@asafb2k וואי זה סיוט! אצלנו עזרה ממש המשחה של בלה שפיצר (או הרבנית שפיצר)
ורופא ילדים אמר לי שאפשר גם לנסות את המשחות שמקלות על כאבים בצמיחת שיניים, כי הן מרדימות את האזור
@ZeldaPseudonym תאמיני או לא אבל גם בדוקטורט חייב לקחת את הקורסים האלה!
המלצתי החמה היא לקחת קורסים מקוונים ועדיף בתנ"ך, בדרך כלל הם קלילים יותר.
ואם את לא מצליחה מקוון, יש קבוצה בפייסבוק המלצות על קורסים ביהדות ואנשים כותבים שם איך המבחן, חובת נוכחות וכאלה אז מומלץ להעיף מבט לפני שנרשמים
@UriyaPeles גם אצלנו סיפור מאוד דומה. בשבוע שעבר אחרי המתנה של שעתיים וחצי ענו ואמרו שאי אפשר לעזור כי יש תקלה במחשבים אז שיחזרו מאוחר יותר, חזרו אחרי יומיים.
הפתרון שעזר לנו ולהרבה חברים לפנות לנציבות תלונות הציבור, הם הפנו את הבקשה שלנו לתמת ובאותו יום קיבלנו דרגה
@rofatyeladudes הרופא של הבן שלי תמיד מדבר איתו במהלך הבדיקות, גם כשהוא היה בן פחות משנתיים, הוא דיבר אליו, הסתכל לו בעיניים, הסביר לו מה הוא עושה ותיקף לו רגשות - זה לא נעים אבל עוד מעט נגמר, אמא פה איתך. ואז התפקיד שלי מסתכם רק בלתמוך בו ולא להעביר ידע של מה קורה בבדיקה
שמחה לפרסם מאמר חדש ב-Research & Politics עם @Ilanashp. בחנו את תפקידה של הוועדה לפניות ציבור בכנסת. הממצאים מראים שתפקיד הוועדה חורג ממתן סעד לאזרח; היא מתפקדת כסוכן שינוי שמתרגם מצוקות מהשטח להחלטות מדיניות מחייבות.
מצאנו שדווקא העיסוק בפניות בודדות מאפשר לוועדה לקדם אג'נדה שוויונית יותר, שנעדרת לרוב מוועדות הכנסת ה"קלאסיות"
לינק לקריאה בתגובה הראשונה
@KnessetT@BIUPolitics
אמלק: אני תובעת את משרד החינוך ואני צריכה את עזרתכם.
אני חלק מהמובילים של ארגון מורים חדש @MMovilim_Shinuy. אנחנו מנסים לקדם יותר חירות למורים ולמנהלים, הפחתת ריכוזיות וגמישות.
השנה משרד החינוך יצא למהלך שבו הוא מחייב את כל המורים להצהיר לאיזה ארגון הם שייכים ולשלם לו >
התפרסם המאמר שלי בכתב העת ״השילוח״ - ״אם להיטלר היה טיקטוק״. כרגע למנויים בהמשך ייפתח. אני מזמין אתכם לעשות מנוי ולקרוא אותו ואת יתר התכנים מעוררי המחשבה.
לקח לי כמעט שנתיים להכניס לשיח בישראל את ההבנה שמפעלי שקר עצומים שמנהלות קטאר, רוסיה, סין ואיראן מפרקים את המערב מבפנים ומחרבים את הלגיטימציה של מדינת ישראל להתקיים. השבוע נתניהו ביטא את זה סוף סוף במילים והעיד שהממשלה מכירה את הנושא. אני מעריך ומקווה שהוא קרא את המסמכים שהנחתי על שולחן גורמים בכירים בממשלה ובהם את התכנית שלי ״למען האמת״ - תכנית מוכנה לבניית מכונה שתילחם נגד המבצעים העוינים ולמען האמת.
עכשיו, אחרי שסוף סוף אומצה ההבנה על גודל המפלצת שנלחמת נגדנו וההשפעה שלה, אני מזמין את נתניהו והממשלה לאמץ גם את התכנית שלי. לא צריך קרדיט, לא ג׳וב לא כלום. פשוט לקחת וליישם.
מצרף בתגובות את תכניתי למען האמת, את המאמר בשילוח ושיחה שפרסמתי השבוע בנושא עם אילון לוי.
שבת שלום 🇮🇱
כשמחליטים לפתוח חזרה את המשק ללא החזרת מסגרות לילדים, יש נפגעים מרכזיים להחלטה. הורים לילדים קטנים (סטטיסטית יותר אמהות), נשות מילואימניקים, עובדים מוחלשים ללא אופציית עבודה מהבית. מאחר וזו לא פעם ראשונה שאנחנו בארוע, אפשר וצריך היה לבוא עם פתרונות ולא לשלוח אנשים ״להסתדר״: >>
למי שלא מכירים אנחנו מנהלים אופרציית מחקר וויקיפדיה מטורפת (לא הכל נרחיב כאן) ואנחנו כבר רואים שיש ניסיונות למחוק מוויקיפדיה את העובדה שאיראן מאיימת להשמיד את ישראל כבר עשרות שנים.
בעבר ההפצה של הפוסטים שלנו עזרה לתקן דברים ולשינויי מדיניות מטעם וויקיפדיה. נשמח ללייקים ושיתופים כדי להפוך את התכנים לוויראליים וגם מעקב אחרי העמוד
@WikiBias2024
תודהההה
קוראים לי צביקה קליין. אני העורך הראשי של הג'רוזלם פוסט. השבוע נעצרתי. הושמתי במעצר בית. הפכתי באחת מנאמן ציבור – לחשוד. לא יכולתי לדמיין את זה אפילו בסיוטים הכי גרועים שלי.
לא תמיד הייתי עיתונאי. נולדתי בשיקגו, למשפחה ציונית חמה. הורי, צ'ארלס ובוורלי קליין, גדלו בתנועת בני עקיבא, וגם אנחנו – אני, אחי אבי ואחותי דינה – חונכנו על ערכי הציונות והאהבה לעם ולמדינה. עלינו ארצה ב־1985. הייתי אז ילד. בארץ הדרכתי בבני עקיבא, שירתתי בצה"ל כמייסד וראש דסק התקשורת הדתית-חרדית בדובר צה"ל, ומאז אני חי ונושם תקשורת. .
לאורך שנים רבות הקדשתי את הקריירה שלי לחיבור בין יהדות התפוצות לישראל. יצאתי לשליחויות, שימשתי דובר בני עקיבא העולמית, ולאחר מכן הצטרפתי לעיתון מקור ראשון, והקמתי את תחום סיקור יהדות התפוצות בישראל – תחום שכמעט ולא היה קיים קודם לכן. הבאתי את קולה של ישראל ליהדות העולם – והבאתי את קולן של קהילות יהודיות נידחות בחזרה לישראל. יצרנו חיבורים, והיכרות, ומעגלי תמיכה, ובפרספקטיבה של 15 שנה, אני חושב שחוללנו מהפכה.
לפני שלוש שנים הצטרפתי לקבוצת הג'רוזלם פוסט ככתב ופרשן לענייני העולם היהודי. מאז ומעולם עניינו אותי לא רק האירועים הגדולים, אלא גם הסיפורים האנושיים והזווית היהודית. למשל – כשכולם דיברו על המונדיאל בקטאר, אני רציתי לדעת איך מגיע לשם אוכל כשר. מאז ניסיתי להגיע לשם. ניסיתי לראיין, להביא סיפור ייחודי. ניסיתי, ולבסוף – הצלחתי.
בסוף 2023, ערב פרוץ המלחמה, מוניתי לעורך הראשי של העיתון. קטאר הפכה באותו זמן לשחקן מרכזי במו"מ בין ישראל לחמאס. הבנתי שזו הזדמנות עיתונאית נדירה. פניתי לגורמים שייצגו את ממשלת קטאר, ולאחר דין ודברים –הייתי לעיתונאי הישראלי הראשון שראיין את ראש ממשלת קטאר. הכתבה המלאה פורסמה בגאון בעיתון. שום דבר לא הוסתר. הכל נעשה בשקיפות מלאה, ובסטנדרטים העיתונאיים הגבוהים ביותר. היו בעיתון גם קולות ביקורתיים נגד הכתבה ונגד הביקור, וגם אותם הבאנו בדפים אלה, כיאה לעיתון הדוגל בחופש הדעה, בהשמעת קולות שונים ומגוונים, ובהרחבת השיח הציבורי. כאשר הצוות שלנו הציף בפניי, לפני כשנה, שאחד מכותבי הטורים כתב טור שמבקר אותי, את התוכן ואת עובדת נסיעתי לקטאר - ושאלו אם לפרסם אותו - אמרתי להם שנפרסם אותו במלואו - שכן זה בדיוק מה שעושים במסגרת חופש ביטוי ועיתון שלא מכתיב את דעותיו אלא מציף מגוון דעות.
לא קיבלתי דבר. לא טובת הנאה, לא תשלום, לא שום הבטחה. חזרתי לארץ, וכנראה שעובדה אחת לא נראתה הגיונית בעיני חוקרי המשטרה: שלא קיבלתי כלום. הוצע לי שיחצן מטעם הגורם שאירגן את הנסיעה ינסה לקדם את הכתבה גם בכלי תקשורת אחרים. הסכמתי. הראיונות שודרו בערוץ 12 ובערוץ 13. לא ניסיתי להסתיר. ההיפך – הכל היה גלוי.
כשהוזמנתי לתת עדות פתוחה במשטרה, נענתי כאזרח שומר חוק. חשבתי שאוכל לסייע, לא יותר מזה. ואז – הכול התהפך.
במהלך העדות הודיעו לי שאני הופך לנחקר באזהרה. לקחו ממני את הטלפון בלי צו, בלי הסבר. נחקרתי כ־12 שעות, לבד, ללא קשר עם אשתי ששהתה בחו"ל, בלי אפשרות לדבר עם ילדיי במשך שעות ארוכות. התנאים היו קשים. כשיצאו הדלפות מהחקירה (והן ממשיכות לצאת בעת כתיבת שורות אלה), לא יכולתי אפילו להגיב – כי נאסר עליי לדבר עם התקשורת. שמי הטוב נפגע, כשהאמת עדיין לא יצאה לאור.
רק אחרי כמה ימים של שתיקה, החלו קולות מחאה בציבור. קולגות – עיתונאים, עורכים, אנשי תקשורת – שאלו איך ייתכן שבמדינת ישראל עיתונאי נחקר ומושם במעצר על עבודתו העיתונאית. היום, לשמחתי, שוחררתי לחלוטין – ללא כל מגבלות. טענותיי - שאני מנוע מלפרסם כל עוד החקירה מתקיימת - הם אלה ששכנעו את החוקרים לשחרר אותי.
עוד יבוא היום שבו אפשר יהיה לספר את הסיפור המלא. אבל היה לי חשוב לפנות אליכם, הקוראים, כבר עכשיו – ולומר לכם: אני כאן. אנחנו כאן.
כעורך ראשי של הג'רוזלם פוסט, אנחנו פועלים לפי סטנדרטים עיתונאיים גבוהים, חתירה לאמת, חתירה למגע, ולסיפורים בלעדיים וייחודיים כבר 92 שנה. זה מה שהבאתי איתי מאז אותו רגע שבו הפכתי לעיתונאי – וכך גם אמשיך.
הפרשה הזו לא תרתיע אותי. לא תרתיע את הצוות המסור שלי. לא תרתיע אף עיתונאי שפועל ביושר ובאומץ. אנחנו לא כפופים לאיש, לא פועלים למען אינטרסים זרים, ולא חייבים כלום לאף אחד.
הדבר היחיד שאנחנו חייבים לו – הוא לכם, הקוראים. זכות הציבור לדעת – היא החובה שלנו. אני גאה בעיתון שלנו, גאה בצוות שלנו, וגאה להיות עיתונאי ישראלי במדינה דמוקרטית. אני רק מקווה שגם רשויות החוק יזכרו את זה.
צביקה קליין, עורך ראשי, The Jerusalem Post