"בעקבות ההטרדות המיניות שהיו שם, ידענו את זה בזמן אמת..."
"ידעתם את זה בזמן אמת?"
"כן."
"ידעתם מה הן עוברות בזמן אמת?!"
"כן."
"ידעת אגב, שבגלל זה - בגלל הפגיעות המיניות - החמאס לא רוצה לשחרר אותן?"
"כן. רוצה להשהות אותן. ופה המחשבה שלי היתה ש... לא נכון לחנך אותם. נכון לשטות בהם. ההצעה שלי היתה... אנחנו מבינים שיש לכם בעיה זמנית, בואו נעבור לקטגוריה אחרת."
היי אמילי, דורון ורומי. היי לירי, קרינה, דניאלה ונעמה. היי ארבל ואגם. היי, ההורים של נעה, ההורים של ענבר, ההורים של עדן וההורים של כרמל.
צפו בקטע הזה מהתכנית "פגישה" של רוני קובן, ששודרה בפברואר 2026 ותנו ל*זה* לשקוע:
נשים חטופות הן "קטגוריה" וניתן לסחור בהן ולשטות בחמאס בעזרתן, כל זה בזמן שהן עוברות גיהנום יומיומי, חוות התעללות וגופן מחוּלל בידי הנאצים ששבו אותן, כי החמאס רוצה "להשהות אותן" ו"לא נכון לחנך אותם" ולפוצץ את העסקה שהם חוזרים ומפרים.
מי הפקיר אתכן לזרועות השטן כנגד דעתם של כל הנוגעים בדבר?
איך הקטע הזה לא מתפוצץ לכל עבר?!
איך ייתכן ��הלמלם הזה מקבל לגיטימציה בסקרים?
איך זה יכול להיות שאף אחד לא קם לזעוק את זעקתכן???
קחו לכם 10 דקות לניתוח עובדתי של גדי איזנקוט.
אשמח לתגובות ענייניות המנסות לסתור את העובדות שציינתי, מבלי לציין את המילה "ביבי" ואת נגזרותיה האהובות על מחנה הרל"ב.
כמה מילים מהלב, הימים האחרונים היו די חרא ברמה הלאומית. אבל זה נובע מ2 סיבות לטעמי:
1. גובה הציפיות
2. הזיכרון הקצר שלנו
אם הייתי מציב בפני רוב אזרחי ישראל את העובדות הבאות ב8.10.2023 - בעוד פחות מ3 שנים:
חמאס ועזה אבק, הבטונדות הצהובות עוד שניה בים
חיזבאללה צל של עצמו, מתחנן לארה״ב באמצעות איראן להצלה
איראן חוטפת מאיתנו עשרות אלפי טילים בלי אף טייס שנפגע
הכפרים השיעים בדרום לבנון אבק
חמינאי, נסראללה, הנייה, סינוואר, דף, המטכ״ל האיראני, מפקדי משמרות המהפכה ועוד רבים ורעים - מזון לפאקינג תולעים
וכל זה כשהשקל בשיאו, המשק צומח והציפורים מצייצות
מי מכם לא היה חותם על זה???
תרימו את הראש. תזכרו איפה היינו ב8.10.2023 כשהתבררו מימדי האסון, איפה מי שעשה לנו את זה ואיפה אנחנו.
תודה על תשומת הלב שלכם לנושא זה.
עשר נקודות לסיכום הסבב עם איראן, שראשיתו לפני שנה ב"עם כלביא":
1. נתניהו עשה את הבלתי ייאמן והצליח לרתום הן את "מערכת הביטחון" והן את האמריקאים, למימוש התחייבותו המרכזית, ארוכת-השנים - ההתחייבות שעמדה (בצדק או שלא בצדק) בראש סדר העדיפויות שלו - לחסל את תכנית הגרעין האיראנית.
2. בניגוד לאיומים ולהפחדות של ראשי "מערכת הביטחון", שמסורתית הם פרוקסי של מחלקת המדינה האמריקאית ושבשנת 2010-2011 טרפדו אקטיבית תקיפה באיראן (שעליה הורו נתניהו וברק), התקיפה בוצעה באופן מושלם, ללא נפגעים כלל בצה"ל, ועם נזק זעום ומספר נפגעים אפסי בישראל. זו תוצאה שלא תיאמן, שאין לה אח ורע בהיסטוריה.
3. ישראל ניצחה באיראן ניצחון מדהים, מופלא, מלא ומוחלט, בנוקאאוט - ניצחון שאדם בעל יושר אי��טלקטואלי מינימלי אינו יכול להעלות בדעתו לפקפק בו. האיראנים, מדינה עצומה בשטח ובאוכלוסיה, שנערכה עשרות שנים לרגע הזה בהשקעה של כל משאביה, שכבו על הקרשים חסרי אונים, מהרגע הראשון, ולא הצליחו אפילו לדגדג את ישראל. ישראל עשתה באיראן ככל העולה על רוחה, בחופשיות גמורה.
4. האמריקאים, כרגיל, בגדו בישראל. בגידתם היא הפעם חמורה מרוב המקרים הקודמים; מאחר שבמקרים קודמים ניתן היה לטעון שישראל פעלה עצמאית, ולכן עליה לשאת בתוצאות עצמאית ולא לצפות לתמיכה אמריקאית בלתי-מסויגת, הואיל ולאמריקאים יש מדיניות משלהם. במקרה זה, ישראל וארה"ב יצאו לפעולה משותפת ומתואמת מתוך הבנות מוקדמות לגבי "מה האסטרטגיה" ומה צריכה להיות "הרגל המסיימת"; אך האמריקאים קרסו מול האפס לחץ שהפעילו האיראנים, ותקעו לישראל סכין בגב. התנהלותם משולה להחלטה של צ'רצ'יל (שלא היתה) לבגוד בסטאלין ולחתום הסכם שלום נפרד עם הנאצים. כרגיל, ארצות הברית היא משענת קנה רצוץ; ועדיין - המשענת הכי טובה שיש לנו.
5. מיותר להשחית מילים על אסופת האפסים חדלי-האישים הפחדנים והכושלים, שמתקראים "מדינות המפרץ". פשוט מביך.
6. בתוך מסגרת האילוצים הזאת, נתניהו תמרן באופן הטוב ביותר האפשרי. הוא ייצר לישראל מקסימום חופש פעולה, תוך מתיחת החבל עד כמה שאפשר מול האגו-מניאק הקפריזי, הבוגדני והטיפש שעומד בראש המעצמה הגדולה בעולם. כרגיל, הוא הקריב לשם כך את שמו הטוב ואת עתידו הפוליטי, הכל למען עם ישראל ומדינת ישראל. בניגוד לכל יריביו הננסיים, שאינם מהססים להקריב את האינטרס הלאומי למען האי��טרס הפוליטי והאישי שלהם, אצל נתניהו השיקול הלאומי הוא תמיד היחיד שקובע.
7. האירוע הזה מוכיח שוב את מופרכות הגישה המסורתית של ראשי "מערכת הביטחון" בעניין "הטענת מצברי הלגיטימציה" ו- "רגל מדינית מסיימת" וכדומה. הישגים ניתן להשי�� רק בכוח. בהסכמים - רק האויב משיג הישגים.
8. עם זאת, גם בכוח, ההישגים שניתן להשיג הם תמיד מוגבלים. אנו עומדים מול אויב חזק, עתיר משאבים ובעיקר עיקש מאין כמוהו, שהשמדת ישראל חשובה לו כמעט יותר מכל דבר אחר, ועבור פגיעה בישראל הוא מוכן לשלם כמעט כל מחיר. עדיין לא פיצחנו את הנוסחה, איפה מסתיים ה"כמעט" הזה.
9. לפיכך עלינו להיערך לסבבים הבאים, ולקוות שנצליח בהם לפחות כמו בסבב המדהים הזה. אין להתרגש יתר על המידה מהסכם הפסקת האש, ואין לייחס חשיבות מופרזת למה שנכתב או לא נכתב בו. במזרח התיכון אין שום ערך להסכמים, ומחרתיים הכל יכול להתהפך.
10. עם ישראל חי.
ארה"ב, סוף שנות ה-40.
טייסי חיל האוויר האמריקאי מתרסקים שוב ושוב. גם באימונים!
המטוסים? נבדקו שוב ושוב. הטייסים? מהטובים בעולם.
קצין צעיר, בקושי בוגר אוניברסיטה, נשלח לפתור את התעלומה.
ומה שמצא, עם סרט מידות בלבד, שינה את כל מה שחשבנו על מיהו אדם "נורמלי".
שרשור ממוצע...
בערך🧵⬇️
אוהבים
אני בן ארבעים וחמש. ורק לפני שבועיים הבנתי משהו על אמא שלי - משהו שאני מתבייש בו עד היום. אינני מבין איך לא שמתי לב לכך קודם.
היא בת שמונים. היא חיה לבדה בבית קטן בצבע בז׳, שבו היא גרה כמעט חמישים שנה. אותו הבית - עם תריסים מתקלפים ומכשירי חשמל ישנים שהיא מסרבת בעקשנות להחליף, כי, כמו שהיא תמיד אומרת, “הם עדיין עובדים”.
ביום רביעי האחרון היא התקשרה אליי ואמרה:
- דניס… אני צריכה עזרה עם רשימת הקניות. תוכל לבוא? נדמה לי שאני מתחילה לשכוח דברים.
התגובה הראשונה שלי?
עצבנות.
דדליינים בעבודה.
עניינים של הילדים.
חשבונות על השולחן.
מאות דאגות שמושכות אותי לכל הכיוונים.
- רק תגידי לי מה צריך, - עניתי. - אזמין הכול אונליין.
היא שתקה זמן רב.
ואז לחשה בשקט:
- הייתי רוצה שתבוא.
באתי.
במטבח כבר עמדו שלוש שקיות קניות מסודרות בקפידה.
- אמא… כבר היית בחנות, - אמרתי מבולבל.
היא הניפה את ידה:
- זה רק ההכרחי. אני צריכה עוד משהו.
היא פתחה מחברת - אותה מחברת עם ספירלה שהיא משתמשת בה כבר שנים - והושיטה לי אותה.
ברשימה היה כתוב:
• ענבים
• נייר סופג
• שמנת לקפה
• חברה
הכול בתוכי נעצר בבת אחת.
היא נראתה נבוכה - כמו ילדה שנתפסה עושה משהו אסור.
- פשוט… לא ידעתי איך לבקש ממך לבוא אחרת, - לחשה. - אתה תמיד כל כך עסוק. לא רציתי להפריע.
המילים האלה - שקטות ופשוטות - פגעו בי חזק יותר מכל דבר אחר בשנים האחרונ��ת.
אמא שלי.
האישה שעבדה בשתי עבודות ובכל זאת לא החמיצה אף הופעה או תחרות שלי בבית הספר.
ששמרה כל ציור שציירתי.
שבמשך עשרות שנים שמה את עצמה במקום האחרון.
היא הרגישה שהיא חייבת להעמיד פנים שהיא זקוקה לקניות,
רק כדי לזכות בביקור של הבן שלה.
חיבקתי אותה כל כך חזק עד שהיא צחקה:
- בעדינות, אתה עוד תשבור אותי.
לא הלכנו לחנות.
במקום זאת ישבנו ליד שולחן המטבח הקטן, עם מפיות עם חמניות - אותן מפיות שנמצאות שם עוד משנות התשעים.
דיברנו על הכלב החדש של השכנים.
על אבא.
ועל כמה שהוא חסר לנו.
נשארתי יותר זמן ממה שתכננתי.
שתיתי קפה נמס פשוט.
והקשבתי - באמת הקשבתי - כמו שהיא הקשיבה לי פעם.
לפני שהלכתי, היא ליוותה אותי לדלת והחזיקה את היד שלי קצת יותר זמן מהרגיל.
- עשית לי את כל השבוע, שמש שלי, - אמרה בשקט.
בדרך הביתה מחשבה אחת לא הרפתה ממני:
כמה פעמים היא עמדה ליד החלון, בתקווה לראות את המכונית שלי בחצר?
כמה פעמים אמרה לעצמה:
“הוא יבוא כשיהיה לו זמן”,
והבית ענה לה בבדידות?
הבנתי שבאיזשהו שלב בדרך החיים הבוגרים -
בין העבודה, האחריות והרעש -
התחלתי להתייחס אליה כאל סעיף בלוח הזמנים שלי.
אבל בשבילה
מעולם לא הייתי סעיף.
הייתי העולם שלה.
וכל מה שהיא רצתה,
היה שעה אחת עם הבן שלה
בבית שבו גידלה אותו.
הורג אותי שיש כאן אנשים שרואים את ישראל
1. גורמת לחיזבאללה לשלם על 5000 פצצות שנראות כמו ביפרים ומתפוצצות להם בתחתונים
2. עובדת בטלפון על הרמטכ״ל של חיזבאללה שבוגד באישתו עם 4 נשים שונות ש״יעלה רגע לדירה להפסקה קלה..״ ומפציצה לו את הבית.
הרבה שואלים אותי למה אני אומר שממ״ד נותן הגנה מספיקה אפילו שהוא עלול לא לעמוד בפגיעה ישירה.
אני חושב שהשאלה הזו מעידה על בלבול מסוים בציבור לגבי סוג ההגנה שהממ״ד מספק ומה זה ״פגיעה ישירה״. בשרשור הזה אסביר לעומק כמה הגנה ממ״ד מספק ולמה הוא כל כך טוב. 🧵⬇️