doda

[ליאור שליין @LiorSchleien]

מה אתה היית עושה אחרי 7 באוקטובר?

[Roy @Roy_bar_on]

בי נשבעתי, כל יום תופיע כאן תמונה של משפחת סימן טוב קדם זכרם לברכה,
הענף שנכרת בעץ המשפחתי שלי.
תמרי קדם בת דודתי,ג'ון בעלה, ארבל שחר ועומריקו המלאכים.
שהופקרו ונרצחו בניר עוז.

עד שממשלת המוות, מממנת החמאס, היהירה, המפקירה, המנותקת, המזופתת, המושחתת והאנטי ציונית תצא מחיינו.

[Yossi Eli @Yossi_eli]

פרסום ראשון: למרות החשדות לתקיפה של ילד בן 9 באמצעות גז פלפל: המשטרה הגיעה להסכמה לשחרר! את החשוד בתקיפה של וויליאם בן ה-9 בתנאי הרחקה ומעצר בית של 4 ימים בלבד!
תזכורת: וויליאם רכב על אופניים ביום כיפור ואחרי שהחשוד מיכאל חן פגש אותו, ושמע שהוא מדבר באנגלית, התיז עליו גז פלפל והלך מן המקום. תחילה המשטרה סגרה את התיק, אך בעקבות החשיפה שלנו, הם עצרו את החשוד. אבל גם זה לא עזר, כי אחרי שלושה ימים בלבד, המשטרה מגיעה להסכמה לשחררו.

[סשימי תבורי 🎗️✊ @Guitaryahu]

בי נשבעתי,
הסרטון הזה יופיע כאן כל יום
עד שהנאשם יעוף מכס רה"מ.

[Roy @Roy_bar_on]

בי נשבעתי, כל יום תופיע כאן תמונה של משפחת סימן טוב קדם זכרם לברכה,
הענף שנכרת בעץ המשפחתי שלי.
תמרי קדם בת דודתי,ג'ון בעלה, ארבל שחר ועומריקו המלאכים.
שהופקרו ונרצחו בניר עוז.

עד שממשלת המוות, מממנת החמאס, היהירה, המפקירה, המנותקת, המזופתת, המושחתת והאנטי ציונית תצא מחיינו.

[🇮🇱חגית קלימן - Hagit Klaiman🇮🇱 @klaiman14]

״זה היה הסוף של משפחת ביבס״
תקדישו כמה רגעים לדברים שכתב ירדן ביבס בטור מהלב השבור בידיעות אחרונות

״הצד השחור של האפור
ירדן ביבס
חזרתי מהשבי. אני בחיים, רק שבשבילי זה לא טוב כמו שזה נשמע. החיים שלי לא ורודים, הם גם לא בצבע לבן כמו של התחלה חדשה. היום אני חי בצד השחור יותר של האפור. הבית שלי בניר עוז הוא מקום שאני מכיר ולא מכיר, שהפך ממוכר לזר. להיות בו מרגיש כמו כל החיים שלי - לא מה שהכרתי. גם הם הפכו למבולגנים. מוכתמים בדם. עצובים. התחושה בבית אפלה. ממקום בטוח ושמח, הוא הפך לקר וכואב. ושקט פה. לא השקט הרצוי והטוב שכל כך אהבנו, אלא שקט רע כזה של אימה.
הספה ששירי ישבה עליה, ואני הייתי מניח את הראש על הרגליים שלה, מחוררת מכדורים. הטרמפולינה של כפיר נטושה מחוץ לבית, מלוכלכת. ארגז החול של אריאל מלא בדברים שאני לא מזהה. האופניים החדשים שלו נגנבו, כשבדיוק התחלתי ללמד אותו לרכוב בלי גלגלי עזר. לזה לא זכיתי, אבל הזיכרון נשאר. פה שירי נולדה, פה שנינו למדנו להיות הורים, משפחה. פה אריאל למד ללכת ולדבר, בממ"ד בבית, שהיה החדר שלו, הוא סיפר את הבדיחה הראשונה שלו. פה הוא הפך לאח גדול כשכפיר נולד.
בבית הזה יש יותר זיכרונות טובים מכפי שאני יכול לתאר. כמו לארוז חפצים כשעוברים לבית אחר, ככה אני אורז זיכרונות. מחליט מה אני לוקח איתי, ומה אני מוכן להשאיר מאחור. חפצים עם חורי ירי או דם, או כל מה שמזכיר את 7 באוקטובר, אני לא לוקח. אני לא רוצה לפגוע בזיכרון הטוב. עם השנים אני מפחד שהוא ייעלם. לחפצים אין ערך, אלא לזיכרון שבא איתם. כל חפץ מציף זיכרון שמח, וכל חפץ שאני לא מוצא, הוא זיכרון שנלקח ממני.

ב-7 באוקטובר, לפני שהמחבלים הצליחו לפרוץ אלינו הביתה, שמענו שהם קודחים לנו בדלת הכניסה. הסתכלתי על שירי ושאלתי אותה, נלחמים או נכנעים?" – והיא ענתה לי, "נלחמים". הבאתי את האקדח, ומחסנית נוספת, כשהתחילו להגיע הודעות על חדירת מחבלים לקיבוץ. פתחתי את הדלת של הממ"ד, כיוונתי לעבר הדלת שבה קדחו, והתחלתי לירות. ברגע שהם הצליחו להיכנס לתוך הבית מחלון חדר השינה, הם ירו חזרה. תוך כדי קרב היריות, ראיתי שהכדורים שלהם חודרים את דלת הממ"ד כמו חמאה, לכיוון המיטה של אריאל, שביקשנו ממנו להתחבא מתחתיה. אמרתי לשירי, "אני חייב להיכנע, הם יורים לכיוון אריאל, רק שהוא לא ייפגע".

הנחתי את האקדח ואת המחסנית על השולחן הקטן בחדר, נשכבתי על הרצפה וצעקתי, "חלאס, יש פה ילדים", שוב ושוב. המחבלים נכנסו לממ"ד, בעטו בי כשאני על הרצפה, וכשהקימו אותי, אחד מהם סימן לי לצאת החוצה. הצבעתי לעבר שירי והבנים, ואמרתי, "הם לא", הוא עשה עם הראש "לא", הצבעתי לעברם שוב ואמרתי, "הם לא". המחבל אמר לי - "רק אתה, יאללה". אמרתי לשירי שיהיה בסדר, שהם כנראה לא לוקחים נשים וילדים, ושאני אלך איתם ולא אעשה בעיות כדי שלא יפגעו בהם. נישקתי את שירי, את כפיר ואת אריאל, אמרתי להם שאני אוהב אותם הכי בעולם, תמיד בעולם.

אמרתי לעצמי בראש שהם הולכים להוציא אותי להורג בחוץ, ונכנסתי לכמו אופוריה. כל הגוף הרגיש קליל. לא פחדתי. אם הייתי יודע שזו תהיה הפעם האחרונה, הייתי מנשק יותר, מנשק עוד. הם משכו אותי מהממ"ד, מהחדר של אריאל שהיה יפה ותמים, עמוס משחקים וחוויות, ועכשיו הוא עצוב וכואב. פה היינו כולנו יחד בפעם האחרונה, כל המשפחה. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותם, ופה נפרדו דרכינו. זה היה הסוף של משפחת ביבס.

שואלים אותי על השבי שלי – אבל שם, כל מה שחשבתי כל הזמן, כל היום, הוא על שירי ועל הבנים שלי. לא הרעב, לא הצמא, לא התנאים הרעים. אפילו כשחקרו אותי, לא עניין אותי אם יידעו שאני משקר. האקדח שהיה מונח מולי בבירור כדי שאראה אותו, לא הרתיע אותי. להפך. הם היו עושים לי טובה. אלו היו חלק מהתחושות בחודשים הראשונים אחרי שהודיעו לי על גורלם של שירי והילדים – ואני האמנתי להם. היום הקשה ביותר בשבי היה זה שבו סיפרו לי ששירי והבנים נהרגו לכאורה בהפצצה של צה"ל, ומייד צילמו אותי לסרטון שבהמשך הופץ. עד היום אני נמנע מלראות את התיעוד הזה, מהפחד להרגיש את מה שהרגשתי באותה שנייה. כאב שאין לו מילים, תחושה שהעולם חרב. האור כבה.

ביום השחרור יצאתי לאי-ודאות מוחלטת. לא יצאתי מחויך, היה בעיקר פחד – לאיזו מציאות אני חוזר, איזה עולם אמצא. היו רגעים שלא רציתי לחזור בגלל הפחד הזה, לא רציתי לגלות את האמת. בחוסר הוודאות יש גם תקווה – אולי זה לא קרה. לקח לי הרבה זמן להבין לאיזו מציאות חזרתי. כמה מעט שעות מפרידות ממצב שבו אתה בשבי ואין לך כלום לא אוכל, לא מים, לא חופש – לרגע שבו אתה חוזר, ולכאורה יש לך הכול, אבל בפועל – את הדבר היחיד שאתה באמת רוצה, לקחו לך.
נגמר, וממנו נשארו לי רק הזיכרון והכאב.״

[doda @doda1756981]

@klaiman14 כהורה לילדים, המילים האלה מרוקנות את האוויר מהגוף

[doda @doda1756981]

@AviaYoseffi עובדי אלילים

[גברת צדק. @tsedekaaa]

תסתכלו עליהם טוב , החיוכים. החיות,השמחה...תחשבו על מה שהם יכלו להיות, לחוות לאהוב...
ועכשיו נראה אותכם שמים מח"ל בקלפי.

[listein @Lihistein]

שואה.
לא ייאמן שהאיש שבמשמרת שלו קרה האסון הגדול בתולדות המדינה, פיטר והדיח את כל מי שהיה איתו במשמרת, אבל הוא עדיין יושב על כסאו.
לא ייאמן שיש עדיין מי שתומך ומצביע לו, על אחת כמה וכמה אחרי נסיון חטיפת המטוס בשבוע שעבר.
הצבעה לנתניהו, משמעה עוד אסונות.
לא נשכח ולא נסלח.

[Mazelit Airaksinen 🎗🇺🇸 🇮🇱 @Mazelit_]

HAMAS TERRORISTS BURNT THIS FAMILY TO DEATH

🕯️Omer (2)
🕯️Arbel (5½)
🕯️ Shahar (5½)
🕯️Tamar (35)
🕯️"Johnny" 36

On 10/7, this Jewish Israeli family perished when their town came under siege by jihadist Palestinians part of the terrorist group Hamas.

His house was set aflame by an RPG.

Johnny's last words sent through what's app were "They're here, we're suffocating, I love you."

His mother Carol (70) was also killed by Islamic jihadists that day. It was the deadliest day in modern Israel's history 💔

[Hagit Mendes 🍓🍓🍓 @HagitMendes]

עמרי אסנהיים אומר ליואב סגלוביץ׳:
״בטוח שיש ערבים שבליבם שמחו על השבעה באוקטובר״.

אז הנה עמרי - יש יהודים כאלה. ששמחו. ולא בליבם. בפרהסייה.

[Roy @Roy_bar_on]

בי נשבעתי, כל יום תופיע כאן תמונה של משפחת סימן טוב קדם זכרם לברכה,
הענף שנכרת בעץ המשפחתי שלי.
תמרי קדם בת דודתי,ג'ון בעלה, ארבל שחר ועומריקו המלאכים.
שהופקרו ונרצחו בניר עוז.

עד שממשלת המוות, מממנת החמאס, היהירה, המפקירה, המנותקת, המזופתת, המושחתת והאנטי ציונית תצא מחיינו.

[סשימי תבורי 🎗️✊ @Guitaryahu]

בי נשבעתי,
הסרטון הזה יופיע כאן כל יום
עד שהנאשם יעוף מכס רה"מ.

[doda @doda1756981]

@BloombergYuval את האנגלית המושלמת שלו, אף אחד כברצךא רוצה לשמוע. כל משפט שני הוא שקר או המצאה.

[doda @doda1756981]

@BjXcchlSPpfGIqQ @JessicaTab36159 ומחיקת הבתים, הביאה לנו בטחון מלא?

[doda @doda1756981]

@grwsqw34196 @benbarziv1 @JessicaTab36159 הנלחמה עצמה היא הישג?

[Rawan Osman روان عثمان @RawaneOsmane]

George Galloway posted this photo today with the caption "What if this was your Dad? #Gaza."

This man is not in Gaza and he is not Palestinian. He is Syrian, like me.

His name is Mohammed Mohiedin Anis, known as Abu Omar. AFP photographer Joseph Eid took this photo in March 2017, in the ruins of Abu Omar's bedroom in al-Shaar, eastern Aleppo, the neighborhood devastated in the regime's 2016 offensive to retake the city. Abu Omar was a collector of antiques and vintage cars. The war took his home and most of his collection. He came back anyway, sat on his bed in the rubble, lit his pipe and played a record. The whole world knew this picture as the face of Aleppo's destruction.

And Galloway knows exactly who destroyed Aleppo, because he was on their payroll.

In 2012, Galloway began hosting a show on Al Mayadeen, the Beirut channel that has never disclosed its backers and is widely seen as the voice of Iran's "Axis of Resistance." He was reportedly paid around £3,000 an episode. He also presented on Iran's state channel Press TV, and spent nearly a decade on Putin's RT.

The Axis: the Islamic Republic of Iran, Hezbollah, the Iraqi militias, the Houthis and, until December 2024, the Assad regime. For over 13 years after the 2011 uprising, Assad survived only because the IRGC, Hezbollah and Russia fought his war for him. When the regime finally collapsed, he fled to Moscow and was granted "humanitarian" asylum. The same humanity he denied every Syrian he bombed.

Who doesn't remember the barrel bombs on bakeries and markets? The sarin in Ghouta and Khan Sheikhoun? The chlorine in Douma?

Galloway remembers. On his show he called Assad "the last bastion of Arab dignity." When Assad gassed Douma in 2018, Galloway pushed the "staged attack" conspiracy, even though the OPCW confirmed chlorine was used.

None of this is new. This is the man who stood before Saddam Hussein in 1994 and saluted his "courage" and "indefatigability." He was suspended from the House of Commons after an inquiry found strong circumstantial evidence that Saddam's regime, with his connivance, used the Oil-for-Food program, meant to feed starving Iraqi children, to fund his Mariam Appeal campaign.

In 2014 he declared Bradford an "Israel-free zone": no Israeli goods, no Israeli academics, not even Israeli tourists. Police logged it as a hate incident.

Last year he flew to Tehran to accept an award named after Hamas leader Ismail Haniyeh, called him a "martyr," and boasted that his most treasured possession is Haniyeh's personal passport. Then he flew straight to Moscow to applaud Putin's Victory Day parade.

Today, the self-proclaimed anti-imperialist lives in what he calls "exile," broadcasting from Russia and China, lecturing the West about freedom.

This is not an honest mistake. It is the method of Galloway and his camp, and it is what they mean by "by any means necessary." When the truth doesn't serve the cause, you invent a new one. A Syrian father, ruined by Assad and his Iranian and Russian patrons, becomes a Gazan victim of Israel. The real killers get erased, and the propagandist who defended them on their payroll gets applause from a Western audience that never bothers to check.

Syrians remember who bombed Aleppo. They remember who went on TV to defend it.

Abu Omar is not your propaganda, shameless George.

@georgegalloway

[יונה (יוני) שקד @yona_shaked]

אפרסם את זה כאן מידי יום ביומו -
עד לעשרים ו-7 באוקטובר -
יום הבחירות לכנסת -
כדי שאנשים לא ישכחו על מה הבחירות.

שלא יבלבלו אתכם -
הבחירות הן על אסון ה-7 באוקטובר -
על זה ורק על זה.

תזכרו את זה ותזכירו גם לאחרים. זאת חובתנו המוסרית.

#לא_נשכח_לא_נסלח

[סשימי תבורי 🎗️✊ @Guitaryahu]

בי נשבעתי,
הסרטון הזה יופיע כאן כל יום
עד שהנאשם יעוף מכס רה"מ.