רק עכשיו נפל לי האסימון.
תמיד לא הצלחתי להבין למה לעזאזל הליברלים, כשהיו רוב מוחלט לא כוננו חוקה ליברלית לישראל.
ההיגיון הפשוט היה אומר שאם האליטה המשפטית רוצה לקבע את הערכים הליברליים, הדרך הטובה ביותר היא לעגן אותם בחוקה כתובה וברורה.
הפוסט של מגי אוצרי היום שהביע איום מפורשת על עובדות ערוץ 14 חושף את האסטרטגיה המבריקה של אתונה המנוולת, כי חוקה כתובה היא אויב של הפרשנות, לא ידיד שלה.
הרי אם עובדת ערוץ 14 תלך לבית משפט ותטען:
"מגי איימה עלי, יש פה כפייה אידיאולוגית ופגיעה מפורשת בפרנסה".
יבוא השופט ויענה לה: "לא. מגי הציבה סטנדרט מוסרי. זו לא פקודה למעסיק ולא התחייבות אישית שלה לפטר מישהו, אלא קריאה ציבורית. זהו חלק מהשיח הציבורי, לא מהלך פלילי.
זהו כלי לגיטימי בדמוקרטיה. כל עוד נאווה לא השתמשה באמצעים לא חוקיים (כמו סחיטה), הבעת הדעה שלה מוגנת.
הביטוי "לא יהיו על המסך" יכול להתפרש כמטפורה. כלומר, "לא ניתן להם לגיטימציה ציבורית", ולאו דווקא "אני אדאג אישית לפטר אותם". בשיח הציבורי הסוער, משתמשים לעיתים קרובות בביטויים חזקים שלא מתכוונים למשמעותם המילולית."
הדיון ייסגר. מגי ניצחה.
שבועיים אחר כך, אותו בית משפט אותו שופט.
הפעם מגי אוצרי תובעת את עובדת ערוץ 14 שכתבה פוסט:
""כל שחקן או מגיש שיביע תמיכה פומבית בקהילת הלהט"ב, לא יהיה על המסך. נגמרו הימים שבהם נותנים במה למי שפועל נגד ערכי המשפחה והיהדות."
העובדת תטען: "זו אותה מטאפורה נשמה שדפקת אותי שבועיים לפני. אני מצפה לצדק שיוויוני. אין כאן דיון בכלל"
השופט יטען כאן: "בית המשפט מתקשה מאוד לראות בזה "מטאפורה". הפוסט שלך זה שימוש בכוח (דתי, קהילתי) כדי לאיים על פרנסתם של אנשים במטרה לכפות אידיאולוגיה. הטיעון של "חופש הביטוי" נדחה".
מגי שוב ניצחה.
איך יכול להיות שמגי מנצחת לא משנה באיזה צד היא?
כי המערכת בישראל בוחרת באופן סלקטי מתי להשתמש בכללי הלוגיקה ומתי להתעלם מהם. יש הטייה מובנית במערכת.
השאלה "האם זה איום ישיר?" אינה נקבעת על פי הטקסט בלבד, אלא במידה רבה על פי מי הדובר ומהי האידיאולוגיה שהוא מקדם.
הטיעון של "לא, זה אינו איום ישיר" אינו טיעון אוניברסלי, הוא טיעון ששמור רק לצד אחד במפה הפוליטית.
זו כוחה של העמימות. זו האסטרטגיה המבריקה של אתונה המנוולת. למה?
אם הייתה חוקה ליברלית מפורשת, כל אזרח היה יכול לקרוא אותה ולהגיד:
"רגע, מה שבית המשפט פסק עכשיו לא כתוב כאן" או "הפרשנות שלכם מעוותת את הסעיף הזה". הטקסט הכתוב הופך למגבלה. הוא יוצר גבולות. זה דופק את אתונה.
המטרה של אתונה היא לבטל את היהודי והייחוד שלו.
אז במקום חוקה, הם המציאו "חוקי היסוד" עם "מושגי שסתום" כמו "כבוד האדם" ו"מדינה דמוקרטית".
המושגים האלה הם כמו חומר גלם. הם בכוונה עמומים. מי מקבל את הכוח למלא אותם בתוכן? בית המשפט.
זה מעניק לשופטים כוח בלתי מוגבל להגדיר מחדש את הערכים האלה עם הזמן, בהתאם לתפיסת עולמם המשתנה.
זהו שלטון הפרשנים, לא שלטון החוק הכתוב.
כל ניסיון לחוקק "חוקה ליברלית" היה פותח את הקרב הפוליטי הגדול בתולדות המדינה. הוא היה מחייב את הצד הליברלי לחשוף את כל קלפיו ולהכריז במפורש על כוונותיו.
מחייב את הצד הליברלי להודות באנטישמיות שלו ובמטרתו להשמיד את התודעה והמוסר היהודי.
קרב כזה, בכנסת, הוא היה כנראה מפסיד.
במקום זאת, "המהפכה החוקתית" נעשתה באופן שקט, הדרגתי, ומתחת לרדאר. לא דרך חקיקה בכנסת, אלא דרך פסיקה בבית המשפט. במקום להילחם על ניסוח החוקה, הם פשוט השתלטו על הפרשנות של מה שקיים. זהו "כיבוש שקט" של עמדות הכוח, ללא צורך בהכרעה דמוקרטית ברורה.
שמירה על חזות דמוקרטית וניטרלית.
כל עוד אין חוקה כתובה, בית המשפט יכול תמיד לטעון שהוא לא "ממציא" ערכים, אלא רק "חושף" את "עקרונות היסוד של השיטה" או את "אומד דעת המחוקק". זה נותן להם מראית עין של אובייקטיביות וניטרליות.
אם הייתה להם חוקה ליברלית שהם עצמם כתבו או קידמו, כלפי חוץ זה היה נראה כמו אקטיביזם פוליטי טהור. כעת, הם יכולים לטעון שהם רק "מגנים על הדמוקרטיה" מפני הרוב הפוליטי, בזמן שהם למעשה מגדירים מהי אותה דמוקרטיה.
מבינים?
היעדר חוקה פורמלית בישראל זו לא "תקלה" או "מחדל היסטורי" שיש לתקן. אלא התנאי ההכרחי שמאפשר למערכת המשפטית לכפות את תפיסת עולמה, תוך עקיפת התהליך הדמוקרטי ותוך שמירה על מעטה של לגיטימיות.
חוסר החוקה בישראל הוא לא "באג" במערכת, הוא "פיצ'ר" מרכזי שמאפשר האינקווזיציה הישראלית ליברלית.
במבחן המציאות, בכל פעם שיש התנגשות בין ערך "יהודי" לבין ערך "דמוקרטי", הערך ה"דמוקרטי" תמיד מנצח.
הערך ה"יהודי" נדחק, מרוקן מתוכן, או מוגדר מחדש כך שיתאים לערכים הליברליים. הזהות היהודית של המרחב הציבורי נשחקת באופן שיטתי.
זו מערכת שפועלת באופן עקבי ושיטתי לשחוק, לדכא ולהחליף את הזהות היהודית המהותית של המדינה היהודית, היא מערכת שפועלת באופן אנטי יהודי. והמונח הפוליטי, מה לעשות, לפעולה אנטי-יהודית הוא "אנטישמיות".
מערכת המשפטית הנוכחית בישראל היא לא אויב חיצוני, אלא סוג של מחלה אוטואימונית, מערכת פנימית שתוקפת את הזהות העצמית של הגוף שהיא אמורה לשרת.
מיי גוד, אתונה כל כך מנוולת. שמע ישראל.
1. השרשור של "יו"ר צעירי יש עתיד" לגבי בג"ץ והמסתננים מטמטם את הפיד. חשבתי להתעלם כי אין שם כמעט משפט אחד נכון, אך לבקשת הקהל וכי לאמת יש משמעות, אפרק את הקשקוש הזה. אם לא אקבל לפחות מספר שיתופים כפול מהפייק שלו (רצ"ב בסוף), המחנה הלאומי לא יוכל לבוא בטענות אלא לעצמו. נתחיל⬅️
אני לגמרי בעד שלילת הטבות לחרדים שאינם משרתים, בכפוף לתקופת הכנה מינימאלית.
אבל, בית משפט ששולל באופן חד צדדי זכויות מאזרחים *ללא הסמכה בחוק*, תוך כדי שהוא מעניק זכויות לפולשים לא חוקיים מקרן אפריקה *בניגוד לחוק*- איננו בית משפט אלא משהו אחר.
גם מי שמרוצה מההחלטה, שלא יתפלא אם יום אחד ישללו גם לו את הזכויות.
את הזכות לגדל את הילדים שלו בתל אביב בבטחה כבר שללו, נראה אם שם זה ייעצר.
תזכורת: המחנה הדמוקרטי (שאני נמנה עליו) נאבק להעביר את סמכות ההכרעה והשלטון לציבור, תהיה אשר תהיה הכרעתו. המחנה היריב נאבק להפקיע מהציבור את סמכות ההכרעה והשלטון, בגלל שהוא חושש שהציבור יכריע בניגוד לרצונו.
זה כל הסיפור פה, ותמיד היה כל הסיפור פה, ואידך זיל גמור.
יצא החג ואני מגלה שמערכה של חודש וחצי שבה הכינו יחד עם ארצות הברית באויב המר ביותר שלנו, ערפנו את ראשיו, השמדנו את רוב התעשייה הצבאית שלו ואמצעי הלחימה שלו והכינו אנושות בכלכלה שלו - נחשבת על ידי חלק מהאנשים פה כ"כישלון". לך תבין
"אין לי שום דבר נגד אמנים. הייתה לי בעצמי להקת רוק. הבעיה שלי היא שאם אתה צריך סובסידיה ממשלתית כדי ליצור אמנות, אתה כבר לא אמן - אתה עובד ציבור״.
גאון. חאבייר מילאי
https://t.co/N56Ij9k6Hb
@haanalb@shaulig@effgoro הבעיה שכל פעם שהיה פיגוע כזה - כל הקליטה בכל האזור שלו היתה נופלת, והיה זמן (שהרגיש כמו נצח) להשיג מישהי או מישהו שעברו שם באותו זמן ולדעת שהם חיים.
בצער וביגון רב אנו מודיעים על נפילתו של הגיבור, מאהר חטאר, בן של העדה הדרוזית, אשר נפגע מאש חיזבאללה בלבנון.
מאהר ז״ל שירת בחיל ההנדסה.
מאהר הינו החלל הראשון במלחמה זאת, והראשון ממג׳דל שמס.
אנו משתתפים בצער ההורים והמשפחה,יהי זכרו ברוך 🥀
עפרי יפה. לוחם בסיירת צנחנים, בן 21 בנופלו הלילה ברצועת עזה. היה בן מושב היוגב שבעמק יזרעאל. חבריו, בני משפחתו ומכריו מספרים טובות אודותיו. אבל פוסט אחד קצר שלו מ08/10/23 ועיניו המאירות מבעד לתמונתו מעידים על כל שהיה ואבד. יהי זכרו ברוך.