@nbdyes הורה זה בספרדית, ביוונית זה נכתב עם אומגה אז אין שם ה׳
בדקתי בתרגום השבעים - העלילה מסתבכת, שם זה מתורגם כkairos שזו מילה קצת יותר מסובכת, אך מתארת מצב חולף. כנראה אורה הגיעה ליוונית בדרך אחרת
המושג של זמן משתנה בכל מיני תפיסות: יש את העניין של ״משך״ כלומר כמות הזמן עד לנקודה מסויימת (או בין שתי נקודות) ויש את העניין של רגע נקודתי שמתורגם בעברית ל״עת״.
בעברית המושג ״זמן״ לעתים משחק על שני המגרשים אבל ברוסית לדוגמה יש הפרדה וגם ביוונית. כשמשהו קורה הרבה זמן, או כשמדברים על משך של פעולה, או שמתייחסים לתקופה היסטורית משתמשים בכרונוס. כשרוצים לדבר על זמן ספציפי משתמשים במילה אורה (wra). ברוסית זה צ׳אס אל מול ברמיה (סליחה על התעתיק, אין לי את המקלדות זמינות).
בעברית זה קצת מטושטש כי מצד אחד אנחנו אומרים ״העת העתיקה״ לתיאור תקופת זמן אבל יכולים לומר ״זו העת״ בקונטקסט של זה הרגע. הטקסט בקהלת הוא דוגמה טובה לשימוש במלה ״עת״ והרבה זמן לא בדקתי את תרגום השבעים אבל יכול להיות שהתרגום של הפסוקים יעיד על הקונטקסט של המילה היוונית.
@yoavmatchulsky אגב זה למה עד היום בארהב יש הבדל בין כרטיס קרדיט (שיש בו תבליט למספרים לטובת גיהוץ) לבין כרטיס דביט שאין בו תבליטים כדי שאי אפשר יהיה לגהץ
ארכיאולוגים שמכבדים את עצמם יודעים שהטקסט הכתוב והממצא הארכיאולוגי חיים זה לצד זה ולא זו במקום זה: משלימים ולא בהכרח סותרים.
אם כבר מרחיבים את ההגדרה, אז ארכיאולוגיה תמיד מניחה שיש דברים ש*עוד לא נמצאו* ולכן כל תיאוריה היא נטו על בסיס מה שמצאו ולא בהכרח נכונה אבסולוטית. בקיצור, מדובר בחובבן במקרה הטוב ושרלטן במקרה הפחות טוב