הפרקליט הצבאי הראשי ביטל את כתב האישום בפרשת שדה תימן:
הנימוקים מורכבות בראיות בכתב האישום. שחרור המחבל לעזה, הגנה מן הצדק, התנהלות בכירי הפרקליטות הצבאית בנסיבות חסרות התקדים
לעיתים הצדק מרים ראש. עכשיו לשלול לה את דרגת האלופה.
את הניתוח החכ�� ביותר לחוסר הוודאות הקיים זכיתי לשמוע הבוקר לא מלשעברים בצה״ל , לא ממדינאים בהווה או בעבר גם לא מכתבי משפט, תובנה קצרה וברורה שהמערכת צריכה לאמץ לחיקה באה מפיה של אישה שהיא גדולה יותר מהחיים עצמם, איריס חיים - אימו של יותם חיים הי״ד - הצליחה לתמצת את האתגר האמיתי של ישראל: ״לא שחרור אסירים ולא מו״מ הם הבעיה – אלא חוסר הנחישות להכות בטרור במלוא העוצמה ברגע שהוא שוב מרים ראש״.
שחרור אסירים ביטחוניים כחלק מעסקאות או לחצים בינלאומיים הוא סוגיה מורכבת וכואבת, אבל היא אינה לב הבעיה. הנקודה הקריטית היא מה יקרה ביום שאחרי. האם נחזור לקונספציה, נחכה שהאיום יתעצם ורק א�� נגיב וגם בצורה מתונה ומתחסדת רק באין ברירה, או שנכה בהם בצורה מיידית, חדה נחרצת והרסנית לכל פעולה עוינת? זה יהיה המפתח למנוע את הגל הבא של הטרור.
איריס צודקת: אפשר לרוקן את בתי הכלא מהמוטציות הרצחניות, אם רק נבין שהמחיר על כל ניסיון לפגוע בביטחוננו החל מזריקת אבן ועד שיגור רקטה יענה באופן מיידי, מוחץ וללא פשרות. איי חרבות והרבה גופות זה מה שיהיה בעזה, הכל מהאויר, בלי לסכן את חיי חיילנו, הוא הפתרון לארגון הטרור הרצחני שנמצא מעבר לגבול שלנו.
ההתנהלות הרופסת שקדמה ל-6 באוקטובר היא האויב הגדול ביותר שלנו, ולא שום תא טרור. הביטחון שלנו תלוי לא במילים אלא במעשים.