ההבטחה הגדולה של מחנה השמאל להביא פוליטיקה טהורה, התגלתה כבדיחה הכי מוצלחת השנה. מיד לאחר סגירת הקלפיות, גילו הבוחרים ההמומים שמאחורי הסיסמאות המוסריות מסתתרת חבורת עסקנים, שמוכנה למכור כל אידיאולוגיה תמורת כיסא עור. קמפיין שנישא על כנפי ניקיון כפיים, התרסק למציאות שבה כל הבטחה נגרסת בתוך שבוע. מי שהטיפו לימין, מיהרו לפתוח שוק פשפש��ם פוליטי לעקרונות.
ㅤ
הזיגזוגים המפוארים של ראשי הגוש, ראויים לפרס נובל לגמישות. ליברמן שבנה קריירה מהבטחות להסיע חרדים במריצות, מגשש איתם פתאום במגעים של חיבוק אוהב. בנט שנשבע להציג אלטרנטיבה, שבר שיא בספרינט מהיר לזרועותיו של נתניהו. המופע האקרובטי הזה מוכיח שאין בשמאל חזון, אלא רק רעב נואש ללשכות שרד.
ㅤ
הקרקס הפוליטי של השמאל מגיע לשיאים , כשהביטחוניסטים מאבדים את המצפן. איזנקוט הוכיח שקווים אדומים הם המלצה חלשה, והחיבורים שלו עם המפלגות הערביות נראים כמערכון גרוע. המחנה מתגלה כקבוצת וואטסאפ אקראית של פוליטיקאים, שמושכים לכיוונים הפוכים. החזית התפוררה, ��שהתברר שהדבק היחיד שלהם הוא הפחד המצמת מישיבה באופוזיציה.
ㅤ
מול פסטיבל הכ��וס והצביעות הזה, מתייצב מחנה הימין בראשות נתניהו כאי של יציבות ושפיות. בזמן ששחקני השמאל סוחרים בעקרונותיהם בפאניקה, נתניהו מנהל את האירוע בקור רוח ומדבר על אחדות לאומית ופיוס אמיתי. הניגוד החריף חושף פער עצום, בין פוליטיקה קטנה ואופורטוניסטית לבין מנהיגות ימנית אחראית ושורשית.
ㅤ
הציבור הישראלי צופה במופע של השמאל, ולא יודע אם לצחוק או לבכות. אם הבחירות היו מתקיימות הבוקר, בוחרי הגוש היו נוהרים לקלפיות כדי לרסק את המפלגות הללו לחתיכות קטנות. קריסת המחנה היא תזכורת לכך, שאי אפשר למכור לציבור הונאה חלולה. הימין ימשיך להנהיג בבטחה, והשמאל ימשיך לספק חומרים לסטנדאפ.
(נכתב על דעת הכותב בלבד)
אנחנו כבר משלמים את המחיר המלא על המינוי של יושב ראש הכנסת. גוש איזנקוט התקפל לחלוטין ונכנע באופן מביש לדרישות של הרשימה המשותפת. זו כבר ממש לא פוליטיקה רגילה אלא כניעה מוחלטת שמעידה על אובדן דרך. השיא הגיע כשהם פשוט קמו ויצאו מהמל��אה בדיוק בזמן ההצבעה על הצעת החוק של אופיר כץ שמבקשת להכיר בחמאס כארגון טרור.
ㅤ
מדובר בחוק בסיסי וברור שכל מהותו היא קריאה למציאות בשמה. אי אפשר באמת להאמין שנבחרי ציבור בורחים בצורה כזו מהצבעה כל כך קריטית ומשמעותית. הבריחה הזאת אומרת עליהם הכל וחושפת אמת קשה ועצובה. במקום לעמוד באומץ ולתמוך או אפילו להתנגד חברי הגוש בחרו להימלט מהאולם כמו פחדנים.
ㅤ
הבריחה הזאת לא מתרחשת בחלל ריק אלא מגיעה על רקע הברית עם הרשימה המשותפת. זו מפלגה שחבריה מכנים את מרצחי החמאס ארגון צדקה ומסרבים בתוקף לגנות אותו. הם עומדים מול טבח נורא ומסרבים לקרוא לילד בשמו ולקרוא לטרור טרור. אי אפשר לנהל מדינה נורמלית כשהשותפים הפוליטיים שלך קוראים לרוצחים אירגון צדקה.
ㅤ
כשהפוליטיקה מצריכה למכור את הערכים הבסיסיים ביותר בשביל הישרדות זה�� רגע של שפל מוסרי. מי שמוכן לשתף פעולה עם תומכי טרור מאבד את הזכות לדבר על מוסר. ההתקפלות הזו של גוש איזנקוט היא תעודת עניות למערכת הפוליטית שלנו שמראה שאין קווים אדומים יותר.
ㅤ
בסופו של דבר נבחרי ציבור נמדדים ברגעים כאלה בדיוק. מי שבורח מהצבעה נגד חמאס מוכיח שאין לו שום עמוד שדרה ושום דרך. האזרחים צריכים לזכור היטב מי עמד לצידם ומי ברח בשעת מבחן כי הפקרות כזו אי אפשר לשכוח.
(על דעת הכותב בלבד)
יאיר, אתה אולי מתגאה מאוד בבחירה של מתן כהנא, אבל באמת שאין לך שום סיבה לגאווה הזו. אתה מדבר בביטחון על כך שהוא יוסיף כבוד לבית הנבחרים, וזה פשוט מנותק לגמרי מהמציאות. אין שום כבוד במהלך הזה, והכנסת רק מאבדת מהערך שלה בגלל הסיטואציה שנוצרה.
ㅤ
אתה בוחר להתעלם לחלוטין מהדרך שבה הוא הגיע לתפקיד. מתן כהנא יושב שם עכשיו אך ורק בזכות נציגים ערבים, אנשים שלא רואים בחמאס ארגון טרור בשום צורה. בלעדיהם הוא פשוט לא היה נבחר לעולם, ואי אפשר לכבד מינוי שנשען על תמיכה של אנשים כאלה.
ㅤ
הטענה שלך שהבחירה הזו היא צעד לתיקון וריפוי של ישראל, היא פשוט מגוחכת. אין שום תיקון אמיתי כשאתה תלוי באנשים שלא מגנים טרור רצחני, וזה בטח לא מרפא את החברה שלנו. המהלך הזה לא מתקן שום דבר, והוא רק מפלג וקורע את העם הזה עוד יותר.
בחירתו של מתן כהנא לתפקיד יושב ראש הכנסת היא פשיטת רגל מוסרית מהדהדת. טייס קרב לשעבר בחר לקנות את התפקיד הממלכתי בכנסת בכניעה מוחלטת לנציגים החותרים תחת קיומה של ישראל. זהו מחזה מביש שבו סמל שלטוני נמכר למועמד שהסכים להישען על מי שמזדהים בגלוי עם אויבינו הגרועים ביותר.
ㅤ
האצבעות שהעניקו לכהנא את הניצחון שייכות לחברי כנסת הפועלים לפרק את החברה מבפנים. אלו אנשים שסירבו שוב ושוב לגנות את חמאס, קראו לחמאס שביצע את הטבח הנורא ״אירגון צדקה״. התמיכה הצינית שלהם אינה נובעת מראייה ממלכתית, אלא מזיהוי חולשה מנהיגותית שאותה הם מנצלים כדי לבסס כוח ולשתק את הרוב הלאומי.
ㅤ
הסתירה בהתנהלותו של כהנא בלתי נתפסת ומעוררת שאט נפש. מי שלבש מדים ונלחם באויב בשדה הקרב, פשט את עקרונותיו ברגע שהוצע לו שדרוג אישי. הבחירה להישען על נציגי הבדלנות הקיצונית היא פגיעה אנושה באזרחים שסמכו עליו. אי אפשר לכבס את הכניעה הזו, זוהי פוליטיקה נמוכה של אדם שמכר את ערכיו.
ㅤ
התקדים שנרשם כאן מאיים הרבה יותר מהמינוי עצמו. ברגע שתפקיד כה בכיר תלוי בחסדיהם של מי ששוללים את המדינה, נחצים הקווים האדומים של הריבונות הישראלית. המהלך הזה מעניק כוח אדיר לגורמים רדיקליים ומנרמל מציאות מסוכנת שבה הם מנהלים את סדר היום. זוהי פגיעה מהותית בחוסן הלאומי, המכשירה סחטנות אלימה בעתיד.
ㅤ
פוליטיקה דורשת פשרות, אך ישנם קווים שחצייתם היא אות קלון לנצח. התשוקה לשררה אינה מסוגלת להלבין בריתות עם מחריבי המדינה. מתן כהנא חקק את שמו כמי שהעדיף את הפטיש והתואר על פני כבודו הציבורי. ישראל זקוקה למנהיגות חזקה שמשרטטת גבול ברור, ולא לפוליטיקאים ציניים שמקריבים את האינטרס הלאומי על מזבח האמביציה.
(נכתב על דעת הכותב בלבד)
גדי, הטענות שלך מנותקות לגמרי מהמציאות. אתה מדבר על איום על הדמוקרטיה, אבל האיום האמיתי הוא הניסיון שלך לפסול בחירה חופשית של מיליוני אזרחים. נתניהו נבחר כחוק, והאמירה שלך שכל המערכות הושחתו בשביל ההישרדות שלו היא פשוט עלבון למדינה שלמה. אתה טוען שאי אפשר לקיים בחירות הוגנות כל עוד הוא בתפקיד. זה ניסיון ברור וחסר אחריות לעשות דה לגיטימציה למערכת הבחירות שלנו. ועדת הבחירות היא גוף עצמאי, המערכת שקופה, והיא ממש לא שייכת לאף פוליטיקאי.
ㅤ
לגבי מה שאתה קורא לו פרשת קטאר, מדובר בניסיון זול לעוות מהלכים ביטחוניים מורכבים. אף אחד לא הכניס סוכנים זרים ללשכת ראש הממשלה. כל המגעים התנהלו מול גורמי הביטחון במטרה לשמור על ביטחון המדינה. להפוך את זה לבגידה זו פשוט חוסר הבנה של איך מנהלים מדינה.
ㅤ
ההאשמות שלך על שיבוש בחירות והשתלת ראיות הן חמורות ומסוכנות. אתה מאשים את המשטרה בהפעלת כוח נגד אזרחים ערבים בלי צווים. משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי פועלים אך ורק לפי חוק, תחת בקרה משפטית צמודה. לזרוק האשמות קונספירטיביות כאלה בלי שום הוכחה זה חציית קו אדום. זה פוגע קודם כל באמון של כולנו באנשי כוחות הביטחון המצוינים שלנו.
ㅤ
הקריאה שלך לחקירות מידיות ולהקמת ועדת חקירה נגד לשכת ראש הממשלה היא פשוט ספין. אתה מנסה לייצר כותרות במקום להתמודד עם המציאות, וזה עצוב שזה השיקול המרכזי שמנחה אותך במשא ומתן קואליציוני. במקום להציע פתרונות אמיתיים, אתה גורר את המדינה לעוד רדיפה. הגיע הזמן שתציע דרך משלך, במקום לפזר עלילות חסרות בסיס נגד ראש הממשלה וגופי הביטחון.
הניסיון החוזר של השמאל הקיצוני לסתום פ��ות מעיד בראש ובראשונה על חולשה רעיונית עמוקה ועל היעדר ביטחון בצדקת הדרך. כאשר קבוצה מאבדת את היכולת להתמודד עם דעות מנוגדות, היא פונה לכלי ההשתקה. המאמץ לחסום בכל דרך אפשרית קולות ביקורתיים הפך לשיטה מרכזית שנועדה למחוק מהמרחב הציבורי כל מי שאינו מתיישר עם עמדתם.
ㅤ
מנגנון החסימה מופעל לרוב באמצעות הדבקת תוויות. במקום להפריך טענות לגופן, בוחרים גורמים רדיקליים להכפיש את הדובר ולהפוך אותו ליעד לחרמות. מטרתם היא למנוע את עצם קיומו של הוויכוח, מתוך הבנה שעימות רעיוני פתוח עלול לחשוף את הפגמים בתפיסת עולמם. זו פרקטיקה מסוכנת שמרעילה את השיח החברתי ופוגעת בחופש.
ㅤ
הנזק ממסע הצנזורה הזה פוגע ביסודות החברה כולה. ברגע שאנשים נורמטיביים חוששים להביע את עמדתם מתוך פחד לפגיעה בפרנסתם או בשמם הטוב, המרחב הציבורי הופך לרדוד ומוטה. דיון אמיתי מצריך מגוון רחב של קולות וזוויות ראייה שונות, גם כאשר ה�� מאתגרות או מכעיסות. השתקה שיטתית מחסלת את האפשרות לברר אמת.
ㅤ
אין ספק כי מנגנוני ההשתקה פועלים שעות נוספות. גם ברגעים אלה מתעורר החשש שנעשים ניסיונות נוספים לצמצם את חשיפתם של קולות ביקורתיים, ואולי אף למנוע את הפצת הטקסט הזה. הם יודעים שכל מילה פומבית שוברת את המונופול שלהם על התודעה. אבל הניסיון למנוע הפצה של רעיונות תמיד מעצים את כוחם ודוחף אנשים להקשיב.
ㅤ
לכן הפתרון היחיד הוא להתנגד. אסור בשום אופן לתת להם את האפשרות לסתום את הפה. קחו את הדברים האלה והפיצו את הטקסט הזה בכל דרך אפשרית לכל אדם שאתם מכירים. רק בעזרת שיתוף נרחב נוכל להבטיח שהמרחב הציבורי ייש��ר חופשי ושהקול שלנו ימשיך להישמע למרות כל הניסיונות להשתיקו.
(נכתב על דעת הכותב בלבד)
ערן אפרת חייב להפסיק להגיב לכל ההייט נגדו
חייב לסתום תפה ולהוריד פרופיל
האיש עושה לעצמו נזק בלתי הפיך
ההתחפרות הקדחתנית בנושאים שאין לו שמץ של מושג בהם הוא פשוט מביך.
אני הרבה שנים בטוויטר ולא ראיתי דבר כזה אפילו לא בקנה מידה של הסולידית.
כואב לי עליו.
פרשת השבוע פרשת ��ולדות חושפת כבר מראשיתה מאבק קיומי ובלתי מתפשר. ההתרוצצות של יעקב ועשיו בבטנה של רבקה אינה סכסוך רגיל, אלא התנגשות חזיתית בין תפיסות עולם מנוגדות לחלוטין. המאבק ממחיש כי ישנם כוחות היסטוריים שאי אפשר לגשר ביניהם, וכל ניסיון לייצר הרמוניה ביניהם נידון לכישלון.
עשיו בוחר במפורש בדרך החרב והאלימות כדרך חיים. הוא מתאפיין בכוחניות, בעוד יעקב מייצג את הקול המוסרי ואת בניין הרוח. יעקב מבין שאי אפשר לבנות אומה באמצעות ברית עם מי שמהותו הרס ופגיעה בחפים מפשע. ההפרדה ביניהם הכרחית כדי להבטיח את קיומו של העם ואת היכולת להקים חברה מתוקנת.
התובנה העמוקה הזו רלוונטית כ��ום יותר מתמיד בשאלת הרכבת ממשלה בישראל. המציאות מזמנת פיתויים להקמת קואליציות הנשענות על גורמים קיצוניים. אך הקמת ממשלה הנשענת על מפלגות התומכות בטרור היא חזרה על הניסיון לחבר בין יעקב לעשיו. מפלגות שרואות במחבלים לוחמי חופש אינן יכולות לשמש משענת לשלטון הריבוני.
הישענות על תומכי טרור מפרקת את יסודות המדינה ואת היכולת להגן על אזרחיה. כאשר ממשלה תלויה בהצבעות של מי שמבקשים לערער את קיומה, היא הופכת משותקת לחלוטין בתחומי הביטחון. מדינה חפצת חיים אינה יכולה להפקיד את ניהולה בידי אלה המצדיקים פגיעה בה, שכן הדבר משדר חולשה עצומה.
ההיסטוריה שלנו מלמדת כי ויתור על עקרונות יסוד למען נוחות פוליטית קצרת מועד מסתיים תמיד באסון. עלינו לאמץ את ההבחנה הברורה שעשתה רבקה אמנו, ולהציב קו אדום מובהק הפוסל כל שותפות עם גורמים עוינים ומסוכנים. מנהיגות אחראית חייבת להבטיח שהשלטון יישאר נאמן לייעודו הלאומי ולביטחון המדינה, ולמנוע בכל מחיר הכנסת תומכי טרור אל לב קבלת ההחלטות של העם היהודי היושב בארצו.
(נכתב על דעת הכותב בלבד)
שבת שלום🌹
״תעלת בלאומילך״ היא קומדיה סאטירית ישראלית משנת 1969, שכתב וביים אפרים קישון, בכיכובו של יוסף ״בומבה״ צור.
הסרט מספר על קזימיר בלאומילך, שנמלט ממוסד פסיכיאטרי ומתחיל לחפור בפטיש אוויר במרכז תל אביב. במקום לעצור ולברר מי אישר את החפירה, הרשויות מסתבכות בהסברים ובמאבקי סמכויות. רק פקיד אחד מבין שאף אחד לא נתן הוראה לעבודות, אבל איש אינו מקשיב לו.
האבסורד המרכזי הוא שמעשה חסר היגיון מקבל גיבוי ממערכת שלמה.
יואב, הניסיון העלוב שלך להדביק לנתניהו תווית של גזען ולהשוות אותו לבן גביר הוא פשוט עיוות מוחלט של המציאות. נתניהו מעולם לא הסית נגד האוכלוסייה הערבית, אלא הציב מראה נוקבת מול הנהגה פוליטית חסרת אחריות שבוחרת פעם אחר פעם לגבות תומכי טרור ומהווה סכנה קיומית. לקרוא לאזהרה הברורה הזו מופע שקרי ומבזה, זו עצימת עיניים פחדנית מול איום מוחשי שצומח לנו מבית. השמירה על ביטחון ישראל אינה לאומנות חשוכה אלא חובתו הבסיסית של כל מנהיג.
ㅤ
ההאשמה החצופה שנתניהו לבדו גידל את סינוואר ושילם לו כסף היא שכתוב ציני ומקומם של ההיסטוריה. תפיסת ההכלה ורכישת השקט המדומה היו ה��דיניות המובהקת של כל צמרת מערכת הביטחון במשך עשרות שנים, והן נמשכו בדיוק באותו אופן קלוקל גם תחת הממשלה שאתה היית חבר בה. להפיל עכשיו את קריסת הקונספציה על אדם אחד ולפטור מאחריות את כל שאר המערכת, זו פוליטיקה קטנה. הטענה שהוא רק מאשים אחרים בכישלונות היא מגוחכת, כי נתניהו לא בורח מאחריות אלא מוביל את המערכה ומתקן עכשיו את שגיאות העבר בפועל.
ㅤ
הדרישה האובססיבית שלך להקים כעת ועדת חקירה ממלכתית, או לסלק את נתניהו ולדרוש הקמת ממשלה אחרת עוד לפני שבכלל קמה הממשלה החדשה בעקבות הבחירות, מעידה על חוסר אחריות משווע. הקריאות האלו בעיצומה של מלחמה קיומית לא נועדו לרפא ��ת המדינה, אלא לשרת יצר נקמנות פוליטי של מי שמתקשה לקבל את המציאות ומוכן לשתק את ניהול המערכה. זמן התחקירים יגיע מיד לאחר הניצחון, אבל כרגע כל ניסיון לזרוע כאוס פנימי רק משרת את ארגוני הטרור. לטעון שרק הכיסא הפוליטי מעניין את ראש הממשלה בזמן שהוא מנהל את המלחמה הקשה בתולדותינו, זו פשוט עליבות לשמה.
ㅤ
במקום להכיר במערכה ההיסטורית והאדירה שמתנהלת כעת לפירוק טבעת האש סביבנו, אתה מקטין את האירוע באמירות נבובות. נתניהו לא משנה את ישראל למדינה גזענית כפי שאתה טוען, אלא מפרק באומץ את תשתיות האויב ומוביל במו ידיו שינוי אמיתי ועמוק במזרח התיכון. ההתעקשות העיוורת שלך לפרש כל מהלך צבאי והישרדותי כהסתה או לאומנות, רק מדגישה עד כמה אתה מנותק לחלוטין מצרכי הביטחון הבסיסיים של אזרחי ישראל.
אכן הדברים נוגעים בשורש הבעיה, ומעוררים מחשבה על המניעים העמוקים שמסתתרים מאחורי הקלעים. לגבי סוגיית הגיוס, מתברר פתאום שהדגל הערכי של שוויון ב��טל מתקפל בקלות כשהשלטון מונח על הכף. הנכונות הפתאומית להתפשר בנושא הזה מוכיחה שהמאבק החילוני מעולם לא היה באמת על עקרונות, אלא פשוט כלי פוליטי שנועד להחליש את המחנה הלאומי. בנוסף לכך, ההישענות על כוחות אנטי ציוניים יוצרת שיתוק ביטחוני מסוכן. מדינה לא יכולה לנהל מלחמת קיום כשההישרדות הפוליטית של ההנהגה שלה תלויה בגורמים שמתנגדים לעצם המטרות של הצבא, וכך ההרתעה שלנו מסורסת מבפנים.
ㅤ
סוגיית המעורבות הזרה בבחירות חושפת פגיעה אנושה בריבונות של הבוחר הישראלי. כשכספים אדירים מחוץ לארץ מכתיבים את סדר היום הפנימי והשומרים מעלימים עין, זה מרסק את אמון הציבור בדמוקרטיה הרבה יותר מכל רפורמה. הדבר מתחבר ישירות לתחושה הקשה לגבי מערכת האכיפה. חברה בריאה זקוקה לצדק עיוור, אבל כשהאזרחים מרגישים שמידע משמש כמנוף לחץ במקום כראיה משפטית, החוזה החברתי הבסיסי נשבר והמערכת נתפסת כגוף כוחני שפועל ממניעים זרים.
ㅤ
קריסת התיקים בבית המשפט והשתיקה התקשורתית סביבם, מוכיחות שהמשפט האמיתי התנהל באולפני הטלוויזיה הרבה לפני שבכלל נבדקו העובדות. עכשיו כשהחקירות הנגדיות מציגות תמונה הפוכה לגמרי, ההתעלמות המכוונת של הערוצים חושפת שמדובר היה בקמפיין רדיפה פוליטי מתוכנן ולא בחיפוש כן ואמיתי אחר האמת המשפטית. כל זה מוביל להדרה הבלתי נתפסת של ציבורים שלמים. קיים נתק בלתי נסבל בין שדה הקרב שבו כולם מקיזים דם יחד, לבין הזירה הפוליטית שבה חצי עם מוגדר כאזרחים סוג ב. אי אפשר לדרוש הקרבה משותפת בחזית, ובמקביל להחרים פלח עצום מהעם בכנסת.
ㅤ
��ובדן הדרך מגיע לשיאו כשהמצפן המוסרי מתהפך לחלוטין. כשפוליטיקאים מוצאים שפה משותפת עם מי ששולל את זהותה של המדינה, אבל במקביל מחרימים את הגיבורים והמשפחות השכולות שהקריבו הכל למענה, זה מעיד על משבר זהות עמוק. מתברר שיש פה הנהגה שמוכנה לרמוס את הסולידריות הלאומית הבסיסית ביותר רק ��די לזכות בעוד קצת כוח שלטוני. בסופו של דבר הציבור מזהה היטב מי פועל מתוך מסירות למדינה, ומי מונע אך ורק מאובססיה פוליטית מסוכנת.
The observation about this specific timeframe is incredibly sharp. Setting a strict two week window for Qatar to broker a deal prevents Iran from using endless negotiations as a stalling tactic. It forces immediate accountability and sets very clear and rigid boundaries for international diplomacy.
ㅤ
Your connection to the arrival of the USS Makin Island reveals the real strategy at play here. This alignment proves that the diplomatic channel is heavily backed by an imminent projection of American military power. When an amphibious ready group enters the theater exactly as the clock runs out, it sends an unmistakable message that consequences are already in motion.
ㅤ
This approach represents classic peace through strength. It ensures that if the diplomatic route fails, the strategic assets are already positioned to enforce deterrence. A diplomatic deadline without military backing is just a suggestion, but coordinating it with a massive naval deployment guarantees ultimate leverage.
הקמת ממשלת מיעוט התלויה בחסדיהם של גורמים העוינים לציונות אינה תמרון פוליט�� לגיטימי, אלא ריסוק מוחלט של המשילות. קואליציה שזקוקה לאצבעות אלו כדי לתפקד תהפוך מיד לבת ערובה, ותמצא את עצמה נתונה לסחיטה אגרסיבית על כל הצעת חוק והחלטת ממשלה.
המחיר כאן אינו טקטי, אלא איום אסטרטגי עמוק. הפקדת מפתחות השליטה במדינה בידי מי שאינם שותפים לחזונה הלאומי, תשחק בהכרח את האינטרסים הביטחוניים שלנו ותערער את עצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית וריבונית. הקרבת הזהות הלאומית והביטחון תמורת הישרדות שלטונית קצרת מועד היא הימור מופקר והרסני שמדינת ישראל פשוט לא תוכל לשרוד.