חורג ממנהגי בשנה האחרונה ועונה עניינית לשאלות שעלו בציוץ הקודם. האם זה ישכנע? לא. אבל אין ברירה.
1. אכן, משרתי ההסדר עושים פחות שירות סדיר מאשר חבריהם החילונים ורוב הדתיים (כולל אני, שעשיתי שלוש שנים ונלחמתי כדי להפוך ללוחם). האם צריך לפתוח את זה מחדש? ייתכן מאוד שכן, אבל לא בצורה פופוליסטית.
2. הבעיה בגישה של נאור נרקיס שאנשים טובים מתפתים אליה היא הזיוף שנלווה אליה. מכיוון שיש ספורטאים מצטיינים, ושחקני תיאטרון, וזמרים, ואלף ואחד החרגות נוספות שמקבלים הקלות והנחות מתוך הבנה שאפשר למצוא לחריגים פתרון יוצא דופן כדי שימשיכו להעמיק ביכולות שלהם. אגב, יש גם לוחמי נח"ל גיבורים שהולכים לשנתיים של שירות ועוד שנה של משימה מחוץ לצבא. ראוי, נצרך, לא זהה ללוחמי צנחנים או גולני.
3. וזה נכון גם לחיילים המעולים של יחידות כמו 8200 שמקבלים עסקת חלומות. אתם תבואו לכמה שנים ותצאו עם תואר ששווה זהב. תיאורטית, זה לא הוגן כלפי הלוחמים באותה המידה. כי לוחם יוצא עם גב שבור וצלצולים באוזניים ושירות מילואים של 100 יום בשנה. הוגן? לא. נצרך? כן.
4. וזה מוביל לפואנטה הבאה: הצבא זו לא תוכנית שוויונית. לא לנשים ולא לגברים, לא לדתיים, לא לחילונים ולא לחרדים, לא לאף אחד. הצבא לוקח מה שהוא צריך ועושה פשרות היכן שהוא צריך ורוצה. אפשר לדבר, אפשר לשנות, אבל תפסיקו לדבר על שוויון. לא היה ולא יהיה. מבאס, זה מה יש.
5. דוגמה? בטח. אם אתם רוצים חרדים אתם צריכים להתפשר. בלי נשים בבסיסים, עם שיעורי תורה. שוויוני? לא. נצרך, כנראה שכן. אי אפשר גם וגם. לא הוגן, זה מה יש.
6. וזה מחזיר אותנו לחיילי ההסדר הגיבורים. אתם רוצים לוחמים שילכו לאן שצריך, הדתיים אומרים שצריך גם אופציה ללמוד כי זו האמונה שלהם. ההסדר הוא פתרון הביניים. אפשר לדבר על איזה אורך, אבל זה לא עניין של שוויון. זה עניין של צורך משותף. בעולם אידיאלי צה"ל היה לוקח מי שהוא צריך בלי לשאול, אבל זה לא המצב. לא בחילונים שהרבה מהם רצים ליחידות עורפיות, כדוגמת מר נרקיס, ולא בדתיים שמבקשים שירות שכולל לימוד תורה.
7. בנוגע לכשירות של לוחמי ההסדר? דמגוגיה מגוחכת. כל אדם שהיה לוחם בצה"ל יודע שלוחמי ההסדר עוברים בדיוק, אבל בדיוק את אותה ההכשרה. אתם עכשיו רוצים להתחיל לבדוק מי עשה כמה תרח"טים כדי להגדיר את הכשירות שלו ולהתחיל לדרג לוחמים שנפלו בקרב? זה לא ייגמר, וזו הזיה בדיוק כמו שזה נשמע.
8. רוצים לפתוח הכל? יאללה. אבל אל תעשו את זה באג'נדה המזוייפת של נאור נרקיס שרוכב על הלוחמים שלנו כל הדרך אל הקלפי. האדם שהלך לצה"ל, קיבל תוכנית יוקרתית ועל פי הפרסומים (לא בדקתי אישית) עזב אחרי כמה שנים בלי להשלים את המשימה (כן, גם הדר מוכתר עשתה את זה, שחררו אותי מהקשקוש הזה של רל"ב ור"ב).
9. חברי הלוחמים, אל תיפלו לדמגוגיה הרעילה הזו. שאלתם אותי מה ההבדל בינכם לבין לוחמי הסדר? אין הבדל. כולם גיבורים, כולם לוחמים, כולם מתנדבים, כולם יחד בסירה הזו. אל תתנו לטרול פוליטי לפלג ביניכם.
10. מילה בקשר לבנות השירות הלאומי: למרות שתיאורטית הן יכולות ללכת לעשות תואר בגיל 18 הדתיות הולכות לשירות של בין שנה לשנתיים בהתנדבות מלאה. עוד קודם למלחמה החלה מגמה מבורכת של דתיות שהולכות לצבא, אחרי השבעה באוקטובר המגמה הזו הפכה גדולה הרבה יותר. יש נשים דתיות מאוד שמתגייסות, לסדיר ולמילואים. אני מאמין שהמגמה הזו תגדל מאוד בשנים הקרובות. אפשר להרגע, אנחנו בדרך לשינוי משמעותי בעניין הזה.
11. ולבסוף משהו אישי לנאור נרקיס, ארור תהיה שהצלחת לפלג את הלוחמים הגיבורים שלנו שעושים כבר שלוש שנים לילות כימים כדי להגן עליך ועלי. תתבייש.
ורק אוסיף משהו בדיעבד: אני תומך בשירות מלא בצה"ל, חושב שנשים דתיות צריכות ויכולות לשרת בצה"ל, מאמין שצריך לדחוף בכל הכוח לשירות של חרדים בצה"ל ולשירות לאומי של ערבים.
@peretzsami החייל שנשפט על פאצ׳ משיח לא דתי. גם אצלי במחלקה יש בחור חילוני ששם פאצ׳ משיח. זה בעיקר פאצ׳ של סתלבט לא בהכרח של דתיים (למרות הכוונה במקור)
כשהייתי קצין צעיר ברמת הגולן, נשלחתי לאיזה עניין בבסיס של חיל האוויר.
אמנם הגיעו גם לפני כן לאוזניי האגדות על ערי הזהב הנסתרות בבסיסי חיל האוויר משופעי השפע הנצחי והאינסופי; אבל כשהגעתי שם לאיזו טייסת, פשוט לא האמנתי למראה עיניי -
עיצוב מוקפד, תאורה דקורטיבית, אקווריום ענק, רמקולים מהתקרה, מערכות סטריאו משוכללות, וגולת הכותרת - ראיתי שם לראשונה בחיי טלוויזיית פלאזמה שטוחה.
פשוט לא האמנתי; כי בדיוק באותו הזמן, ברמת הגולן - לא באיזה מוצב חודר ארעי מבצעי בעומק לבנון, אלא בבסיס הקבע הוותיק שלנו - גרנו אנחנו בתוך מכולות מתכת מוסבות למגורים, 8 חיילים בארבע מיטות קומותיים בכל מכולה, מוקפים בבוץ בעומק הברכיים, עם שבילים מוצפים במים שבכל בוקר היו הופכים להחלקרח, עם תנורי סולר שאף פעם לא תקינים, ועם טלפון ציבורי אחד לכל הבסיס.
הטבח שלנו סירב לקום בבוקר, אז הוא הכין את ארוחת הבוקר בערב לפני - למשל, הוא היה מחויב להכין 3 סוגי סלט, אז בערב לפני הוא הכין את כל שלושת הסוגים: עגבניות חתוכות ל- 2; מלפפונים חתוכים ל- 2; והסוג השלישי - עגבניות חתוכות ל- 2 מעורבבות עם מלפפונים חתוכים ל- 2. המנות העיקריות היו בקיצוב קטלני ("שוקיים אחד אחי. שוקיים אחד"), ואת הבוץ במשטח הטנקים היינו גורפים באופן ידני עם "וספות" - בזנ"ט שמלמטה מרותך לו מלבן ממתכת ומלמעלה צינור מתכת בצורת T, כמו מין את חפירה מאולתר שאותו דוחפים בכוח על המשטח על מנת לגרוף את הבוץ. ומדובר בהרבה מאוד בוץ, שמצטבר בכל פעם שטנק עולה מהשטח למשטח. הכי הרגיז אותי כבר אז, שלא חשבו להכין לנו מדרגות מתכת שנצמדות לטנק ומאפשרות לעלות ולרדת בקלות, וכך ביום טיפולים ממוצע היינו מטפסים על הטנק וקופצים ממנו איזה 100 פעם, תוך כדי הרס הברכיים של כולם.
השהייה בתנאים האלה, בסתם תקופת אימונים, לא בפעילות מבצעית, מכניסה אותך למוד הישרדותי. אתה לא רוצה כלום חוץ מלישון, וכשאתה ער - להעביר את היום בכמה שפחות סבל.
אין בכך שום תועלת, זה לא מכשיר אותך לכלום ולא תורם לכלום.
זה רק שובר את רוחך, מתיש ומדכא אותך עד עפר.
זו עצלנות וקמצנות מטורפת, והפליה בלתי נתפסת שהצבא מנהיג, שמשקפת בדיוק את פערי היחס שהוא מפגין, בכל התחומים, בין לוחמי זרוע היבשה לבין חיילים עורפיים וטייסים.
בהשקעה אפסית אפשר היה לשפר את חיינו העלובים שם בצורה דרמטית; אבל את הצבא זה כלל לא עניין.
אם אתה אוחז בסטיק של מטוס אתה מלך, תותח , אלוף עולם מותר לך הכל גם לאיים שלא תטוס בגלל עילת הסבירות, אתה הרי חוד החנית! אולי נבקש בנימוס קצת להוריד הילוך, אבל עונש? אל תגזים. אם אתה חירניק שכל היום אוכל רחפנים וכטבמים, שנכנס לאיתורים שעשויים להיות ממולכדים, שחי על טונה וקבנוס מעל לחודש, שמחרבן לתוך שקית שבועות וישן בממוצע שלוש שעות בלילה והעזת לשים פאצ לא צהלי? כלא מיידי ל30 יום וגם תודח בבושת פנים כי מי אתה בכלל יא ערס אהבל?!?
@yishai_elmakyes מעמד החלפת פאצ׳ של המפ של הפלחוד, המפ של לפחוד נפצע מנט והלכה לו היד והגיע מחל״ת המפ שהיה אמור להיכנס עוד חודשיים סרן ה להיכנס במקומו. תכלס פשוט החלפת מ״פ זה הטקס אבל יותר קרבי