מאי 1945.סבא שלי ירחמיאל(השמאלי בתמונה למטה )עם חבריו אחרי השחרור מדכאו
גברים צעירים וקודרים למראה ששרדו את התופת .מה שלא רואים בתמונה של סבא ,הוא שאשתו הראשונה ובנו נרצחו .
לימים הצליח סבא ,האיש העצוב תמיד ,לברוא משפחה חדשה .שני ילדים ,חמישה נכדים , 12 נינים .הניצחון המוחלט🇮🇱
יעל קוטיק:
1-זוכתה בדין מהליך משמעתי לפני 30 שנה!
2- אחרי שירותה במשטרה גויסה למשרד המשפטים שראה בכישוריה ראויים לשרת את הציבור במשך עשרות שנים!!
3- מי שולף לפתע תיק משמעתי חסוי במשטרה כשהמניע ברור?
4-גם הציבור מחכה לפירוט של מסמך ניגוד העניינים של שרון אפק וחגי הרוש בתיק הפצרי"ת
עברתי כעת על כתבתו של ידידי האוזר טוב.
כמה הערות:
אירוע מטורף בעיניי שעיתונאי מסרב להגיד למושא הפרסום שלו מה הפרסום כשהוא פונה לתגובה, וכל שכן כשהוא מטעה אותו מה מהות הפרסום. קל וחומר כשמושא הפרסום דורש לדעת על מה מדובר, וקל וחומר כשמדובר על אירוע מלפני 33 שנה, והעיתונאי מסרב.
זו לא עיתונות אלא משהו מעולמות הסחיטה, עם הקשר מאוד ברור סביב פרשת הפצ״רית.
עוד יותר הזוי בעיניי שגם בבית המשפט כאשר נדונה בקשת איסור הפרסום, לא הוצג מה הפרסום האמיתי, והדיון עסק בחשד על זיוף הנוכחות (אירוע ממנו היא זוכתה כאמור).
שלישית, הקביעות של בית המשפט על כך שיש לו תמיהות על מהימנותה הוא אייטם. אבל מח״ש האמינה לה, והגישה כתב אישום נגד הקצין. הוא זוכה, ונקבע שיש תמיהות על המהימנות. אירוע אכן מביך מבחינתה, אבל זה עוסק באירוע מלפני 33 שנה, כשהיא הייתה בשנות העשרים המוקדמות לחייה.
אז האוזר טוב גם הטעה על מהות הפרסום, וגם הציג אותו כמידע דרמטי ומטלטל בעוד שהוא פרסם איטריות ארכיאולוגיות.
אני מודה שלא האמנתי שהוא יפרסם משהו אחר ממה שהוא טען שיפרסם בבקשת התגובה, אבל אני לוקח אחריות מלאה על הטעות שלי.
באהבת ישראל,
גיבורת ישראל סגן אלוף אור בן יהודה מפקדת גדוד קרקל ב7.10 לאחר ההשמצות נגדה בערוץ המשטר, בכנס הוקרה הבוקר ללוחמות שארגנו החכים חילי טרופר ושרון ניר :
״הטלפון הראשון שקיבלתי מהילדים אחרי היציאה מעזה שאמרו לי אמא אנחנו גרים בך מאד״