הפרגוד: נתניהו, בן של היסטוריון, כותב את ההיסטוריה?
הרב ג'ייקובסון מסביר איך השליחות של ראש הממשלה נתניהו להשמיד את איראן, ספוגה מהמסרים של אביו המנוח, ההיסטוריון בן ציון נתניהו ז"ל
מדינות ה-G7 פרסמו גינוי לפגיעות של איראן באזרחים בבחריין, כווית, עומאן, קטר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, ירדן ועיראק - ישראל? כלום
צביעות ואנטישמיות של מדינות העולם
רוב הישראלים לא מכירים את השם.
לא לומדים עליו בבתי הספר.
אין לו כיכר בתל אביב.
אבל בלעדיו, שמונים אלף יהודים לא היו מגיעים לארץ ישראל.
קראו לו יהודה ארזי,
ובערב שבת, י״ז באדר, חל יום פטירתו.
ארזי היה ממפקדי הש"י,
הארגון שהיום אנחנו מכירים בשם ״המוסד״.
בשנים 1945 עד 1948, בזמן שאירופה עדיין הקיאה את היהודים ששרדו את מכונת ההשמדה, והבריטים סגרו את שערי ארץ ישראל,
ארזי הוביל את מבצעי ההעפלה.
שמונים אלף נשמות.
אנייה אחרי אנייה.
בלילה, בסתר, נגד האימפריה הבריטית.
באפריל 1946 הגיעה האנייה ״פדה״ לנמל לה ספציה שבאיטליה.
על סיפונה מאות ניצולי שואה.
אנשים שראו את הגיהינום.
שקברו משפחות.
שחזרו מהמוות,
ורצו רק דבר אחד.
להגיע הביתה.
אבל הבריטים תפסו את האנייה בנמל,
והמעפילים סירבו לרדת,
תוך שהם פותחים בשביתת רעב.
העולם כולו עקב. העיתונים דיווחו.
ואז הגיעה ההצעה הבריטית:
רדו מהאנייה, נעביר אתכם למלון נוח, תנוחו, תאכלו, תישנו במיטות אמיתיות.
ואולי בעוד כמה שנים תקבלו סרטיפיקיט לארץ ישראל.
הנה ההזדמנות שלכם לרדת מהעץ הגבוה. הצעה מפתה.
אבל ארזי נעמד מול מאות המעפילים ופתח בפאתוס:
״בתנ"ך כתוב, שעבד עברי יוצא לחופשי בשנה השביעית. אבל אם העבד אומר ׳אהבתי את אדוני, לא אצא חופשי׳ - אז אדוניו לוקח אותו אל המזוזה, רוצע את אוזנו במרצע, והוא עבד לעולם.
למה? שכולם יראו וידעו:
האיש הזה יכול היה להשתחרר. ובחר להישאר עבד״.
ארזי הביט בעיניהם של ניצולי השואה ואמר:
״גם לכם יש היום את הבחירה.
להישאר על האנייה ולהיאבק על החופש.
או לרדת, לקבל את הנוח,
להישאר עבדים לגויי אירופה.
אם תרדו - אל תבואו אחר כך בטענות,
על שנשארתם עבדים לנצח״.
אף אחד לא ירד.
מאות מעפילים, ניצולי מחנות, שרידי גטאות, נשארו על האנייה.
עד שהבריטים נכנעו.
עד שהאנייה הפליגה לארץ ישראל.
אלפיים שנה ה��ינו עבדים לאירופה.
טבח אחר טבח.
עלילת דם אחר עלילת דם.
פוגרום אחר פוגרום.
ממסעות הצלב דרך האינקוויזיציה ועד לתאי הגזים.
ואפילו אחרי השואה זה לא נגמר.
ניצולים שחזרו לעיר קלייצה שבפולין, אחרי אושוויץ, אחרי ששרדו את הגיהנום, נרצחו על ידי שכניהם הפולנים.
העלילה? רצחו ילד נוצרי לאפיית מצות. 1946. שנה אחרי שהתנורים כבו.
זו אירופה.
זו תמיד הייתה אירופה.
ערוץ השידור הציבורי, יכול לצערי, לעת עתה, להמשיך להשיק מכספנו,
כתבות מרגשות על יורדים קפלניסטים שמצאו את השקט והשלווה בגולה,
חיבוק חם באירופה הקפואה.
אבל אנחנו לא שוכחים מיהי אותה אירופה.
אנחנו בוחרים להיות עם חופשי בארצנו.
יהודה ארזי שאל את המעפילים אם יבחרו בעבדות או בחירות,
הם בחרו היטב.
הם לא ירדו מהאנייה.
לא שכחו מהי אותה עבדות.
והיום אנחנו עונים שוב על אותה שאלה.
תמיד יהיו כאלה שמחלישים.
שמצהירים כי עדיף כבר לחזור למצרים:
״זכרנו את הדג�� אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים״
אבל אנחנו.
בני אותם מעפילים,
נכדי אותם ניצולים.
שזוכרים למה אנחנו כאן, ובשביל מה.
לא נרד מהאנייה.
ה׳ הוא אלוקינו, ואנו עבדיו.
לא נהיה עוד עבדים לעמי אירופה.