הוא הרבה יותר טיפש ממה שתיארתי לעצמי בזמן אמת.
העדות האישית הזו נותנת הצצה לעומק הטירוף במחנה האנטי-ביבי. המחשבה על מניעת הסכמי שלום היסטוריים ששינו את פני המזרח התיכון כדי לפגוע פוליטית בנתניהו, חושפת טפח ממה שמתחולל בתודעה הרלביסטית הפגומה והפגועה. הוא עוד מתאר את ההנאה שזה היה גורם לו לראות את המבוכה.
״בסוף האחריות גברה״ למזלנו, והאיש חסר החשיבות הזה, שכוכבו הפוליטי ניצנץ בערך לשתי שניות, החליט, שבאותו הרף עין שבו הזדמן לו לכהן בתפקיד שגדול על מידותיו, הוא לא יגרום לנו - לכולנו, כולל לו עצמו ולמשפחתו - נזק לדורות.
אני חושב שאם הוא לא היה באמת אדם כל כך לא חכם ומגושם מחשבה, זה סיפור שהוא היה משאיר לעצמו.
את הסרטון הזה האולפנומטר העלה על "ארץ נהדרת" לפני כמה חודשים. עכשיו לאחר הצלחת "אמא אבא אני ביביסט" שהגיע ל60 מיליון צפיות כולם שואלים- איך "ארץ נהדרת" לא הצליחו באינספור עונות להגיע אפילו פעם אחת להצלחה בסדר גודל של סרטון עצמאי אחד? את התשובה, אפשר למצוא כאן:
תבינו מה היה כאן:
א. בג"ץ החליט שהוא רוצה לקבל את התצהיר של אותו ג', כדי להכריע אם ההתנהלות של גופמן הייתה לא תקינה. מי שאמורה להעביר את התצהיר היא היועמ"שית.
ב. לחרדתה של היועמ"שית, התצהיר מגבה את גופמן, מה שאומר שהיא עומדת להפסיד את התיק עליו היא התאבדה כאחרונת האליעד שרגאים בחמת זעם.
ג. אך ידידתנו גלי בהרב מיארה לא מהמרימים ידיים. כדי שחס ושלום לא יתקבל רושם טוב מדי מהתצהיר של אותו ג', היא ביקשה להעביר אותו בלי שהוא יגיע לצד השני בקשקושי סיווג (למרות שלצד השני יש את כל הסיווג שבעולם). בתוספת לאותה טענת סיווג, בביקשה היועמשית להגיש ערימה של מסמכים נוספים נגד גופמן, שלא היו חלק מהדיון, בתקווה שאותם מסמכים ידללו את התצהיר של ג', ויתנו רושם כללי רע על המועמד.
ד. ככה, קיוותה מיארה, עד שלצד השני תהיה את הזכות להגיב, הנרטיב מערימת המסמכים שתהיה בפני בג"ץ שגופמן רשע מרושע כבר יקבע מצב, מה שיאפשר לה, איכשהו, אחרי הכל, למנוע את המינוי ולנצח את התיק מול מי שאמורה להיות הלקוחה שלה - ממשלת ישראל.
ה. לסיכום, גלי בהרב מיארה ניסתה להפוך את העובדה שהתצהיר מוגש באופן *טכני לחלוטין* באמצעותה למקצה שיפורים, סיבוב נוסף של הגשת טענות משופרת, מבלי שלצד השני תהיה האפשרות להגיב לטענות האלו בזמן אמת, תוך ניצול ציני של טענות סיווג, כאילו לעורכי הדין מטעמה קיימת הזכות לשזוף את עיניהם במסמכים שאסור לראש הממשלה ולמיועד לראש המוסד לראות, מטעמי סיווג בטחוני.
ו. בג"ץ בהחלטה די מעליבה הרס לה את התוכניות, והורה לה להעביר את התצהיר לצד השני, בלי להתייחס אפילו לחומרים הנוספים שהיא ביקשה לצרף. בפעם המי זוכר כמה, וזה רק בתיק הזה, היועצת המשפטית לממשלה נוהגת בבית המשפט באופן שעורך דין אשפתות היה מתבייש להתנהג, וגם הפעם, לא יקרה לה שום דבר, והיא תמשיך כרגיל, להיות הקדושה של מחנה שלם.
ז. התרגלנו.
על רקע ספינים דלוחים:
היועמ״שית סגרה את התיק נגד עופר גולן ויונתן אוריך כי הוא פשוט היה תיק מעפן. למעשה, לא רק תיק גרוע אלא גם עם פגמים בחקירה בנוגע לזכויות החשודים.
הפרקליט המלווה חיים ויסמונסקי (היום פרקליט מחוז מרכז) סבר שהתיק הזה יסתיים בזיכוי ואסור להגיש אותו.
אבל המשנה דאז לפרקליט המדינה ליאת בן ארי מאוד לחצה להגיש אותו, כדי לשדר מסר של הגנה על יתר העדים במשפט נתניהו.
מה עשה פרקליט המדינה? העביר את התיק לפרקליטות מחוז תל אביב, והגיש אותו.
עכשיו הספין הדלוח של היועמ״שית הוא שאי אפשר לנהל את התיק בשל אי יכולת להביא ״עד מרכזי וחיוני״.
זה כמובן שקר. אינהורן איננו עד אלא נאשם שכלל איננו חייב להעיד במשפטו.
למעשה היועמ״שית טוענת שמלכתחילה היא הגישה כתב אישום נגד אוריך וגולן בלי סיכוי סביר להרשעה, אלא אם הנאשם השלישי שלצידם יפליל אותם במסגרת פרשת ההגנה.
במקרה כזה, מלכתחילה לא מגישים כתב אישום אחד נגד שלושת הנאשמים אלא מפצלים ומגישים שני כתבי אישום נפרדים, כדי שהנאשם הנוסף יהיה חייב להעיד נגד חבריו כעד תביעה.
זה לא מה שנעשה פה.
כאמור, הסיפור האמיתי הוא שהתיק הזה היה מעפן ובעייתי מהרגע הראשון. לכן הוא גם נסחב מלא זמן בלשכת פרקליט המדינה כאבן שאין לה הופכין.
אבל לכל סחבת, אפילו אצל איסמן ובהרב מיארה, מוכרח להיות סוף. אז אמנם הגישו כתב אישום שהם יודעים שהוא גרוע אך חיפשו את התירוץ הראשון כדי לסגור אותו. ואז הלכו על התירוץ שנשמע ציבורית טוב ושאפשר למכור אותו לתקשורת, כאילו סגירת התיק נובעת ממנוסתו של אינהורן.
אגב, זו הזדמנות לספר פה שאוריך וגולן הסכימו לפני שנים להודות במסגרת ״הסדר מותנה״. פרקליט המדינה, כדרכו, סירב. וכרגיל, נשאר בלי כלום.
תודה על תשומת ליבכם לעניין זה.
איך השיטה עובדת?
תראו את אור סיון, פעילת שמאל קיצוני, בדיווח שווא על יהודי שמטריד אותה מינית - אירוע שלא היה ולא נברא. שימו לב באיזו קלות וקור רוח היא בונה עלילת דם מול המצלמה.
הצביעות זועקת: אותה אור סיון, ש״מזדעזעת״ מהטרדה דמיונית, היא זו שמחזיקה בהפגנות שלטים מבזים כמו: ״כיפת ברזל: הקונדום של העם הנבחר״.
למה היא עושה את זה?
כי היא יכולה. כי היא יודעת שבשטחי ההפקר ביהודה ושומרון, אין מי שיגן על הרועים היהודים מפני פרובוקציות כאלה.
אלו הפנים של השמאל הקיצוני בישראל.
זו השיטה שלהם.
ככה זה עובד.
אפשר לסכם:
אם הדלפת לרה"מ מידע אמיתי וטוב לישראל, תשב במעצר מאה ימים.
אם הדלפת לגיא פלג מידע מפוברק ורע לישראל, תשב במעצר ארבעה ימים.
טועה מי שחושב שהציבור ימשיך לקבל את האפרטהייד האכיפתי הזה. הגיעו מים עד נפש. עד מיליוני נפשות ליתר דיוק.
רפורמה תהיה. הקלקולים יתוקנו
דורי קלגסבלד הוא אדם רב פעלים וזכויות. עורך דין צמרת, מומחה עולמי לוועדות חקירה ממלכתיות. אבל הוא בוודאי אינו יועץ חופשות. נשאלת, לפיכך, השאלה כיצד שכר הצבא, על חשבוננו, את שירותיו כדי להגן על האלופה יפעת תומר־ירושלמי, אם על פי הודעת אותו צה"ל היא רק ביקשה לצאת לחופשה?
הפצ"רית תזכה בקרוב לכבוד המפוקפק להיות החברה הראשונה בפורום מטכ"ל שחשודה בפלילים. לא סתם חברה, אלא זו שממונה על שמירת החוק בצה"ל, ולא סתם חשדות - אלא מהחמורים שאפשר להעלות על הדעת.
הגרסה הרשמית מדברת על הליך כמעט טכני, שבו בבדיקת פוליגרף שגרתית התגלה מדליף סרטון ההתעללות בשדה תימן, וזה הועבר מהשב"כ אל הרמטכ״ל ומשם לחקירה. אבל אפשר להניח במידה רבה של ביטחון שאלמלא מונה דוד זיני לראש השב"כ, ספק אם זה היה קורה. רשויות אכיפת החוק לא התייחסו ברצינות לפרשת ההדלפה. האכיפה הסלקטיבית שלהן זועקת כבר שנים ארוכות: ההדלפה ל"בילד" היא שערוריית ענק, הדלפת החקירה הפוליטית סקנדל נורא, אבל זה לא. רק כאשר התמנו ראש שב"כ חדש ורמטכ"ל חדש נסללה הדרך לעשות את המובן מאליו.
זיני, בניגוד לקודמו, לא יורה להתקין רוגלות על הטלפון של בכירי הפרקליטות. כעת הדבר תלוי לפתחה של היועמ"שית. בעולם מתוקן, היא היתה אמורה לזעום ולכעוס על המעילה באמון. הרי בהרב־מיארה עשתה הכל כדי למנוע את החקירה. היא גררה רגליים ומשכה כתפיים ובסוף הגישה לבג״ץ תצהיר שלפיו אין שום דרך למצוא את המדליף. המסמך שהגישה הוא העתק־הדבק של מסמכים קודמים, שהסבירו למה אין דרך לאתר מדליפים מפרשות קודמות שהסעירו את הימין.
הנה המבחן לבהרב־מיארה: האם תורה למשטרה לגייס עד מדינה מתוך הפרקליטות הצבאית, כפי שנעשה בפרשות אחרות? הרי אם אכן החשד נכון, והאלופה ידעה ואף עמדה מאחורי ההדלפה, הדבר הראוי הוא להציע למדליף בפועל עונש מופחת בתמורה ללכידת הדג השמן יותר. שהרי עצם העברת הצילום לעיתונאי היא דווקא דבר שקל יחסית להגן עליו. מדובר בחומר חקירה שממילא היה מתפרסם בסוף, לא במסמך סודי.
הסיפור החמור הוא שבמשך שנים מדברים אלה המכנים עצמם "שומרי הסף" על קדושת בג"ץ. והנה, על פי החשדות, לא היססו להגיש לכהניו מנחת כזב, תצהיר מזויף. ממי שעובדת שנים להאדיר את כוחה של מערכת המשפט על חשבון הדרג הפוליטי, מצופה לפעול במהירות ובאגרסיביות נגד מי שחילל את הקודש.
ההסתבכות של תומר־ירושלמי היא רק סימפטום לבעיה חריפה יותר שאולי מתחילה לקבל טיפול הולם, באיחור של שנים. מעמד ״שומר הסף״ העניק למחזיקיו היתר מטעם עצמם לפעול כמעט כאוות נפשם. כבר כתבתי פעם, לדעתי, שאם לחברת החשמל יש חשמל חינם, למערכת אכיפת החוק יש חוק חינם. כך השב״כ יכול להשליך למעצר מדליף שהביך את העומד בראשו, וכך היועמ״שית יכולה לעשות לעצמה דין. תומר־ירושלמי היתה צריכה לעוף מתפקידה ביום שבו דיברה, על מדים, כמעט במפורש נגד הרפורמה המשפטית של ממשלה נבחרת, או ביום שבו התירה לקצינים עד דרגת סגן־ אלוף להשתתף בהפגנות קפלן. לו סימנו לה את הגבולות אז, אולי לא היתה הפרקליטות שלה חוצה את הגבולות בבוטות כזו עכשיו.
הטור המלא ב'ישראל היום':
https://t.co/LWWI0Rmr5e
ההתמחות של השמאל הקפלניסטי, בדומה לשמאל המרקסיסטי, היא איתור קווי שבר ופצעים חברתיים, ואז לחיצה חזקה עם אצבע גסה בדיוק באותן הנקודות, על מנת להעלות את מפלס הכאב החברתי, לבקע את קווי השבר, מתוך מטרה טקטית להתיש את החברה, לפרק אותה לרסיסים, ולהובילה לעברי פי פחת עד להכרעתה ומיטוט הסדר החברתי. חברה שבורה ומותשת קלה יותר להשתלטות פוליטית, צבאית או משפטית.
שיטת הפעולה הזו מאפיינת את השמאל מאז אמצע המאה התשע עשרה: יצירת הרס חברתי מקסימלי מתוך התפיסה שככל שיהיה רע יותר, הדרך לפיתרון שנמצא מבחינתם בהישג יד, תהיה מהירה יותר והסבל הנוכחי הריגעי, שווה את מחירו בכדי להגיע למימוש הפיתרון ארוך הטווח שנמצא (לדעתם) בהישג ידם.
עבור הציבור המותש, הנסחט, הנפגע, מצטיירים הפורעים החברתיים כפיתרון לבעיה שהם יצרו מלכתחילה. הפורעים ומחוללי החורבן החברתי הם גם אלה שמחזיקים בידם את המפתח להשבת הסדר החברתי. הריצוי שלהם נתפס כחלק מהפיתרון הנדרש על מנת להשיב את הסדר החברתי על כנו. המשוואה ברורה: רוצים בחזרה את הסדר? תנו לנו את הכוח הפוליטי.
בעומק ההכרה השמאלנית שוכנת המשיחיות המרקסיסטית שבטוחה שהשמאל מחזיק בידו את הפיתרון הסופי והמוחלט לכל הבעיות החברתיות והוא רק צריך לקבל את ההזדמנות הפוליטית לממש אותו.
השמאל מחזיק בראשו הקולקטיבי תמונה אוטופיסטית של המציאות שמתגלמת בפיתרון אינסטנט לחברת מופת, שלום, שיוויון, גן עדן שניתן להגיע אליו ממש כאן ועכשיו, לא מחר, עכשיו! אבל כל מה שנדרש קודם לכן הוא לפנות את עדרי המטומטמים (בעיניהם) שלא מבינים זאת ולכן עומדים בדרכו ומפריעים למימוש הפיתרון.
זה דפוס הפעולה הקבוע של כל מאבקי השמאל כבר כמעט 200 שנה. הביטחון שבידיהם המפתח לכל בעיה, הוא זה שמעניק להם את הצידוק המוסרי (כפי שהם תופסים אותו) לעשות כל פעולה, לחולל כל נזק, לפגוע בכל פרה חברתית קדושה, כי הכאב שנגרם על ידם, אינו בגללם אלא בגלל מתנגדיהם שמונעים מהם בטיפשותם, לפתור את כל הבעיות, ולכן, ביחס לפיתרון הגדול שבאמתחתם, הכאב שהם גורמים הוא קטן, זמני ומוצדק, לעומת הפיתרון הגדול והמקיף שיש בידם לממש.
זה המנגנון הנפשי-פוליטי שהוביל אותם להרס חברתי, סרבנות, פגיעה בכלכלה, בצה״ל, בלכידות החברתית, בכנסת. פגיעה מכוונת באזרחי המדינה באמצעות חסימות כבישים שרירותיות, פגיעה ברוטלית בשמה של מדינת ישראל בעולם. כל פגיעה הפכה להיות כשרה במסגרת מאבקם ב״שחיתות״, ב״דיקטטורה״, ב״נאצים היהודים״ ב״משיחיים״, ״למען שחרור החטופים״ והנושא הבא שיופיע בוודאות אחרי החטופים.
זה המנגנון שמעניק להם את הצידוק האפריורי לקחת את האנשים הכי שבורים, הכי אומללים, הכי סובלים, ולהפוך אותם לחיות הקירקס שלהם, כי בעיניהם, גם הסבל שנגרם לאותם אנשים בשל השימוש הציני בסבלם, הוא חלק מההכרח בשבבים שניתזים לצורך כריתת העץ הגדול שעומד בדרכם.
אם מישהו חושב שיש שם איזשהו עניין אותנטי בסבל האישי של צנגאוקר ואלגרנט, הוא רחוק מלהבין את את עומק האכזריות שקיימת באידיאולוגיה הזו. ביום ששני אלה לא יספקו לשמאל את הסחורה שהוא זקוק לה, הם יושלכו כחפץ ללא שימוש בצידי הדרך.
הימים האחרונים מזמנים לנו ערימת כישלונות מפוארת ומתועדת היטב של אינספור עיתונאים, פרשנים ומומחים. לו היה מדובר בטעות בהערכה, מילא. זה יכול לקרות לכל אחד. אבל כשמבינים שכמעט כל הכישלונות הללו מקורן באג'נדה, בשנאה ליריב ובניסיון לעקם את המציאות כך שתהיה נוחה לצד הפוליטי שלך, מבינים שקשה עד בלתי אפשרי לסמוך על העיתונות הישראלית כמקור שממנו ניתן ללמוד על המציאות
וכעת בהרחבה:
הדבר הכי חשוב בעת מלחמה הוא אמון של הציבור בממשלה ובדרג הצבאי.
האמון הציבורי במערכות הללו נמוך, במידה רבה בצדק, אך חלקו בעקבות מפיצי שקרים והזיות. והציבור, לצערי, בולע הרבה שקרים בלי שום סינון.
אין דבר יותר מזיק להתלכדות בזמן מלחמה ממצב בו אנשים מאמינים שבזמן שהם מופקרים לגורלם בבניינים, השלטון מפנק את בני המשפחות, את חברי המרכז, את הרבנים וכו׳ בלוקסוס מטורף של שהייה בבונקר אסטרטגי.
בעיניי מעשה כזה הוא הפרת אמונים ברמה החמורה ביותר. הדם של מקורבי השלטון לא סמוק יותר מהדם שלי ושלכם.
אלא מה?
אין שום עדות לכך שמשהו מתוך זה התרחש. הזיות של עמי דרור, רומן ברונפמן וכו׳ וכו׳ שקיבלו תהודה מטורפת והגיעו למאות אלפי אנשים.
בלי שום ראיה, בלי שום פירוט, בלי אף שם.
עמי דרור זורק חרטוט - וכולם נוהים אחריו כאילו שיש לו מושג על מה הוא מדבר.
אנשים חושבים שיש למר דרור גרון עמוק, ושהרזומה שלו מעיד על כך שלדברים שלו יש ביסוס. אבל הוא חרטטן צמרת.
לכן הראיתי שהוא מפרסם כל שטות והזיה שמישהו שולח לו בלי לבדוק, ואפילו בלי לדעת מי האיש ששולח לו. ואז הוא עוד כותב על כך שזה ״אמיתי לגמרי״ ומפיץ לכולם.
מר דרור חושב שהוא נלחם במכונת הרעל, אבל הוא בעצמו מכונת רעל ופייק.
עמיתתי מוריה אסרף פרסמה שחלק מן השרים ובני משפחותיהם עברו לכתובות חילופיות ״בעקבות חשש ממשי מכך שהאיראנים ינסו לפגוע לא רק בבכירים ישראלים, אלא גם באנשים המקורבים אליהם״.
אסרף הדגישה כי ״בבונקר התת-קרקעי שממנו הצמרת הישראלית מנהלת את המלחמה שוהים רק ראש הממשלה בנימין נתניהו והשרים הרלוונטיים, ללא נוכחות של גורמים אחרים או בני משפחות״.
מי שלא רוצה לקרוע את המדינה מבפנים - אנא שלא יפיץ פייק ותרעלה.
ואם יש למישהו מידע על בני משפחות, חברי מרכז ורבנים שונים שקיבלו לוקסוס והם שוהים בבונקר מדינתי - אנא שיפרסם את השמות ויעמוד מאחורי הטענות.