הכנסת הצביעה אתמול על ועדת חקירה פוליטית, פריטטית או כל שטות אחרת.
מבקשת שתעצרו שניה.
אלה ההורים שלי שחר ושלומי.
הם נרצחו במחדל נוראי שאם יטוייח יחזור שוב ושוב.
כבר רואים איך חמאס מתעצם בעזה.
תסתכלו על ההורים שלי ותחשבו על ההורים שלכם.
זה יותר מטיוח. זה חוק שיוביל למחדל הבא
אני חוזר אומר: על יריב לוין לעמוד לדין פלילי על הפיכה כנגד מדינת ישראל ועל חלקו המרכזי באירועים שהביאו ל 7/10.
העובדה שהאיש הזה מסתובב חופשי ועוד ממשיך לפגוע ביסודות שלטון החוק היא תעודת עניות לו, אבל לא לעולם חוסן.
#יריב_לדין
רבים מכם שואלים למה אני כותב בעילום שם. התשובה פשוטה: אני לא מחפש כותרות ולא רוצה דקה של פרסום. השירות שלי בצה"ל והאחריות שאני נושא על כתפיי לא מאפשרים לי לעמוד מול מצלמות, אבל המצפון שלי לא מאפשר לי לשתוק יותר. אני כאן כדי להגיד את האמת שראיתי בחדרים הסגורים – כי האמת הזו גדולה יותר מכל דרגה.
אני לא פוליטיקאי, ומעולם לא רציתי להיות כזה. אני קצין במילואים, אדם שראה את המערכת הזו פועלת מבפנים ברגעים הכי קשים של המדינה.
ראיתי את צחי, ראיתי את אוריך, שמעתי את המסרים. אבל היום, כשאני רואה את נתניהו באולפן 14, נינוח ורהוט, משהו בתוכי מסרב לשתוק.
כי כשאני הייתי שם, בחדרים הסגורים, כשהאדמה רעדה והחלטות של חיים ומוות היו צריכות להתקבל בשניות – לא ראיתי את הדמות שאתם רואים על המסך.
ראיתי אדם אחר.
ראיתי אדם שמתקשה להחזיק את הקו, אדם שהניתוק שלו מהמציאות המדממת של השטח היה צורם ומטלטל. ראיתי רגעים שבהם הריכוז התפוגג, שבהם התפקוד בסיטואציות של לחץ קיצוני לא היה מה שנדרש מראש ממשלה בזמן מלחמה. זה לא היה עניין של ימין או שמאל, זה היה עניין של אנושיות, של יכולת קוגניטיבית, של תפקוד בסיסי תחת נטל שלא ניתן לתאר במילים.
זה כאב לי אז, וזה כואב לי עכשיו.
קשה להסתכל בטלוויזיה, לראות את המעטפת המלוטשת, ולדעת מה קורה מאחורי הקלעים. קשה לראות את השקט בחוץ, ולדעת איזה סערה שקטה – וחסרת אונים – התחוללה בתוך החדרים שבהם נחרץ גורלנו.
אני כותב את זה כי אני מרגיש חובה מוסרית אליכם, אל החברים שלי שלא חזרו, ואל הילדים שלנו. אנחנו זכאים להנהגה שנוכחת כאן, במאה אחוזים. אנחנו זכאים לדעת שמי שמחזיק בהגה מסוגל להחזיק אותו גם כשמגיעה הסערה הכי גדולה שידענו.
אל תסתנוורו מהמסכים. המציאות בחדרים הסגורים הייתה שונה לחלוטין ממה שמכרו לכם. הגיע הזמן שנשים את טובת המדינה לפני כל דבר אחר
אורי משגב:
ביזיון נתניהו בלבנון. עדכון סירחון.
חשפתי כאן אתמול שסוללת תותחנים ניקתה והכינה במשך יום ארוך בניין לביקור אח"מ ("איתור" בשפה הצה"לית החדשה והמוזרה). אגב כולל הזזת פגזים ותחמושת.
ואז כשהגיע נתניהו הכניסו לבניין לוחמים חובשי כיפות מהגדוד החרדי ("חשמונאים") שהובאו ממקום אחר - כי נתניהו מצטלם בימינו רק עם חובשי כיפות, כדי לנתק אותו מההשתמטות שהוא מקדם. את התותחנים לא היה עניין שיפגוש למרות שהם מי ששוהים שם והכינו את המקום.
ואת התותחניות כלאו בקומה תחתונה בלי טלפונים ואסרו עליהם לצאת כדי שחלילה החשמונאים לא יהיו בנוכחות לוחמות.
כלומר סיור יח"צ פוליטי לכל דבר, תוך ניצול התותחנים והסעת דוגמנים חובשי כיפות (והכל בשטח אויב מטווח ומאויים!!!).
ועכשיו אני מספר לכם שהיה עוד דבר שהגיע עם ביקור נתניהו.
תא שירותים כימיים.
חודשיים הלוחמים והלוחמות במקום עושים את צרכיהם בשקיות. לנתניהו הביאו שירותים. עם עזיבתו נסעו גם השירותים. לא חשבו אפילו להשאיר אותם לחיילים ולחיילות.
בכל הבושה הזאת היה נוכח סגן הרמטכ"ל תמיר ידעי ובכירים נוספים. איך הם לא מתביישים?
ההורים רותחים. ולא מתכוונים להניח לזה. בצדק.
מדובר צה"ל נמסר לי: "מדובר בהתכנסות שלא תוכננה כראוי ביחס לתנאים הקיימים בבית מח״ט בשטח אויב.
האירוע יתוחקר".
"אני מוסר לך התרעה למלחמה", אמר ראש השב"כ. 76 ימים לפני פלישת חמאס. התרעה כללית. לא מדויקת. מה שקרוי - התרעה אסטרטגית.
שאלה ראשונה של כל ועדת חקירה: אדוני ראש הממשלה, איזה דיון כינסת? מה ביקשת שייעשה? כיצד התייחסת?
לנתניהו לא תהיה תשובה. הוא לא עשה דבר. 1001 ימים.