50 שנה לעפרה, 58 שנים להתיישבות ביהודה ושמרון. איזו החלטה טובה קיבלו ההורים שלי שבאו לגור שם לפני 28 שנה (מהצעירים...) ואיזו החלטה טובה קיבלו מעל חצי מליון איש לגור במקומות המדהימים האלו.
ניפגש בחגיגות המאה. מזל טוב ע��רה!
היום ביקרתי בעפרה, החוגגת יובל להיווסדה – 50 שנים להקמת היישוב. לפני 25 שנים נטעתי כאן עץ ארז, וסיכמתי שאחזור לכאן ביום שבו היישוב יחגוג יובל. היום חזרתי.
עמדתי כאן לפני חצי יובל ואמרתי שנעשה הכל כדי להבטיח את המשך אחיזתנו בארץ ישראל, שנמנע הקמת מדינה פלסטינית, ושנבלום את כל הניסיונות לעקור אותנו מכאן. ברוך ה׳, מה שהבטחתי קיימנו.
זה לא היה פשוט. עמדנו מול לחצים כבדים, מבית ומחוץ, מצד ממשלים אמריקנים שניסו לכ��ות עלינו הקמת מדינה פלסטינית. יחד עמדנו בפרץ. יחד קיימנו את הבטחת הדורות.
העץ שנטעתי אז גדל והתחזק, בדיוק כמו ההתיישבות שלנו: שורשים עמוקים במולדת וצמרות שמתרוממות לשמים. אתם, אנשי עפרה, חוד החנית של המשך קיומנו בארץ ישראל.
אנא העתירו בתפילה עבור שלמה זלמן בן מרים, שנפצע קשה בקרב היום בעזה.
למי שהשם מוכר,זה בגלל שבאוקטובר התפללתם עליו כאשר נפצע קשה בקרב בלבנון, מאז החלים וחזר ליחידה שלו.
_
דור של גיבורים, בזכותם אנחנו ממשיכים בחיי השיגרה שלנו. כמי שלא רוצים אותו במילואים, אני מלא הערכה לכל אחד מהם.
סא"ל מיל' ע', קיבוצניק מהצפון וחבר יקר, הוביל את המטוסים הראשונים שנכנסו לעומק איראן.
סיפרו לי שהתדריך שלו לפני הטיסה הגורלית היה מיוחד.
התכתבנו קצת וביקשתי ממנו לפרסם את מה שהוא שלח למשפחתו עם תחילת הפסקת האש.
הוא אישר והוסיף:
"בבקשה בבקשה בלי פוליטיקה.
היו איתי במבנה קיבוצניקים, מתנחלים, מושבניקים ועירוניים. כמו שאתה מכיר כל כך טוב, ארץ ישראל היפה.
למרות הפחד והחששות, מסתכלים ימינה ושמאלה ומסתערים ביחד על האויב.
רגעים היסטוריים, תחושה מיוחדת".
והנה הדברים שכתב למשפחתו:
יהיה עוד המון זמן לספר חוויות, לצחוק ולבכות.. אבל חיכיתי שבועיים כדי לשתף.
במטס הפתיחה נבחרתי להוביל ערכה של עשרות מטוסים, היינו הראשונים להיכנס לעומק איראן, אני הייתי במטוס הראשון של המבנה הראשון וככה גם קיבלתי את המשימה המסוכנת ביותר.
במשך הימים שלפני לא היה לי את האומץ לכתוב מכתב פרידה, לא יודע למה, משהו בתוכי לא הרשה לעצמי להתעסק בזה ולדעת שאני אעשה הכל בכדי להשלים את המשימה ולחזור בשלום.
האתגר הכי גדול שהיה לי הוא לתת ביטחון ורוגע למבנה שעמדתי בראשו. בסוף התדריך בחרתי להקריא לחבורה המופלאה שאיתי כמה מילים משיר שאני מאד אוהב.
את הפתק הזה שמרתי בכיס כל המלחמה והבטחתי לעצמי שבמקום מכתב פרידה אשלח לכם את הפתק והשיר שאחזור בריא ושלם.
תודה לאל שחזרנו בשלום!
אני מגוייס משישי בבוקר ועוד לא יצא לי לאכול פעם אחת אוכל צבאי (לא מנ״קים ולא החמגשיות הדוחות האלה), פשוט כי התרומות לא מפסיקות לזרום. זה די מדהים איך אחרי 620 יום של מלחמה, אזרחים עדיין נרתמים על בסיס יומי ויודעים להעריך את המילואמניקים. כמה שאתם נפלאים
המטייל הישראלי סמואל ונגרינוביץ', בן 44 מיפו נעדר החל מיום שישי ויש חשש כבד לשלומו. הוא נראה בטראק הטריונד המפורסם והמטייל האחרון שראה אותו סיפר שרצה להתקדם לקרחונים, שם תנאי השטח מאוד קשים. סמואל הוא מטייל ותיק ואחראי אבל זה טראק לא קל וסביר שהוא במצוקה ומחכה לחילוץ.
בקשה אישית: הקדישו כמה דקות כדי לכבד את גיבור ישראל חן גרוס שנפל בעזה וקראו ושתפו את דברי ההספד המרגשים והחשובים שנשא היום מעל קברו חברו לצוות מיכאל סילם.
*
כשיצאנו ראיתי במסגרת השטחית של שורה על כל הרוג, (כאילו יש משהו במדינה הזאת שיותר חשוב לדבר עליו) שכתבו עליך שהיית חבר כיתת הכוננות בחיננית, והאמת שזה הכעיס אותי. בלי להעליב את כיתת הכוננות של חיננית, אבל בואו אני אתן לכם עוד כמה תארים שיכולתם להדביק לחן גרוס, יכלו לכתוב שהיית פרא אדם, ככה, 2 מילים, הנה אפילו קיצרתי לכם את זה.
יכלו לכתוב שהיית האיש עם הידיים הכי טובות בעולם, שידע לתקן הכל ולבנות הכל, שום דבר לא הרתי�� אותך מכוניות אופנועים טרקטורים רק תביא.
יכלו גם לכתוב שהיית החייל מספר אחת בצוות הכי מיוחד בצבא, כן כן ככה, החייל מספר אחת האמיתי לא בנאומים ובטקטיקות גבוהות בתכלס של להיות לוחם קצה.
יכלו גם להגיד ״השאיר אחריו כ70 נשים ואינספור מעריצות״, מסתבר שזה תופס הקרחת הזאת.
יכלו להגיד עליך שהיית החבר הכי טוב בעולם ששום דבר לא מרתיע אותו או מאיים עליו, אתה בא לטיול? יאללה. אתה בא לצנוח יאללה אתה בא לאימון יאללה אתה בא לשתול איתי את העצים לגינה יאללה. תמיד היית משווה ומעלה, מי שהיה שואל בקבוצה, למי מתאים ריצה בבוקר של ההתייצבות למילואים? היה מוצא את עצמו רץ אחריך ב5 בבוקר בקצב נוראי כשאתה עם ווסט, תמיד היית אומר ״אל תאיים עלי״ וידענו שאתה לא צוחק לרגע.
היית הלב הכי גדול שאנחנו מכירים, השפם הכי גדול, הגבר שבגברים.
איזה גבר היית. אם ישמעו אמהות בישראל איזה גבר היית לכל ילד שלישי בישראל יקראו חן גרוס. בתקווה שהשם יעביר איזה ניצוץ גבריות לרך הנולד.
רק לפני שבועיים כשכולם יצאו מעזה להתרעננות ואתה נשארת לנהוג על באגר ענק שמעולם לא נהגת עליו כדי לעזור עוד יום במשימה אמר לי זוהר מהפלגה, שמע אני מתבייש בשפם שלי, הנה חן גרוס הוא יכול להיות עם שפם הוא באמת מצדיק את זה, ודני מהצוות אמר לי בונא כמה אלפא בנאדם יכול להיות?!
אין דבר ששנאת יותר מדיבורים ובלבולי שכל. בשבועות האחרונים פגש אותנו מחט אחרי מחט, בטח באו לראות מי זאת חבורת המוזרים האלה שמדברים עליהם ואתה כרגיל התנדבת לא להגיע, זה רק היה מעצבן אותך ״תנו לעבוד״ היית בטח אומר לו.
ואיזה עצבני היית וואו, הנה עוד תואר, הבן אדם הכי חמום מח שיש, לא היה כיף יותר גדול לצוות מלראות אותך מתפוצץ על מישהו, כמעט הורג אותו וזה לא משנה בכלל באיזה מעמד או דרגה הוא, ואז לשמוע אותך אומר את המשפט האלמותי ״עצבני? אני בכלל לא עצבני אין לך מושג איך אני כשאני עצבני״ והאמת שלכולנו היה איזה פחד בלב שזה באמת באמת המשפט הזה. ובכלל חן גרוס, בחיים לא ראינו אותו עצבני. תמיד היית אומר לי אבל אני משתפר לא? ואני הייתי עונה שכן, כי פחדתי, אבל איזה משתפר בחייאת חן גרוס.
האמת היא שכל הלב הזה לא ידע אחרת. לא היה לך חצי כח וגם לא 90% וזה מה שהפך אותך לכזה דרשת מצויינות ומושלמות ממך ומהסביבה. אני חושב שדווקא התחברנו כי אני הייתי כזה רחוק מזה. אתה היית מאה אחוז ואני 60 אולי 70. אם היינו מתווכחים בטח היית נותן לי בסוף 70 בשביל ההרגשה הטובה ואז מסתובב ואומר לחבר׳ה הוא 40.
לפני שנתיים בערך אמרתי בצוות לחבר׳ה שמתישהו תיהיה מלחמה בלבנון ואנחנו שמתמרנים עם הסדירים שכל היום מתאמנים, נקרוס בעליות של לבנון עם התיקים הכבדים האלה. שלחתי לכולם תוכנית אימון עם מבחן שבנה הקצין כושר גופני של מטכ״ל.
היית חייב לעשות את המבחן הזה שיגעת אותי, ולי לצערי יש הליכון במכון אז עשית אותו אצלי והכרחת גם אותי לעשות, אני קיבלתי בינוני מינוס ואתה קיבלת ציון ��וב מאוד אבל לא את הציון המקסימלי וזה הטריף אותך. כמובן שתוך זמן קצר הדבקת את הפער תוך שאתה מכריח אותי לבוא להתאמן איתך. אחרי שכבר סיימת את המבחן הזה בנית מתקן ענק כדי שתוכל לעשות את המבחן עם יותר משקל על הגב וכשאנשים במכון היו שואלים אותי מה זה מי זה הייתי אומר אין לי מושג בחיים לא ראיתי את האיש הזה.
ובלב צחקתי והתפוצצתי מגאווה הבדיחה שלנו הייתה שמקסימום אם אני נפצע אתה פשוט זורק אותי על הגב וחוצה את כל לבנון ככה. קל.
כמובן שזה הוכיח את עצמו כשהובלנו את היחידה בתמרון בלבנון ואתה הובלת את הצוות בחינניות כאילו זה טיול שנתי, מטפסים הרים בשיפוע רצחני, עם עצירות נשימה כדי לא להתעלף ואתה - בין כוונות, בכריעה מושלמת.
ומילה על הצוות, הצוות המיוחד הזה עם המפקד המיוחד הזה שמפה אנחנו שולחים לו החלמה מלאה שביקש מפה למסור שהוא אוהב אותך, שהוא עשה הכל כדי לשמור עליך ושניפגש בשנה הבאה.
הצוות הזה שמורכב מאנשי המושבים ההתנחלויות והערים, יהודים ולא יהודים, עולים חדשים וצברים, שכמו אברהם אבינו לא שואלים כשאומרים להם לבוא מה ולמה ואיפה ואיך אלא אומרים- הנני.>