הערב אתיישב סביב שולחן החג יחד עם מתן, אילנה, נטלי ושני.
ואני עדיין צריכה שמישהו יצבוט אותי, אני עדיין לא מאמינה שהחלום שלי התגשם.
עם ההכנות לחג, אני נזכרת איך חיפשתי את הילד שלי בתוך חשיכה גדולה,
היו ימים שפחדתי, לילות שהתגעגעתי עד שכאב לי בגוף, רגעים שלא ידעתי מאיפה אביא כוח לעוד יום.
ואז הסתכלתי סביבי וראיתי אתכם, אזרחים ואזרחיות שעזבו הכל ובאו לעמוד איתנו, אנשים שמעולם לא הכרתי והפכו למשפחה.
עמדתם איתנו בשמש ובגשם, בכבישים, בכיכרות, בצמתים, מול שער בגין. החזקתם שלטים. צעדתם. צעקתם. בכיתם, התפללתם, הבאתם אוכל, מים וחיבוק.
לפעמים פשוט עמדתם לידנו, כדי שנדע שאנחנו לא לבד.
אל תגידו לי שהחברה הישראלית נשברה, אני ראיתי אותה קמה.
כשהאדמה רעדה מתחת לרגליים שלנו, אזרחי המדינה הזאת החזיקו אותנו, והחזיקו את המדינה.
מילואימניקים עזבו משפחות ויצאו להילחם.
מתנדבים הקימו חמ”לים.
אנשים פתחו בתים.
נשים וגברים הסיעו, בישלו, תרמו, חיפשו, ליוו משפחות, עמדו איתנו שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, גם כשכבר היה קשה לשאת את הכאב. וראיתי.
ראיתי איך הלב שלכם נשבר יחד עם הלב שלי.
אתם הייתם המאבק.
הייתם הקול כשהגרון שלנו נשרף מלצעוק.
הייתם הרגליים כשהגוף כבר לא הצליח ללכת.
הייתם התקווה כשכמעט איבדנו אותה.
ואני לא מתנצלת. לא על אף צעקה. לא על אף חסימת כביש. לא על אף לילה שבו לא נתנו למדינה הזאת לישון בשקט.
ולא על כך שדרשנו שוב ושוב: תחזירו אותם הביתה.
כשאמרו שאנחנו מגזימים, צעקנו חזק יותר.
כשניסו לייאש אותנו, קמנו לעוד יום.
כשניסו להפריד בינינו, החזקנו ידיים חזק יותר.
והיו גם רגעים נוראים:
לוחמים שלא חזרו.
משפחות שדפיקה אחת בדלת שינתה את חייהן לנצח.
חטופים שלא הצלחנו להשיב בחיים. יקירים שחיכינו להם חודשים ארוכים רק כדי שיוכלו סוף־סוף לשוב לאדמתם ולהיקבר בבית.
את השמות שלהם אסור להשאיר רק על מצבות. הם צריכים להיות כתובים בדרך שבה נבנה מכאן את המדינה הזאת.
כי אחרי הכאב נשארת השאלה איזו מדינה נהיה?
אני רוצה את המדינה שפגשתי ברחובות.
את העם שלא מחכה שמישהו אחר יעשה. שרואה אדם במצוקה ואומר: אני בא.
שלא שואל “מה יוצא לי מזה?” אלא “איפה צריך אותי?”
את ישראל שהוכיחה שגורל משותף הוא לא סיסמה.
אני מתגעגעת למה שאבד לנו.
לאנשים, לתמימות ולחיים שהיו לפני.
את מה שאבד אי אפשר להחזיר,
אבל את מה שגילינו בעצמנו אסור לנו לאבד.
בתוך התקופה האיומה הזאת פגשתי את מדינת ישראל שלי ואני יודעת שהיא עוד תשוב.
ישראל שלי. ישראל שלנו.
חזקה יותר. חומלת יותר.
נדיבה יותר.
ראויה יותר לאנשים המופלאים שחיים בה.
בקרוב מאד אנחנו נשיב אותה.
שנה טובה מדינה אהובה שלנו
🩵🇮🇱🩵
ריקלין מושקע בטענה הזאת, אחרי שרמז ברמז עבה כמו פיל שיאיר גולן הוא גרמני נאצי (ברפרור חזק לתאוריית "הנכדים של היטלר" לפיה השמאל הוא אוסף צאצאים של נאצים שברחו לפה אחרי המלחמה). עכשיו השמאל מחרים חנויות, כלומר שורף ספרים דקה לפני שישרוף אנשים.
זה מצחיק כמעט. פעם הזיות חברתיות שכאלה היו קטע שמאלני. אני זוכר שמישהי דאז עורכת העיתון "את" כתבה שסגר הקורונה הוא צעד מקדים בדרך למחנות ריכוז לשמאלנים. חשבתי לעצמי וואו, זה בדיוק למה השמאל מפסיד פה בחירות. והנה אנחנו אחרי שעשינו את כל הדרך לצד השני.
ומה בפועל? מה במציאות? במציאות יצא לי להיות חבר מערכת בעלון שבת ציוני דתי בעל עמדות של ימין-ממלכתי. עלון עם סטנדרט תורני וצניעותי סופר-גבוה שגדולי הרבנים התארחו ומתארחים בו.
המחנה של ריקלין זורק את העלון הזה מעשרות בתי כנסת, בקבוצות ווטסאפ עצומות של מטורללים מבקשים תמונות של העיתון "רטוב בפח" ואחד הגדיל לעשות ושרף את ערימת הגיליונות מבית הכנסת שלו בשריפת חמץ. בין מעודדי הזריקה והשריפה יש גם מראשי הבכיינים כאן על החרם הספרותי הנוכחי.
למותר לציין שאיש לא זורק את העלונים האחרים, כולל המטורפים והמופרעים שבהם. כי הם בצד הנכון, בצד שרגיל לזרוק ולא להיזרק, להחרים ולא להיות מוחרם, לשרוף ולא להישרף. וגם אנחנו, כמובן, מעולם לא קראנו לזרוק אף אחד. קשה ומאתגר לנו להיאבק מאבק א-סימטרי, אבל עם הרבה אמת והרבה מאמץ נצליח בעז"ה.
אז קוזאקים נגזלים יקרים, תפסיקו למצוא את הדבשת של עצמכם בכל מקום ותבדקו רגע אם אתם בשלים בעצמכם לדיון ראוי, ענייני, מכבד עם גבולות ברורים.
יש אנשים שמותר להם הכל ויכולים לדבר פוליטיקה על מדים חופשי. נגיד יועז הנדל, או אלי מאירי. הרי הם מהצד הנכון, כלומר הצד שלא עובר אחוז חסימה וכל המחנות הפוליטיים רק שופכים עליו רפש. ידוע שיש להם זכויות יתר.
אם הם רק היו ימנים, כמו עומרי רונן מהדמוקרטים שהודח מהמילואים בדיוק, ברור שהיו גומרים להם את הצורה. מזלם שהם סמולנים כמו הרב זרביב, שהוא אשכרה דיין בישראל שלא מפסיק לדבר פוליטיקה על מדים והעונש הכי חמור שנתנו לו זה להדליק משואה.
אז אולי מה שקורה פה זה פשוט בלאגן, ואכיפת חוק רנדומלית. לא מזימה אפלה נגד הציבור שחצי מטכל מגיע ממנו.
מחשבה קונספירטיבית היא סרטן בשיח הישראלי. והיא הופכת אנשים חכמים למטומטמים. תשתדלו להיות ערניים ולא להדבק בזה.
ראשי מחנה השינוי ניחנו בשילוב מסוכן של בורות ויהירות.
* הם מצהירים השכם והערב:
נזרוק את נתניהו עם חבורת הפשע והרשע, הוא ילך לכלא, נקים ועדת חקירה ממלכתית לטבח נתניהו, נזרוק את זה ואת ההוא...את זיני ואת דרעי, את העבריין והנאשם...
* נמנה אנשים טובים והגונים לכל הארגונים...
* כלומר הם בטוחים בניצחונם, לא אם ננצח אלא כשננצח.
* אלא אמירות יפות היכולות להעיד על כוונות טובות שאולי מטרתם ראויה והיא להפיח תקווה.
* אך יותר מכך כבר הוכח אין ספור פעמים כי הזחיחות והיהירות מסוכנות מאד.
* ממי שמתמודד מול הקמפיינר מספר אחד בעולם, שכבר ניצח שורה של מערכות בחירות, וגם כשלא ניצח נישאר רה"מ, או חזר במהרה לאחר שפרק את ממשלת יריביו, היה מצופה למידה של צניעות.
* הרי חלפו שלוש שנים תמימות מהטבח הגדול בתולדות המדינה שרשום על שמו של נתניהו ולא הצלחתם לסדוק או אפילו לגרד את הצבע מקואליצית הרשע והפשע.
* זה הכישלון הפוליטי הכי מפואר מאז קום המדינה שגם הוא עולה לנו בדם מעצם המשך כהונתם של המפקירים המופקרים.
* לא ניסתם להבין איך נכשלנו? ולמה? מה עשינו לא נכון? מה עשה באותו זמן נתניהו?
* עד היום לא השכלתם להבין איך ומתי נבנתה מכונת הרעל, ממה היא בנויה? והאם ניתן לפרקה?
* גם כשהמכונה נבנתה במשך שנים מול עינכם, לא הבנתם מה אתם רואים.
וספק רב אם גם עכשיו אתם מבינים בדל של הבנה בתקשורת המונים.
* המציאות מוכיחה למרבה הצער שגם ההבנה הפוליטית שלכם שטחית ונעדרת רבדים פסיכולוגים עמוקים, בדיוק כמו בתקשורת המונים.
* ההוכחה לכך שנכשלתם היא, שקואליצית הרשע והפשע נותרה איתנה כפלדה מצחינה מדם ועבריינים.
* לא עצרתם וחשבתם לשניה למה נכשלנו?
* האם נתניהו חלש או חזק יותר מלפני 4 שנים?
* היום הוא שולט שלטון מוחלט ללא מיצרים ובלמים בשב"כ, במשטרה, ובמוסד ובשלל ארגונים נוספים.
* אחיזתו בגרונה של התקשוררת לא רק שלא התרופפה, אלא להיפך התחזקה.
* מערכת המשפט מוחלשת ומורתעת יותר מאי פעם ולמעשה היא בגסיסה ממושכת.
* בכסילותכם הרבה, במקום לתקוף את רפיסותה וליצור לחץ נגדי לזה של ארגון הפשיעה עליה, חיבקתם אותה חיבוק דוב שרק עזר למושחתים לצייר אותה כפוליטית ומוטה כשמאלנית ובוגדנית.
* את אותה טעות איומה עשיתם גם עם ערוצי התקשורת שמחסלים אתכם בהשקט ובבטחה. חלקם בבוטות והתלהמות, וחלקם בתחכום ורמאות.
* שוב ושוב אתם חוזרים על אותן טעויות איומות ומסניפים לריאות את הסקרים והשקרים. נתניהו בתחכום גאוני ושטני מפזר לכם פיתיונות ואתם בולעים אותם ברעבתנות.
* למרות שכולכם מכירים כביכול את נתניהו, לא למדתם דבר על דרך פעולתו, על תחכומו, על פעולות ההטעיה וההסחה. על השימוש בשוטים ובמשוטים, על דרך פעולה והיפוכה בעת ובעונה אחת ומה התועלת שבה.
* עד היום אתם לא מבינים את השיטות והסחיטות.
* הדבר היחיד והשטחי שאתם מבינים הוא, שנתניהו רע ליהודים וגם לשאר האזרחים.
* אתם רואים את מה שכל הדיוט רואה והוא ההצגה ומה שמתרחש על הבמה אבל לא את מאחורי הקלעים ששם נמצאת המהות.
* למען מדינת ישראל ועתיד כולנו אני מתפלל לטעות ושתצליחו.
נ.ב
הכותב למד אצל המומחה מספר אחד בעולם לקמפיינים פוליטים ולתקשורת המונים.
בדיחה גאונית של נורם מקדונלד מלפני עשור: תארו לעצמכם שדאעש היה משיג גישה לפצצת אטום והורג בעזרתה מיליוני אמריקאים. איזה גל נורא של איסלאמופביה זה היה מעורר!
מקדולנד לא חי כדי לראות שהבדיחה שלו הפכה מדאחקה מעולה על שמאל קיצוני, לתיאור די הוגן של דפוס המחשבה של כל הפוליטיקה והתקשורת של העכשיו. הטירוף שהתדרדר אליו הציבור החרדי הוא אשמת היועמשית. היועמשית היא אשמת ממשלת הטבח שהכריזה מלחמה על הדמוקרטיה. ממשלת הטבח היא אשמת השמאל הטהרני שהחרים את הימין. וטהרנות השמאל כמובן היא אשמת נתניהו שסירב לפרוש כשהיה שקוע עד צוואר בחקירות. וזה ממשיך הלאה.
השאלה הגדולה שמייצרת את השיפוט המוסרי שלנו, היא מבעד לאלו עיניים אנחנו רואים את עצמנו. כשאנחנו שופטים את עצמנו – בשם מי השיפוט? מי הסמכות הצופה עלינו?
לעניות דעתי זו הסיבה בכלל שהאנושות הזדקקה לאלוהים. האל הוא תמצית של העין השופטת והצופה בך. מי הוא השופט? הטוב. המוסר. הכל יכול שאי אפשר לשטות בו ושתמיד יוכל להעניש אותך. זה שאתה חב לו את חייך ואת כל מה שניתן לך. כשהאל הוא כזה, אין לך לאן לברוח, בעצם, מעצמך. המעשים הפגומים שלך הם בעיה שלך, כי זעם האל עליך הוא בעיה שלך. ועד שתתקן אותו, יונח עליך אות קין. אתה לנצח תראה אותו במראה.
וכשהאל הזה הוא אל אחד, של כולם, זה גם שיפוט שוויוני. כמו שהאל צופה בך הוא צופה גם באחרים. אין דם כחול. מה שאתה דורש מאחרים, אתה חייב לדרוש גם מעצמך. אם האחר רע האל יעניש אותו. אל תנקום באחר, כי אז האל, שכל כולו אובייקטיבי – יעניש גם אותך.
ואנחנו חיים כעת בחברה בלי אלוהים. השיפוט המוסרי שלנו את עצמנו הוא כל הזמן מבעד לעיני האויב הפוליטי שלנו. אם עשינו רע, ישר נביט אל היריב. הוא עשה יותר רע! הוא אשם ברע שלנו! אם כך הדיון נגמר, ואנחנו פטורים מכל שיפוט. כך למעשה נוצר תמריץ לכל צד, לשפוט בזעם את הצד השני, כי זה מעניק פטורים מדהימים עבורך עצמך, לחטוא כמה שבא לך. זה הופך אותך משחקן נצפה, שצופים עליו, לצופה, שאיננו שחקן. לקהל. הממשלה שלנו לא מחוללת כלום, היא קהל. היא תנועת ביקורת. תנועת מחאה. המוסלמי הטרוריסט איננו אשם, הוא רק אנדרדוג, הוא רק תגובה לשנאת מוסלמים, שמייצרת, כמה טראגי! עוד שנאת מוסלמים שאין צודק כמו להגיב עליה בעוד פיגוע. איש לא עומד במרכז הזירה. לא איש, ולא אל. במרכז הזירה יש רק ואקום מוחלט. כולם קהל, כולם רק מבקרים ולא עושים, כולם פטורים משיפוט אבל שופטים את כל האחרים. אין אלוהים בשמים ואין מנהיגות בארץ. הכל פשוט מתגלגל הלאה. ואם יקרה אסון? לא אחריותי, לא אשמתי, לא משמרת שלי.
מתי תתפשט פה ההבנה שאין ימין ופרוגרס כיום. אין צד ששומר על הציביליזציה וצד שבא להחריב אותה. יש מיינסטרים לאומי-ליברלי, שנאבק בשיניו לשמר את הסדר הבטוח, המשגשג והחופשי שנוסה על הפלנטה מעולם. וכנגדו יש טרנד אדיר, מימין ומשמאל, של סוכני כאוס אפיקורסים מוחלטים, שמשתחווים להבל ולריק, וכל החלום שלהם הוא לראות מישהו אחר, יהיה זה היהודים, המערב או צבא השמד והפרוגרס, עולה בלהבות. שיוכלו להגיד גם לי גם לך לא יהיה. תירוצים יש להם מפה ועד עזאזל, והדבר השנוא עליהם כמובן הוא סימטריה. ביניהם לבין הרעים האמיתיים.
אם אתם שייכים לטוב, לקבוצה האחראית, המתמעטת, שנאבקת להישמר ולתת את העולם המופלא שלנו גם לדור הבא, תהיו גאים בזה ותפיצו לכל עבר. שהשותפים האחרים יראו אתכם. אנשים צריכים קודם כל לדעת שהם לא לבד.
כשברק התחיל את הפודקאסט שלו, חשבתי אוי, למה. כלומר, זה פודקאסט לא פחות ממדהים על מדיניות ציבורית ועל איך, מתחת לכל שכבות הפופוליזם, אפשר לעשות פה באמת טוב. אבל מי ישמע את זה? הרי לכן בדיוק יש פופוליזם, כי אף אחד לא רוצה לשמוע על בירוקרטיה ורגולציה והליכי חקיקה, כולם רוצים פשוט מנהיג-אבא גדול שמבטיח הכל.
אבל ברק לא חשב כמוני והפודקאסט הזה הכה גלים והגיע להמון אנשים, שבאמת נמאס להם מהשיטה הדפוקה שבה מתנהלים פה דברים והם רוצים שיהיה פה טוב, גם אם זה אומר לבחור בדרך הקשה. גם אם זה לא פופולארי.
איזה כבוד שעבור ברק, עוז ואני נמנים על האנשים האלה, שיש להם את הדעה הלא פופולארית שצריכה להשמע אצלו באולפן. ניסינו להסביר שם למה הספר שלנו יתחיל תהליך פוליטי חדש, למה עדיין אין ברית משרתים (אבל תהיה!) למה מחנות פוליטיים אובססביים להציב מראה זה לזה ולמה ברית המשרתים, וזו הברקה של ברק עצמו האמת - היא פשוט המחנה האמוני האמיתי.
ברק חבר ושותף לדרך, ובכל זאת כדרכו הקשה והיה מאתגר ומפרה. ככה עושים אמת בעולם. בואו לשמוע ולהתווכח איתנו, ותנו פרגון לברק שעושה את אחד הדברים הכי חמצניים לחברה שלנו - מקדם שיח קצת יותר ענייני וקצת פחות פופולארי.
@BarakHer@ozbinnun
31 חודשים שאני ערה, 31 חודשים שאני פוחדת וחרדה אבל לא עוצרת אותם!
31 חודשים שהם זוחלים במנהרות, מסתערים בקרב, מאבדים חברים ועומדים מעל ארונות, נפצעים ושוב חוזרים להסתער.
אני, דלית כסלו ספקטור, עוברת את המלחמה הזו עם 3 לוחמים בבית.
2 בנים ובעל, שתמיד חזרו מהקרב מאובקים, עייפים וגאים!
בעודם נלחמים, ממשלת טבח ה-7 באוקטובר תוקעת להם סכין בגב. שוב ושוב, העבירה תקציבים למשתמטים, הזרימה סחורות לחמאס, ועבדה במרץ לקדם את חוק ההשתמטות.
אני המשכתי להסיע את בניי לבסיס בגאווה, ולהילחם בעורף כדי שיראו אותם. יחד עם עוד אלפי אמהות, הקמנו את ״אמא ערה״ והשמענו את קולם של הלוחמים בשטח מול ממשלת הכישלון.
כשהרמטכ״ל התריע כי אין מספיק חיילים, תנועת "אמא ערה" שאני גאה להיות בין מייסדיה, תמכה ברמטכ״ל, שהתריע, ועדיין מתריע: ללא גיוס המשתמטים הצבא יקרוס לתוך עצמו!
עמדנו עם דגלי ישראל מול מכונת רעל שדרשה את פיטוריו על שאמר את האמת, על שדרש לדעת את מטרות המלחמה, ועל שדרש לגייס משתמטים.
במהלך המלחמה פניתי לליברמן, ביקשתי ממנו להצטרף למפלגת 'ישראל ביתנו' כדי שאוכל להשפיע, בשם אלפי המשפחות, בשם ציבור המשרתים, בשם הגיבורים והמשרתים בארץ הזו, כי רק עליו אני סומכת שלא יאפשר את המשך ההשתמטות שעולה בחיי ילדינו!
מאז הצטרפותי למפלגה, מכונת הרעל כבר הספיקה לכנות אותי "שמאלנית". אז אני שואלת: מה בדיוק "ימני" בלקדם חוק השתמטות, לממן בטלה ובורות, ובלהזרים "סיוע הומניטרי" לאויב בזמן מלחמה?
אני עומדת בגאווה על דעותיי הימניות, על אהבתי למדינה הזו, ועל האמונה הפשוטה והצודקת שלנו: מי שחי כאן - צריך לשאת בנטל יחד איתנו.
זו הדרך שאני מאמינה בה, וזו הדרך שאני מקווה שאזכה להיות חלק ממנה ממש בקרוב, כשאביגדור ליברמן יוביל את המהפך ויגייס את כולם.
אני מייצגת אלפי משפחות, עשרות אלפי גברים ונשים, חיילים וחיילות ואם לדרוש גיוס לכולם ולדעת את מטרות המלחמה הופך אותי ליעד למכונת הרעל - סימן שעשיתי משהו נכון.
השינוי בדרך! וממשלת הכישלון וההפסד, הולכת הביתה!
בתמונה: אני עם שני בניי הגיבורים.
מוצב ציפורן, בשטח ישראל עולה באש אחרי התקפה של חיזבאללה. כל הצפון רואה את זה. ועדיין בוחרת הממשלה להסתיר זאת מעם ישראל. להתעלם. לדבר על נצחון מוחלט. הפקרות על מלא. גם כלפי הלוחמים גם כלפי התושבים בצפון.