טריגר: תיאורים גרפיים קשים של רצח.
בחורה איראנית פנתה לצעיר יהודי והציעה לו ללכת איתה להליכה כדי להכיר. זה נגמר ב-3 שבועות של עינויים ואחד ממעשי הרצח הקשים והכואבים ביותר לקורבן, בהיסטוריה.
וזה הסיפור:
אילן חלימי ז"ל היה צעיר יהודי שהתגורר בפריס עם אמו ושתי אחיותיו. הוא סייע לכלכלת הבית בכך שעבד כמוכר בחנות סלולר במרכז העיר.
צעירה איראנית בשם סורור, יפת מראה ויודעת להיות נעימה, פנתה אליו והציעה לו לדבר ולהכיר. הוא השיב בחיוב וכשסיים את יום עבודתו, הוא התלווה אליה והיא הובילה. זה היה ממש אתמול, לפני 20 שנים: ב-20 בינואר 2006).
בתום הליכה לא ארוכה ובסמטה די חשוכה, חיכו לו לא פחות מ-28 אנשים שחטפו אותו. היא קיבלה תשלום מול עיניו, הוא היה המום לגלו שהונתה אותו, והם סתמו לו את הפה וחטפו אותו משם לדירה.
שם, הם סיממו אותו בסמי-אתר (סמי הרדמה) והחלו לענות אותו. הם אזקו אותו, דקרו אותו במקומות רבים בגוף בדקירות שטחיות, בעטו בו והתעללו בו. במשך תקופה של 3 שבועות הם ניהלו משא ומתן עם משפחתו בדרישת כופר של 450 אלף אירו. מכיוון שהמשפחה לא יכלה לגייס את הסכום, הוא הופחת משמעותית ל-5,000 אירו בלבד, אבל בסוף אפילו את זה לא היה להביא.
לאחר שלושה שבועות של עינויים ומשהבינו החוטפים שהם לא הולכים לקבל פה כסף, הם התנפלו עליו בדקירות בכל הגוף (כ-80% מהגוף היה מכוסה דקירות) ולקחו אותו סמוך למסילת רכבת. שם, הם הבעירו אותו והלכו.
האש כבתה והוא, איכשהו, שרד. אלא שבדרך לבית החולים, נפטר מההלם של האלימות כלפיו.
--
החוטפים נדונו לעונשי מאסר של בין 15-18 שנה. ראש הכנופייה ומי שבעצמו הצית את חלימי, חטף מאסר עולם.
הכלבה שפיתתה אותו והביאה אותו לשם, חטפה 9 שנות מאסר. כיום, למיטב הידיעה, היא כבר חופשיה.
חלימי נקבר בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים, לבקשת משפחתו. אם תהיו בסביבה, תלכו לבקר ותאמרו איזה פרק תהלים. כל נפטר צריך שיזכרו אותו כל אחיו ואחיותיו.
מָחוֹל שֵׁדִים
וגם אני השתתפתי אתמול, לפחות כמקשיב, בטירוף הכללי.
וגם אני צקצקתי בלשון על "ההורים הלא אחראיים".
וגם אני חרצתי דעה על "המעון שלא היו בו מינימום תנאים".
וגם אני הרהרתי ב"היעוץ המשפטי שגרם לחרדים לשלוח למעונות זולים".
וגם אני קראתי על "תרבות הזלזול, הפרת החוק, וחוסר האחריות של החרדים"
וגם אני מיהרתי לחרוץ משפט ולנקוט עמדה.
וגם אני בוססתי באותה ביצה עכורה.
ופתאום,
אשתי סיפרה לי שאמו של אחד התינוקות שנפטרו,
חני כץ, ממיזם תכשיק, באה אלינו לשבעה,
והביאה שרשרת לב בה הוטבעה דמותו של יהונתן.
וכך היא עושה לכל משפחה שכולה.
ופתאום "מאירוע קשה" שמחייב התייחסות,
נהיה להם שמות ופרצוף.
והיא עמדה לפני, אמא במלא כאבה,
במלא צערה.
במלא אובדנה.
וידעתי שבשבילי זו הייתה צריכה להיות הזווית היחידה,
שותפות בצער.
וכאב בנשמה.
ושהגופים האחראים והמקצועיים
יבדקו, יחקרו, ויסיקו מסקנה.
ומה קרה לי, אב שכול,
שהצטרפתי ל"חגיגה".
ונסחפתי, אפילו במחשבה, לאותו מחול האשמות נורא.
כשהמתים עוד מוטלים לפנינו, עוד לפני הקבורה.
והתחרטתי.
וכמעט שקרעתי קריעה.
חגי לובר
🧵שרשור הפרעונים - חלק 2!
מי הפרעה שהנחית על העם שלו רפורמה דתית ומשפטית גדולה?
ומי הפרעה שהשאיר לנו את הקרב המתועד הראשון בהיסטוריה?
ולמה גילוי מכתבי אל עמארנה אולי שופכים אור על תקופת כיבוש הארץ על ידי בני ישראל אחרי הנדודים במדבר?
(למי שפספס את החלק הראשון, מצרף אותו בסוף)
גיבור אלמוני
לפני מספר שנים נקלעה משפחה שנסעה במכוניתה לשיטפון באזור ירושלים.
המים גאו ואב המשפחה החל להתפלל "שמע ישראל".
לפתע הופיעה מתוך החושך דמות. משהתקרבה נגלה צעיר במדים.
הבחור שלף מהרכב את בני המשפחה וחילץ אותם, אחד אחד, אלי חוף מבטחים.
לאחר שהגיעה העזרה שהזעיק, עלה על הטנדר ועמד לנסוע.
חכה!!! זעק האב: איך קוראים לך?
"טיראן גלמודי" ענה הגיבור בשקט והפליג אל תוך החשיכה.
טיראן מוחזק כבר שנה וחודשיים בשבי הפרקליטות.
גיבור "על אמת", לא כמו אלה שהגיע לעוטף עם צוות הפקה וצילום ומיהרו להתראיין באולפנים.
את חברו, סער אופיר, הצלחנו לחלץ מציפורני ציידי הלוחמים.
כעת מוטלת עלינו החובה לחלץ גם אותו.
אנחנו נמצאים בשלב בניית הכוח. בקרוב נפרסם את מועד הדיון במחוזי ונגיע בהמונינו.
הניסיון העתיר שלי מלמד שמראה עם ישראל מטיל מורא גדול בלב המנוולים.
(התמונה הנדירה צולמה ע"י נהג הרכב המשטרתי).
תקשיבו טוב לטירוף:
לפי הערכות גורמי אכיפה, מוברחים לישראל עשרות רחפנים בכל לילה, כאשר כל הברחה כוללת בממוצע ארבעה כלי נשק ארוכים וכמה אקדחים.
כ-14 אלף בחודש.
כ-160 אלף כלי נשק בשנה!!!
כלומר,
אם לפני הטבח, הערכות גורמי הביטחון היו שלערביי הארץ יש כחצי מיליון נשקים,
הרי שבתוך כשנתיים של מלחמה, נוספו עוד כ-300 אלף כלי נשק!
אתם מבינים?
800,000 כלי נשק מוסלקים אצל הערבים פה, ממתינים ליום פקודה!
איך איך איך אנחנו מאפשרים את זה?!
יש פה מישהו שזה לא ברור לו לאן זה הולך?!?
ראש הממשלה תתעורר!
הכרז מלחמה עוד היום!
יוש חייבת להפוך לעזה ויותר. שטיח.
כל ערבי בנגב, בגליל, בלוד, שנתפס עם נשק, חייב להיות מגורש במיידי,
כל כפר שנחשד בהסתרת אמלח חייב לעבור חקירות צורך עד שיגלו את מצבורי האמלח!
אנחנו פשוט לא באירוע!!!
מה נסגר?!
אָדָם מְהַרְהֵר בִּבְנוֹ
אדם מהרהר בבנו
בלכתו.
בשוכבו.
בקומו.
והאנשים סביבו אינם יודעים סודו,
הבן המת - חי בתוכו.
והוא תינוק שזה עתה נולד.
והוא ילד עדין במשחקיו.
והוא נער עם פיאות עטורות בכיפה.
והוא על ספסל בחור ישיבה.
וחתן נרגש תחת החופה.
ואבא גאה לילד בכור.
וחייל, נגביסט חוד, גיבור.
ופתאום הסיפור בא אל סופו
בירייה בודדת אל גופו.
ואין נשימה.
רק דמעה.
ושוב הסיפור מתחיל מחדש.
כבר שנתיים,
אדם מהרהר בבנו,
וחייו מתחדשים בתוכו,
וכמה עצוב וכמה כואב,
שאת ההרהור אי אפשר לחבק.
חגי לובר
(ועוד יומיים אזכרת השנתיים)
באושוויץ, קצין אס־אס שיסה את כלבו באישה יהודייה מותשת. מול הרשע הזה עמדה רחל זיני, סבתו של רשב"כ דוד זיני, וסטרה לו פעמיים בפניו. היא נענשה בתשעים צליפות. גופה המרוסק נצבע בשטפי דם. 9 ימים היא שכבה בין חיים למוות. כשפקחה את עיניה אמרה משפט אחד: זה היה שווה.
זיני הדליקה שלהבת נצח