חיכיתי עד גיל 34, וראיתי פעם ראשונה בחיים את קופה ראשית.
סיימתי אותה ממש עכשיו והנה מה שאני חושב עליה:
בכנות אני אומר לכם, אני מתעב את כוכבה שביט ואני חושב שזאת סדרה גרועה.
***ספויילרים***
אם במקרה יש פה מישהו בעולם הזה חוץ ממני שלא ראה עדיין (הערה על איך זה שלא ראיתי - בסוף הציוץ).
ובכן, חשבתי שאני אעריץ את כוכבה שביט. המלכה של הסניף, האישה החזקה שלא דופקת חשבון, הדמות המרכזית בסדרה מצליחה, וואו. כמה חיכיתי לזה. וגיליתי אישה רעה, עצלנית, גסת רוח, לא מוסרית, אמא נוראית (מסכנה ג'סיקה) וקופאית גרועה. ובעיקר, וזה הכי עצוב - היא פשוט כישלון. ממש. היא מקבלת את ההחלטות הלא נכונות, מתייחסת גרוע ללקוחות שלה ולא יודעת לתת שירות, רבה עם אנשים על ימין ועל שמאל ולא מגיבה כמו שצריך ("יאללה יאללה"? זה הטיעון שלך?), הקופה שלה בדיחה, היא מכורה להפסקות סיגריה, לקומבינות, לגניבת מדבקות ודופקת ככה את הסניף. היא ממש בדיחה מהלכת לאשת קמעונאות.
בואו, היא רצחה את הנפש של אחד העובדים הכי נאמנים שלה בלי סיבה. ראמזי המלך, האיש המקסים, שעשה דרך כל כך טובה, נתן את הנשמה ל"שפע", ופשוט נדפק שוב ושוב על ידה. נזרק לפינה. היה צריך לסבול את השטויות של טיטינסקי הזבל נבלה איש נורא בדיחה מהלכת הזה. זה אפילו לא התעמרות איכותית וטובה שמשאירה טעם של עוד, נגיד כמו ניומן בסיינפלד. זה חסר סיבה, סתמי ועוד הוכחה לכמה כוכבה שביט גרועה. למנהלת שלה, לעובדים שלה, למשפחה שלה, ללקוחות. ולצופים.
אגב, היא לא הכי גרועה. יש דמויות דפוקות יותר. אמנון טיטינסקי נגיד, איזה בזבוז של חמצן. והלקוחה המעצבנת הזאת שתמיד שואלת אם יש מבצע על הטונה.
ובכלל, כוכבה היא סממן לבנייה דפוקה של דמויות. כל הסדרה מאופיינת בדמויות שנבנו רק חצי דרך. מכירים אותם בערך, לא יודעים עליהם כמה שרוצים לדעת עליהם ורק מקבלים טעימה. זה נכון עבור כמעט כל הצוות בסופר. מה אנחנו יודעים על אנטולי נגיד? הבן אדם מופיע בכל הפרקים, מלך העולם, מת עליו. לא יודע עליו כלום חוץ מזה שהוא אוהב נקניק. איך אפשר להתחבר ככה לדמויות? טיטינסקי זבל של אדם, מרדכי צ'יבוטרו חסר תועלת, ראמזי היה החריג היחיד, ואותו הרגו (מטאפורית, כל יום מחדש).
והסוף... לא. לא הסוף של הסדרה, אלא סוף כל פרק באופן כללי. מה זה הזבל הזה? מה זה? שום דבר לא נגמר פה. שום קונפליקט לא נפתר. הכל נשאר פתוח ולא ברור. הסניף נשאר אותו סניף. זה לא קול, זה לא יצירתי, זה סתם מבאס. משאיר עם טעם של גמבה עייפה.
ותוך כדי שאני כותב את הטקסט הזה, אני פתאום קולט כמו מי אני נשמע. אני קצת שירה שטיינבוך. ואז זה מכה בי. הסדרה הזאת הפכה אותי לשירה, בכל פרק שעובר. אני ממשיך לראות את הסדרה למרות שאני מתבאס, והביקורת שלי גדלה ככל שעובר הזמן. כוכבה היא סוג של סם ממכר, היא כמו הפסקת סיגריה של 40 דקות. אי אפשר איתה, אי אפשר בלעדיה. וכמו שירה, אני חוזר אליה בכל פעם. מתיישב כל ערב לראות עוד פרק. כמו פתי בר. כשאני מקווה שאולי הפעם, אולי הפרק הזה, אולי העונה הזאת תיגמר אחרת והיא תגיד "בוקר טוב", אבל לא. זה נגמר ב"מה עניינים?!". קצת כמו החיים שלנו. ואולי זה מוסר ההשכל פה, אולי זאת מהות הסדרה. אתה עומד בתור כמו שאתה עומד, ואז אתה ממשיך לעמוד, ושום קופה נוספת לא נפתחת, ואז אתה מת. ככה סתם. אז אולי כדאי שתנצל כל רגע ותצבור נקודות מועדון.
יצא לי יפה. בעצם אולי זאת לא סדרה גרועה כל כך אחרי הכל.