הטיעון הכי מטומטם ימנים: ״תסלחי לי, אבל איראן התחילה.״ מה אתם, בני חמש? אם נגיב על כל פרובוקציה של כל גורם במזרח התיכון, לא נעצב את העתיד שלנו בעצמנו. מדינה צריכה עמוד שדרה, אסטרטגיה, ולהחליט בעצמה על דרכה. לא להגיב על אוטומט לכל אחד שמנסה לגרור אותה למלחמה.
אל תתבלבלו, הבטחון של אזרחי ישראל מעניין את הממשלה הזאת כמו שאת מאי גולן מעניינות זכויות נשים.
ממשלת הטבח וההפקרה גוררת את כולנו למלחמת נצח- עוד הרוגים, עוד פצועים, עוד מפונים ועוד אתרי הרס שיקח שנים רבות לשקם.
זה לא הזמן לשתוק. זה הזמן להתנגד למלחמה פוליטית ללא תכלית.
אחרי שנים תחת ממשלת האסון של נתניהו, נראה לנו מדהים שפעם היה ראש ממשלה שאמר משהו אנושי כל כך, שחשב על אחרים, שדמיין, במיטתו בלילה, את בני העם שהוא הנהיג ורצה בטובתם.
דיון בכנסת, 1 במרץ 1982.
על סדר היום:
הצעת אי-אמון בממשלה של סיעת ״התחיה״, בעקבות הנסיגה מסיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים.
וכך השיב ראש הממשלה מנחם בגין (על כיסא גלגלים) להצעת האי-אמון:
מציע לאופוזיציה להפסיק לשמש סחבה של נתניהו ולהתנגד למלחמה של ממשלת הדמים שלו.
מלחמה היא דבר רע. מלחמה בידי ממשלה רעה ומופקרת היא דבר מסוכן ורע שבעתיים.
חלאס!
קורא לחבריי לאופוזיציה - לא להתיישר אוטומטית לימין הממשלה עם נפילת הטיל הראשון. מדובר פה בממשלת טבח נטולת אסטרטגיה ומלאה באנשים קיצוניים וחסרי יכולות. אסור לקבל את מדיניות הסבבים מול איראן.
יכול להיות אחרת, יהיה אחרת.
ככל שנקדים להבין שהושטת יד לשני מיליון אזרחים ערבים היא לא רק הכרח פוליטי מתמטי אלא היא חלק מהתיקון, כך יהיה ברור יותר שהשינוי בדרך.
הגיע הזמן שראשי גוש השינוי ימשכו את השטיח מתחת למסע ההסתה של נתניהו ושותפיו הגזענים.
כשיש פשיזם בשלטון, חייבים לעשות הכל כדי למנוע מהם להמשיך.
נתאחד, נתחזק, נעלה את אחוז ההצבעה, ואנחנו, ערבים ויהודים ביחד, נשלח אותם לפח האשפה של ההיסטוריה.
שני ספרים, כל כך שונים ובמידה מסויימת כל כך דומים.
בלי האפי אנד של @lo_greisas נותן הצצה להתפרקויות של מערכות יחסים ואיך שהן נתפסות על ידי המעורבים בהם. לקט סיפורים קצרים, כל אחד בסגנון שונה, על חוויות ותחושות ונסיונות של אנשים סביבנו להרגיש, להתנסות, לקבל את עצמם, ולקבל את האחרים כמות שהם - גם אם צריך לפרק את החבילה. מבריחות להתמודדויות, מפירוק לקבלה של הקיים, כל סיפור נותן כיוון אחר לאותה דילמה - איך לספק את הצורך של להיות אהוב, רצוי ונחשק בעולם של מערכות יחסים ארוכות ולא מספקות. אריאל מלהטט בין סגנונות כתיבה, כל אחד נותן תחושה אחרת, חוויה אחרת, וסיום אחר, קצת כמו של גיבורי סיפוריו. הסיפור האחרון מתאר ברגישות רבה סיטואציות שמאוד התחברתי אליהן, והוכיח שאריאל הוא קצת זיקית ספרותית.
אם בלי האפי אנד מכיל סיפורים קצרים ורבים, שין של @darshu הוא מסע לתוך נפשו של גבר מיוסר מקיומה של אישה אחרת, ששוברת את העולם בה הוא חי. דריה שוזרת את מערכות היחסים שלו עם שין המיתולוגית, רות אשתו, ליאת אחותו, וביתו, לכדי עולם שחלקו מסוייט וחלקו עם נקודות אור, של אדם שמחפש לראות ולהראות ומוצא זאת במקום הכי לא מספק שאפשר.
דריה כותבת בצורה סוחפת ועדינה עם דקירות של מחטים בנקודות הנכונות. לרגעים הרגשתי שנגמר לי האויר, בדיוק כמו לגיבור, לרגעים רציתי לזרוק את הספר ולומר לגיבור get a life, ולרגעים תהיתי אם הכל הזיה או סיפור אמיתי. הכתיבה שלה מרתקת ותופסת במעט מילים מהות של סיטואציות ואנשים, מבלי להיות מתוחכמת לשם התחכום, וגרמה לי להעלם בתוך נפשו של הגיבור, תוך כדי הסתכלות מבחוץ ומחשבה על חוויותיו ועד כמה הן אוניברסאליות.
שני ספרים מומלצים, כל אחד עם סגנון שונה, ששואלים את אותה שאלה - איך לחיות בלי לאבד את עצמך, למעט הרגעים שאתה בוחר לעשות זאת.
עוד יום, עוד התקפלות של משרד החינוך מול מכונת הרעל: לבקשת ארגון ימין, משרד החינוך מפסיק את התמיכה במכון מרחבים, שמלווה מורות ערביות המלמדות בבתי ספר עבריים. בעשור האחרון, משרד החינוך היה שותף בפרויקט, שזכה לשבחים.
הוכחה מספר 87334 להתקרנפות של בכירי משרד החינוך "הממלכתי"
אולי החמצתי, האם מישהו ראה התיחסות של הנשיא הרצוג לגזירת כיפתו של ד״ר אלכס סינקלר, פעולה אנטישמית שאם היתה מתרחשת ב״אירופה הגמורה״ הוא היה נזעק לגנות אותה?
אם שוטרים היו גוזרים את כיפתו של יהודי בכל מדינה אחרת בעולם, הייתה קמה פה מהומת אלוהים.
מדובר בטירוף מערכות שמתחולל במשטרת ישראל. שוטרים וקצינים איבדו לחלוטין את האתוס המקצועי, את שירות האזרחים ואת הנאמנות לחוק.
התנהלות השוטרים מצדיקה פתיחה בחקירה פלילית ותביעה אזרחית, ובכוונתנו ללוות את הנושא מקרוב.
ב-2007 הייתי בסן פרנסיסקו כשאמא שלי התקשרה לבשר לי שלאבא שלי, שכיהן אז כראש הממשלה,יש סרטן הערמונית. היא אמרה שמזל שהיא תפסה אותי, כי הנושא ידווח לציבור ללא דיחוי. למחרת פרסמה לשכת רה"מ דיווח מפורט על מצבו הבריאותי. את הפרטים המדויקים למדתי גם אני מהתקשורת. שקיפות. ככה זה (היה)
זו המדינה שאנחנו חיים בה: ד"ר אלכס סינקלר ישב בבית קפה במודיעין. לקוחה אחרת הבחינה שעל הכיפה שלו יש דגלי ישראל ופלסטין ביחד, סמל לשלום, והזמינה את המשטרה. המשטרה הגיעה והודיעה לו ש"הכיפה שלו נגד החוק". משסירב להסירה, נקלחה הכיפה בכוח, והוחזרה לו אחרי שדגל פלסטין נגזר ממנה. זהו.