבדל? ובכן, נדב מצהיר על דעותיו קבל עם ועדה, לא מתבייש, לא מסתתר ואף מסביר את הקושי בהשתייכות לשתי זהויות: להט"ב ימני, קושי שעולה כדי פרדוקס. ואילו יהודית רביץ? ובכן, היא מעולם לא התראיינה ולא חשפה את דעותיה, כל תהילתה כשייכת לשמאל באה לה מהופעה במחאה נגד ההפיכה המשטרית וגם כעת דעותיה נלמדות מהלייקים שהיא מחלקת והיא עצמה ממשיכה להסתתר "אני לא בפוליטיקה, אני במציאות".
באופן פרדוקסלי, הגם שמדובר בשני אומנים שמשתייכים לימין ולקהילה להט"בית היחס לנדב אבאקסיס הרבה פחות סלחני מהיחס ליהודית רביץ הגם שכאמור הוא לא מסתתר, לא מתחפש ולא עוטה מסכה על פניו. אפשר ללמוד זאת כאמור מהתגובות לריאיון איתו ביחס לתגובות אל הריאיון איתה. הרשו לי לנחש שארץ נהדרת לא תקדיש לו אייטם בהשתתפות��, ולא תיתן לגיטימציה לדבריו הגם שכאמור, הוא ויהודית רביץ חד הם, היא בסך הכל זמרת במסכה שזוכה להגנת השבט.
ואני מעדיפה אלף נדב אבאקסיס, שאינני חייבת להסכים לדיעותיו או לקבל אותן - אבל הן לגיטימיות, על פני יהודית רביץ אחת שמסתתרת מאחורי סיסמאות עבשות. הרבה יותר קל להתמודד ולהתווכח עם דעות סדורות מאשר עם מי שנמנע מלו��ר דברים ברורים כי הוא רוצה להנות מכל העולמות.