זה כבר לא ימין, זה שמאל בתחפושת.
איך קרה ש'ווק ימני' משתלט על המפלגות שלנו ומקדם מדיניות של שמאל קיצוני?
בסרטון הזה אני אומר את מה שרבים בימין חושבים, אבל עדיין שותקים.
הדרך לתיקון מתחילה כאן.
צריך להגיד בצורה הכי ברורה - אסור לשבת עם ש"ס בממשלה הבאה ואין בכלל על מה לדבר איתם.
לאחרונה אייזנקוט מפזר הרבה אמירות חשודות לגבי החרדים וש"ס בפרט.
נראה שאייזנקוט לא מבין את האתגר החרדי והצורך לשינוי עמוק ולחיסול המדינה החרדית בתוך המדינה. אין פשרות כאן. לא נדבר על החרדים. לא ננסה להגיע להסכמות איתם.
זו עוד סיבה למה אני תומך בנפתלי בנט וכל מי שרוצה ממשלה בלי חרדים שתשים קץ לטירוף ההשתמטות ושוד הקופה הציבורית - צריך לתמוך בביחד של בנט.
איך נראית קריסה אינטלקטואלית? זה לא דבר חדש בשביל אב"ח אבל סיפור איזנקוט מעלה חוסר היושר האינטלקטואלי שלו לכדי מופת של שרלטנות.
כי מה יש לנו כאן? לכאורה מועמד ישראל השניה המושלם: מוצא מרוקאי, יליד טבריה, גדל באילת, שירת בגולני, בגרות אקסטרנית, הגיע מלמטה למקום הכי גבוה שיש בצה"ל, נתן הכל למדינה כולל, לאסונו, את בנו, ועכשיו מועמד לראשות הממשלה.
זה לא הכל: מועמד מרכז קלאסי שיכול לאחד תחתיו את ישראל הראשונה והשניה, איש ישר וטוב שהוא קונטרה נהדרת למושחתים כמו דרעי או בריונים כמו אמסלם, שיכול לשנות דעת קהל ולהביא "שוויון ופיוס" כמו שהאינטלקטואל שלנו מצהיר שהוא לכאורה חולם עליו.
זה לא הכל: עקף בסיבוב את בנט ולפיד, כאשר לכאורה אותה "אליטה" ו"הגמוניה" שרוצה ממניעים גזענים לדכא את ישראל השניה שכחה שהיא בעצם גזענית ורוצה לא את שני האולטרה-אשכנזים (שכבר היו המפלגה המובילה!) אלא דווקא את המזרחי כראש ממשלה.
שוב, כי זה חשוב: ישראל הראשונה, האשכנזית, ההגמונית, המנוכרת, המדירה, שאמורה, על פי התיאוריה שלו עצמו, לפחד עד מוות ממזרחי המגיע לעמדת הנהגה, מעדיפה לפתע דווקא את איזנקוט על פני שני מועמדים שאין אשכנזים מהם ושכבר הנהיגו את מחנה המרכז. הרי רק זה, אם היתה בו עצם ישרה אחת, הוא היה חוגג ורוקד במעגלים על המציאות המתקבלת באדישות של מועמד מרוקאי לראשות הממשלה, על כך שישראל משתנה, שהחומות נופלות ושפיוס אמיתי אפשרי.
אלא שבמקום זה מה אנחנו מקבלים? לא רק שאב"ח לא חולם להעביר את תמיכתו מנתניהו (בן לאליטה הירושלמית הוותיקה, מולטי־מיליונר, בנים פוסט-ציונים) אליו, אלא שהוא - איזנקוט! - הוא עכשיו ה"הגמוניה", שמדברת בכבוד על חרדים אבל לעולם לא תדבר בכבוד על המזרחים(!) הליכודניקים.
אדם שרואה את זה יכול להגיע חלילה למסקנה שכל המאבק כולו של אב"ח למען ישראל השניה לא היה מעולם באמת עקרוני אלא תמיד רק השתמש באפליה ובגזענות האמיתיים כלפי עדות המזרח ככלי מניפולטיבי בשירותו של אדם אחד.
אבל הרי רק אשכנזי הגמוני מרושע שכמוני מסוגל בכלל להעלות דבר כזה על דעתו.
בשבוע שעבר נערך בלונדון כנס שמרני ענק, שכולו תגובת נגד לווק, לפרוגרס, לאיך שתקראו לזה. מדובר בנבחרת של אויבי הפרי פלסטיין. הלועגים לברית הקווירים והג'יהאדיסטים. שונאי ההגירה החופשית וההתאסלמות של בירות אירופה. אלה שנותרו גאים במערב, במדינות הלאום ובערכי המשפחה והאמונה.
כשאנחנו מדברים על זה שישראל נלחמת בשביל כל המערב נגד הטרור הגלובאלי הפסיכי – אז זה הכנס של האנשים שמסכימים איתנו על הנושא. וגם קונקרטית, מדברים בו כמה מהדוברים הכי מפורסמים בעולם בעד ישראל.
שני משפיענים שמרנים מישראל, ואולי לא מכבד לקרוא להם "משפיענים". מדובר בשגיא ברמק ואריאל וויטמן, אנשים שנמצאים בחזית של השיח השמרני במדינת ישראל, מספרים על החוויה שלהם משם. הם נשאלים בלי סוף על איש אחד – איתמר בן גביר. האיש הוא למעשה אחד ממפיצי האנטי-ישראליות הכי גדולים בעולם, גם אם לא (ממש) בכוונה. בעוד ישראל של המציאות פועלת בצורה חוקית ושקולה ותוך התחשבות במערכות היחסים שלנו בעולם, בן גביר משתדל להציג לעולם מצג שוא לפיו אנחנו בגדול פסיכופתים מוסלמים רק עם דת קצת אחרת. ותראו, בן גביר זכאי לדעותיו. הוא יכול להאמין שלו רק היינו בעלי סגנון ואופי קצת יותר ג'יהאדיסטי היה פה שקט ושלוה (דעה מטומטמת מאוד כמובן). אבל התוצאה ההזויה של פעולתו כרגע, היא שאנחנו משלמים בגללו מחיר בינלאומי עצום על מעשים **שבכלל לא עשינו** אלא רק הוא הכריז כאילו אנחנו עושים אותם. וכל זה **בקרב חברינו בעולם**.
כן, אותם חברים שמרנים שאלו את חברינו הישראלים בלונדון, למה בן גביר שר בכיר אצלכם? אתם לא ערים לנזק שהוא עושה לכם? איך אפשר להגן עליכם ככה?
ופה זה נהיה מעניין. הקטע הוא מה שהגיבו לברמק ווייטמן אנשים במאות התגובות ברשת.
התגובות היו נעלבות, ומעליבות. תגיד להם שככה זה דמוקרטיה! תגיד להם שמאסנו במוסר הפרוגרסיבי! הם כנראה לא מבינים שהכל שווה את מה שבן גביר עשה בשב"ס! ועוד ועוד ועוד.
זה מטריף את הדעת, וממה סיבות. הראשונה היא, שאנשים פשוט לא מסוגלים לקרוא טקסט שמייחס להם אחריות. לא, מסוגלים. מבחינתם, ידידינו הטובים ביותר, שמחרפים נפשם בעולם להגנתנו, ונדייק **ידידינו היחידים** הם רק עוד יריבים לדיבייט מטומטם כי הם אמרו משהו על בן גביר. אהא! ענינו להם תשובה קטלנית! אפשר ללכת לאכול צהרים. חברה, לא הבנתם. הבעיות שלהם איתנו, הן הבעיות שלנו. מדובר בגרעין הקשה של הימין הפרו-ישראלי העולמי. מותר לנו לרגע להרהר בזה, שלא בא לנו להפסיד אותו? הסכם גרעין נוראי אחד לא מספיק כדי שנבחין בזה? צריך עוד שבעה באוקטובר? אני באמת לא מבין.
שנית, אנשים רציניים וחכמים בימין הישראלי מחזיקים בהשקפת עולם בינלאומית שמסתכמת בשתי מילים: ביבי המלך. זהו, צריך מנהיג עם אנגלית פיגוז, שיעשה נאומים יפים שם בחו"ל, תודה רבה.
המחנה הימני הישראלי, שנופף בדגל הרציונליות לגבי עסקת חטופים. מה קרה לו? מה קרה לריאליזם ומינימום שכל ישר?
אם השמאל שונא אותנו – טוב, השמאל אנטישמים. אם כולם שונאים אותנו – טוב, העולם כולו אנטישמי. ומה אם נישאר לבד? "הן עם לבדד, צריך להפסיק להתחנף, עדיף שיפחדו משיאהבו, עוד קלישאות".
תגידו מופקרים יקרים, בדקתם פעם מה אפשר לעשות לבד? ראיתם במקרה מה קרה לרוסיה ולרוסים? אחד הצבאות החזקים בעולם סו קולד, שלא מצליח לכבוש מדינה רבע ממנו ואוכל מאות אלפי הרוגים בשנה?
תגידו לא התבגרנו קצת, בשנים האלה? לא הבנו שאין עוד מישהו מלבדנו, אין איזה מישהו גדול שינקה אחרינו וידאג לדברים הרציניים כשאנחנו גומרים לבלבל בשכל? גם ביבי לא כל יכול. ואם המדינה שלו עובדת בלהשניא את עצמה, אז אין לו הרבה מה לעשות בנידון. אם ישראל שנואה להחריד בעולם, אז מנהיגים דמוקרטיים לא ירצו לעזור לה, כי הבוחרים שלה יהרגו אותם. אנחנו צריכים לפעול כאילו אכפת לנו, כי באמת אכפת לנו. ואנחנו צריכים ליזום, ולייצר תכניות בינלאומיות, ולכבד תכניות של מדינות אחרות, ולחזק צירים בינלאומיים נוספים לטראמפ, ולהפסיק לירוק על כולם. כי אנחנו רוצים להיות חכמים ולהצליח. וואלה רוצים לדבר ערבית במזרח התיכון? קטאר מדברת ערבית. הנה דוגמה לאיך עושים יחצ. האיראנים לא מדברים ערבית אפילו, עזבו שהם רעבים ללחם. איך הם הפכו למודל שלנו.
בואו, לא נדרש אפילו שנפסיק להלחם, שנפסיק להתנחל, שנמנה עוד יוהלן ופצרית. לא! נדרש רק שנתנהג בהיגיון, שנתאם עמדות עם עצמנו, ושמי שתפקידו הוא משטרה ולא יחסים בינלאומיים, יוריד למען השם את ידיו מהנושא וייתן למישהו שמבין משהו מהחיים שלו לעבוד. זהו, זה הכל! למה אי אפשר בכלל אפילו לדון על זה?
מפחיד ומחרפן אותי המצב, שבו אחיי וחבריי מהימין יצטרכו נניח להחליט, האם להקים חווה חדשה ליד איתמר, או לשמור את ארה"ב בעדנו. אני חושש שהבחירה של לא מעט מהם, לפחות מהיציע, תהיה חד משמעית.
זה לא "ימין". זה בוודאי לא רציונלי. זה להשתין על האינטרסים של מדינת ישראל עבור פוליטיקה של נדמה לי. זה מה שזה. כמות ההרוגים, האדמה, ההישגים הביטחוניים, הכסף למטרות הצלת חיים, שתלויים בקשר שלנו עם הידידות בעולם – זה כמות עצומה שאי אפשר לדמיין. לא הספיק לכם לראות את השיתוק מול חיזבאללה? מה זה, בגלל היועמשית?
אם לא נצליח לשכנע את הציבור שצריך לנהל את המדינה, ולנהל על פי ההיגיון. ושאחד ועוד אחד שווה שתיים וברקס מארה"ב שווה חיילים מתים – אני לא יודע איך נצליח להתקיים פה. אבל למרבה הצער, מי שמעז לומר על זה מילה כיום הוא סמולן מסריח. כדאי מאוד להתעורר, אחרת האירוע הזה גם יעלה מחיר יקר וגם יסתיים במפלה מיותרת לימין.
זוהי אזעקת אמת - ישראל הולכת לתקופה קשה ביחסים שלה מול העולם, כשנראה שגם בעלת הברית האמינה ביותר שלנו בחצי המאה האחרונה מיטלטלת בין לאומנות רדודה לווק מטיפני.
ההסכם שמרים את איראן מהקרשים מאיים על כל מה שישראל השיגה בדם בשלוש השנים האחרונות. הוא עלול להביא לשנים קשות, בהן היא תיוותר כמעט לבדה בזירה הבין לאומית, כלואה במאבק שרחוק מלהיות המאבק שלה בלבד, בעולם שיסרב לראות את זה כל עוד נדמה לו שקיימת לו ברירה.
לא זה הנושא עליו בכוונתי לכתוב, אבל זה הרקע ההכרחי. ישראל הולכת לשנים קשות שנדמה שלא תוכל להימנע מהן, שנים שבהן היא תהיה מחויבת להוציא מעצמה את המירב. לא רק בביטחון ובדיפלומטיה, אלא בעוצמה הפנימית שלה.
יותר מדי זמן וביותר מדי תחומים ישראל הרשתה לעצמה להיות בינונית, אם לא כושלת. אנחנו מתקצבים מערכת חינוך שמתפקדת בפועל כלובי של ארגוני מורים, משרדי ממשלה שמתפקדים בפועל כמאגר ג'ובים, שירות ציבורי שמתפקד בפועל כמפעל של קביעות שמייצרת בינוניות, כלואים בין קבוצות לחץ כלכליות לקבוצות אינטרס צרות. הדוגמאות הללו, לצערנו, חלקיות.
כל אחת מהבעיות הללו פוגעת ביכולתה של ישראל למצות את הפוטנציאל שלה, אך יש רק בעיה מבנית אחת שהולכת וגדלה בקצב שעלול לשנות מן היסוד את יכולתה של המדינה להמשיך ולהתקיים כמו שאנחנו מכירים אותה, ושהמחיר על דחיית ההתמודדות עמה רק הולך וגדל:
ההתנהלות מול קבוצה שצומחת במהירות ולא משתתפת במשחק כלל. שמסרבת לעמוד על רגליה כלכלית, שלא מוכנה להשתתף בנטל הבטחוני, ושבעיקר לא מוכנה לקחת אחריות כחלק מהחברה על הצלחתה ושגשוגה של המדינה. קבוצה שמתייחסת למדינה אך ורק כצינור שיאפשר לה להמשיך ולהתנהל כאילו היא קבוצת מיעוט זעירה במדינה חסרת בעיות אחרות, כזאת שיכולה להרשות לעצמה את המשך קיום המצב.
קיסינג'ר אמר פעם שלישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים, ובמובן מסוים הוא צדק - ישראל לא תוכל להמשיך ולנהל מדיניות חוץ, מדיניות בטחונית, מדיניות עצמאית שתבטיח את שרידותה בעולם הולך ומאפיל, אם תמשיך להזניח את מדיניות הפנים שלה.
ישראל ללא עוצמה פנימית לא תוכל להמשיך להחזיק את העוצמה הכלכלית, ומתוך כך הצבאית, וגם לא את העוצמה החברתית שתידרש ממנה בשנים הקרובות.
הברירה של ישראל היא אכזרית אך בהירה - אם לא נהיה מצוינים, פשוט לא נהיה. אם נמשיך להשקיע ולסבסד את הדור הבא של הישראלים באופן שלא יאפשר להם, גם אם ירצו, להיות חלק מהמצוינות הישראלית, או לכל הפחות, להיות חלק שלא מושך אותה למטה, פשוט לא נהיה.
המאבק לשילוב האוכלוסיה החרדית בנטל הכלכלי והבטחוני תמיד היה סוגיה קיומית לטווח הארוך. ההבנה שישראל הולכת לתקופה בינלאומית קשה, בה היא יכולה לסמוך ביותר ויותר מובנים בעיקר על עצמה, הופכת את הסוגיה לקיומית כבר בטווח הקצר. ובטווח הקצר, נראה שבמקביל לחשרת העננים שבאופק, מי שמחוקקים היום בכנסת ומקדמים מדיניות בממשלה לא רק שאינם נחושים לטפל בבעיה, אלא להפך, נחושים, בגלל חישובים פוליטיים, לדחות את הטיפול בה ככל הניתן ולאפשר לה להמשיך ולהתעצם בגלל חישובי קואליציות צרים.
בסיטואציה הקיימת, ההתנהלות הנוכחית אל מול הסוגיה החרדית, כפי שהיא מתבטאת בבליץ החקיקה ובניסיונות לפצות את המגזר על שלילת ההטבות בגלל אי הגיוס, כבר אינה רק קוצר ראיה פוליטי, היא הפקרות אסטרטגית. ואם הממשלה תמשיך לדחות את הקץ בעבור שרידותה, היא תפגע בסיכויי שרידותנו.
I don’t know what happened here.
“Netanyahu convinced us it would be easy” is a lame excuse. It isn’t his duty to do America’s homework or make America’s decisions. And he wasn’t lying about his own ability to see the war through no matter the cost. If he told the Americans “we can handle it,” he was telling the truth from his vantage point.
My best guess as to how the Americans came to launch a war they weren’t prepared to see through to the end is that it emerged from a vast gap in assumptions between the Israelis and the Americans.
The Israelis feel existentially threatened by the Iranian regime, so they approach the problem with a very high pain threshold. They’re willing to put boots on the ground, lose hundreds of soldiers, sustain ballistic missile barrages on their cities and endure years of economic pain.
When America felt existentially threatened in past generations, it was also able to do these things.
But right now, America doesn’t feel so threatened, and so doesn’t approach the problem of Iran with the same pain threshold.
It’s easy to imagine how this fundamental gap might’ve produced a lopsided strategic conversation in which both sides thought they understood each other without either noticing that they were operating out of very different assumptions about the scale and urgency of the threat.
תתביישו. פשוט תתביישו. אתם לא מפלגות ימין, אין לכם מוסר יהודי, אין לכם הכרת הטוב, סדרי העדיפויות שלכם לגבי מי האנשים שצריכים לרומם בשנות המלחמה האלו התעקמו לגמרי. לכו תחפשו את הקולות שלכם בבני ברק.
אחת התגובות היותר נפוצות שאני מקבל כשאני מדבר על המשמעות הכלכלית של אורח החיים החרדי על כלל החברה (תגובות שמגיעות בעקבות הפוסט הארוך שלי על מחקר המיסים של קהלת שמובא בתגובה), היא זאת: "אתה טוען שהמצב הכלכלי שמובילה אותנו אליו החברה החרדית הוא כל כך רע, אבל בינתיים המצב בפועל הוא הפוך והצמיחה רק עולה!" הטענה הזאת היא טעות יסודית, שמגיעה מחוסר הבנה של איך עובדות מגמות, ודומה לבדיחה הידועה על ההוא שקופץ מבניין של 20 קומות ואומר בקומה החמישית "לא יודע על מה מדברים, בינתיים הכל בסדר!"
אז הנה הפירוט: דמיינו שני גרפים שמתקדמים במקביל. אחד מתאר את הצמיחה הכלכלית של המדינה, שמבוססת על מי שעובדים ומייצרים. השני הוא גרף דמוגרפי, שמתאר את הגידול בחלק באוכלוסייה שלא מייצר הכנסה באותה מידה. העניין הוא שהגרפים האלה לא עצמאיים - ככל שהחלק הלא יצרני גדל, כך נשחק הבסיס שעליו נשענת הצמיחה של הגרף הראשון.
בשלב מסוים, תגיע הנקודה בה פשוט אין מספיק ממי לגבות כדי להמשיך את העליה. זה יקרה כשהגרף השני יגיע לנקודה בה אחוז האנשים שמכניסים למדינה יותר משהם מוציאים הופך לקטן מדי. כלומר, שיהיו פחות מדי אנשים שמייצרים את מה שמאפשר למדינה לצמוח. בשלב ההוא הגרף הראשון, של הכנסות המדינה העודפות, יפסיק לעלות ויתחיל לרדת. לרדת מהר.
בסוף הטענה שהחרדים מכניסים פחות ממה שמוציאים עליהם היא לא תיאוריה כלכלית, היא מתמטיקה. אין שום אפשרות רצינית לשחק עם המספרים אחרת. למעשה, זה מוזר לטעון שיכול להיות מצב בו אוכלוסיה עם אופן התנהלות כלכלי כזה לא תהיה גרעונית. אין שום דרך להכניס למשוואה אוכלוסיה בה כמעט מחצית מהגברים לא עובדים כלל, המחצית האחרת נמצאת כמעט כולה מתחת לרף המס, והמשפחות הן מרובות ילדים כשחמישים אחוז מהם הם זכרים, שיגדלו למודל דומה.
אין שום טענה רצינית שמיישרת את הנתונים האלה. לא עבודת הנשים, לא ארגוני ההתנדבות, לא טענות על מיסים עקיפים ולא טענות מתחום "זה ציבור שצורך פחות תרבות/גורם פשיעה/הכניסו כל תחום אחר". ההפרשים ברמת התרומה פשוט גדולים מדי בשביל ליישר אותם עם כמה טענות פלא, מהסוג שנשמעו כנגד המחקר של קהלת שהראה את הפרשי המיסוי בין האוכלוסיות על ידי כל מיני מומחים, לרוב מומחים מטעם עצמם.
אז כן, כרגע החרדים רק גורם שמשפיע על הכלכלה, שאיכשהו סוחבת יפה גם איתם (כשבהגדרה, מדובר בפחות צמיחה משהיה אפשר לקבל אם הם היו שותפים), אבל בדמוגרפיה שלהם הם יהפכו לגורם שיכול להכריע אותה אם הם לא יהפכו לאוכלוסיה שמשלמת מיסים יותר משהיא מוציאה.
והנה עוד נתון קריטי - בניגוד למה שיש מי שטוענים, תהליך ההשתלבות של החברה החרדית בכלכלה הוא לא תהליך חיובי. למעשה, בגלל הדמוגרפיה החרדית, גם אם יש עליה במספרים הנומינליים, באופן יחסי לגודל החברה ההשתלבות רק פוחתת. כלומר, יש הרבה יותר חרדים בכל שנה, כך שלמרות שיש עליה איטית במספר של החרדים שעובדים, עדיין בקצב הצמיחה של החברה החרדית הם הופכים לחלק יותר קטן ממנה. השינוי פשוט לא עומד בקצב. לראיה - הפער במיסוי בין היהודים הלא חרדים לחרדים רק עולה עם השנים, ועולה מהר.
ולסיום למה כל זה קריטי - בגלל שצמיחה דמוגרפית היא, כאמור, צמיחה אקספוננציאלית, כשההשפעה הזאת תהיה כבדה, מחיר השינוי יהיה עצום. הדור הבא שחונך לאותו אופן התנהלות של הסתמכות על החברה כבר יהיה עמוק בתוך מערכת החינוך החרדית שמשכפלת את המודל. לכן, המתנה סבלנית לזמן בו הבעיה תביא לירידה חדה בהכנסות עלולה להוביל למצב בו שינוי יהיה מאוחר מדי. התיקון יהיה כואב יותר, לכלל החברה ובעיקר לחרדים, סיכויי ההצלחה של הניתוח יהיו נמוכים יותר, ויהיה קשה יותר ויותר ברמה הפוליטית. הזמן לתיקון חייב להגיע. וחייב להגיע עכשיו.
***************
הגרף מתאר שתי מגמות מנוגדות המתרחשות במקביל לאורך זמן:
העליה המתמשכת בחלקם של החרדים בגילאי העבודה העיקריים (25–64), לפי תחזיות הלמ״ס (הקו המקווקו), לצד השחיקה בצמיחה הפוטנציאלית של ישראל לפי תחזיות ה-OECD (הקו הרציף).
@YOfeck נאמנים פצעי אוהב.
ברצינות האופוזיציה ברשלנות פושעת כבר מעל שנתיים באופסייד מחטיאה מול שער ריק. דוחפים נארטיבים במשקל נוצה ומאפשרים לביבי לחזור ולהתבסס.
לא כולם, אבל רובם.
על המאפיה של ביבי חבל להכביר מילים.
הנה טקסט שלי מלפני שנתיים. בגדול כלום לא השתנה מאז.
גם אחרי שבועות של מטחי ירי, פצועים, הרס וחורבן של עיר וסמל בגבול לבנון לא מצא לנכון ראש הממשלה בנימין נתניהו להרים צלצול לאביחי שטרן ראש העירייה ולעשות אפילו כאילו הוא מתעניין. תעצרו הכל, תקשיבו לדם ליבו של אביחי. לכל מילה עד הסוף. אם הלב שלכם לא יישבר ולא תדמעו, אתם לא של ישראל
Spectacular footage showing the fall of submunitions from the Iranian Khorramshahr-4 medium-range ballistic missile carrying cluster warhead on Israel short time ago.