כבר לא רע לי. עברתי יותר מדי חרא בשנתיים האחרונות. המון. איבדתי אותו, איבדתי פעמיים את מי שחשבתי שהם החברים הכי קרובים שלי. אני נלחם בהרגשה שלא מגיע לי טוב כי אני הורס הכל.
פעם הוא היה עונה לי בשניה ששלחתי הודעה. עכשיו עוברות כמה דקות בין הודעה להודעה. דקות שמרגישות נצח וצועקות לי כמה טוב לו וכמה אני כבר לא חשוב.
אני מניח שזה טוב.
דיברתי איתו אחרי שנתיים של נתק. בדיוק שנתיים אחרי שפגשתי אותו בפעם הראשונה. קיוויתי שזה ייתן לי סגירה. רציתי להתעמת איתו על הכל, על כל מה שהיה. רציתי שיתנצל על שפגע בי. הוא לא עשה את זה.
שיקרתי לעצמי. שיקרתי להורים. שיקרתי לכולם. אני לא יכול להפסיק לשקר. כל הזמן משקר. מסתיר. אף אחד לא סומך עליי כי אני לא נותן סיבה לאף אחד לסמוך עליי.
אולי אני צריך להפסיק לנסות לגרום לכולם לחבב אותי כי פשוט לא מגיע לי.