כִּיפָּה
ומשום מה ובלי שום סיבה,
יהונתן בני המת אהב ללכת באותה כיפה אפורה.
בלי תואר, בלי הדר, פשוטה, גדולה וקצת מרוטה.
והוא התעקש ללכת כמעט רק איתה,
כשאכל, כשהתפלל, בצבא, ואפילו כשישן במיטה.
וכשראיתי אותה יום אחד על ראשו של בנו-נכדי,
והוא אמר לי בגאווה: "אתה יודע סבא? זו הכיפה של אבא שלי".
והתברר לי שגם הוא מתעקש ללכת דווקא באותה כיפה
כשאוכל, כשישן ובקריאת שמע שעל המיטה.
ועיניי התמלאו דמעות וליבי התמלא שמחה.
כי אנחנו, על פי החלטה,
לא דוחפים אותו בשום אופן להיות הנצחה.
ולעולם לא נבקש ממנו לעשות כמו אבא.
אבל כשהוא בוחר מעצמו, אנחנו בסתר חוגגים,
ודווקא כשזה קורה בדברים קטנים אפילו שוליים.
כי איכשהו למרות שאת אבא הוא לא זכה להכיר,
מתגלה בו לפעמים היהונתן שבפנים.
והיום בדיוק חלפו שנתיים ושמונה חודשים
י"ג טבת תשפ"ד - י"ג אלול תשפ"ו
והגעגועים הו, הגעגועים.
חגי לובר
באביב 1665 ישב בחדרו בעזה ״הנביא״ נתן בן אלישע, הידוע כנתן העזתי, וכתב את האיגרת המבשרת את בואו של המשיח שבתאי צבי.
דומה שמאום לא השתנה בארבע מאות השנים שחלפו.
גם היום יושבים בחדריהם ״נביאים״ הפעם מול מסכי המחשב ובאולפני הטלוויזיה, ומכונים משום מה ״פרשנים״ ומבשרים לציבור על בואו של המשיח החדש גדי אייזנקוט.
במידת מה האירוניה מחייכת.
אותו מחנה שמלגלג כבר שנים על מעריציו של נתניהו, שמכנה אותם בבוז ״ביביסטים״ ורואה בהערצת מנהיג תופעה מגונה, מייצר שוב ושוב משיחים פוליטיים משל עצמו.
פעם היה זה בני גנץ. לפניו ציפי לבני. עכשיו הגיע תורו של גדי אייזנקוט.
והרי מהי ההתלהבות מאייזנקוט, אם לא אותה תופעה עצמה שעליה מלגלגים כשמדובר במעריצי נתניהו?
אותה נטייה למחוק את העבר ולצייר את המועמד התורן כאילו זה עתה סיים לנסח את תורת היחסות.
אלא שגם למשיח החדש יש ביוגרפיה.
אייזנקוט היה רמטכ״ל די כושל ראו מה אמרו עליו האלוף בריק ועופר ווינטר.
כמדינאי היה תבוסתן קצר רואי וקרא לעצירת המלחמה בשעה שסינוואר ונסראללה עדיין ישבו על כיסאותיהם.
כפוליטיקאי הוא היה חסר אחריות וצעד לצד ה״אחים לנשק״ תנועה שיש לחקור ברצינות גם את השפעת איומי הסרבנות שלה על כשירות הצבא ועל המוטיבציה של האויב ערב שבעה באוקטובר, ולא לקבוע מראש שאין לכך כל קשר.
וניכר שההישג המשמעותי היחיד של אייזנקוט בעיני מעריציו הוא שאיננו נתניהו.
זה למעשה, כל המצע המדיני שלו.
לא חזון, לא תוכנית ולא תפיסת עולם סדורה, אלא עצם היותו ״לא נתניהו״.
מצע דומה יוכל להציע גם החתול שלי.
אם הערצה עיוורת למנהיג היא ״ביביזם״ כשהיא מופנית לנתניהו, היא אינה הופכת לפתע ל״שיקול דעת ממלכתי״ כשהיא מופנית למועמד הנכון בעיני הפרשנים.
מימין יש ביביזם.
ומשמאל נולד האייזנקוטיזם.
הנביאים היו ואינם,
המשיחים באו והלכו,
ורק הצורך האנושי להאמין שהנה, ממש מעבר לפינה,
מגיע האיש שיגאל אותנו,
נותר כשהיה מאז נתן העזתי.
ואני איני מתכוון להצביע בבחירות הנוכחיות, כי אין משיח ראוי.
אורי הוא חבר נפש של הבן שלנו, נשמה טובה, קצין ולוחם ביחידה מובחרת, מהטובים שיש.
ב-7 באוקטובר הוא נלחם בבארי, כשלא הרחק ממנו אחותו האהובה נרצחה בנובה.
עכשיו הוא מקים לזכרה חווה חקלאית שמטרתה לשמור על אדמות מדינה בקו התפר, בתיאום מלא עם צה"ל והרשויות.
אתם מוזמנים לקחת חלק בעשייה הציונית הזו, לתרום ולשתף.
https://t.co/o0dfqE0vsD
דיבורים מופקרים שלפיהם נתניהו עלול לפתוח במלחמה כדי להסיח את הדעת מענייניו הפוליטיים נשמעו גם ערב השבעה באוקטובר.
חודש בלבד לפני הטבח קרא יובל דיסקין לראשי מערכת הביטחון לחשוד במבצעים התקפיים שיוזמת הממשלה ולבחון אם הם נגועים ב״שיקולים זרים״.
נראה שההפקרות הזו נפלה על אוזן קשובה בצה״ל ובשב״כ ואפשר שהיה לה חלק בכך שבליל השבעה באוקטובר הרמטכ״ל וראש השב״כ לא הודיעו לראש הממשלה על ההתראות החמורות.
אם כן, המחיר ששילמה מדינת ישראל על ההפקרות הזו היה איום ונורא.
ושוב נשמעות זמירות אלו כאילו לא למדנו דבר.
יוסף אם אתם רצים לבד , מתמטית לא יכול להיות שום תרחיש אחר מלבד שלושת התרחישים הבאים:
1. אתם לא עוברים את אחוז החסימה, שורפים קולות לימין , וממליכים את ממשלת אייזנקוט- יאיר גולן- מנסור עבאס.
2. אתם עוברים את אחוז החסימה, ומורידים את סמוטריץ מתחת לאחוז החסימה , וממליכים את ממשלת אייזנקוט- יאיר גולן- מנסור עבאס.
3. אתם לא עוברים את אחוז החסימה, אבל לוקחים מספיק קולות מסמוטריץ כדי שגם הוא לא יעבור את אחוז החסימה, וממליכים את ממשלת אייזנקוט- יאיר גולן- מנסור עבאס.
מתמטית לא יכול להיות שום תוצאה אחרת, זה עובדה , זה לא דעה.
אתם תזכרו כמו שמפלגת התחייה זכורה כמי שהביאה את ממשלת רבין ואסון אוסלו.
פרח שנגדע באיבו יהי' זכרו ברוך !!
ואלוקים יקום דמו!!,
גלעד רוזנבליט גיבור ישראל נפל על הגנה על העם והמדינה.
תנחומים כנים למשפחה .
ת.נ.צ.ב.ה.
חבל על דאבדין ואינח משתכחין !!
עזריאל קרליבך מייסד מעריב, יום אחרי אירועי אלטלנה:
"ואני, בתוך כל ההמון הגדול, למטה על שפת הים, עמדתי, ויחד עמהם במו עיני ראיתי…. ראיתי בחורי ישראל קופצים ממכוניות גדולות וכובעי פלדה על ראשיהם, ומקלעים דרוכים בידיהם, והם חמושים מכף רגל ועד ראש, והם שנים שנים, שלושה, עשרות, מאות רבות – רצים לירות ביהודים…. ובין הבתים עברתי ועל הגגות והגזוזטראות פלוגות ישראל, ולמטה בים, על תורן האניה ועל סיפונה יהודים עומדים ומניפים דגל לבן וזועקים: אל תירו! שברי גדול כים, והאסון מחריד. כולנו נוצחנו עתה, כולנו הפסדנו, ולא ניטהר אלא במעיינות אהבת ישראל"
ולא ניטהר אלא במעיינות אהבת ישראל, אשכרה עזריאל, אשכרה.
ותודה ל @noamlanir שהכיר לי את הטקסט הנפלא הזה
כל מה שקורה עם איראן עכשיו מטורף
המשטר יפול, אם לא מחר אז מחרתיים
מודה שלא האמנתי שארה״ב תתקוף, והיא תקפה, בראשות ישראל ששלטה לגמרי בשמי איראן ושחיסלה את כל ההנהגה האיראנית ואת התעשייה הצבאית האיראנית.
ועל זה אני אוכלת את הכובע בשמחה.
כשואנס יצא עם ההסכם, הבנתי שעדיף לשתוק ולחכות.
ואת כל הקרדיט צריך לתת לאחד, בנימין נתניהו, ולכן אני שואלת, איך אחרי שרואים כל מה שישראל, ברשותו, עשתה אחרי הטבח הנורא, איך אפשר לא להצביע לו?
הרי ברור שאם תתחלף ממשלה, כל ההישגים יעלמו בדקה + תקום מדינה פלסטינית + יהפכו את ישראל למדינת כל אזרחיה.
אז איך אפשר להצביע לממשלה שתשב עם חמאס?
איזנקוט נכנע וברח מהקבינט לפני מבצע הביפרים ולפני חיסול נסראללה -
המטרה שלו הייתה ברורה: להרים דגל לבן ולדחוף לבחירות.
כל זה לפני כל ההישגים שלנו בצפון מול חיזבאללה ולפני ההישגים מול משטר האייתולות באיראן.
ראש הממשלה נתניהו לא נכנע.
איזנקוט נכנע. נתניהו נלחם.
שלום ינון, קוראים לי טל ואני אישתו של אביחי אמסלם הי״ד שנהרג ב9.10.23 בצומת שער הנגב, חייל מילואים גברר שיצא להגן על המדינה ב7.10
שבוע שעבר נסענו לכנרת, לפני שנכנסתי למים הורדתי את שלושת הטבעות שלי וביקשתי מהבת שלי שתביא לאמא שלי שישבה כמה מטרים מאיתנו שתשמור לי..
מפה לשם הגענו כמעט הביתה וביקשתי מאמא שלי את הטבעות, היא הביאה לי רק שתיים..
חשבתי שאני מתעלפת.. הטבעת אירוסים אבדה..
התקשרתי בוכהה לאיתן גלאים, הוא גלאי מתכות, הנסיך הזה הרגיע אותי ואמר לי להפסיק לבכות והבטיח לי שתוך שעה אחת הטבעת אצלי, הלב שלו יצא אלי
בנתיים כבר הגענו הביתה.. התקשרתי גם לדודים שלי שהיו איתנו ויצאו אחרינו שיחזרו לשם ויחפשו..
כל החוף היה על הרגליים.. מלאאא אנשים התחילו לברור בחול.. חרדים..חילונים דתיים.. כולם היו שם
העיקר למצוא..
בנתיים איתן הזעיק מלא גלאים, הבנתי שהיו שם איזה 15
אחרי לא הרבה זמן בחור בשם אמיר שור שהגיע ביחד עם אמא שלו וגלאי מתכות מצא את הטבעת בתוך המים.. היא כנראה נפלה לבת שלי ישר אחרי שהבאתי לה..
כל מי שהיה בחוף היה בעננים שמצאו לי את הטבעת..
אחרכ גם הגיע בחור עם גלאי מתכות ממעלות, הוא אמר שהתלבט אם לצאת עד לכנרת ושהוא מילואימנים שעוד רגע חוזר לעוד סבב ושעוד הייתה לו הופעה באותו יום אבל הבת זוג שלו אמרה לו שהיא מוותרת על ההופעה ושילך לעזור לי..
איזה עם נדיר.. מאז שאביחי נהרג אני והבנות עטופות מכל כיוון, יש לי ביטחון מלא שבכל עזרה הכי הכי קטנה שאני אצטרך אני רק צריכה להגיד וכולם יקפצו
וזה הוכיח את עצמו מלא פעמים..
עם ישראל חי ונדיר 🇮🇱❤️