הצביעות פשוט זועקת לשמיים. אין חולק שאלימות פיזית פסולה לחלוטין וראויה לגינוי, אך הניסיון הקבוע לצייר כל זעם ציבורי או ביקורת כלפי מערכת המשפט כ״סכנה קיומית״ הוא עיוות מוחלט של המציאות.
איפה הייתם כשהרחובות בערו?
איפה הייתה אותה ״חומה בצורה״ כשנבחרי ציבור הותקפו ברחובות? היכן היה הזעזוע העמוק כשמפגינים צרו על בתי שרים וחברי כנסת יום ולילה, מיררו את חיי משפחותיהם, וכל זאת תחת המטריה המגוננת של ״חופש הביטוי״?
הדה־לגיטימציה כלפי מערכת המשפט אינה תולדה של ״הסתה שקרית״. היא נובעת מאובדן אמון עמוק במערכת שמסרבת לקבל ביקורת, שמתנהלת פעמים רבות בניתוק מוחלט מהעם, ומלשכת עורכי דין שבוחרת צד פוליטי ברור תוך הפגנת זעזוע סלקטיבי.
דמוקרטיה אמיתית משמעותה שגם שופטים, רמים ונישאים ככל שיהיו, אינם חסינים מביקורת ציבורית נוקבת. במקום להתבצר מאחורי סיסמאות גבוהות ולדרוש "יד ברזל" רק כלפי צד אחד, הגיע הזמן שתעשו חשבון נפש ותבדקו ביושר: מדוע הציבור הרחב הפסיק לראות בכם שומרי סף אובייקטיביים? שלטון חוק אמיתי דורש קודם כל דין שווה לכולם.
ההתנשאות שבקריאה ל"ממשלת אחריות" היא ניסיון נוסף להחריב את רצון הבוחר, עטוף במילים יפות של דאגה מזויפת. יש כאן ממשלה מכהנת, נבחרת וחוקית, שלוקחת אחריות אמיתית ומתמודדת עם אתגרים היסטוריים וביטחוניים חסרי תקדים.
במקום גיבוי לממשלה ולהנהגה בשעת מבחן קריטית, קריאות מסוג זה עסוקות רק בזריעת תבוסתנות ובשיווק סיסמאות ריקות. המונח "ממשלת אחריות" אינו אלא מכבסת מילים שמטרתה ברורה, מחיקת ההכרעה הדמוקרטית המפורשת של מיליוני אזרחים.
זו אינה דרך להצלת ישראל, אלא מנגנון מסוכן המייצר כאוס ופירוק פנימי. הממשלה הנוכחית עושה את העבודה הקשה ונושאת בנטל האמיתי של הנהגת המדינה, בזמן שהשיח הלעומתי מעדיף להשקיע את מרצו בייצור קמפיינים של דמורליזציה ותעמולה חלולה, תוך פגיעה ישירה בחוסן הלאומי של כולנו.
החלטת שופטי בג״ץ לאפשר לנציגי ארגון הצלב האדום לערוך ביקורים אצל מחבלי הנוח׳בה הכלואים בישראל היא רגע שבו הפרוצדורה המשפטית מביסה את השכל הישר ואת המוסר הבסיסי. קשה להעלות על הדעת פסיקה שממחישה בצורה כה מכאיבה את הניתוק שבין אולמות המשפט הממוזגים לבין המציאות המדממת של החברה הישראלית.
אנו נדרשים להזכיר את המובן מאליו, את מה שאסור לטשטש במילים גבוהות על זכויות ואמנות בינלאומיות. אין כאן עסק עם שבויי מלחמה קונבנציונליים או אסירים מן השורה. אלו מחבלים החשודים, הנאשמים או המעורבים במתקפת 7 באוקטובר, מתקפה שבה נרצחו אזרחי ישראל, תינוקות, ילדים וילדות, נערים ונערות, צעירים וצעירות, זקנים וזקנות. זו הייתה מתקפה אכזרית שבה בוצעו מעשי זוועה קשים נגד אזרחים, משפחות וקהילות שלמות.
מול הרוע המוחלט הזה, ההתעקשות על הכללים הרגילים אינה עדות לדמוקרטיה חזקה, אלא לעיוורון מערכתי. והעיוורון הזה זועק במיוחד נוכח זהותו של הארגון המבקר. בעיניי, ארגון הצלב האדום כשל כישלון מוסרי וציבורי חמור בכל הנוגע לחטופים הישראלים. אותם שגרירי זכויות אדם לא הביאו תרופות לקשישים שנמקו במנהרות, לא סיפקו אות חיים למשפחות המרוסקות, ולא עמדו על זכותם הבסיסית של אזרחינו החטופים לזכות בביקור.
כיצד יכולה מדינה ריבונית לפתוח את שערי בתי הכלא השמורים ביותר שלה בפני ארגון שכשל בתפקידו באופן כה בולט?
מתן דריסת רגל לצלב האדום אצל מחבלי הנוח׳בה המעורבים במתקפת 7 באוקטובר, זה אינו רק עניין של חוסר רגישות, אלא החלה עיוורת של אמנות ודיני מלחמה שגרתיים על מחבלים שאינם בגדר 'שבויי מלחמה' קונבנציונליים, תוך הענקת לגיטימציה וזכויות יתר לארגון בינלאומי שרמס את עקרון ההדדיות והפר את חובותיו כלפי החטופים הישראלים. זוהי פגיעה ישירה וקשה במשפחות השכולות ובמשפחות החטופים. זהו מסר מסוכן לאויבינו, שלפיו גם אחרי הטבח הנורא מכל, מדינת ישראל עדיין משחקת לפי כללים מעוותים מול טרור רצחני.
חברה חפצת חיים חייבת להציב גבול אדום וברור. מי שלקח חלק במתקפה שנועדה להשמידנו ולפגוע בילדינו, אינו זכאי לפריבילגיות של שקיפות או למחוות של ארגונים בינלאומיים שאיבדו בעיני רבים את אמון הציבור הישראלי. שלטון החוק הוא יסוד חיוני, אך כאשר הוא נטול חמלה לקורבנותיו שלו, הוא מאבד את תוקפו המוסרי ומוביל להרס האמון הציבורי. הגיע הזמן להשמיע קול ברור ולומר נחרצות, עד כאן.
(נכתב על דעת הכותב בלבד)
(סאטירה)
איזו הקלה, שוב "הסדרה" בדרך. הרי ההיסטוריה הוכיחה פעם אחר פעם שברגע שחותמים על נייר חגיגי, ארגון טרור עושה מיד הסבה מקצועית לעמותת נוער ומתחיל להתעניין בשזירת פרחים. פשוט חשיבה אסטרטגית גאונית.
בואו לא נבלבל את עצמנו עם עובדות או היגיון. הפסקת אש היא הרי הזדמנות פז בשבילם לתרגל יוגה ומדיטציה. מה פתאום שינצלו את השקט כדי למלא מחדש את המחסנים בטילים מתקדמים ולשדרג את המערכים בלי שחיל האוויר ירעיש להם באוזן? העיקר שאנחנו נראים נפלא בקהילה הבינלאומית וממשיכים לשדר "הכלה".
ואיזה מזל מטורף שיש לנו את צבא לבנון והכוחות הבין-לאומיים שישמרו עלינו. מדובר הרי באריות קרב שרק מחכים להזדמנות להסתער ולפרק כל מחבל מנשקו. העובדה שהם מתפקדים בפועל כתפאורה חיה לפעילות של חיזבאללה? סתם פרט שולי וקטנוני. העיקר שהם מספקים יופי של מסך עשן למי שבאמת שולט שם.
באמת, למה שניקח על עצמנו את העול של אחריות ריבונית ונגן על עצמנו לבד? הרבה יותר נוח פשוט להעביר את מפתחות הביטחון שלנו לידיים זרות. ממש המצאת המאה, מדינה שזורקת את פתרונות ההגנה שלה על קבלני משנה בינלאומיים, שאין להם שום עניין אמיתי להקיז דם בשבילנו. למה שנטריח את עצמנו עם הזוטות האלה של לעקור איומים מהשורש?
אז יאללה, בואו נחתום על עוד הסכם מנצח, נעצום עיניים הכי חזק שאפשר, ונחכה בסבלנות מופתית עד שהאויב מעבר לגדר יסיים להתחמש פי עשרה לקראת הסבב הבא. כי ככה בדיוק נוהגת מדינה ריבונית, יושבת בחיבוק ידיים ומחכה בנימוס שאיזה נס חיצוני יציל אותה.
(סאטירה, נכתב על דעת הכותב בלבד)
האמירה הזו מסוכנת, מקטבת וחוצה קו אדום דמוקרטי. לקחת ערוץ תקשורת שלם, על עובדיו ומאות אלפי צופיו, ולהאשים אותו מראש ברצח פוליטי עתידי, זו אינה ביקורת לגיטימית, אלא ניסיון בוטה להשתיק ולעשות דה לגיטימציה למחנה פוליטי שלם.
אפשר להתווכח בלהט עם הסגנון או עם התכנים המשודרים בערוץ 14, אבל הניסיון לקשור בין הבעת עמדות ימניות לבין "כתובת על הקיר" לרצח, הוא עיוות חמור. זו רטוריקה אגרסיבית של סתימת פיות, שמטילה אשמה קולקטיבית מופרכת במטרה לפסול דעות שונות.
מי שבאמת חרד מאלימות ומקרע בעם, צריך לדרוש שיח אחראי מכל כלי התקשורת ומכל צידי המפה. דמוניזציה של גוף תקשורת והטלת האשמות כה חמורות רק מוסיפות שמן למדורה.
הניסיון לקחת את האירוע החמור והמטורף מול ביתו של השופט נעם סולברג, ולהפוך אותו מיד למגה דרמה פוליטית ולכלי לחיסול חשבונות, הוא דוגמה כמעט מושלמת לצביעות. ברור לגמרי שמדובר במעשה פסול וחמור, שאין לו שום מקום. אבל דווקא בגלל זה, קשה להתעלם מהדרך הקרה והצינית שבה משתמשים בו כדי לתקוף צד פוליטי אחד בלבד.
כי איפה הייתה אותה הזדעזעות מוסרית כאשר נורו נורי תאורה לעבר ביתו של ראש הממשלה? איפה היו אותם קולות גינוי כאשר הובערו פחי אשפה סמוך לביתו? ואיפה הם היו כאשר מפגינים הגיעו לביתו של השר יריב לוין, צרו עליו, והפכו מחאה פוליטית להפעלת לחץ כוחנית ליד בית פרטי?
אותה היעדרות של גינוי בלטה גם כאשר חברת הכנסת טלי גוטליב נחסמה בביתה באופן קשה ומשפיל. ואיפה הייתה התדהמה כאשר האירועים באיילון חצו כל קו אדום, ואיפה הייתה אותה תדהמה כאשר רכב אחד הותקף באיילון, שמשותיו נופצו, ובתוכו ישבו ילדים קטנים ומבוהלים? שם, משום מה, כל מטיפי המוסר ידעו לשתוק יפה מאוד.
מה שנעשה מול ביתו של השופט סולברג הוא חרפה, נקודה. אין לזה הצדקה, אין לזה תירוץ, ואין לזה מקום במדינה מתוקנת. אבל ההתעוררות הסלקטיבית הזו, ששותקת כאשר אלימות מופנית כלפי צד אחד, וצועקת רק כאשר זה מתאים לנרטיב הנכון, אינה מוסר. זו צביעות פוליטית בתחפושת של דאגה לדמוקרטיה.
הגישה שלך היא דוגמה קלאסית לשיח רדוד ומסית, שמחליף ניתוח עומק בסיסמאות פופוליסטיות נבובות. הטענה המופרכת על "ממשלה מושחתת" ככלי לניגוח פוליטי לא רק מעידה על ניתוק מוחלט מהמציאות, אלא מהווה יריקה בפרצופם של מיליוני אזרחים שבחרו בדרך דמוקרטית מנומקת. את מזלזלת באינטליגנציה של הציבור ומנסה להציג אידיאולוגיה לגיטימית כפשע, תוך שימוש בשפה אלימה שנועדה לייצר פילוג במקום שיח.
הדרישה הילדותית שלך מראשי האופוזיציה להתאחד סביב "ניקוי השלטון" היא אבסורד אנטי-דמוקרטי שמחפש הפיכה שלטונית דורסנית במקום התמודדות בקלפי. זו לא דמוקרטיה, זה רצון לדיקטטורה של דעה אחת. הניסיון שלך לעטוף תסכול אישי במעטפת של "ערכים" שקוף ופתטי, את לא מחפשת טובת מדינה, את מחפשת תהודה לשנאה שלך. במקום להפיץ רעל, כדאי שתפנימי, בחירות הן לא תכנית כבקשתך, והשיטה הדמוקרטית דורשת בגרות שחסרה לך לחלוטין. הגיע הזמן שתפסיקי להטיף מוסר ותתחילי להתמודד עם המורכבות המציאותית, במקום להתחבא מאחורי בליל של מילים ריקות.
היומרה שלך להכתיר את עצמך כשופט עליון של המוסר הציבורי היא ביטוי ליהירות שפוגעת בדמוקרטיה יותר מכל מינוי כזה או אחר. אתה מתיימר להגן על שלטון החוק, אך במקביל דורש לפסול אדם משירות ציבורי אך ורק משום שאינך מסכים עם הממשלה שמינתה אותו. זוהי דרישה אנטי-דמוקרטית מיסודה.
ההנחה שלך, שמי שמקבל על עצמו תפקיד מקצועי תחת ממשלה שאינה לרוחך הוא בהכרח חסר ערכים, היא מסוכנת. היא מייצרת רף בלתי אפשרי שנועד להרחיק אנשים איכותיים מהמגזר הציבורי ולהשאיר את המערכת משותקת. אתה לא פועל למען המוסר, אלא מבקש להלך אימים על כל מי שלא מתיישר עם עמדותיך הפוליטיות. הניסיון שלך לקבוע מי "פסול" לשרת את הציבור הוא כוחנות שחותרת תחת העקרונות שאתה מתיימר לייצג.
הזעזוע המעושה והדרישה ההיסטרית שלך ל"חקירת משטרה" חושפים בעיקר חוסר הבנה בסיסי של איך פועלת מערכת פוליטית. השימוש הקל והאוטומטי במונחים כמו "פלילי" או "מחריבי הדמוקרטיה" על כל החלטה פנים מפלגתית שלא מוצאת חן בעיניך הוא זה שבאמת מסכן ומרדד את השיח הציבורי.
משמעת סיעתית ודרישה של מפלגה לוודא שחבריה עומדים בהחלטותיה ומצביעים יחד אינן "עבירה פלילית". הניסיון החוזר ונשנה שלך להפוך כל צעד פרלמנטרי או תביעה לנאמנות פוליטית לפשע, נועד לגרור את רשויות החוק עמוק לתוך המשחק הפוליטי. בכך, אתה מרוקן מתוכן את המושגים הבסיסיים ביותר של פשיעה ומבזה את משטרת ישראל.
בדמוקרטיה מתוקנת, מאבק פוליטי מתנהל בזירה הציבורית, בדיון אידיאולוגי ובקלפי. הקפיצה האוטומטית שלך לדרוש התערבות משטרתית היא פשוט עדות לחולשה מחשבתית ופוליטית, מי שלא מסוגל להתמודד עם יריביו בזירה הפוליטית, מנסה באופן נואש להפליל אותם ולנצח אותם בחדרי חקירות. מותר לך לסלוד ממהלכים של היריב, אבל ההיסטריה סביב "עבירה פלילית" ו"חורבן הדמוקרטיה" מעידה עליך הרבה יותר מאשר על מי שאתה מבקר.
וואו, איזה רעיון מבריק. איך אף אחד לא חשב על זה קודם? בואו פשוט נכריז על מפלגה שמייצגת למעלה ממיליון מצביעים כסניף המקומי של ה"קוזה נוסטרה" ונסגור עניין.
למה בכלל להתאמץ לשכנע ציבור, להציג אלטרנטיבה ראויה או לנצח בקלפי, כשאפשר פשוט לשלוח את היחידה הארצית למאבק בפשיעה החמורה למצודת זאב? הרי זהו שיא הליברליזם במיטבו, להגדיר כל התאגדות פוליטית שלא באה לך בטוב כארגון פשע. לפי ההיגיון הזה, למעלה ממיליון אזרחים ישראלים הם בעצם חיילים בעולם התחתון, ורק אנחנו משום מה פספסנו את טקס הקבלה שלהם למאפיה.
והמילה "מטפלים"... אין ספק, נשמע בדיוק כמו ציטוט דרמטי מסרט סוג ב' על טוני סופרנו. כשאתה בוחר להשתמש בדימויים של “משפחת פשע” כלפי יריבים פוליטיים ודורש “לטפל”, אתה לא ממש מציל את המדינה או שומר על החוק, אתה בעיקר מדגים ייאוש מוחלט, ועצלות מדהימה, מהשתתפות בכללי המשחק הדמוקרטי.
במציאות המשעממת שבה אנחנו חיים, מפלגות מנצחים בקלפי או נאבקים בהן דרך חקיקה, בתי משפט ומחאה אזרחית. אולי במקום להמציא פנטזיות רטוריות על חיסול ארגוני פשיעה, עדיף פשוט להתחיל לעבוד קצת יותר קשה כדי לנצח בבחירות הבאות?
אזעקת צבע אדום (וספריי שחור) במרכז תל אביב! נא לרדת מיד למקלטים ולאטום חלונות, כי מישהו עם 15 שקלים פנויים בכיס, עודף זמן פנוי ויכולת התבטאות של פח אשפה, ריסס קשקוש על בלוק בטון בביצרון. איזה מזל שיש לנו עיתונאים אביריים, שיודעים לקחת טיפוגרפיה כעורה ולהכריז עליה כקריסתה הסופית של הרפובליקה, חופש הביטוי, והגלקסיה כולה.
הרי למה שניתן לעובדות ולפרופורציות להרוס כזה פסטיבל קורבנות מפואר בפריים טיים? חס וחלילה שנשקול את האפשרויות הכל כך משעממות כמו:
נער מתבגר שרצה להרגיש כמו מאפיונר למשך דקה וחצי.
טרול מצוי שבטעות יצא מהמרתף לשאוף אוויר בחוץ ומצא קיר פנוי.
פרובוקציה בשקל ורבע שמספקת לתקשורת בדיוק את כותרות החירום המזועזעות שהיא פשוט מכורה להן.
עזבו אתכם מחקירת משטרה, מדובר פה לכל הפחות ב”איום אסטרטגי” שמצריך הקמת ועדת חקירה ממלכתית, כינוס דחוף של מועצת הביטחון של האו״ם, ולפחות שלושה פאנליסטים שיזדקקו לטיפול פסיכולוגי בשידור חי.
בשורה התחתונה הדרמה הקיומית המטורפת הזו לא דורשת פלוגות אבטחה של השב״כ, היא דורשת פועל מנומנם של עיריית תל אביב עם רולר טבול בסיד. הקיר יחזור להיות סתם קיר משעמם תוך שבע דקות בדיוק, אבל הפאניקה? אל תדאגו לה. הכתבים המזועזעים כבר בטח מסתובבים עם זכוכית מגדלת ברחובות, מחפשים איזה פח זבל הפוך או מדבקה קרועה על רמזור כדי שיהיה להם על מה לקונן מחר בבוקר. להכין לכם ממחטות?
וואו איזה ניתוח פוליטי מעמיק ונטול פניות. פשוט פרס פוליצר בדרך. נעבור על הטרגדיה הזאת שלב אחרי שלב כדי שלא נפספס חלילה שום עוול נוראי.
קודם כל המושג המזעזע הזה של ניקוי שולחן. איזה אסון פשוט קטסטרופה ממשלה שאשכרה מעזה לקדם את מה שהיא הבטיחה לבוחרים שלה. במקום להשאיר את השולחן מבולגן ולפזר הבטחות באוויר הם אשכרה עובדים וזה פשע נגד האנושות ממש.
ואז מגיעה רשימת החיסולים המדומיינת חוק נגד שופטים ונגד תקשורת ונגד פרקליטים ונגד הייעוץ המשפטי. בטח כי איך אפשר לחשוב אחרת כל רצון לאזן כוחות רחמנא ליצלן או לגוון את הדעות והשוק הוא ישר מלחמה ונגד. הרי זה חוק טבע מוחלט שהשופטים היועצים והעיתונאים הם ישויות עליונות ומושלמות שכל ניסיון לגעת בסמכויות שלהן הוא חילול הקודש. מי בכלל חושב שאפשר לתקן מערכות בלי שזה ייחשב למזימת אופל של כוחות הרשע.
ואם כבר מדברים על מזימות אז יש קווץ אחד כאן וקווץ נוסף שם ועוד קצת לחרדים ולמתנחלים. תעצרו מיד את כדור הארץ קואליציה מעבירה תקציבים ומקדמת את הערכים של ציבור הבוחרים שלה. ברור שמעולם אבל מעולם לא היה דבר כזה בהיסטוריה של הפוליטיקה. הממשלות הקודמות הרי חילקו את כל המשאבים אך ורק למתנגדים שלהן מתוך אלטרואיזם טהור ורצון עז לתקן את העולם.
והנה מגיע השלב המבולבל של התיאור הפואטי הקואליציה נמצאת בחרחורי גסיסה אבל רגע היא נראית בדיוק כפי שנראתה כשיצאה לדרך. אז להחליט בבקשה האם היא גוססת עכשיו או שהיא מתפקדת באותו מרץ דורסני כמו ביום הראשון. כי אם היא גם גוססת וגם מתפקדת באותה עוצמה זאת כנראה הגסיסה הכי פעילה ויעילה בהיסטוריה של הרפואה הפוליטית.
אבל גולת הכותרת שמורה לסוף השימוש הציני והקדוש באמת במלחמה. טבח רחפנים, הותר לפרסום מילים שאמורות לשתק כל טיפת ביקורת הגיונית. כי הפתרון לשיטתכם הוא פשוט לנעול את המדינה. בזמן מלחמה כנראה אסור לממשלה לנהל את ענייני הפנים אסור לתקן כלום ואסור למשול צריך פשוט לשבת בחושך להפסיק לנשום ולחכות למהדורת החדשות. הרעיון שאפשר לנהל מערכה צבאית קשה ובמקביל להמשיך להפעיל מדינה מתפקדת הוא כנראה מסובך מדי למי שמעדיף לרכוב על הכאב הלאומי כדי למחזר את אותה אג'נדה משעממת, והם בשלהם מנהלים את המדינה מתוך כנסת נבחרת באמת בושה וחרפה.
(סאטירה)
פשוט אי אפשר שלא להשתחוות בהכנעה בפני עורכי המציאות ומהנדסי התודעה חסרי המנוח שלנו. איזה מזל ענק שהם כאן כדי לעשות לנו “קונטרול זד” על הזיכרון! הרי בלעדיהם, חס וחלילה, עוד היינו עלולים לזכור את מדורות השבט האקולוגיות שהפכו את נתיבי איילון לאתר קמפינג פסטורלי במשך ימים ולילות. תודה לאל שגנזו במרתפי השכחה את “ימי השיבוש” עמוסי החוויות. הרי למה שמישהו ירצה לזכור את התענוג המפוקפק של עמידה נואשת במשך שעות בפקק אינסופי? מובן שזו לא עבירה על החוק או פגיעה בחופש התנועה, חלילה, זו בסך הכל סדנת חוסן מנטלי המונית שהוגשה לאזרחי ישראל בחינם, הזדמנות נדירה להתחבר ל”אני הפנימי” שלך דרך עשן האגזוז של הרכב ממול.
וכמה פיוטי לראות איך נשטף באקונומיקה היסטורית גם השיח סביב מערכת הבריאות בימי המחאה, בדיוק כשהמטופלים שיוועו לשקט, יציבות ושירותים רפואיים בלי פוליטיקה במסדרונות. למה להסתפק בלרפא חולים פשוטים כשאפשר לרפא את הדמוקרטיה עצמה? מי בכלל צריך להגיע לניתוח דחוף, או חלילה לאיזו בדיקה שולית מצילת חיים, בלי החשש שכל מערכת חיונית תהפוך לכלי לחץ ציבורי? ההמתנה מורטת העצבים של חולים חסרי אונים היא בסך הכל תרומה קטנה, מעין “מס בריאות” אלטרנטיבי שכולנו צריכים לשלם בחדווה למען המטרות הנאורות באמת.
זה לא פחות ממפעים לראות כיצד אירוע ירי הנורים באזור בית ראש הממשלה בקיסריה, לצד קומזיץ רומנטי של פחים בוערים סביב מעונו בירושלים, מקבלים מסגור רך ומתקתק של “מפגן אזרחי ססגוני”. ואיך אפשר שלא להזיל דמעה מהנימוס האירופאי המעודן שהפגין ההמון שהתקרב לרכבו של השר לוין? ממש מועדון מעריצים נלהב שרק רצה חתימה על השמשה. ואותה הגעה מרהיבה וספונטנית לדלת ביתה של חברת הכנסת גוטליב? הפרעת השינה לבתה בעלת הצרכים המיוחדים ודאי לא הייתה מעשה כוחני, היא בסך הכל שירות משלוחים של “שיח מכיל ומקבל” שהוגש להן ישירות עד הפתח. והגדרות מפלדה שהוכנסו לתוך משרדי פורום קהלת? קטנוני לקרוא לזה פגיעה ברכוש, מדובר בכלל במיזם התנדבותי של עיצוב פנים תעשייתי.
ומעל לכל, כמה שלווה זה נוסך בנו ללכת לישון בלילה, כשאנו יודעים שמערכת הצדק שוקלת הכל במאזניים לכאורה עיוורות לחלוטין. מאזניים כל כך מדויקות, עד שגורמים בכירים, נראים בעיני רבים כמי שזוכים ליחס ציבורי ומוסדי מרוכך בהרבה מזה שהיה ניתן לאחרים במצב דומה. באמת, אי אפשר שלא להגיד תודה ענקית על עריכת הווידאו הזו של חיינו. המציאות שלנו כל כך הרבה יותר פוטוגנית וקלה לעיכול כשהיא מצונזרת, מגוהצת, ובעיקר עוברת חיטוי מוחלט מהאמת.
(סאטירה, נכתב על דעת הכותב בלבד)
לקרוא למשבר נקודתי מול המשטרה אנרכיה זו פשוט בורות. בדמוקרטיה נבחרי ציבור מנהלים מאבקים מול רשויות האכיפה על המדיניות כלפי הבוחרים שלהם. קוראים לזה פוליטיקה וממשל ולא אובדן שליטה. אף אחד לא מנהל את ראש הממשלה אלא הוא מנווט בתוך קואליציה סבוכה שאת כנראה מסרבת להבין.
הטענה המגוחכת כאילו נשיא ארצות הברית מנהל את המדינה היא זלזול מוחלט באינטליגנציה. שיתוף פעולה אסטרטגי ותיאום הדוק עם המעצמה החשובה בעולם הם חובה ביטחונית עליונה של כל הנהגה שפויה ולא סימן לחולשה.
לגבי הצפון והשימוש הבזוי במושג ממשלת דמים, מדובר בחוסר אחריות משווע. ישראל נמצאת במלחמת קיום מול ארגוני טרור רצחניים שפתחו נגדנו במערכה אכזרית. שיווק הפלת הממשלה כפתרון קסם לאתגר ביטחוני היסטורי מעיד על חוסר עומק. במקום להפגין חוסן לאומי בשעת מלחמה את בוחרת לפזר בהלה תעמולתית שמשרתת אך ורק את האויבים שלנו.
לשכת עורכי הדין מתיימרת להציג את התקופה הנוכחית כ”שעתה היפה”, אך למעשה מדובר בשפל מקצועי וציבורי עמוק. במקום לשמש כגוף סטטוטורי מקצועי, המאגד ומייצג את כלל עורכי הדין בישראל על שלל דעותיהם, הלשכה הפכה את עצמה לשחקן פוליטי מובהק ומוטה.
הטענה כי מדובר במאבק על “עצמאות מערכת המשפט והדמוקרטיה” מתעלמת לחלוטין מהעובדה שדמוקרטיה אמיתית נשענת בראש ובראשונה על ריבונות העם ועל עיקרון הפרדת הרשויות. הניסיון לגוון את מערכת המשפט ולהחזיר את האיזון הראוי בין הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת, אינו “הרס שלטון החוק”, אלא תיקון דמוקרטי חיוני.
כאשר הלשכה משתמשת במשאביה ובמעמדה כדי לקדם אג’נדה פוליטית ספציפית, היא רומסת את קולם של אלפי עורכי דין שאינם מסכימים עם הקו המיליטנטי הזה. זו אינה הגנה על שלטון החוק, אלא כפיית עמדה פוליטית שנויה במחלוקת בחסות גילדה מקצועית שאמורה להיות ניטרלית.
במקום לחזק את אמון הציבור במשפט, התגייסותה הפוליטית של הלשכה רק מעמיקה את השסע ופוגעת באובייקטיביות. היא שכחה לחלוטין את ייעודה המקורי, קידום מקצוע עריכת הדין בישראל, ולא ניהול קמפיינים פוליטיים מפלגים.