יצאתי לדייט עם בחור מהעיר שלי. לא עשינו כלום חוץ משיחה, קצת שתינו ואכלנו. בסוף הוא אמר שאני חמודה וזהו. זה בדיוק מה שהייתי צריכה הערב, באמת. דייט בלי נשיקות זה גם כיף לפעמים.
לא כתבתי לו – שלחתי הודעת קול. בעוד יום דיברנו קצת. מה זה כיף לי איתו גם ככה – אפילו ככה. ואני חושבת שמצאתי את הנקודה שבה אני יכולה להיות באיזון. מרגישה שהחור הזה סוף סוף סגור. אני לא צריכה למלא אותו בעוד גברים ועוד מגע.
ממשיכה לצאת לדייטים אבל אולי הגעתי לתקופה הבאה.
אנחנו בכל מקרה ניפגש בעוד חודש כזה, אבל לא חושבת שאני אשמור את המצב הזה של חשק ועצב לגביו. הוא כל יום יותר ויותר רחוק – ככה זה אמור להיות וככה קורה.
בסופש אחזור לסיפורים על סקס נראה לי.
אם להרהר – אז בגדול תמיד קיבלתי את מה שרציתי. אולי לא עם אותו בחור או לא מהר, אבל קיבלתי. וכשהרצונות שלי משתנים – לוקח זמן עד שאני מקבלת את מה שאני רוצה.
אוקיי. סבבה. זה ניסיון מעולה. עכשיו אני יודעת יותר טוב איך זה עובד אצלי ומה אני באמת רוצה. אז אקבל.
לא לבכות.
שחררתי את כל הרגשות לטקסט, למחרת עשיתי ממנו הודעה ושלחתי לו. בתגובה הוא שיתף רק שכיף לו איתי ואמר שהוא לא חשב על זה ולא יכול להכיל את זה כרגע. והוא רוצה להיפגש.
אוקיי. אני יודעת שהמילים שלי כבר נכנסו לו לראש. ומעכשיו, ככה או ככה, הוא יחשוב על זה.
אתמול שיקרתי לבחור לגבי הסיבה שבגללה אני לא אצא איתו לדייט ראשון.
בדרך כלל אני לא משקרת בגלל הכבוד העצמי שלי – אני מספיק חזקה בשביל זה. אבל אתמול עשיתי. הרגשתי שהזזתי קצת את הגבול. וזה בסדר. גם ככה מותר לי.
אוקיי. אז במשך שלושה חודשים הייתי בתקופה של דייטים. חודשיים – איתו ובנוסף לפעמים גם עם אחרים. עכשיו החלטתי: לא בא לי יותר כמות. בא לי עומק.
ברור שיהיה לי כואב, אני יודעת – זה לא סיפור של חיים קלים ותותים.
אבל אני עושה מה שאני רוצה. וכרגע אני רוצה להיכנס לזה.