יש אירועים שהמשמעות החברתית והתרבותית שלהם חורגת הרבה מעבר להתרחשויות עצמן.
יש מצבים שבהם השלם גדול בהרבה מסך חלקיו.
אין לי כדור בדולח, ואיני יודע מה יקרה בעתיד. כל שיש לי, הוא את אשר אני מרגיש:
החיבור בין מנסור עבאס, מנהיג ערבי-מוסלמי בעל שיעור קומה היסטורי, יחד עם יואב סגלוביץ, יהודי וציוני ששירת כקצין בצה"ל ובמשך שנים ארוכות כקצין משטרה – הוא מצב ואירוע כזה.
זה הרבה יותר ממאורע פוליטי, או מ-"ריצה משותפת".
זה מהלך שיכול להיות קו פרשת המים ביחסים בין שני העמים, שנגזר עליהם לחלוק זה לצד זה את הארץ הזו. מפץ שעשוי למוטט מחסומים – חלקם בלתי נראים – של דעות קדומות וסטריאוטיפים, ולייצר שיטפון של שפיות ורצון בחיים משותפים שבמרכזם דו-קיום ושיוויון, שישטוף ויהרוס את מפעלי הגזענות והשנאה שהקימו פה כוחות חשוכים ומכונת התעמולה האימתנית שבנו.
מנסור, יואב – לכו בכוחכם זה, והושעתם את ישראל. כן כן, את ישראל. כי מדינת ישראל היא אומנם מדינת הלאום של העם היהודי, אך היא גם מדינה שהבטיחה להעניק לאזרחיה הערבים שיוויון זכויות גמור, וכעת עליה לקיים.
אתם הגשר, אתם התקווה, אתם החזון. חיזקו ואימצו 🇮🇱
ראיתם את זה? איזה מרגש! לוחמי חיל האוויר במחלקת ההגנה האווירית בסליחות הלילה בישיבת 'אור החיים' עם חבר מועצת חכמי התורה של ש"ס הגאון רבי ראובן אלבז.
מי אלבז? זה שמתנגד באופן מוחלט ונחרץ לגיוס חרדים לצה״ל? זה שחתום על מכתב שמורה לחיילים לא להתייצב בלשכות גיוס?? אלבז שהורשע בשנת 2009 בקשירת קשר לבצע פשע ותיווך לשוחד???
לא! מי איפשר לדבר הזה לקרות? אולי האלוף דוד בר כליפא ראש אגף כוח אדם בצה״ל שבשבוע שהוא מונה לתפקידו התפלל עם אלבז באותו מקום?
הורים לחיילים- אל תתנו לזה יד!
עדיטל, אימו של עילי ברעם ז״ל, שנרצח בנובה:
אני כועסת מאז 7/10. כועסת שלא שמרו לי על הילד כפי אני שמרתי עליו כעל בבת עיני כל חייו.
כועסת ששמעתי דרך החדשות שהוא נרצח, ואף אחד לא הגיע אלינו כדי לומר לנו את זה.
כועסת שלא הסבירו לי שאפשר לקבור את הילד שלי בארון.
כועסת שלא הורידו ממנו את התכשיטים, את הבגדים, את הנעליים.
ואני נשארתי עם כל כך הרבה שאלות, עם כל כך הרבה דברים שלא ידעתי בזמן אמת.
אני כועסת שהגופות נשארו ימים על הכביש לא היה מי שיקח אותם למקרר.
כועסת על המראות, על הידיעות, על מה שנאלצנו לדעת ולראות.
על דברים שאף אמא ואף משפחה לא אמורות לעבור.
ואין לי באמת על מי להוציא את כל הכעס הזה.
אז לפעמים אני צועקת בים, כשאין אנשים.
צועקת באמבטיה כשאין אף אחד בבית.
צועקת כשאני יודעת שאין שכנים שישמעו אותי.
ומתחת לכל הכעס הזה יש דבר אחד גדול יותר.
געגוע.
געגוע לילד יפה התואר שלי.
לילד עם הנשמה הכי מיוחדת.
עם השכל החד, היצירתי והפורה.
לצחוק שלו.
לנוכחות שלו.
לעילי שלי.
אני לא רוצה לחיות בכעס.
אני רוצה להתגעגע לעילי מתוך אהבה, לא מתוך זעם.
בנתיים עילי שלי אהובי שלי
דע לך
אני אוהבת אותך יותר מאותי 🩷💚
(התמונה מסיום קורס מפקדי כיתה בנח״ל. השיער הארוך לשואלים לעילי היה פטור שיער)
חתמתי במחסנים של הוצאת ידיעות ספרים על כמה עשרות עותקים. הספר ׳מלחמה משלהן׳ מספר את סיפור הלוחמות ב 7 באוקטובר וגם על מאחורי הקלעים של קידום נשים לוחמות בצה״ל מימי המחתרות ועד להיות 21% מן הכוח הלוחם בצה״ל. אפשר להשיג את הספר בחנויות, באתר ידיעות ספרים ובאתר עברית. @evrit
בוריס גלפנד, סגן אלוף עולם בשחמט לשעבר, בא לשחק איתנו בשדרות נורדאו במסגרת כתבה שתשודר במגזין החדשות של i24 (ערוץ 15 בשלט) במוצ"ש בערך בשעה 20:30.
שחמט בקהילה - מעל 700 חברים בקבוצת הוואטסאפ של שח בנורדאו. משחקים כל יום, כל היום; פשוט מתאמים בקבוצת הוואטסאפ ובאים.
הכל התחיל מיוזמה של עומר זרחי שפתח את הקבוצה בדצמבר 2024 אחרי שהביא את הקונספט מפלורנטין, תלה שלט עם ברקוד בשדרה (בערך בפינת סוקולוב ליד הדינאצי) והשאר היסטוריה והיסטריה :-)
אני שחקן חובב לא רע ומשתדל לבוא ולשחק לפחות פעם בשבוע. בכובעי כמשנה לראש עיריית תל אביב יפו, אני מקווה שנמצא את הדרך לחיזוק הקהילה והמרחב הפיזי בו מתקיימים המשחקים.
כן, חזרתי, וחזרתי עם איזה 5-6 קילו ספרים ומדריכים וראיונות עם אנשים ושומרי בקתות ורועי צאן וטיפים ולוחות זמנים של רכבות ואוטובוסים ואחרי שהצלחתי לדחוס וסוג של לרוץ בכל יום 2-4 מסלולי יום כדי לבדוק אותם בשלושה איזורים שונים (ז׳נבה, ונואז, אנסי) שיצטרפו לאיזורים שכבר עשיתי לא מזמן (דולומיטים, סיקסט / סמואן, אגם למאן, קיירה ובוג).
מה שזה בעצם אומר זה שאתם הולכים להרוויח ובענק ושהחופשות המשפחתיות שלכם (בעיקר אם אתם עם ילדים בכל מיני גדלים) - הולכות להשתדרג בצורה משמעותית כי מעכשיו ועד סוף החגים מה שאני הולך להעלות לפלטפורמה זה בעיקר טיולי כוכב וממש ממש הרבה מהם.
כלומר אני הולך להמליץ לכם על מקומות שבדקתי עם מיינדסט ״משפחתי״ ואני מכיר אישית וטיילתי בהם וצילמתי ותיעדתי ובדקתי והרחבתי. זה אומר לא רק סתם קבצי ניווט gpx אלא שבדקתי איפה אפשר לעשות hacks כאלה שיהפכו את המסלול ליותר קל, איפה אפשר להוסיף חתיכות ״סייד קווסט״ למסלול שיאפשרו לאמיצים שבינכם לעשות קצת אקסטרה אבל לא רק זה - איך להגיע לכל תחילת מסלול ואיך להתחפף מנקודת הסיום (בין אם המסלול מעגלי או לא) אילו מסעדות הכי שוות? איפה אפשר לקנות גלידה ביתית או למצוא חווה שבה מכינים גבינה טעימה במיוחד? איפה תמצאו שולחן פיקניק נסתר ומוצל עם נוף פסיכי ומאיפה תביאו את הבגט הטרי והיין להפסקת הצהריים המושלמת?
וחוץ מזה, גם קניתי ספרים על ההיסטוריה, על הצמחיה, על החיות של כל האיזורים האלה שציינתי ועוד כדי שתוכלו לקרוא לפני, בזמן או אחרי הטיול ולהעשיר את עצמכם בידע, שתדעו מה אתם רואים ולא סתם תלכו בתוך גלויה מהממת וחסרת פשר. אם יש איזו קפלה קטנה בכפר לה קרואה בפאתי שמורת הונואז למה שינו את השם שלה מסנט-סבסטיאן לסנט אן? מה הן ״דרכי המלח״ ולמה הן שימשו ולמה הן נראות ככה? איפה אפשר לבקר בבונקרים של קו מז׳ינו ומה הם סיפוריהם העצובים של חלק מהם?
בקיצור, עבודת נמלים רצינית אבל מה לעשות שזה מה שאני הכי אוהב לעשות בעולם? אין מה לעשות.
המטרה היא שיהיו לכם מקומות ממש שווים להתמקם בהם, ואתם מכירים אותי כבר ואתם יודעים שאני מתעב מקומות המוניים, יקרים ואובר-רייטד כמו שאמוני שמלאים במלכודות תיירים ואוטובוסים על גבי אוטובוסים של אנשים שבאים ״לדפוק תמונה ליד הקרחונים״ ולעוף. אני מוצא לכם את הכפרים והעיירות הקטנות שבעיקר המקומיים מכירים ושהמחירים בהם (עדיין) שפויים והחוויות אותנטיות הרבה הרבה יותר.
אני רוצה שתוכלו להתמקם בכל נקודה כזו במלון / בקתה שכורה בנוחות עם כל הפינוקים ותוכלו לצאת ממנה ל״טיולי כוכב״ ב*כל דרגות הקושי* זה אומר דרגות 1-2 אם אתם משפחה אם ילדים קטנים וגם דרגות 4-5 אם אתם חבר׳ה לפני / אחרי גיוס / מילואים ואם בא לכם הרפתקאות מהסוג היותר מפרך. ויתרה מכך - המטרה היא שיהיו איזה 15-20 מסלולים שונים בכל נקודה כזו שתוכלו לבחור מהם ושתוכלו לעבור גם בין נקודות כאלה כל כמה ימים אם בא לכם. 4 ימים פה, 5 ימים שם, 5 במקום אחר והופ! תפרתם לעצמכם מיני-טיול נודד של שבועיים חופשה שלא תשכחו במהרה. ובכל מקום כזה יהיה לכם את כל המידע הלוגיסטי שאתם צריכים ואף פעם לא יחסרו לכם טיולי-יום לעשות. ואם בא לכם יום אחד רק להתפנן? - גם על זה אני אכתוב.
אז בתור ספתח, תמצאו בציוץ הבא לינק לנקודה שממנה אפשר לעשות טיולי כוכב בין היותר שווים שאני מכיר - פּרָאלוֹניָאן לָה וָנוּאָז שהוא כפר קטן עם וייבים סופר-חיוביים, אחלה אוכל ואחלה אופציות לינה ובעיקר - הוא בלב שמורת הונואז ואת רוב הטיולים שיוצאים ממנו (או מקרבתו) אפשר לעשות מאמצע מאי עד אמצע אוקטובר ככה שאתם לא תלויים בזמינות בקתות יותר ואתם יכולים לגמרי ללכת על האופציה הזו עבור חגי תשרי הבאים עלינו לטובה. המחירים יהיו זולים בהרבה מיולי-אוגוסט אבל הנופים יהיו לא פחות מהממים (ואפילו יותר עם צבעי הסתיו שכבר יתחילו להזדחל אל צמרות העצים והמורדות המוריקים).
אה, וחוץ מזה גם שידרגנו את העיצוב של האתר. עדיין יש כל מיני באגים ודברים לא תפורים אבל קצת סבלנות והכל יהיה יותר טוב מבעבר ויותר מהיר ויותר נגיש. אז שלחו למי שצריך וצאו לדרך!
1/21 לא כתבתי ציוץ לפני כן, אבל נדמה לי שקיבלתי הזמנה לאחד.
אז קבלו סיפור קצר על איך מתפתח מוצר: כזה שעשרות אנשים כבר משתמשים בו, שלנו כאנשים מהמניין הוא נראה כמעט מובן מאליו, אבל לקהל היעד שאליו הוא כוון הוא מרגש מאין כמוהו.
תנו לי לספר לכם על סט הסכו"ם של מרכז בריאות הנפש מזור
**עוזרים למרק פויגל - פנייה לסיוע לחברנו השייט שנלחם עבור כולנו:**
https://t.co/kaTdNaliFH
חברים יקרים ואהובים;
אני, מרק פויגל, מחזור פברואר 87, פונה אליכם היום לשתף אתכם במצבי.
למי שלא יודע ולא מכיר אותי - מ 7 לאוקטובר הייתי פעיל יום ולילה ללא לאות, במאבק ההירואי של משפחות החטופים, להחזיר את יקירהן הביתה משבי ובהגנה עליהן.
במשך חודשים רבים גם התנדבתי בעוטף ובערי הדרום ועזרתי בחילוץ מאות אזרחים ועובדים זרים.
לפני כשנה נעצרתי בחשד ל״הצתת פח אשפה״ בירושלים ביום ה 700 לשבי החטופים וסיכול העסקאות להשיבם.
*מעולם לא הצתתי פח ואף לא הייתי נוכח כלל במקום!*
ישבתי במעצר יותר מחודש בסבל גדול, הייתי במעצר בית והגבלות רבות שפגעו בי קשה, בפרנסתי ובמשפחתי.
חלקכם הייתם שם איתי ועטפתם באהבה ועידוד לאורך כל הדרך, ולנצח אשא את תמיכתכם בהוקרת תודה עמוקה.
כיום אני עומד בפני *משפט פלילי ואיום של מאסר בפועל* עליו מתעקשת הפרקליטות!
כל חיי ניסיתי לעשות טוב, לתרום, להיות אדם מוסרי וערכי. אהבתי את המדינה אהבת נפש ושירתתי אותה ואת חברי בנאמנות.
גבי לסקי, עורכת הדין המסורה שלי, פנתה לפוליטיקה ועזבה ולכן, כדי להיאבק על חפותי ועל הצדק - אני נאלץ לגייס כסף לייצוג משפטי שהוא קריטי עבורי.
קשה לי לבקש עזרה אבל מנחמת אותי הידיעה שזה איננו רק מאבק אישי שלי ושל משפחתי - אלא גם של כל מי שמזדהה עם ערכי והבסיס המוסרי שלי.
הרבה אנשים נפלאים עוזרים לי ואני מצרף את הודעת הקמפיין והלינק.
כל תרומה ולו הקטנה ביותר תעזור וגם שיתופים והפצה
ממעמקי הלב
תודה
♥️
מרק
לקריאה ולתרומה 👇
https://t.co/kaTdNaliFH
כל עסקת נדל״ן בישראל מדווחת לרשות המסים ומתפרסמת. הנתונים פתוחים, אבל כדי להוציא מהם משהו שימושי צריך לשבת ולחפור עסקה אחרי עסקה.
אז כששמאי הבנק מחזיר מספר נמוך ממחיר החוזה והמשכנתא נתקעת, או כשנוחתת דרישת היטל השבחה מהוועדה המקומית, לרוב האנשים אין דרך לבדוק את המספר, אז הם מתיישרים לפיו. על שניהם אפשר לערער, ולשניהם יש מועדים שעוברים בלי שאף אחד מזכיר לכם.
העליתי סקיל חדש, שמאות מקרקעין. נותנים לו כתובת, הוא מוצא את הגוש והחלקה, מושך את העסקאות שנסגרו בסביבה ומחזיר חציון וטווח מחירים למ״ר. הוא גם מסביר למה לפי תקן 19 הבנק מעריך בחסר, בודק אם מגיע לכם פטור מהיטל השבחה (הפטור עד 140 מ״ר, למשל), אומר לאן להגיש את ההשגה, לוועדת ערר או לשמאי מכריע, ומנסח לכם את המכתב.
זאת לא שומה מוסמכת. לכל דבר שמחייב מול הבנק, בהשגה או בבית משפט, צריך שמאי מקרקעין מוסמך. מה שהסקיל עושה זה לתת לכם מספר משלכם, לפני שאתם מחליטים אם בכלל שווה להיכנס איתם לוויכוחים.
ובשביל השאלה הראשונה שכולם שואלים, כמה זה יעלה לי, בניתי גם מחשבון קצר. שכר הטרחה של שמאי מכריע קבוע בתקנות לפי הסכום שבמחלוקת, והמחשבון מראה כמה מזה נופל עליכם. בלי הרשמה ובלי התקנה.
אז למי שלא מכיר: Skills IL היא ספרייה בקוד פתוח של סקילים לסוכני AI בעברית, בנויה לשוק הישראלי. כל סקיל ניתן לחבר לסוכן AI ולתת לו יכולות, בלי לכתוב את הלוגיקה מאפס. אפשר גם לדבר עם כל סקיל דרך הצ׳אט ישירות מהאתר, בלי התקנה. בנוסף, יש לנו גם קבוצת וואטסאפ לקהילה. עדכוני מוצר, שואלים שאלות, מציעים סקילים חדשים ועוד.
מי שקנה או מכר דירה בשנים האחרונות, ניסיתם פעם לבדוק את השומה, או שהלכתם עם מה שקיבלתם?
הסקיל:
https://t.co/c1YsmYloNr
מחשבון:
https://t.co/k3troqLkM3
קהילת וואטסאפ:
https://t.co/2J5bhokuDB
במשך כמעט שנה עובדים מאחורי הקלעים עשרות ואחר כך מאות ישראלים פטריוטים מדהימים כדי להתכונן לרגע הכי חשוב בתולדות הדמוקרטיה הישראלית - בחירות 2026 🗳️
אומרים על הייטקיסטים שהם עסוקים בעצמם, אבל תנו לי לשבור לכם את הסטיגמה: אפליקציית חמ״ל בחירות המדהימה, שמושקת עכשיו ממש, נבניתה על ידי עשרות אנשי הייטק, בהתנדבות מלאה ועם אינסוף אהבה.
אנחנו משיקים היום את חמ״ל בחירות כדי לבנות את מערך המתנדבים הכי גדול שידעה ישראל. זאת לא מחאה, זה אפילו לא פוליטי: אנחנו רוצים לוודא שישראל תישאר דמוקרטיה, שיהיו כאן בחירות הוגנות, שקופות ונקיות. זה הכל!
חמ״ל בחירות מאפשר לכם, לכל אחד ואחת מכם, להתנדב! ביום הבחירות עצמו כמובן, בכל פינה בארץ, אבל גם לפניו. ואנחנו צריכים אתכם איתנו! מכל ה-❤️.
אז מה עושים? קודם כל ולפני הכל, עכשיו! הרגע! אתם מורידים את אפליקציית חמ״ל בחירות ממש כאן (או חפשו ״חמל בחירות״ בחנויות האפליקצייה) 👈 https://t.co/qzidf1qOnD
רגע אחרי זה אתם עוזרים לנו ומשתפים את הפוסט הזה, מגיבים עליו, מעיפים אותו לכל מקום. אין לנו כסף לשיווק לצערי, אתם מערך השיווק שלנו, וזאת בקשת השיתוף הכי גדולה שיש לי.
אנחנו יוצאים היום לדרך! מאות מתנדבים כבר קמים כל בוקר ובונים פה אופרציה היסטורית. בואו! תצטרפו אלינו עוד היום! יש לנו דמוקרטיה לשמור עליה 🙏
רגע אחד אתה בלבנון, בשיירה שנוסעת בתוך הר אבק, אחרי ימים ארוכים בחום מחניק בתיבול מיטב היתושים המקומיים, לבוש במדים סחוטים מזיעה.
כמה שעות אחר כך אתה בהפוגה בבית עם הילדים, עם מזגן מפנק ומקלחת שלא מבוססת על לשפוך על עצמך 2 בקבוקים של מים מינרלים.
גם בסבב השישי עדיין קשה להתרגל לדיסוננס הזה
ט׳ באב.
אנחנו מתיישבים על הרצפה, קוראים מגילה, ובוכים על רומאים ובבלים. אבל האמת היא שחורבן בית לא מגיע מבחוץ. טיטוס ונבוכדנאצר רק באו לטאטא את הפירורים ולאסוף את הכלים. החורבן הוא תמיד פרויקט של עבודה עברית.
הסדק הראשון בקירות של הבית השלישי לא נבקע אתמול בבוקר ולא בשנה שעברה. הוא התחיל ב-67 כשהחלטנו ששליטה על עם אחר היא סידור עבודה לגיטימי, והכנסנו לסלון חומר נפץ מוסרי ודמוגרפי שאנחנו מסרבים לנטרל עד היום.
הסדק הזה לא טופל. הוא הוזנח, טויח בקלישאות, עד שהפך לשבר פתוח בנובמבר 95, על האספלט בכיכר. שם בדיוק, מתוך שלוש יריות, שורטטו התוכניות ההנדסיות המדויקות לחורבן שאנחנו רואים עכשיו מול העיניים.
תסתכלו על קבלני ההריסות של המציאות שלנו. זה מתחיל מלמעלה, בעסק משפחתי לכל דבר ועניין. בנימין נתניהו, איש שמוכן לפרק את קורות התמך של המדינה ולמכור את הברזל ברחוב, רק כדי לא לפנות את כיסא ראש הממשלה. לצידו, שרה ויאיר, יושבים ביציע הכבוד, מצייצים רעל, מטנפים ומפלגים, בזמן שהעסק עולה באש. הם לא באו לנהל מדינה, הם באו לרוקן את הקופה ולשרוף את המועדון על יושביו. שרה כבר אמרה שאין לה בעיה שהמדינה תישרף.
ומתחתיהם עובדים במרץ קבלני הביצוע. פירומנים עם תעודת זהות כחולה ורכב שרד. בן גביר וסמוטריץ׳ ששופכים ג׳ריקנים של בנזין על כל חלקה שעוד נשארה יבשה. פוליטיקאים חרדים שמפרקים את התשתיות, מנתקים את החשמל והמים, כדי לקחת הביתה את מה שאפשר רגע לפני שהתקרה קורסת על כולנו.
ומקהלת הניצבים שמלווה אותם: טלי גוטליב שצורחת מול כל מיקרופון פתוח, ניסים ואטורי שמוכיח שהרף תמיד יכול לרדת נמוך יותר, מאי גולן שמרססת גזענות בכל ועדה, ועידית סילמן שפשוט דואגת לעמוד בצד הנכון של הבופה כשהמדינה נשרפת. חבורה שקיבלה לידיים את המפתחות של המדינה והפכה את הכנסת לזירת בוץ של טמטום וקיצוניות.
ולכל מופע החורבן הזה יש גם זרוע תקשורתית שמלווה אותו בשידור חי. ערוץ 14, ערוץ תעמולה ממשלתי על מלא, שמתפקד כשופר שמלקק לביבי מסביב לשעון.
אולפנים שכל תכליתם היא ללבות את האש, להנדס קיטוב ולטפח קנאה, והכל עטוף באצטלה מזויפת וצינית של דת ומסורת. הם שופכים דלק מילולי על המדורה כל ערב בפריים טיים, רק כדי לוודא שהשנאה תבעיר את המסך ואף אחד לא ינסה בטעות לכבות אותה.
ואז אתה מסתכל הצידה, מחפש מישהו שיעצור את זה. איזשהו מבוגר אחראי שיגיד עד כאן. אתה מוצא את בוז׳י הרצוג. נשיא שעומד מול הלהבות ומשאית הכיבוי, ומציע פשרה היסטורית: ״בואו נסכים שהאש תשרוף רק את הסלון והמטבח, וככה נשמור על אחדות העם בחדר השינה״, פשרן כרוני. ובני גנץ? עציץ. עומד בפינה, עד הברכיים באדמת שתילה, שותק, ומדי פעם משיר עלה על הרצפה.
זה לא ט׳ באב של פעם. הפעם אין שום צבא זר על החומות. זה אנחנו עושים לעצמנו, במו ידינו.
אבל כאן בדיוק מסתתר ההבדל הגדול. בגלל שהחורבן הזה הוא פרויקט פנימי, גם העצירה שלו תלויה אך ורק בנו. אין פה גזירת גורל.
בעוד שלושה חודשים יש בחירות. אלו לא עוד בחירות; זו נקודת היציאה ממסלול ההתרסקות. זאת ההזדמנות, ואולי האחרונה בהחלט, לקחת את המפתחות מידי הפירומנים. להעיף הביתה את מי שהדליק את האש, את מי שבזז את הבית, ואת העציצים שעמדו מהצד ושתקו. שם, מתוך הקלפי, יכולה וצריכה להתחיל התקומה מחדש של ישראל.
גדלתי עם שנאה לא קטנה לדת, זה לא היה מבית, הייצוג הדתי שראיתי כשגדלתי היה בניזרי הרשע שברשעים שהיה מנאץ את ההומואים. בניזרי לימד שהדת שונאת אותי.
החיים התגלגלו ובשנת 2013 הכרתי את גלעד קריב, עבדתי איתו באותן בחירות. עבדנו מתוך בית כנסת. לא פחות. אמרתי לעצמי תבלע רוק, יהיה בסדר.
יומיים אחרי שהתחלנו לעבוד ביחד הבנתי שבניזרי שיקר לי, לנו. הוא חטף משהו שלא שלו. הוא לא היהדות, הם לא היהדות. גיליתי בזכותו במובנים רבים את השורשים שלי שנטועים באהבת לרעך כמוך, גיליתי אדם שמוכן להיות גשר בשבילי להיות חלק מהעם הזה בלי לוותר בגרם אחד על מי שאני. גיליתי לראשונה שאדם עם כיפה לא רק מוכן לקבל אותי, הוא מוכן להיאבק בשבילי. לא כי הוא בעדי, כי חשוב לו שאנשים כמוני, שאמרו שלפי היהדות אני מצורע - יהיו חלק. ואז זה לא היה פופולרי
אני אדם חילוני לגמרי, והרבה בזכות גלעד אני מאמין באמת שאני רצוי פה.
חלום שלי שגלעד יהיה שר בממשלת ישראל הבאה, ממשלת התיקון, וכמו שהוא תיקן אצלי ואצל משפחתי בלב את האהבה לשורשים שלנו - הוא יוכל לעשות את בקנה מידה לאומי.
תצביעו לו, גלעד הוא התיקון שכולנו צריכים
התמונה הזאת צולמה שנייה לפני הנאום הראשון שלי בקפלן. לפני שעליתי, שאלתי אותה ״מה עושים פה? איך מדברים מול מאות אלפי אנשים?״ היא אמרה לי בצורה הכי קולית שיש ״פשוט תעלה, יעופו עלייך״. נתנה חיבוק והשאר היסטוריה. אני רוצה לאחל מכל הלב המון מזל טוב לאחת והיחידה, שקמה ברסלר, מהדמויות החשובות והנחושות ביותר במאבק על דמותה של המדינה. מאחל לך ולנו שתמשיכי בכל הכוח לשמור על ישראל מדינה חופשית, דמוקרטית וליברלית. את דוגמא ומופת לכל נער ונערה בישראל. מזל טוב!
@ShikmaBressler
לפני זמן קצר יצאתי מהאזכרה במלאות שנתיים לנפילתו של טל להט ז״ל, גיבור יחידת מגלן.
טל נלחם להציל את קיבוץ נחל עוז בשבעה באוקטובר, ולי הייתה הזכות האדירה להילחם לצידו יחד עם לוחמי ״צוות מקס״. ראיתי אותו עובר במקצועיות, באחריות וברגישות בין הבתים בקיבוץ, בשעה שהתושבים הסתתרו בתוך הממ״דים וזעקו להצלה.
טל היה רק בן 20 באותו יום, אבל הפגין בגרות רבה, כמו כל חבריו לצוות.
במשפחה שלי אנחנו נזכור אותו תמיד בתור החייל שדאג להצחיק את כרמל, נכדתי שהייתה בת פחות משנתיים באותו יום נורא.
אחרי עשר שעות בממ״ד ללא אוכל וחשמל, עשר שעות של לשכב בדממה ולשמוע מחבלים מעבר לדלת, היא שמעה פתאום קולות מדברים בעברית, וביקשה לראות אותם. טל, שראה שם פתאום ילדה, עשה לה פרצופים מצחיקים והעלה חיוך על הפנים שלה.
אחרי הלחימה בנחל עוז, טל וחבריו נכנסו לקרבות בעומק רצועת עזה. להורים בבית הוא סיפר שהדבר הכי חשוב עבורו זה לסייע בחילוץ החטופים שלנו.
ב-9 ביולי, 2024, טל נפל בקרב בחאן יונס.
מאז אנחנו בקשר קרוב עם משפחתו, משפחה שהיא מלח הארץ, סמל לאהבת הארץ ואהבת האדם.
אני מצדיע לטל וכל הגיבורים של יחידת מגלן שהצילו חיים בשבעה באוקטובר, ומבטיח שנעשה הכל כדי לעשות פה טוב, לזכרם ולמען הילדים שהם הצילו באותו יום.
לפני חצי שנה יצאנו בבקשת התנדבות נרגשת לאנשי ההייטק שרוצים שישראל תישאר דמוקרטיה ✊
ההיענות הייתה מעיפת מוח. כבר חצי שנה שצוות מופלא ממש בונה מאחורי הקלעים אפליקציה משנה מציאות שבקרוב כולכם תצטרפו אליה.
אבל לקראת הספרינט האחרון, הכי גורלי שיש, אנחנו צריכים עוד מפתחים שרוצים לכתוב איתנו (ועם קלוד כמובן) - קוד ציוני!
🤖 מפתחי אנדרואיד
🍏 מפתחי IOS
🌐 מפתחי בקאנד
אם אתם כאלה, פשוט מלאו את הטופס ואנחנו ניצור איתכם קשר בהקדם 👈 https://t.co/sxXtNVtgDN
ולכל השאר, תעיפו את הסרט כאן בטוויטר, שתפו אותו עם חברים, משפחה, שימו אותו ב-Slack של החברה, תהיו לרגע אנשי השיווק שלנו.
עוד פרטים מרגשים בקרוב ממש, Stay Tuned
🙏🙏🙏🙏🙏
מג״ד המילואים 8112, סא״ל במיל׳ אור פז עברי, שאירח בלבנון בשבוע שעבר את ראש הממשלה ושר הביטחון, גילה כעת ביומן הצהריים בראיון איתי מה קרה בשיחות הסגורות בביקור ומשמיע ביקורת חריפה על המשך שחיקת אנשי המילואים:
״אמרנו להם שיש בעיה - אנחנו לא בנויים לעשות כל שנה 100 יום, זה לא החוג שאליו נרשמנו. להיות כל שנה 100 יום מחוץ לבית זה לא רק אירוע מורכב - זה חורג מהמורכב והמאתגר, והופך להיות אירוע בלתי אפשרי. אנשים נקלעים למצוקה״.
שאלתי את מג״ד המילואים מה השיבו לו ראש הממשלה ושר הביטחון - ״התשובות שנתנו - שהמצוקה נשמעת ומובנת, שפתרונות בדרך, שהצבא יגדל ומערך המילואים יגדל. אבל בפועל, פגשתי את האנשים האלה גם בתחילת המלחמה לפני שנתיים. גם אז שמענו שיש פתרונות בדרך, אבל הפתרונות מתמהמהים - אותי כמפקד גדוד זה לא משביע את רצוני״.
המלחמה על המקווה ברמת אביב הירוקה היא לא על מקווה. כי אין שום צורך במקווה. הנה למה:
ברמת אביב הירוקה יש 4,000 בתי אב. ביניהם יש 20 עד 30 משפחות חרדיות, כלומר חב״ד. זה חצי אחוז מהשכונה.
ההסתברות של אישה חרדית לסיים מחזור ועוד ״שבעה נקיים״ דווקא ביום שבת היא 1:7, כלומר14.3%. אז אם ניקח 30 משפחות, זה 30 נשים, מהן 4 בחודש צריכות לטבול במקווה דווקא בשבת. בימי חול הן יכולות לנסוע כמה תחנות באוטובוס, אבל בשבת לא.
אבל זה לא ארבע נשים. כי אישה בגיל המעבר, או אישה בהריון או אחרי לידה לא צריכה לטבול. בהתחשב בקצב הילודה החרדי, נגיע לשתי נשים לכל היותר בחודש שרוצות לטבול במקווה בכל שבת נתונה. שזה אישה אחת כל שבועיים.
והיא רוצה, לא חייבת. היא יכולה לטבול ביום ראשון. אבל אז הבעל יצטרך לחכות יום שלם - עד ראשון - לפני שיוכל לשכב עם אשתו.
זאת אומרת שמספרית, הנזק לחרדים בשכונה אם אין מקווה הוא - תקשיבו טוב עכשיו - חצי גבר בשבוע שלא ישכב עם אשתו בשבת אלא יתאפק יום אחד.
זה ״הצורך״ שעליו מדברים: חצי גבר יצטרך להתאפק יום אחד.
המקווה שלא יקום הוא סמל. ורמת אביב לא תיפול.