גם תנועת אל הדגל תצעד עם ארגוני משרתי המילואים בעצרת בירושלים!
ביום שלישי 13.01.2026 נצעד לצד פורום ״משפחות למען גיוס״, שמאגד למעלה ממאה משפחות שכולות, וביחד נקרא בכל ברור: חייבים חוק גיוס אחר - למען ביטחון ישראל!
בואו לעצרת וקחו איתנו חלק באחריות כעם אחד, למען צה״ל, למען ביטחון ישראל ולמען מדינה ערכית ושוויונית!
להצטרפות לקבוצת הצועדים - לעדכונים לקראת וביום הצעדה >>>
https://t.co/bD3QRlvAEv
להצטרפות לקבוצת פעילים בארגון הצעדה >>>
https://t.co/RNA2vEK0Pp
גם תנועת אל הדגל תצעד עם ארגוני משרתי המילואים בעצרת בירושלים!
ביום שלישי 13.01.2026 נצעד לצד פורום ״משפחות למען גיוס״, שמאגד למעלה ממאה משפחות שכולות, וביחד נקרא בכל ברור: חייבים חוק גיוס אחר - למען ביטחון ישראל!
בואו לעצרת וקחו איתנו חלק באחריות כעם אחד, למען צה״ל, למען ביטחון ישראל ולמען מדינה ערכית ושוויונית!
להצטרפות לקבוצת הצועדים - לעדכונים לקראת וביום הצעדה >>>
https://t.co/bD3QRlvAEv
להצטרפות לקבוצת פעילים בארגון הצעדה >>>
https://t.co/RNA2vEK0Pp
let’s go back to 1948
In Italian, there is a famous phrase: “La verità fa male.” It means, the truth hurts.
And when it comes to 1948, there is a lot of truth that hurts a lot of people. So here it is in an AI video :)
That's 1 minute, see you tomorrow for Day 91!
אם רוצים לדבר על נאומים בכיכר הערב, הנאום של טל שהם שורד השבי זה הנאום שצריך להדהד הערב.
*שורד השבי טל שהם, שנחטף מקיבוץ בארי ושוחרר לאחר 505 ימים, הערב בכיכר החטופים:*
עד לא מזמן, מה שמתרחש היום היה נראה בלתי אפשרי - ועכשיו זה קורה. אפשר סוף סוף לומר בהקלה גדולה - שהטוב שייחלנו לו באמת מתקרב. הם עוד לא פה, אבל האחים והאחות שלנו מתקרבים ובאים - כולם כאחד, החיים והחללים.
בהודיה גדולה אני רואה את השבים חוזרים הביתה - אל המשפחות, אל האהובים, אל החיים החדשים שמחכים להם. ובכאב גדול אני רואה את סגירת המעגל של משפחות החללים, שיזכו סוף-סוף לפרידה ראויה. אני רוצה להקדיש רגע לכאב שלכם. אני יודע כמה זה מורכב ומפחיד, ומקווה שבקרוב כל יקיריכם ישובו לקבורה מכובדת בארצנו.
לפני שנתיים, כמו רבים אחרים, הלכתי עם משפחתי לארוחת חג אצל חמי וחמותי - מבלי לדעת שחיי עומדים להשתנות לנצח. אבשל האהוב נרצח. אביתר ולילך קיפניס נרצחו. עשרות חברים ומכרים מבארי ומהאזור נרצחו גם הם. ואנחנו - שבעה מבני המשפחה, בהם אשתי עדי והילדים המתוקים שלנו - נחטפנו.
חמש מאות וחמישה ימים הייתי בשבי. ומתוך הכרת הטוב, אני רוצה לשתף אתכם במה שלמדתי שם. הכרתי את עצמי. גיליתי חוסן נפשי ופיזי. גיליתי שאפשר להרעיב אותי - ואשרוד. אפשר לענות, להכות, לנסות להשפיל אותי אבל אני איישיר מבט מורם ונפש גאה. אני יהודי. אני ישראלי. ואני גאה בזה. וגאה גם בכם - שנלחמתם על משפחתי ועלי.
בעזה הכרתי אחים לשבי - עומר, גיא ואביתר, שכמו כל חבריו קראנו לו אביה. צעירים שאוהבים מסיבות, מוזיקה וטבע. נפשנו נקשרה וגורלנו נעשה אחד.
למדנו אחד את השני, חיזקנו אחד את השני, חלקנו הכל. בבועה קטנה של ארבעה גברים מצחינים במעמקי החושך, למדנו מהי ערבות הדדית אמיתית, חברות אמת. שם הבנתי עד כמה העם שלנו מיוחד.
אחרי חמש מאות וחמישה ימים עומר ואני יצאנו לאור. ברגע הראשון שראיתי שמיים - לא האמנתי. כשחיבקתי את אהוביי - התמלאתי שמחה ואושר, אבל בתוכי נשאתי כאב - על גיא ואביה שנשארו שם, מאחור.
בלילה הראשון בבלינסון, כשכולם ישנו, הסתובבתי במסדרון ובכיתי את חיי. בכיתי על מה שאבד לי - על החיים הקודמים שלי. ובתוך הדמעות, הרגשתי את גיא ואביה איתי, מזכירים לי שהם עוד שם. באותו רגע החלטתי - אין סיכוי שאני נשבר. אני מתרומם וממשיך להילחם - עד שהם יחזרו. עד שכולם בבית - הסיפור שלנו לא נגמר.
מחוץ לשבי גיליתי את העם שלי מחדש. גיליתי את הישראלים, את היהודים בארץ ובתפוצות. למרות השבר הגדול וחילוקי הדעות - אנחנו עם אחד. בעזה נלחמו עלינו, וברחובות ישראל נלחמו עלינו. זו הערבות ההדדית שלנו - זה הDNA שלנו. אנחנו לא משאירים אף אחד מאחור.
אני רוצה להודות מעומק לבי לכל מי שבזכותו הרגע הזה הגיע - למי שלא היה מוכן לרגע לוותר ולהרים ידיים - ובפרט לחיילים, ללוחמים, למילואימניקים, שהשאירו משפחות בבית והתייצבו באומץ כדי להגן על מדינת ישראל ועל עתידנו. אני מבקש סליחה ותודה ממשפחות חללי המלחמה ששילמו את המחיר היקר מכולם. אני יודע כמה המחיר כבד וכואב. וסליחה גדולה גם מהפצועים בגוף ובנפש - נתתם את כל מה שהיה לכם עבור האחים שלכם.
בשבי היה לנו כלל אחד פשוט: לא אוכלים את המעט שנתנו לנו, לא הולכים לישון, עד שמדברים על הדברים שמפריעים לנו, מוצאים פתרונות והבנה הדדית. הלכנו לישון עם בטן ריקה וגוף כואב, אבל בלי כעס הרסני.
גם אנחנו, עם ישראל, צריכים ללמוד לנהוג כך - בתבונה, באמפתיה, בכבוד, במטרה למצוא פתרונות.
אם נדע לריב נכון - יצמח החוסן. אם נדע למצוא את הדומה בינינו תחילה - תצמח האחדות. אנחנו יכולים לבחור אחרת. אנחנו עם אחד, ערבים זה לזה. אסור לנו להתפורר. חשוב שנמצא את הגשרים בינינו.
גיא, אביה ושאר החטופים עוד יהיו כאן איתנו - ויביאו איתם גל של תקווה לעתיד. בואו נשתמש בכוח המניע שנתן את הדלק למאבק, כדי לשמור ולטפח את עתידנו המשותף, ביחד ובאחדות.
בתמונה יחד עם שורד השבי עומר ונקרט
קרדיט: דוברות קיבוץ בארי
הי לכולם, כבר כמה ימים שיש מחסור בכל הארץ במנות דם בדגש על סוג דם O.
אם אתם יכולים אז בבקשה לכו לתרום בהקדם (ותקחו אתכם חברים/בני משפחה).
ריוווטים יתקבלו בברכה 🙂
שבת שלום ורק בריאות לכולם
אני זוכרת את עצמי בימים שאחרי 7.10, היה ברור לי ששום דבר לא יהיה אותו דבר.
הייתי בטוחה שכל חברי הכנסת והצמרת הצבאית יגידו האחריות עלינו ויחזירו את המנדט לעם.
בכנות עדיין לא ברור לי איך זה לא קרה
יצחקי גליק, ממובילי אל הדגל.
@IzchakiG
מציאות מטורללת.
מצד אחד קמפיין הרעבה שקרי שרבים בארץ ובתקשורת הישראלית המיינסטרימית הדהדו ושיתפו אתו פעולה. גדולי האנטישמים מחככים ידייהם בהנאה בנזק שגרמנו לעצמנו.
אנשים שזועקים על עסקה בכל מחיר להשבת החטופים טירפדו בלייקים ושיתופים של הקמפיין השקרי הזה עסקה שיכולה היתה להחזיר את אותם חטופים ממש.
זה חמאס אומר במו פיו. הצליח לו. אז הוא נסוג מהסכמות.
ומנהיגות חלשה באופוזיציה שלא מציבה שום מדיניות אלטרנטיבית שמתמודדת עם המציאות וצרכי הביטחון. רק נסיגה. עיסקה. לא משנה מה היא כוללת.
גם אם באופן חסר תקדים דורשים נסיגה משטח תמורת שחרור חטופים. ויתור על כל ההישגים הצבאיים וכל הגיון ביטחוני.
מנהיגות שלא מסוגלת לעמוד מול הבייס ולהגיד אין דבר כזה בכל מחיר. ונכון כואב ושורף. והורגים את אחינו במנהרות. אי אפשר לשאת את הרוע הזה. ומוכנים לשלם מחיר. אבל יש כאן מדינה לנהל ולהוביל במזרח תיכון קשוח ואכזרי. הם, וגם מי שעומד בחוץ ושותק, לא מסוגלים לומר את האמת הקשה כי מפחדים מהבייס מאיבוד קולות.
מצד שני ממשלה הזיה. שמדברת על כיבוש מוחלט בתזמון הגרוע ביותר. שבזבזה כל אשראי לאומי ובינלאומי בהתנהלות פושעת. שכבר שנתיים של מלחמה מורחת גיוס של אוכלוסייה שלימה משירות צבאי ושוחקת עד דק את כוחותיה. שמנהיגי המשתמטים הם חלק מקבלת החלטות על שליחת הבנים של אחרים, לא שלהם, לקרב.
ממשלה שזועקת "כיבוש עזה" כאילו לא היינו בעזה כבר 4 פעמים. שכוחותינו לא סרקו את בית חולים שיפא. לא הדליקו נרות בכיכר פלסטין. משקרת לציבור והכי גרוע לכוחות הלוחמים, כאילו הפעם זו הכרעה מוחלטת בלי להגיד מילה על מה הפעם זה יהיה אחרת. ממשלה שלעולם לא לוקחת אחריות, כולם אשמים חוץ ממנה. ממשלה שמתעסקת בהחלפת מנעולים ליועמ"שית כאילו אנחנו בגנון ולא עוד שניה יפתחו חלקה חדשה בהר הרצל. רביעית שיפתחו במלחמה הזאת.
נכשלתם. כולכם. לכו הביתה.
אנחנו חייבים להתעורר. כל המחנות. לדרוש מנהיגות אמיתית. אמיצה. שאומרת אמת. שמבינה את גודל האחריות ואת גודל הכאב. שמזילה דמעה אך יודעת שעליה לקבל החלטות כואבות והכרחיות. שלא מונעת משנאה. רק מאהבה ענקית למדינה הזאת.
In his own words, senior Hamas terrorist
Ghazi Hamad admits:
“The recognition of a Palestinian state is one of the fruits of October 7״.
Don’t let terror collect its reward.
רוצים כוח פוליטי חדש שבא מהעם?
חזרנו מהמילואים אל המציאות בישראל והבנו שהעם צריך ריסטארט אמיתי. בשביל זה, חייבים להשפיע בשדה הפוליטי.
לכן הקמנו את תנועת ״אל הדגל״. לא ימין. לא שמאל. רק העם והמדינה.
עכשיו תורנו, ואנחנו צריכים אתכם איתנו.
18 ש"ח בחודש. זה מה שמאפשר לנו להילחם על חוק גיוס אמיתי בוועדות הכנסת, לפעול בשטח ולבנות תשתית לדור חדש של הנהגה ציונית.
רק 18 ש"ח - כדי לעשות 180 למדינה.
🔗 לתמיכה >> https://t.co/eBT0FLgEZl
#אל_הדגל #מהשטח_להנהגה #ישראל_180