Daphna Modan

[הסולידית @hasolidit]

מסמנים ותוקפים את ברסלר כאילו פעלה בחלל ריק.

כאילו לא היה כאן ניסיון מתוכנן להפוך את הרשות המבצעת לכל יכולה, חסינה מביקורת, משוחררת מכל בלם מוסדי (למעט מועצות רבנים), וכאילו מלחמת האזרחים הקרה שהמהלך הזה הצית כאן לא נראתה גם מחוץ לגבולות המדינה.

האם סביר שאזרחים מתנגדי משטר אחראים ל-7/10 יותר משלטון שבמשך עשור וחצי בנה את כוחו של חמאס, הורדם, שוטה, והולך שולל על ידו כאילו כסף קונה שקט, נעלם בימים הראשונים של אחר הטבח, הוביל אותנו לאחריו למפלה אסטרטגית רב זירתית, מסרב בעקשנות לחקור את כל זה, ועוד מתיימר להמשיך לשלטון כאן ארבע שנים נוספות?

השלום ישכון בתוכנו ביום שבו נתיני משטר נתניהו ושופרותיו ידרשו משליטם את אותו סטנדרט אחריות, ואותו דין וחשבון, שהם תובעים מאזרחים מהשורה.

[הסולידית @hasolidit]

הניסוי הזה של "ימין על מלא", שהבטיח משילות, ביטחון, ריבונות והכרעה, התרסק בדיוק בכל אחד מן ההיבטים הללו וכרסם את מדינת ישראל מבפנים.

האם נשכיל כחברה להפיק את הלקחים המתבקשים מכישלונו של ניסוי העוועים הזה?

למשל, שמשילות איננה מסתכמת בסימון בוגדים ובמינוי מקורבים אלא בתפקוד רצוף נוכח משבר.

או שנקמה זהותנית היא בסיס גרוע למדיניות פנים וחוץ.

או שמלחמה בתשתית המוסדית של המדינה מחלישה את המדינה עצמה הרבה יותר מאשר את "האליטות".

או שנורמות של כוח ללא אחריות, ואחריות ללא אשמה, מתמרצים נטיות סמכותניות מזה והפקרות שלטונית מזה.

לכן אסור לתת לקואליציית הטבח להישכח, גם אם כל אחד מחבריה ועוזריה ראוי לכך בפני עצמו. את פועלה צריך לתעד ולהנציח למען הדורות הבאים כמעשה של אחריות אזרחית. מעין מפעל זיכרון, בדומה לאלה שהוקמו בנכר, שיציג בשיטתיות מה עולל משטר הנאמנות הסמכותני של נתניהו למדינה הזו, איך כשירות התחלפה בנאמנות, איך כל מילת ביקורת על השלטון הפכה לבגידה במדינה ואיך מדינות עלולות ליפול גם מבלי שאויבים מבחוץ יכריעו אותן.

לחורבן הליכוד
לתקומת ישראל

[Avner Vilan @avner_vilan]

הרבה פעמים כתבתי פה שהפליי המרכזי של ביבי הוא לא למשול.
הוא לשלוט בשיח.

קודם כל הוא מחליט על מה מדברים.
אחר כך כולם רבים בעד ונגד, מקציפים פה ומתעצבנים שם, אבל הוא כבר השיג את שלו:
לא רק את הנושא שעל סדר היום, אלא גם את גבולות המחשבה.

ואז מגיע התרגיל הקבוע.
מישהו שואל שאלה אסטרטגית פשוטה, ומיד קופצים עליו:
אז מה אתה מציע?
וזה בדיוק הטריק.

במקום שהשלטון יסביר מה התוכנית שלו, דורשים ממי ששואל שאלות להציג תוכנית חלופית מלאה.
במקום שהממשלה תצדיק את המדיניות שלה, מי שמבקר אותה נדרש פתאום להגיש עבודת מטה.

נפל לי האסימון השבוע כששאלתי שאלה פשוטה:
מה האסטרטגיה שלנו מול חיזבאללה?
למה אנחנו שוב מדברים על רצועת ביטחון, כאילו הפעם זה ייגמר אחרת?
ומיד באה התשובה המוכרת:
אז מה אתה מציע?

אז הנה מה שאני מציע:
קודם כל, לשאול את מי שמקבל החלטות מה הוא עושה לעזאזל.
כי אני לא זה שאמור לספק פתרונות למדינה.
ואני גם לא מוכן יותר להשתתף במשחק הזה, שבו במשך שנים מסרבים לנהל דיון אמיתי, ואז כשהכול מתפוצץ דורשים תשובות דווקא ממי שהתריע.

וזה דפוס. לא אירוע חד פעמי.
ב-2018 היה הסכם גרעין עם איראן. לא מושלם, אבל כזה שקנה זמן והקפיא את תחום ההעשרה לחמש עשרה שנה.
גנבנו את ארכיון הגרעין, והיו בידינו הוכחות דרמטיות שאיראן בנתה נשק גרעיני.
ביבי וטראמפ החליטו לצאת מההסכם.
אפשר להתווכח על זה.
אבל הם יצאו בלי אלטרנטיבה.
הייתי בחדר. שאלתי בזמן אמת: מה התוכנית?
גלגולי עיניים.
טראמפ החליט, וזהו.
אמרנו: בואו ננצל את ההישג המודיעיני הזה כדי ללחוץ על הארכת ההסכם בלי מגבלת זמן.
לא התקבל. יצאנו והיום האיראנים עם אורניום שמספיק ל-11 פצצות.

אותו דפוס בעזה.
במשך יותר מעשור היה ברור שמדיניות הסבבים, ההכלה והכסף הקטארי תתפוצץ לנו בפרצוף.
אבל כל מי שאמר את זה בזמן אמת שמע מיד: אז מה האלטרנטיבה? הרשות המושחתת?
כאילו שהיעדר חלופה מושלמת הוא טיעון בעד המשך טירוף מוחלט.
כאילו שמותר לבנות מפלצת, כל עוד למבקר אין מצגת מסודרת עם לוגו.
ואז הגיע 7 באוקטובר.

אבל זה לא נגמר שם.
יצאנו למלחמה מוצדקת בעזה.
וכבר מהחודש הראשון אנשים שאלו:
מי ישלוט שם ביום שאחרי?
סירבו לנהל את הדיון.
ומה קיבלנו?
חמאס שמשתקם שוב, בין היתר על כסף קטארי.

אותו דפוס באיראן עכשיו.
חייבים להכות באויב. חייבים לפגוע בו קשה.
בסדר. ואז מה?
מה התוכניות לשמור את הורמוז פתוח? מה אנחנו רוצים שיקרה באיראן ביום שאחרי?
מה יקרה עם האורניום?
איך מוודאים שלא נקבל משטר אפילו יותר קיצוני, שדוהר לפצצה?
צרצרים.
כי קל מאוד למכור פנטזיות על הפלת משטר.
הרבה יותר קשה להראות איך מבטיחים תוצאה טובה יותר.

ועכשיו שוב לבנון.
הצפון חוטף.
ושוב מדברים על עוד סיבוב.
ושוב אותה שאלה פשוטה: מה האסטרטגיה?

אז לא, אני לא קונה יותר את ההיפוך הזה.
אני לא זה שצריך להחזיק תוכנית מגירה לכל זירה, בזמן שהאיש שמחזיק בשלטון כבר כמעט עשרים שנה פטור אפילו מלתת תשובה אחת.
יש פה אדם אחד שמקבל את ההחלטות.
אדם אחד שמנהל את המדיניות.
אדם אחד שבוחר פעם אחר פעם לא לחשוב עד הסוף, לא לבנות חלופות, ולא לנהל דיון אמיתי על היום שאחרי.

ואז, כשהמציאות מתפוצצת, הוא משאיר את כולנו להתווכח עם מי ששאל שאלות במקום עם מי שקיבל החלטות.
אז תחסכו לי.
את השאלות צריך להפנות אליו.
לא אליי.
אני לא קובע שום דבר.
יש אחד שמחליט.
והוא שם עליכם כזה זין, שאפילו שאלות מעיתונאים הוא לא מוכן לקחת.

וזה לא נגמר רק בביטחון.
אותו דפוס קיים גם בחרדים, גם בחינוך, גם ביוקר המחיה, גם ביחסים עם ארה"ב, גם בפלסטינים.
לא בונים עתיד.
דוחים הכרעות.
קונים זמן.
ואת הזמן הזה לא משקיעים בבניית חלופות, אלא בשרידות פוליטית. ואז, כשזה מתפוצץ, שואלים דווקא אותנו: אז מה אתם מציעים?

שליש מהתינוקות שנולדים בישראל הם חרדים, ואין למדינה אסטרטגיה אמיתית לשילוב, לפריון ולצמיחה.
מערכת החינוך מידרדרת, ואין אסטרטגיה אמיתית לשימור היתרון האנושי שלנו.
יוקר המחיה חונק, ואין אסטרטגיה.
התמיכה בישראל בציבור האמריקאי הרחב נשחקת, ואין אסטרטגיה.
הפלסטינים לא נעלמים, הטרור היהודי בשטחים משתולל, ואין אסטרטגיה.

יש רק ניהול שיח.
יש רק הדלקת וכיבוי שריפות.
התעלמות מבעיות יסוד.
פירור החוסן.
עוד סבב של מילואים, ועוד סיסמה, ועוד דחייה.

ואז לעמוד במסיבת עיתונאים ולהפריח שקרים בקול בריטון, שכבר ברור לכולם שאין מאחוריהם כלום.

אז מה האלטרנטיבה? הנה מה שאני מציע:
להשתמש בזמן שאנחנו קונים כדי לטפח חלופות, לא כדי לממן את האויב.
להעמיק את היתרון האיכותי שלנו.
לבנות מנועי צמיחה.
לחזק חינוך, תשתיות וכלכלה.
להפוך את התמיכה בישראל בעולם לפחות מקטבת ויותר עמידה.
לבנות מיצוב אסטרטגי שמייצר הזדמנויות במקום לרדוף אחרי אסונות.
לדעת לסיים מלחמות, לא רק להתחיל אותן.

נשמע לכם כללי מדי? תתמודדו.
ככה מתחילים.
לא זבנג וגמרנו, אלא בניין כוח, חלופות, ועבודה של שנים.
התוצאות יגיעו.
הצעד הראשון הוא להחליף הנהגה.

[אמיר שפרלינג @ShperlingAmir]

אני חושב שההישג הגדול של עמית סגל הוא שכולנו יודעים מה הוא אומר גם כשהטלוויזיה על מיוט

[Ariel David אריאל דוד @afdirohak]

סליחה: השיח הליברלי סביב חוק בתי הדין הרבניים מחרפן אותי. יש כאן תמונה גדולה, של "שיטת שני השלבים", ובלי שנבין אותה – נמשיך להסתבך מול ימנים שטוענים שמדובר “רק בחופש הבחירה".

בשביל להבין את מבצע ההונאה שמוביל שמחה רוטמן סביב החוק , אתם צריכים להבין את שתי נקודות המוצא שלו, ושל הימין החרד"לי בכלל:

הראשונה היא שמדינת הלכה זה דבר לא פופולרי. גם לא בקרב מצביעי ימין.

השנייה היא שהמחסום הכי גדול בפני מדינת הלכה הוא מערכת המשפט הישראלית.

נקודת המוצא הראשונה היא הסיבה המרכזית מאחורי האסטרטגיה הפוליטית של הימין המתחרד להסתיר את המטרות הדתיות-משיחיות שלו מאחורי מונחים כלל-ישראליים כמו "ביטחון", "ציונות", ו-"דמוקרטיה".

כשמוסיפים לזה את הצורך הקריטי בפירוק בתי המשפט, נולדת באופן טבעי "שיטת שני השלבים".

מה זה אומר?

הרבה פעמים אנחנו מדמיינים את "מדינת ההלכה" בתור הפיכה שמתרחשת פעם אחת, ואחריה רבנים תופסים את השלטון. הם מזמן הבינו שזה לא יקרה, והעובדה שאנחנו מדמיינים את זה ככה רק פוגעת בנו.

הגוף שניסח וקידם את חוק בתי הדין הרבניים הוא "מרכז יכין", גוף חרד"לי-משיחי, שהראשים שלו מסבירים ש-"היעדים האמיתיים שאנחנו מכוונים" זה "מקדש, נבואה, מלכות וסנהדרין." זה יכלול, כמובן, "כפייה מוסרית", אבל עד שיהיו להם את הסמכויות האלו - "התפקיד שלנו הוא לפתות את העם היהודי להבין שזה הדבר שהכי נכון לו."
(ותודה לתחקיר של יואלי ברים ב-13 על הציטוטים)

ה-"פיתוי" הזה, הוא לא שוקולד. זאת אסטרטגיה פוליטית מאוד מסודרת:

בשלב הראשון: מפרקים את הסמכויות של מערכת המשפט העצמאית, שמשמשת כבלם של מדינת ההלכה. בשלב הזה, אפשר להשתמש בכל תירוץ, ובכל אידיאולוגיה פוליטית שתתאים. זה יכול להיות "דמוקרטיה", זה יכול להיות "ציונות", וזה יכול להיות אפליית המזרחים. רק דבר אחד חשוב: שבתי המשפט יאבדו מסמכותם.

בשלב השני: אחרי שחיסלנו את הביקורת השיפוטית, מכפיפים את הסמכויות של הכנסת והממשלה לגוף דתי. אצל חלקם זה סנהדרין, אצל חלק זה הרבנות הראשית, אבל העיקרון דומה.

כך, למשל, ניסח את זה לתלמידיו הרב יהושע שפירא, מבכירי הרבנים החרד"לים כיום:

"אנחנו רוצים שכל סמכויות המשפט יעברו במלואן לידי הרבנות הראשית. אלא שאי אפשר להעביר אותן בכוח, ולכן בשלב ראשון אנחנו מעבירים אותן מידי בית המשפט החילוני להכרעת הרוב. אבל באמת, הדבר האחרון שאנחנו מעוניינים בו הוא שלטון אמיתי של בני העם."

במילים אחרות: קודם כל נדבר איתכם על "בחירת הרוב". ברגע שנסיים לפרק את סמכויות בתי המשפט, "הכרעת הרוב" תהפוך ל-"הכרעת הרבנות הראשית".

יכול להיות שהציטוט נשמע לכם מרחיק לכת, אבל חשוב לי שתדעו משהו על הרב שפירא: אתם נחשפתם לרפורמה המשפטית בינואר 2023. אבל כבר במרץ 2020, שלוש שנים לפני כן (!), הרב שפירא מספר לתלמידים בישיבת קריית ארבע את הדברים הבאים:

"מיד עם הקמת הממשלה, אם נזכה ל-61, כל דיקטטורת בג"ץ-יועמ"שים תוחזר למקומה הנכון.. הכנסת יכולה להחליט מי זו הוועדה למינוי שופטים..להפריד את תפקיד היועץ המשפטי .. חוק התגברות .. הכל מוכן, עד הסעיף הקטן האחרון, הכל מוכן.” (תודה ליאיר נהוראי על החשיפה).

והרב שפירא צדק: נתניהו, יריב לוין, הכל זה פרונט. אצלם, בימין החרד"לי, הכל באמת כבר היה מוכן.

אז במקום להיות מופתעים עוד שלוש שנים מעכשיו, אני מציע לקחת אותו ברצינות.

ואחרי שהבנו את השיטה, תסתכלו מחדש על חוק בתי הדין הרבניים:

חוק שמתמקד לכאורה ב-"בחירה" ומעביר את ההכרעה "לעם", אבל בפועל מה יש כאן? גוף שמאמין במדינת הלכה, ומקדם חוק שמקצץ בסמכויות בתי המשפט.

לפעמים אנחנו כ"כ מסתבכים, אבל ברגע שמכירים את השיטות שלהם, הכל כל כך פשוט.

ולכן אפשר לתלוש שיערות מהשיח הליברלי שהתפתח סביב החוק.

כולם מתמקדים בפרטים של החוק, ומנסים להסביר למה "למרות שהוא נותן בחירה", בעצם "הוא יפגע בחלשים".

תרשו לי להיות בוטה: כל הטיעונים שליברלים מעלים ביומיים האחרונים, על הפגיעה בנשים גרושות וגננות חרדיות ושוכרי דירות, הם נכונים, אבל הם מפספסים את המטרה בקילומטרים.

את מחוקקי החוק לא מעניינים תנאי ההעסקה של גננות חרדיות, או חוזי השכירות שלכם. מעניין אותם שינוי משטרי. הם רוצים כאן "מקדש, נבואה, מלכות וסנהדרין".

זה לא אקסטרפולציה. זה לא "הערכה שלי". אלו המילים של ראשי המכון שכתבו את הצעת החוק. ומבחינתם, הדרך לעשות את זה עוברת בלפרק עוד לבנה ועוד לבנה מהסמכות של מערכת המשפט בישראל.

ולכן, *מי שמדבר על החוק הזה במונחים פחות דרמטיים מהקמת מדינת הלכה, מטעה את הציבור*. מי שלא אומר: החבר'ה ששמו את הצעת החוק רוצים שנהיה מדינת תורה עם בית מקדש, והחוק הזה בסך הכל צעד בדרך, מטעה את הציבור. זה נכון לצייצנים, זה נכון לעיתונאים, זה נכון לפוליטיקאים. תעזבו את פרטי החוק, תסתכלו על התמונה הגדולה, תקשיבו לאנשים שחוקקו אותו.

[Barak cohen - ברק כהן @barak1cohen]

בסרטון הזה כולם חייבים לצפות, להפיץ, לזעזע ולהזדעזע. ולאחר הזעזוע - להתקומם! כך פועל הבסיג' בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה.

אזרחית מגיעה להפגין נגד הממשלה. הבסיג', רועי סטאר, מטריד אותה ומחייב אותה לומר מה שהוא דורש, שאם לא כן, לא יעזוב אותה. המשטרה צופה במתרחש ומאפשרת לו את ההטרדה והאיום.

אזרח הגון, מגיע לחצוץ בין הבסיג' לבין האזרחית, ואז המשטרה רצה ועוצרת את האזרח! את האזרח ההגון! כי המשטרה פועלת בשיתוף פעולה עם הבסיג', כדי לפגוע בנו, האזרחים!

המשטרה גם פועלת לתפור תיק לאזרח ההגון ואומרת לבסיג' להגיש תלונה.- כוזבת!

אבל מה שידהים אתכם יותר מכל, שהמפגש בין הבסיג' לבין המשטרה מתחיל הרבה לפני שההפגנה מתחילה. צפו בהכל!

הפיצו לכל עבר.

[yuval zaushnicar @yuvalzaushnicar]

@netanyahu כשהייתי קצינה בצבא, אחד החיילים שלי עשה טעות בתיאום שטחי אש שיכלה לעלות בחיי אדם.
לא ידעתי שהוא עשה טעות, ובכל זאת קיבלתי 28.
למה? כי אני קצינה שלו, מה שידעתי או לא ידעתי זה באחריותי.
באחריותי לוודא שהכל תקין, בייחוד אם אני חושבת שהדרך פעולה צריכה להיות שונה.
תיקח אחריות כבר.

[אבי בניהו @AviBenayahu]

שבת שלום לאלוף מיל. ניצן אלון.
למעלה משנתיים עמדת בראש מיפקדת השבת החטופים של צה״ל. זו היתה משימת חייך ולרגע, גם כשהיה קשה ושעמדת תחת מתקפות קשות ומשפילות , לא הסרת קשר עיין עם המשימה עד להשגתה.
אז יכול להיות שנתניהו לא הזמין אותך למסיבת העיתונאים עם סיום השבת החטופים ולא הזכיר את שמך ותרומתך האדירה וגם גל הירש לא הפגין קולגליות.
אבל שתדע. עם ישראל יודע את שעשית, יודע להעריך ולהוקיר, מצדיע לך ואומר לך :
תודה רבה !!

[Ran Harnevo @harnevo]

הפרטים כרגע לא מעניינים.

נפתלי בנט בשבועיים האחרונים מייצר חדשות. הוא מייצר שיחה. הוא מצליח לא להגיב כל היום על החדשות שמייצרת פה חבורת המטורפים ושופרותיהם, אלא להציע משהו אחר שידברו עליו.

זה שיעור טוב לאחרים, אני מקווה. זאת הדרך היחידה!

תתאחדו כבר לקונסטרוקציות שתרוצו בהם, תגידו מה כן, שנו את סדר היום׳

יש ציבור עצום, של מיליונים, שצריך את זה כדי לזנק איתכם קדימה. הוא מחכה לכם בעמדות. לכו לעבוד!

[רפי בן שטרית @rpy41447130]

הכנסת מקיימת בשעה זאת, תשבו שלא תפלו מהכסא, כנס הצדעה ״למרימי רוח העם במלחמת התקומה״. כמובן שהזמנה נשלחה רק לחלק הנכון של המשפחות. יש גיבורים סוג א׳ ויש גיבורים סוג ב׳. אם למשל המשפחה של גיבור א׳ תומכת בממשלת הההפקרה והטבח, היא תקבל מקום של כבוד בכנס ויו״ר הכנסת ושרי ״הציניות העדתית״ יצדיעו לה. אבל אם המשפחה של גיבור ב׳ דורשת ועדת חקירה ממלכתית לחקר הטבח היא במקרה הטוב תקבל אצבע משולשת ובמקרה הפחות טוב היא תקבל יריקה בפרצוף.
אלרואי נולד גדל והתחנך לתוך הציונות הדתית, תנועת בני עקיבא, בוגר ישיבה תיכונית, אחיותיו בוגרות אולפנת צביה ( ע״ש הרב צבי יהודה קוק) אבל אבא שלהם נאבק על ועדת חקירה ממלכתית.
לא צריכים את ההצדעה שלכם. אלרואי וחבריו גיבורים וכאלה יישארו לנצח.
ואתם ?
תתביישו לכם. עלובי החיים.
בוז ושאט נפש מההתנהלות שלכם.
תיזכרו לדיראון עולם.
סמרטוטים.

[הסולידית @hasolidit]

ועדת הכספים תדון השבוע בהצעת חוק פיננסית שאין דרך לתאר אותה אלא כפיגוע חוקתי נגד הזכות לחופש הביטוי.

הצעת החוק, שזכתה לשם הציני "החוק לעידוד הפעילות בשוק ההון", מבקשת להכפיף את השיח הפיננסי ברשתות למשטר רישוי קפדני.

בתמצית, ההצעה קובעת מנגנון "הזדהה או שתוק": מי שירצה לפרסם ניתוחים, תזות או דעות בקשר לניירות ערך, יידרש למסור את פרטי הזיהוי שלו, לציין שהוא אינו בעל רישיון ושאין מדובר בייעוץ אישי, לתעד את פעילותו, לשמור את התיעוד למשך 7 שנים, לעמוד בחובות דיווח שונות לרשות, להימנע מלקבל תגמול או תמורה כלשהי בקשר ל"ייעוץ" שנתן, וכמובן לחשוף את עצמו למנגנון אכיפה מנהלי שיוקם במיוחד לטובת העניין למקרה שיפר את הוראות רשות ניירות ערך.

במילים אחרות: זהו חוק נגד אנונימיות בתחפושת של הגנה על משקיעים.

וזה אפילו לא יעיל. הרי העבריינים האמיתיים מהסוג שמריץ מניות בקבוצות טלגרם מפוקפקות ימשיכו לעקוץ אנשים דרך שרתים בחו"ל.

מי שייפגע יהיו ישראלים נורמטיביים, משקיעים חובבים שאינם חמושים בסוללות עורכי דין וקציני ציות, שפשוט יעדיפו לשתוק. הרי מי רוצה להסתבך עם רשות ניירות ערך.

הפריחה של הפינטוויט הישראלי היא תופעה חברתית חיובית. למה להרוג את זה? לא כל אנליזה, הבעת דעה או דיון אסטרטגי על נייר ערך זה או אחר הם ייעוץ השקעות. הציבור חכם מספיק כדי להבין את זה.

חוק שהופכת כל "שיחת סלון" דיגיטלית לזירה שמפוקחת על-ידי האח הגדול איננו מידתי בשום דרך. זה צעד דורסני שמעניש רבים כדי לתפוס מעטים (אם בכלל), ושמדיף ניחוח עז של פטרנליזם מיושן ומתנשא שדוגל בצנזורה (וצנזורה עצמית) על פני חינוך הציבור. וכמובן, זה יחזיר אותנו לימים שבהם הידע הפיננסי היה נחלתם הבלעדית של היועצים המורשים בגופים המוסדיים, שכידוע בעצמם אינם חפים מאינטרסים.

דווקא כמי שמקפידה שלא להתייחס לניירות ערך ספציפיים בכתיבתה, אני קוראת מבימתי הצנועה לחברי ועדת הכספים: אל תסרסו את השיח הפיננסי ברשתות. הטלת חובת הזדהות לא משרתת את התכלית של הגנה על משקיעים, נזקה (=אפקט מצנן והרתעת הציבור) עולה בהרבה על התועלת המוגבלת שהיא מביאה, ויש בבירור אמצעים פחות פוגעניים בנמצא להשגת המטרה.

אז דרשו גילוי נאות ו"תווית" שמבהירה שאין מדובר בייעוץ אישי. חייבו גילוי אינטרסים. הגדירו ספים ברורים כך שהרגולציה הזו לא תחול על כל צייצן אקראי בפינטוויט. אכפו בנוקשות והחמירו ענישה בגין נזקים שנגרמו בפועל למשקיעים עקב פרסומים באינטרנט.

אבל אל תענישו אזרחים על הבעת דעה.

@hanochmilwidsky
@BuskilaMishel
@VladimirBeliak
@elidallal32
@Ahmad_tibi
@naamalazimi
@Tsega__Melaku
@Moshe_solomon_
@ettyatia
@hamad_amar11
@FarkashOrit
@Yitzik_kroizer
@naorshiri
@AidaTuma

[Naftali Bennett נפתלי בנט @naftalibennett]

המילים הבאות הן קשות מאוד, ואני עומד מאחוריהן בצורה מלאה:

*לשכת נתניהו בגדה במדינת ישראל ובחיילי צה״ל בשעת מלחמה ופעלה עבור קטאר למען בצע כסף, ונתניהו עצמו מטייח את זה.*

זהו ארוע הבגידה החמור בתולדות ישראל, מכיון שבשונה מהבוגדים מרדכי וענונו ואודי אדיב, כאן הם פועלים מתוך קודש הקודשים של ביטחון ישראל, לשכת ראש הממשלה.

*בין אם נתניהו ידע ובין אם לא ידע שלשכתו עובדת בשכר עבור אויב בשעת מלחמה, שתי האפשריות מחייבות התפטרות מיידית שלו*.

מקריאת כל החומרים שנחשפו, כולל החשיפה של העיתונאי אבישי גרינצייג בi24, עולה תמונה ברורה ומחרידה:
שלושה מיועצי נתניהו הקרובים ביותר שימשו הלכה למעשה סוכנים מופעלים בתשלום של קטאר וחמאס בשיא המלחמה כשחיילינו נלחמים ונהרגים מכדורי חמאס שנרכשו בכסף קטארי.

זה בהחלט יכול להסביר מדוע ממשלת ישראל כשלה במטרה העליונה שהיא הגדירה לעצמה במלחמה: השמדת חמאס.
לאחר שנתיים של מלחמה נוראה, עם מחיר דמים כבד של לוחמינו הגיבורים, החמאס עדיין עומד על רגליו וחוזר להתעצם.
**
הנה העובדות, תשפטו בעצמכם:
1. שלושת האנשים הקרובים ביותר לנתניהו קיבלו משכורות מקטאר בזמן המלחמה שלנו נגד חמאס-קטאר.
על עובדה זו כבר אין מחלוקת.
שלושתם מודים בזה בפה מלא.
והם נכנסו עם נתניהו לקודשי הקודשים בקרייה, לבור חיל האוויר, ולמקומות המסווגים ביותר.

2. קטאר=חמאס.
ידיה של קטאר מגואלות בדמם של בנינו ובנותינו שנרצחו, נאנסו, נשרפו ונחטפו בשבעה באוקטובר.
קטאר היא הספונסר הראשי של חמאס, היא זו שמימנה את מפלצת הטרור בעזה, היא מפעילה את רשת אל-ג׳זירה האנטישמית והיא מארחת את ראשי חמאס בשטחה.
גם על כך אין מחלוקת.

3. שלושת היועצים הללו ניצלו את מעמדם בקודש הקודשים של ישראל, כדי לחזק את מדינת קטאר בזמן המלחמה(!).
בחומרים רואים בבירור כיצד הם עובדים יומם ולילה בחיזוק קטאר-תומכת-חמאס בזמן שחיילינו נלחמים ונהרגים בעזה.

4. מטרת קטאר המוצהרת היא הישרדות חמאס. מטרת המלחמה המוצהרת של ישראל היא השמדת חמאס. ושלושת יועצי נתניהו בחרו צד. במקום לפעול למען ישראל, הם פעלו למען אויבי ישראל.

*
דוגמה אחת מתוך רבות לפגיעה שלהם בבטחון ישראל:
אנחנו יודעים שמצרים מתעבת את חמאס ורוצה בחיסולם. לשכת נתניהו פעלה ללא הרף להשחיר דווקא את מצרים, שהיא אנטי-חמאס, ולהלבין את קטאר שהיא פרו-חמאס.
הפוך לגמרי מהאינטרס הבטחוני שלנו.
וזה רק קצה הקרחון שמדגים את סוג הנזקים הבטחוניים החמורים שהם גרמו.
**
מחיבור כל העובדות האלה, אין מנוס מההבנה הברורה:
חיזוק קטאר-חמאס מלשכת רה"מ בזמן שישראל מנהלת מלחמה להשמדת חמאס, פגע מעשית בביטחון ישראל ובחיילי צה״ל.
**
כפי שכבר אמרתי, איני עוסק בפן המשפטי. ייתכן שיש לאקונה בחוק שלא מגדירה רשמית את קטאר כאויב. בזה בית המשפט יכריע.
אני מדבר בטחונית וערכית.
קטאר היא אויב מר של ישראל שחפצה בהשמדת המדינה היהודית ופעלה ופועלת רבות למען השגת מטרה זו.
סיוע בסתר לקטאר הוא בגידה בחיילינו.
**
הייתי ראש ממשלה.
ניהלתי את הישיבות הכי רגישות ומסווגות.
אני אומר לכם חד משמעית: החדרים הפנימיים של לשכת ראש ממשלה הם ליבת הביטחון של ישראל, מקום שנוהגים בו בחרדת קודש.
לו גיליתי שאחד מיועציי מקבל משכורת ממדינה אחרת, ועוד מדינת אויב (!) הייתי מעיף אותו בו-ברגע, ומטיל על ראש השב״כ לחקור אותו בכל הכלים.

דמיינו רגע שנתניהו היה מגלה שיועץ שלו עובד אצל יריב פוליטי, נניח בני גנץ.
הוא היה מעיף אותו בו ברגע.
אבל כשהיועצים עובדים אצל האויב שלנו, הוא משאיר אותם.
מה זה מלמד אותנו?

האם הוא ידע בזמן אמת שיועציו משמשים הלכה למעשה סוכנים קטארים? האם הוא לא שם לב לזה?
שתי האפשרויות חמורות ומחרידות, ודורשות התפטרות מיידית שלו לצד בקשת סליחה וכפרה מעם ישראל.
**
עם ישראל צריך שיהיה לו אמון מוחלט במנהיגיו.
ביום הראשון לממשלה בראשותי נקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור גם את הסיוע למדינת אויב בשעת מלחמה.

רק כך נוכל לשקם את האמון של עם ישראל ואת בטחון המדינה.

[רפי בן שטרית @rpy41447130]

חברות וחברים !
זה קרב על צדק עם הנופלים והנרצחים.
תנו לנו 300 שיתופים. 💪🇮🇱

[בר שם-אור Bar Shem-Ur @Bar_ShemUr]

בסופו של יום מדובר בסיפור פשוט מאוד. פרקליטה צבאית ראשית שטעתה בשיקול הדעת, הופכת לאויבת העם והאומה לאחר מסע הסתה נגדה שנמשך כשנתיים.
במקביל, המסיתים הופכים עלובי נפש שחשודים בכך שהתעללו בעציר כפות לגיבורי תרבות, בדיוק כפי שהפכו אדם שירה על מחבל מנוטרל לגיבור. איזה סוג של אדם מתעלל במישהו כפות ולא משנה מי הוא? נועם תיבון, יאיר גולן, קצינים באחים לנשק, גיבורים אמיתיים שנסעו בשבעה באוקטובר לדרום להציל חפים מפשע ולהילחם במחבלים לא כפותים, גם הם הופכים לאויבי מכונת הרעל שמסיתים נגדם מדי יום. מכונת הרעל מהנדסת לנו עולם הפוך. עולם שבו ערכים נרמסים ומעשי נבלה הופכים לדבר להתגאות בו. מכונת הרעל מתעלמת מפשעים אמיתיים, כמו שר מופקר וחסר אחריות שחטופים מספרים שבגללן גברה ההתעללות בהם. אנשי מכונת הרעל מעלים על נס את הגרועים שבגרועים בזמן שישראלים שהערכים והמוסר הם נר לרגליהם נרמסים מדי יום. הפרקליטה הצבאית שגתה אבל היא לא חשודה בהתעללות באדם כפות, שזהו מעשה מתועב שמראה לאיזה שפל התדרדרנו כחברה. מכונת הרעל היא פשע פוליטי, חברתי ותרבותי. מדובר בוירוס נגד הישראליות. חייבים למצוא לכך תרופה

[Izhar Shay - יזהר שי @Izhars7]

צביקה מור בראיון ב'פטריוטים' ב 15.10.23:
"אם אני צריך לבחור בין אהבת הבן שלי לבין אהבת האומה, אני בוחר באהבת האומה. עשיתי את שלי. הבאתי משפחה, שמונה ילדים.... אם צריך להקריב את הקורבן, נקריב את הקורבן…"
(קישור לראיון הזה בהערה הראשונה כאן למטה)

במוצאי שבת האחרונה צפיתי בעניין רב בראיון שהתקיים באותה התכנית בין שופר השלטון ינון מגל לבין צביקה מור, אביו של פדוי השבי איתן מור, שחזר הביתה אחרי שהוחזק בידי חלאות המין האנושי בעזה במשך שנתיים. מור פירט את משנתו הערכית ולא שכח ללעוג לערוצי הטלוויזיה י"א, י"ב וי"ג (כך הוא קרא להם) ולצופים בערוצים האלה, לקול תשואות המנחה והקהל.

עד הראיון הזה הייתי תחת הרושם שצביקה מור האמין תמיד שהסיכויים הגבוהים ביותר להחזרת בנו הביתה בשלום היו כרוכים בהמשך המלחמה בעזה ובלקיחת סיכונים צבאיים משמעותיים, הן לחיי החיילים והן לחיי החטופים. למרות שלא הסכמתי להערכה הזו, כיבדתי את זכותו לחשוב כך. בסוף, הוא מגן על החיים של הבן שלו, כך חשבתי.

אבל בראיון במוצ"ש צביקה מור חזר שוב ושוב על תפיסת עולמו כפי שהציג אותה גם בראיון שנתן לפני כשנתיים באותוה תכנית: מדינת ישראל חשובה יותר מהחיים של הבן שלו. הוא היה מוכן להקריב את הבן שלו על מזבח ארץ ישראל ולהפקיד את גורלו בידי ממשלת המחדל והאסון, כי גורל הלאום היה חשוב לו יותר מגורל הבן החטוף. מור גם ציין שכל הורה ששלח את בנו לעזה לחרף את חייו בעצם נקט באותה עמדה מוסרית: המדינה (דרך נציגיה - שרי ממשלת המחדל והאסון והעומד בראשם) חשובה יותר מחייו של החייל הבודד אותו "הסכמנו" אנחנו לשלוח לקרב.

ברשותך צביקה, כאבא לאבא, כמה הערות מוסריות ערכיות:

1. אני שמח בשמחתך. באמת, מכל הלב. בניגוד לך שזכית לחבק את בנך האהוב, אני לא זכיתי ולא אזכה לעולם. ואני כל כך שמח שאתה זכית, כמו אחרים. אין שמחה גדולה מזו שלכם.

2. אבא צריך לדאוג לבן שלו. במיוחד אתה, שהבן שלך בכלל אזרח שנחטף ממסיבה, על לא עוול בכפו, בלי קשר לשום מעשה צבאי או מלחמתי כלשהו. חובתה העליונה של המדינה שהפקירה את הבן שלך, כמו עוד 250 חטופות וחטופים, היתה להחזיר אותו הביתה. אתה לא היית אמור להעניק לממשלת המחדל והאסון הנחה כלשהי רק משום שהצבעת עבורה. להיפך.

3. חלאות המין האנושי בעזה מחנכים את ילדיהם שעדיף למות כשאהידים מאשר לחיות חיים כבני אדם. אנחנו אמורים להיות נבדלים מהם. אצלנו החיים הם ערך עליון. הם תמיד יהיו. גם אם הבנים שלנו התנדבו לחרף את נפשם למען המולדת (יש לי 3 בנים קרביים, אחד מהם נפל במלחמה), התפקיד שלנו כהורים הוא לכבד את בחירתם אבל לקדש את חייהם, בכל רגע בכל מצב. בטח במצב שבו לא מדובר על גורל העם היהודי או גורל מדינת ישראל, אלא באלטרנטיבות אסטרטגיות שונות ביניהן צריכה ממשלת המחדל והאסון לבחור בכל רגע נתון.

4. בהינתן שלממשלה הזו היו אלטרנטיבות ואחד השיקולים המרכזיים להמשכת המלחמה בעזה היה - על פי עדויות שרים בכירים בממשלה - האיום שהממשלה הזו תופל על ידי כמה מחברי הממשלה היותר קיצוניים, המשמעות החמורה של דבריך - צביקה - היא: אתה היית מוכן להקריב את חיי הבן שלך על מזבח שלמות הקואליציה. זו לא היתה הכרעה על גורל האומה וגורל העם היהודי, זו היתה החלטה של ממשלה מופקרת להאריך את המלחמה על חשבון מאות לוחמים שנפלו בקרבות ועל חשבון חייהם של כמה עשרות חטופים וחטופות שהגיעו לעזה בחיים. גם אם השיקולים של הממשלה היו לגיטימיים לדעתך (אני מטיל בזה ספק גדול ויום אחד וועדת חקירה ממלכתית תחקור את הפחדנים על הכל, גם על זה), עדיין - הנכונות שלך להקריב את הבן שלך על מזבח שלמות הקואליציה היא בלתי נתפסת בעיניי. אני יכול להבין את החיבוק המלטף מצידו של ראש ממשלה כושל ופחדן, שמחבק בכל דרך אפשרית אבא שמוסר לו את גורל בנו שהופקר על ידי ממשלתו. אבל עם כל הכבוד - לא יכול ולא מוכן לקבל את התפיסה האבהית שלך.

5. אני לא מחלק ציונים להורים על אבהות. אבל אני כן קורא לכל מי שקוראים את הדברים האלה לקדש את החיים של הילדים שלהם. זה התפקיד העליון שלנו כהורים. אנחנו לא אמורים להקריב את חיי הילדים שלנו על מזבח הממשלה, להיפך. אם אי פעם, חס וחלילה, תהיו במצב דומה לזה של צביקה מור, עינב צנגאוקר, חגית ורובי חן, משפחת גולדין, תמי ארד או משפחתו של גלעד שליט - תדאגו לילדים שלכם, אך ורק להם. לא לשלמות הקואליציה ולא לגורל העם היהודי. תדאגו לילדים שלכם, למען השם. לא טוב להיות שאהיד. בשביל זה הקמנו מדינה ובשביל זה אנחנו בוחרים בממשלה שאומרה לדאוג לנו ולילדים שלנו, ולא לסמוך ולשמוח על הנכונות שלנו להקריב אותם על המזבח של אהבת המולדת.

עד כאן אליך צביקה. ועכשיו למי שטרח לקרוא עד כאן:

זה אחד מהנושאים המשמעותיים שיעמדו בבסיס הבחירות הבאות. האם אנחנו נעמיד בראשנו שוב ממשלה ששריה מוכנים להקריב את חיי הילדים שלנו על מזבח שלמות הקואליציה שלהם? האם אנחנו מוכנים להשריש במקומותינו תפיסת עולם שאהידית שאומרת שאנחנו נקריב את הקורבן אם הממשלה מחליטה שעכשיו תורנו, גם אם יש אלטרנטיבות אחרות?

או שאנחנו רוצים שבממשלה שלנו יכהנו אנשים שגם אם נגיד להם שאנחנו מוסרים בידיהם את החיים של הילדים שלנו הם ישלחו לנו חיבוק אוהב, יביטו אלינו במבט חומל ויגידו: בשום אופן לא. כשיש ברירה, אתם לא תקריבו קורבן וגם הילדים הגיבורים שלכם, שמוכנים לחרף את נפשם למען המולדת, גם הם לא יידרשו להיות השה המועלה כקורבן על מזבח האהבה למולדת, כל עוד יש ברירות אחרות.

חיבוק חזק לאיתן מור שחזר הביתה ולכל האחרים ששבו אלינו. חיבוק למשפחות החללים.

ואל נשכח אף פעם: הממשלה הזו היא האחראית העליונה לכל מה שקרה כאן לפני, תוך כדי ואחרי אסון שמיני עצרת. גם אם היא מלטפת ומחבקת אבא שהיה מוכן להקריב את בנו למענה.

[יאיר שרקי @yaircherki]

זה באמת בלתי נתפס בעיני, בצלאל, שאתה מסוגל ביום כזה לכתוב לגדי איזנקוט, שבנו נפל במשימה לחיפוש חטופים, שהוא צריך ״להתכסות בדום שתיקה, להצטער, להתבייש, לבקש סליחה״.
איך אפשר בצלאל, באמת איך אפשר לפנות לאב שבנו המילואמניק נפל ולומר לו שבזמן שאחרים מסרו את נפשם הוא עסק בפוליטיקה.
ועוד ממי שהשבעה באוקטובר קרה במשמרת שלו, אבל בא בטענות לאחד הבודדים שהזהירו ערב המלחמה שמצבנו גרוע משהיה ערב מלחמת יום הכיפורים.
השכול לא הופך את איזנקוט לצודק בהכרח. אבל הוא תובע קצת צניעות.
מותר כמובן להתנגד לעסקה. גם אני רואה בה פגמים רבים. מה שהוא אנטי מנהיגות זה גם להתנגד וגם להישאר על הכיסא. בדיוק כמו הקוים האדומים הריקים על גרגרי החיטה. בדיוק כמו ההצהרות על אובדן אמון ברצון וביכולת של נתניהו לנצח, אבל איכשהו להמשיך לשבת בקבינט שלו.
עולם הפוך ראיתי.

[Ran Harnevo @harnevo]

ה-21 דקות הכי חשובות שיהיו לכם היום, השבוע, החודש.

איזה אמנות עדינה, חכמה, רגישה, מאפשרת. תודה אודי כגן. אם להיות פצועים, אז עם אנשים כמוך.

מסדיר נשימה

[Ran Harnevo @harnevo]

זה אחד הסרטים הכי חשובים שעשינו ביאללה תקווה. תסמכו עליי, תנו לו את ה-6 דקות ואחר כך, בחייאת, שתפו אותו לכל עוצמי ומגלגלי העיניים.

״פנורמה״ היא תכנית התחקירים היוקרתית ביותר בגרמניה. 2-3 מליון צופים לפרק, מקבילה ל-"60 Minutes" האמריקאית או ל״עובדה״ שלנו.

לפני שלושה שבועות שודר בתכנית תחקיר מדהים, שעד עכשיו אין לי מושג איך לא השתלט פה על כל מהדורות החדשות לאורך ימים.

על פי התחקיר המצויין עיתון ה״בילד״ ובעליו משתפים פעולה באופן צמוד עם נתניהו ולהקתו כבר שנים!

והעיתון הזה, בשיתוף פעולה מלא עם נתניהו וכל אנשי השלכה שלו פשוט בישלו במכוון ידיעה שקרית - שלא רק שהודלפה לא כדין - אלא סילפה במכוון מסמך מקורי של החמאס והעניקה לו משמעות הפוכה!

שטפן בוכן הוא עיתונאי גרמני מוכר ומוערך, זוכה פרסים. לתדהמתנו, גילינו שהוא מדבר עברית שוטפת, אחרי 7 שנים של חיים בישראל. הגענו עד ברלין השבוע כדי לשמוע משטפן את האמת האכזרית והבלתי נתפסת:

כמה ימים אחרי רצח 6 החטופים ברפיח בישלו נתניהו ולשכתו סיפור מפוברק בעיתון זר, מסולף עד העצם, כדי לסכל עסקת חטופים!

פרוייקט מיוחד של ״יאללה תקווה״, כל הדרך מברלין לירושלים.

ציניות מקפיאת דם, שאין ולא תהיה לה מחילה, של אדם שמקריב מדינה שלמה בעבור שרידותו.

[ארץ נהדרת @Eretz_Nehederet]

האקזיט של השנה