אחרי שקיבלנו השבוע שיעורים על עליונותו של ״שלטון המשפט״, החובה למחויבות ל״ממלכה״ (מתי הפכנו לממלכה, ומי מייצג אותה?) וחשיבות כפיפותה של המשטרה החשאית לקבוצה בלתי נבחרת המייצגת את ״יסודות השיטה״, הגיע הזמן לחזור למושכל הראשון והיסודי ביותר של התרבות המערבית מאז תחילתו של עידן הנאורות: הדמוקרטיה במובנה הקלאסי, הליברלי, הנאורותי - שבנויה על שלטון הרוב, שלוש רשויות מופרדות, שיוויון זכויות אזרחי, זכות לקניין פרטי - מעולם, ואני חוזר ומדגיש, מעולם לא היתה חלק מתפיסת העולם של השמאל. ההיפך הגמור הוא הנכון.
מאז רוסו, דרך המהפכה הצרפתית, קרל מרקס, המהפכה הבולשביקית, הקומוניזם בעולם השלישי, הניאו-מרקסיזם, השמאל החדש, עליית הווק (שיסודותיו הם ניאו-מרקסיסטיים), הדמוקרטיה תמיד היתה האוייב הגדול של השמאל ולא רק בגלל שהיא מבוססת על שלטון הרוב והפרדת רשויות אלא קודם כל על היעדר שיוויון בין בני אדם בתוקף היותם בני אדם.
השמאל הוא אנטי-הומניסטי מיסודו, הוא מעולם לא תפס את בני האדם כשווים. הצדק של האדם הבודד הוגדר ונקבע על פי השתייכות מעמדית פוליטית. המוסריות האישית של כל אדם היא חסרת משמעות אם הוא משתייך ל״מעמד״ פסול. היא גם חסרת משמעות אם הוא משתייך למעמד ה״נכון״. הדבר היחיד שיקבע לגביו זה המעמד הפוליטי אליו הוא משתייך. לכן השמאל מעולם לא תפס את המתנגדים הפוליטיים שלו כשווי זכויות אלא כאוייב שיש למגר בכל אמצעי.
מכאן נובע כמובן שמערכות הכוח של המדינה לא אמורות לשרת את הציבור או נבחריו אלא רק את המעמד הפוליטי של השמאל בהיותו הדרך הפוליטית הלגיטימית היחידה.
מה שקרה במדינת ישראל בעשור האחרון זה יצירת קשר גורדי גלוי בין אידיאולוגיה וסוציולוגיה ובחסות המאבק השבטי הונחלה לאספסוף השמאלני התפיסה ששיטת השלטון שהם דוגלים בה היא ״דמוקרטיה״, היא ״ליברלית״, היא מייצגת את ה״ערכים הנאורים״, בזמן שבפועל השיטה הזו היא הצאצא החוקי והלגיטימי של ה״דמוקרטיות העממיות״ של השמאל במאה העשרים, והשב״כ עבורם הוא מה שהיה הנ.ק.ו.ד. עבור הבולשביקים, השטאזי עבור המזרח-גרמנים, הסקוריטטה עבור שלטון צ׳אוצ׳סקו -גופים שנאמנים ל״ממלכה״ ול״שלטון המשפט״ של המפלגה השלטת, אבל לא לציבור הרחב ולנבחריו.
בוקר טוב לצופי ערוץ המשפט ולכל ישראל;
חן מענית, תמר אלמוג וגליקמן לא ידווחו לכם על זה, אבל בביהמ"ש המחוזי י-ם בת"א, יחמוק היום רה"מ נתניהו ממשפטו בפעם ה-93 סה"כ ובפעם ה-8 והאחרונה השנייה בחקירה נגדית חסרת תוחלת באין-תיק 2000.
אנחנו כרגיל, עם פתיחת הדיון ב-10:00, נעביר לכם את הפרוטוקול במלואו, נסביר, נפרשן וניתן הקשרים החל מנוני ועד מומי.
היו עמנו.
זו עשויה להיות הפעם האחרונה שתוכלו להתבשם מגאונותו של גדול הדור תדמור.
עד לרגע הזה לא הכרתי את המקרה הקשה שתיארה בפוסט שלה מצדה אקרמן אבנרי. אני מביא בפניכם את הפרסום המלא שלה. תקדישו שתי דקות ואז תתייגו את השר @itamarbengvir , אולי הוא יוכל לעזור אלא אם גם זה לא מתפקידו:
זה הילל והוא הבן של החברה הכי טובה שלי.
אני מסתכלת עליו ולא מאמינה שזה קרה לו.
רובכם בכלל לא שמעתם עליו ועל מה שקרה לו.
אף אחד כמעט לא יודע
שלפני שנה ירו בו.
בלי שום הצדקה.
ירו בו
ומאז הוא מרותק לכסא גלגלים
אף אחד לא יודע שמי שירה בו זה שוטר. יהודי.
אותו שוטר ירה בו בלי שום סיבה.
אותו שוטר יהודי ירה בו ואחר כך תפס את ראשו בשתי ידיו וצעק : "מה עשיתי"
שוטרים נוספים הגיעו, "איפסו" את אותו שוטר כדי להגן עליו ועל המערכת.
אותו שוטר שירה בהילל וגרם לו לשבת בכסא גלגלים לשארית חייו, ממשיך לעבוד במשטרה, ממשיך לתפקד כשוטר כאילו כלום לא קרה.
המקרה המזעזע הזה נסחב, מטויח, מושתק מכיון שמדובר בשוטר.
תיק התביעה תקוע זמן רב וגם עוה"ד ששכרה משפחתו של הילל מתקשה להתמודד מול ההתנהלות האטומה של המערכת.
הילל בן 18 היום, בגיל של הבן שלי.
שניהם היו יחד בגן. הוא הבן של החברה הכי טובה שלי. אני מסתכלת עליו ומתקשה לתפוס את מה שקרה.
שעליו ללמוד לחיות בתוך גוף שנפגע בגלל אדם שהיה אמור להגן עליו.
אני לא מסוגלת לשתוק. לא כאמא, לא כחברה של אמא שלו. לא כאזרחית במדינה הזאת. כי אם אנחנו נשתוק, הסיפור הזה ייעלם.
עוד תיק ייקבר.
עוד משפחה תכאב לבד.
עוד ילד יהפוך לכותרת שנשכחה.
והילל לא יכול להרשות לעצמו שישכחו אותו.
עכשיו אני מבקשת, שלא תעברו הלאה.
תקראו
תגיבו
תשתפו
ואם יש לכם רעיון או דרך איך לסייע, דברו איתי.
אם נסרב לשתוק אולי נצליח לנצח מערכת שמנסה להשתיק.
בתגובה הראשונה יש קישור בו תוכלו להכיר את הסיפור יותר מקרוב.
אהלן וסהלן לוסי אהריש,
צפיתי ברתיעה במונולוג הזחוח והלעגני שלך, יש שיגידו: העוין משהו. אתבע ממך את עלבונה של הציונות, אזכיר לך כמה דברים שאולי שכחת ואסביר לך עוד כמה שכנראה לא הצלחת להבין.
הודעת לנו ש"הערבים הם אזרחי המדינה על אפכם וחמתכם הצדיקה, וינהרו בכמויות אדירות לקלפי", והוספת "אינשאללה" בהגייה ערבית שכולה איום והתרסה.
הציונות, אם שכחת את שיעורי האזרחות, הוקמה כדי לממש את זכותו הטבעית של העם היהודי להגדרה עצמית במולדתו ההיסטורית ובהתאם לשורת החלטות בינלאומיות שהכירו בזכותו זו.
הפנימי: הגדרה עצמית לעם היהודי במולדתו ההיסטורית - שהיא ביתו והוא בעל הבית בה. אנו הציונים גאים להגן בעוז על זכותם של ערביי הארץ לממש את כוחם הפוליטי בתוך המסגרת החד משמעית שהסברתי לך, אבל גם כאן התבלבלת, הפעם בהבנת המשוואה בין יהודית לדמוקרטית.
הדמוקרטיה והמדינה היהודית הם אמצעי ומטרה. המדינה היהודית היא המטרה, השיטה הדמוקרטית היא האמצעי. אכיר לך מושכלת יסוד ציונית, והיא הנאמנות המוחלטת לעיקרון ה"חד נס" של זאב ז'בוטינסקי, ולפיו המדינה היהודית-ציונית היא הדגל האחד והיחיד שאנו מניפים. את כל יתר הדגלים, בתוכם כמובן גם דגל הדמוקרטיה, אנו מניפים אך ורק בשירותו.
עינינו פקוחות, אינסטינקט ההישרדות שלנו ער ואנחנו מזהים את הניסיון לנצל את חולשות הדמוקרטיה להחלשת מדינת הלאום במסווה כוזב של סובלנות לרב תרבותיות המערבית ועידוד ה"חלש" על חשבון ה"חזק". מה שמנסה זוהרן ממדאני לעשות בניו יורק, מנסה איימן עודה לעשות בתוככי כנסת ישראל ומנסה את לעשות מעל מרקע הטלוויזיה.
לעולם לא ניתן לאיש, ודאי לא לחתרנים מבפנים, לנצל את הדמוקרטיה לכלי להתאבדות לאומית, לביטול מהותה היהודית של המדינה ולהפיכתה למדינת כלל לאומיה. שכחי מהאשליה הזו. לא יקרה.
הנהגה ערבית חתרנית השוללת את ישראל כמדינה יהודית ומנצלת את הדמוקרטיה כדי לנסות לפוררה מבפנים, פוגעת בראש ובראשונה בבוחריה וגוזרת עליהם ניכור ובדלנות. וכך גם את, בעידודך החצוף והמתלהם למגמה זו.
בנדיבות צינית ובפטרונות נלעגת, לפיה הרוב היהודי הוא אורח שעתידו תלוי בחסדי המיעוט הערבי, הזמנת אותנו לצפות בכך "מהשורות הראשונות". ואם לא נרצה, עיווית את פנייך, "נו שוין".
התבלבלת לגמרי. הציונים אינם צופים בתיאטרון פירוק עצמי שמנהלים אחרים. הם הבמאים והמפיקים של ההצגה. ערביי ישראל מוזמנים להשתתף, אבל המחזה הוא מחזה ציוני. כזה הוא עולה על הבמה כבר 120 שנה, וכזה גם יישאר לעד.
גב' אהריש, הנס הציוני חזק מכל קלפי. ישראל היא פרויקט של בנייה, יצירה ועוצמה, המעצמה החזקה באזור. הניסיון להפחידנו בהצבעה ערבית מסיבית חסר תוחלת מול נחישותנו לשמור על הנס.
במקום להלהיט לאומנות עקרה, קדמי מנהיגות פוליטית ערבית המקבלת את ישראל כמדינה יהודית. אחרת, ימשיך ה"נו שוין" הלעגני שלך להתנפץ על ה"נצח ישראל לא ישקר" שלנו, עד שיוכרע ויסוג.
חקירת הפצרי"ת:ראש אח"מ מיהר להצהיר על סיום החקירה. סיכומה יובא לפני המפכ"ל. חקירה שמיומה הראשון שורטטו גבולותיה בתדרוכים ברורים:"אנשי היועמשי"ת מחוץ לתחום". פעולות החקירה בתיק אושרו ע"י היועמשי"ת טרם נאלצה למשוך ידיה והחקירה מדיפה ריח רע. בשם האינטרס הציבורי חובה לאתחל אותה מחדש.
סיכום יום עדותו הכנראה 63 סה"כ והכנראה 12 בחקירה נגדית חסרת תוחלת בתיק 4000 של רה"מ נתניהו (הסיכום המצולם בסוף הציוץ);
ביום חקירתו הנגדית ה-12 בתיק 4000 וה-30 בחקירה נגדית בכלל של נתניהו, נקבעו שיאי הזיה חדשים, לרבות הגמשה בדיעבד של כתב האישום ואפילו חזרה מאחת האמירות החשובות בו.
תחילת היום היה דומה ליום הקודם, ושוב נדון אותו אירוע סיקור בקשת שרה נתניהו מהשופטת באחד התיקים מול מני נפתלי לפסול עצמה, אירוע שלא משנה מאיזה כיוון חסר רלוונטיות ניסתה תירוש לתקוף אותו, רק מוכיח את ההיפך הגמור מתזת כתב האישום, לפיה נתניהו כביכול שלט בסיקור בוואלה בעקבות עסקת השוחד הנטענת.
שתי נקודות חשובות לציין בעניין זה:
הראשונה - (עניין שנשמט מהסיכום המצולם) במהלך חילופי הדברים בין תירוש לנתניהו, ענתה לו תירוש "לא אמרתי שאתה שלטת באתר"... אמירה הזויה בהתחשב בכך שמדובר אולי בלב ליבה של עסקת השוחד מצד המתת, כלומר זה בדיוק מה שנתן אלוביץ' לנתניהו תמורת ההקלות הרגולטוריות (שגם כן לא היו).
השנייה - התרחשות שחושפת את טקטיקת החזרה האינסופית של תירוש, הייתה כשנתניהו השיב לה שאינו זוכר את תוכן שיחה כלשהי עם אלוביץ', והיא שבה ושואלת אותו אינספור פעמים בדרכים שונות "לא התוכן, רק מה נאמר"...
כמו בכל הימים הקודמים, גם היום ראינו מחד - הסלמה באמירות השופטים ברעם ושחם בנוגע לחוסר התוחלת של החקירה הנגדית שמנהלת תירוש (השופטים הקפידו להיות מנומסים וכינו את הביזיון הזה "חקירה נגדית"), ומאידך - עליית מדרגה בסלחנות השופטת פרידמן-פלדמן להתנהלותה השערורייתית של תירוש עד כדי ניסיונות ממש לסייע לה לחצות מכשולים שלא אמורים להיות עבירים, עליהם נפרט מיד.
למעשה, ראינו היום שהפער בין עמדות השופטים הולך ומתרחב, ובשיאם של דברים אף ראינו את השופטת פרידמן-פלדמן, מבטלת בהינף יד החלטה של השופט שחם שלא מצאה חן בעיני תירוש.
מלבד אותו אירוע מדובר, ראינו היום במספר מקרים, כיצד במהלך התנגדויות של ההגנה, ממש משנה השופטת פ"פ את השאלות המקוריות של תירוש ומתאימה אותן למידע החדש, בטענה ש-"זו הייתה השאלה", טענה שבעדינות יאמר שאינה מדויקת..
אבל השיא המשפטי של היום, היה כאשר תירוש החלה לשנות הלכה למעשה את כתב האישום, ולהרחיב את הטענות שנטענו בו הרבה מעבר לכתוב, תוך שהיא מכנה זאת "פרשנות".
המקרה העיקרי בו מדובר, היה מקרה בו נטען שנתניהו דרש להסיר כתבה ודרישתו נענתה, כאשר במציאות הכתבה מעולם לא הוסרה, ובשל כך ניסתה תירוש היום לטעון שאין הבדל בין להסיר לבין לדרדר, למרות שבכתב האישום עצמו הודגש ההבדל בין השניים.
בסיכום המצולם תוכלו לשמוע על עניין זה בהרחבה, אולם בתמצית יאמר, שבניגוד להנחות שניסתה לעשות פרידמן פלדמן, מדובר בניסיון לשנות "בתנועה" את כתב האישום, לאחר שמה שנטען בו הופרך פוזיטיבית.
חובה לומר: גם אם נתקן את כתב האישום בדיעבד כפי שלמעשה מנסה תירוש לעשות, ופרידמן פלדמן עושה מאמץ לאפשר לה זאת, לא יקדם אותה הדבר בהוכחת האישום אפילו לא בס"מ אחד, אולם מנגד, יתאפשר בכך מדרון חלקלק שסופו הפקרות גמורה, וטוב עושים הסניגורים כשהם עומדים על קוצו של יוד בעניין חשוב זה.
גם בעניין זה, דעתם של השופטים ברעם ושחם שונה מזו של השופטת פרידמן פלדמן, אולם כאמור, גם הם עדיין לא מתרגמים את דבריהם להחלטות מעשיות, וכאשר נשאלה על ידם תירוש, בדחילו ורחימו, האם יש לה הערכה כלשהי כמה זמן עוד יידרש לה לחקירה הנגדית של תיק 4000, פשוט השיבה "לא" לאקוני, או במילים אחרות: אנחנו עדיין לא קרובים לשלב בו מותר לכם להתחיל לחשוב לשאול אותי כאלו שאלות...
עוד יום ארוך של ביזיון הולך ומחמיר, בתיק שכל הנוכחים באולם יודעים שמת כבר מזמן, אבל איש מהם, בעיקר לא שלושת שופטי ההרכב, אינו מוכן לקחת על עצמו את האחריות ולנתק את הגופה ממכשיר האקמו.
אז הנה, ב-5 דק' כמו שניתן בפרשנות להפוך לבן לשחור, סיכום יום עדותו הכנראה 63 סה"כ והכנראה 12 בחקירה נגדית חסרת תוחלת, מטופשת, מחוצפת, אפילו דבילית אם יורשה לומר, מנוגדת לדין ועילגת בתיק 4000, של ר"מ ישראל, הבשן, פרס ומדי, עילם, חיתים וחצי האי ערב, בנימין בן צילה ובנציון נתניהו:
@BarashiKinneret@mk1956@AlexkydHaifa@Adi_Szabo_315
נוה דרומי מצליחה פעם אחר פעם לחשוף את המשבר הרעיוני העמוק של מחנה המרכז-שמאל בכמה דקות של טלוויזיה חדה וחסרת רחמים.
אם היא תמשיך כך עד הבחירות, השמאל הליברלי רל"ביסטי ישמיד את ערכו לחלוטין, בהתנדבות מלאה ובקצב רצחני.
בכל שבוע היא ספק מראיינת ספק צולבת איש מהמחנה הנגדי במסגרת מפגש קצוות בתוכנית קבינט שישי ב i24.
כמעט כל המרואיינים שלה מספקים מופע מעורר השתאות של בורות או התנשאות או מיזוגיניה או גילנות או גזענות או הכל ביחד.
מאז שרזי ברקאי ישב מולה וזלזל בה בלי שום סיבה נראית לעין, הגיעו להתארח בפינה מובילי דעה, אנשי שמאל, רל"ביסטים, קפלניסטים, חברי כנסת ונציגי ציבור, לכולם שני מכנים משותפים: שנאת ביבי ושחרור חומר מילולי רדיואקטיבי. אפשר לתהות מה דרומי נותנת להם לשתות לפני שהם מתיישבים על הכורסה בנינוחות ופולטים ערימה של שטויות או סתירות קיצוניות בלתי ניתנות ליישוב או הסבר.
ח"כ מירב כהן החליטה פתאום ש"מנסור עבאס הוא ציוני"; מוסי רז תהה "אם ערפאת רוצח, אז מה היה בגין?"; רן אדליסט, עיתונאי וסופר ישראלי, ממקימי שלום עכשיו, אמר שהוא "סומך יותר על חמאס"; הדס שטייף טענה: "'נתניהו רוצח' זה לא הסתה, אבל 'רבין רוצח' זה כן"; ומיקי לוין קבעה ש"ימניים פשוט לא אינטליגנטיים, ועיתונאים מהשמאל מאוד-מאוד חכמים".
יפה לראות שדרומי כמעט לא צריכה לעבוד, היא רק נשענת על מסעד הספה, עם חיוך מעט מרושע, כמי שאומרת לעצמה, זהו, אני את העבודה שלי לשישי עשיתי. שבת שלום.
יותר מפינה טלוויזיונית מוצלחת, דרומי חושפת משהו עמוק יותר על מחנה המרכז-שמאל, שכל מה שנותר לו להציע הוא רק התנגדות לנתניהו. התנועה הרל"ביסטית היא הכושלת ביותר בפוליטיקה הישראלית, היא מובסת פעם אחר פעם ופועלת כבומרנג מפואר - היא מנציחה את שלטון נתניהו ומבצרת את ממשלתו.
בני גנץ, שנחשב מועמד ראוי, הפך לסרח פוליטי עודף ומתבקש לפנות את הדרך. גדי איזנקוט, שהחל את המסע כתקווה חדשה, מתייצב על 6 מנדטים. יאיר לפיד עומד על חד-ספרתי. בזה אחר זה הם מגיעים, מבטיחים, עולים ואז נופלים. נפתלי בנט, שלא ברור מיהו ומה הוא רוצה, מצליח בשתיקתו המתמשכת והמקוממת להיות קונקורנציה זמנית, כל עוד מפלגתו היא רק שם משפחה ושנה - בנט 2026.
הוא מתיימר להנהיג מדינה ברגעיה הגורליים, כשאין לו רשימה, כשהוא נטול רעיונות, ללא פתרונות, ומבלי להתראיין או לענות על שאלות. אולי האמת פשוטה יותר - אין לו תשובות. הדבר היחיד שהוא יכול להציג זה שהוא לא ביבי.
פעם אחר פעם נתניהו מצליח להפוך את האופוזיציה לכלי שרת במשחק שלו. כל שבוע הם נופלים לסדר יום משתנה שהוא מכתיב ונתפסים כמגיבים, שליליים. אף פעם לא יוזמים. פעם זה בג"ץ, פעם הפצ"רית, פעם גיוס, השבוע זו החנינה. ושוב, כולם יצאו נגדו בלי להתייחס לאינטרס הציבורי או לסנטימנט הלאומי. מה לעשות שזה משפט סהרורי בתזמון בעייתי.
או אז אדם מלא גאווה מתיישב על הספה מול נוה דרומי, מתרווח וחושב לתומו: היא לא יודעת על מי היא נפלה. בתוך שלוש או ארבע דקות מבטו נופל, טיעונו קורס, מחשבותיו נודדות, שטף דיבורו נקטע, הוא נוזל מולה, ובשארית כוחותיו הוא מתאמץ להיזכר באג'נדה שליוותה אותו רוב שנותיו, ולא מוצא דבר, ומתחיל לפלוט דברי בלע או שטות או טיפשות או יהירות.
טורי המלא במעריב בתגובה הראשונה
@Loz27564927@HemiAlmog ברישה אתה טועה כי תוצאת המשחק שלא שוחק נקבעה ל0-0 ללא נקודות. בנוסף לנקודה שהפחיתו.
בסיפה יתכן וזה גם נכון לשני הצדדים.
זה לא לגמרי מיותר להתעסק בזה כי זה חוזר כל שנה קביעת תוצאות בבית דין.