הולך ברגל מלכתחילה כדי לא לפספס את האוטובוס, עצלן פרקטי, שער לעתיד, מומחה לענייני פתח תקווה, פייק של אולפניסטית, גורם בכיר בפיד קיץ, (😂), קיפוד כדרך חיים
היום ספדתי פעם ראשונה.
סבא,
לא מאמין שזה קרה, רק לפני כמה שבועות, אחרי האזכרה של סבתא, ישבנו קצת ודיברנו, ושוב, בפעם המי יודע כמה, נדהמתי מהיכולת שלך להבין כל פרט בשיחה, ואפילו כשהיית קצת חלש, והיה קשה לך לדבר, ידעת לתמצת את המשפטים שלך בדיוק למילים המדויקות והקולעות.
>
"אני הייתי ילד מחונך, אמא אמרה לי שצריך לחיות, אז חייתי".
והמשכת לנצח את הנאצים כל יום מחדש.
אוף, סבא, כל כך רציתי שתהיה בחתונה שלי, אני לא מאמין שאתה הולך ככה, לא מאמין שלא תהיה שם.
לא מאמין שאני לא הולך לקבל ממך שוב ביצת קינדר, או שוקולד 60%, אם אני בשרי.
להתראות, סבא.
סבא, היית אחד הדברים הכי יציבים בחיים שלי, כל דבר שקרה, הפטירה של סבתא חנה [אשתו, ניצולת שואה גם היא סבתא רבא שלי], ושל סבא חיים [בנו, סבא שלי] לא מזמן, ונשארת יציב ולא נשברת, היה לך קשה, אבל לא נשברת, בחרת בחיים, או כמו שאמרת לנו אז, בתשובה לשאלה, מה החזיק אותך בשואה:
>