GOGO

איש משפחה למופת, אבא מושלם

[Avner Vilan @avner_vilan]

אין שבוע שאני לא חושב על תחקיר היהלומים של מירי רגב.
זה עבר פה ב"אהלן אהלן" ואף אחד לא באמת התרגש.
טיסת FlyDubai שכמעט התרסקה? קשורה קשר ישיר.
תפקידי מפתח, אם בכלל מאויישים, נקבעים לפי נאמנות ולא לפי מקצועיות. המגזר הציבורי כבר כמעט התרוקן לחלוטין מאנשים טובים.
התוצאה היא שטייסים טרוריסטים מגיעים לישראל באופן קבוע, ושאפילו מבקר המדינה הפודל מתריע לאף אחד לא אכפת.
תבינו, כשלא קורה כלום, מדינה יכולה לטוס על טייס אוטומטי. שים בטטה בתפקיד ויהיה בסדר.
אבל כשהחרא פוגע במאוורר - מתחילים לראות את כל הפערים.
ראינו את זה בשמונה באוקטובר כשהמדינה נעלמה, ראינו את זה באסון שנמנע ברגע האחרון בשבוע שעבר בגלל תושיה של אזרחים גיבורים.
ויש לי חדשות בשבילכם: החרא עוד הולך לפגוע הרבה פעמים במאוורר בשנים הקרובות. מי תרצו שיהיה שם כשתצטרכו?

אבל אוי לא, ממשלה עם רע"מ. BOO.

[Hazub @Ha_Zub]

דתיים: בתשעה באב חרב בית המקדש גם אלפיים שנה אחרי אנחנו עצובים וצמים ותסגרו את כל החנויות ומקומות הבילוי ותהיו עצובים

גם דתיים: אז מה אם נרצחו באדמה הזו מאות ישראלים לפני שלוש שנים ומשפחות שכולות ביקשו לכבד אותן יאללה חגיגה, ריקודים ושירים ותפסיקו לבכות

[הסולידית @hasolidit]

כמה מגוחכת נראית עכשיו הרגישות המזדעקת שלהם. כלאו כאן לוחמים כי הדליקו מנגל בשבת. סירבו למשימה מבצעית בגלל פרמדיקית בנמ"ר. נטשו טקסים בגלל שירת נשים. הרחיקו עובדים ממוצא אתיופי ממגע עם יין מחשש לכשרותו. הפילו ממשלה בגלל פיתות בבית חולים.

איזו יכולת מופלאה לזהות חילול הקודש בכל פירור גשמי.

ואז הם מגיעים לגיא ההריגה בנובה, מול הורים שמתחננים שלא לחגוג במקום בו נרצחו ילדיהם, ולפתע אין חרדת קודש ואין רגישות לדבר, וכי למה שתהיה, הלא העגלה המלאה יודעת טוב יותר מה ראוי לעשות במקום שבו נרצח הילד שלך.

צד אחד נדרש להגביל את חייו מפני אמונתם, ואילו הם ציפורי דרור שאינן כבולות אפילו באבלו של הזולת. מה היו אומרים נביאנו על יהדות שמתחלחלת מפיתות ונוכחות נשים אך מעודדת ריקודים והילולות מול זעקות של אב שכול?

[Tomer Balan @tomer_balan]

היי גרוק,
אני מחפש סיבות להצביע לממשלה הנוכחית במקום לממשלת השינוי. המטרה העיקרית היא - לשרוד. אני רוצה להגיע ל-2030. מבחינת אירועים לאומנים, תחת איזו ממשלה הסיכוי שלי לשרוד גדול יותר, הממשלה הקודמת או הנוכחית?
תחשב באופן יחסי, מספר נרצחים חלקי ימי כהונה
@grok

[Uri Kurlianchik @VerminusM]

It's amazing. Palestinians can make a video of two little girls kidnapped b Hamas, forced to say to the camera they were kidnapped by Hamas, while standing in front of a Hamas emblam, and still people will deny it happened.

[🇮🇱Daniel Petel🇮🇱 @danielpet4]

ראש מטה הצעירים של הליכוד שמסבירה שמילואימניקים מקבלים יותר מדי ומשתמטים פחות מדי. להריץ בלופ עד הבחירות בקמפיין של גוש המשרתים.

[Eliee @elie1757]

Propagande, le bêtisier !
À gauche la vidéo publiée aujourd’hui par la députée européenne, LFI, Rima Hassan
À droite la vidéo complète...

[אמיר שפרלינג @ShperlingAmir]

עד לא מזמן, האמנו שהמוות סוגר את כל החשבונות. המוות, ובמיוחד הצבאי, נחשב תמיד לשטח מפורז. בגדים אזרחיים ופתקי הצבעה נותרו, בהסכמה אילמת ועמוקה, מחוץ לגדר בית העלמין. אבל זה נגמר.

הממשלה הזו, בראשות נתניהו, לקחה את הטאבו הישראלי המוחלט, את בתי הקברות הצבאיים ומחלקות השיקום, והפכה אותם למחצבה אלקטורלית ולסניף ציני של ועדת הבחירות.

זו אינה טעות או פליטת פה, אלא שיטה מנוסחת ופרויקט מחושב שנועד לשימור השלטון. החברה הישראלית תמיד הייתה מעמדית בחיים עצמם, אך כעת השלטון מציג את הסטארט-אפ הפוליטי האכזרי ביותר שפותח כאן: שכול מעמדי. סיווג גיאופוליטי של אבלים וקבורה על פי מפתח מפלגתי.

זה התחיל בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל. תחת עינו הבוחנת של השלטון, נערך הפיילוט הרשמי: טקס ריק מקהל, מוקלט מראש וסטרילי. שלטון הנלחם על חייו אינו מסוגל להסתכן במגע עם שכול שאינו מציית. הטקס הופקע מידי הציבור כדי להבטיח שהמסך יישאר נקי ממשפחות שלא מיישרות קו. משפחות חטופים זועמות הועלמו מהפריים. כך נקבע תקן חדש: יש שכול לגיטימי, ויש שכול אופוזיציוני ופסול.

המגמה המשיכה, בוטה יותר, אל תוך הכנסת. באירוע ממלכתי להצדעה למשפחות שכולות, נשלחו הזמנות באופן אקסקלוסיבי לפורום תקווה וגבורה. מי שנשארו בחוץ הן המשפחות שמוחות. ההדרה הזו מטיחה במשפחה השכולה שנותרה בחוץ את האמת: הבן שלך נפל במערכה, אבל פוליטית את מיותרת. הכאב שלך לא מתיישר עם צורכי השלטון.

המכונה ממשיכה. השר עמיחי אליהו מכריז שמי שמגיע מההפגנות בקפלן ״לא יקום להסתער״. הוא מנתק בכוח את האזרח המוחה מהאתוס הלוחם ומסמן ללוחם מהמחנה הנגדי: אתה סכנה ולא שייך לנו. אליהו שרטט קו גבול ברור בין הדם ״שלנו״ לדם ״שלהם״.

על הגל הזה רוכבת טליק גואילי, שקובעת בתשדיר בחירות שאם השלטון לא ינצח, זכר הרוגי המלכות ייעלם. מי הוא המחנה השני? אחים לנשק שנהרגו לצד בנה, באותה אש כבדה. הממשלה מחלקת בעלות על הלוחמים ומייצרת מחירון פוליטי של דם: נופלי ימין ונופלי שמאל.

ובקודקוד הפירמידה יושב נתניהו, שמבין היטב את כלכלת הרגש השלטונית. הוא מגיע להצטלם במחלקות השיקום בפריים מצוחצח. אנשיו מסננים מראש את הגישה לחדרים כדי שפצוע שיעז להטיח בו את מחיר המחדל יישאר בחוץ.

כך גם עם החטופים: חילוץ מבצעי זוכה לחיבוק מתוקשר, בעוד שחרור בעסקה או משפחה זועמת נתקלים בקיר אטום ובהכפשות קשות ברשתות החברתיות
.
המושגים הקדושים ביותר של החברה הישראלית חוללו עד דק והפכו לסיסמאות קמפיין שנועדו להסוות את הפיכת האומה לגושים אלקטורליים. אזרח שתומך בשלטון יזכה להכרה ציבורית. לעומתו, אזרח שמעז לבקר את השלטון, בנו יכול להסתער בגבורה ולשכב בהר הרצל, אבל בעיני המערכת הדם שלו פחות משתלם בקלפי.

כך בדיוק מתפרקת חברה. מתוך ציניות שלטונית של הנהגה שמוכנה להפוך את בתי הקברות הצבאיים לסניף מפלגתי כדי לקושש מנדטים. אין בישראל יותר שכול משותף. הקרע הושלם. יש היום שכול קואליציוני ויש שכול אופוזיציוני, וישראל מחולקת עכשיו מתוך המוות עצמו.

[שחר ורון | Shahar Varon @ShaharVaron]

לא ראיתי את הסרט ולכן אני לא מתכוון להתווכח עליו. אבל בתוך כל הסערה סביבו, חשוב לי לומר משהו בתור מי שהיה שם.

אני הייתי שם. אנחנו היינו שם.

בשבעה באוקטובר ראינו רוע שקשה לתאר במילים. עברנו בין הבתים, ראינו את התוצאות מקרוב ואיבדנו אנשים. את מה שהיה שם שום סרט לא באמת יצליח להעביר.

שלושה שבועות אחר כך נכנסנו לעזה.

שם נדרשנו להילחם באויב שלא משחק לפי שום כלל שאנחנו מכירים. אויב שלא תמיד עומד מולך במדים, שפועל מתוך מרחב אזרחי ומנצל את הערבוב בין לוחמים לאזרחים כדי להקשות עלינו להילחם בו.

ובתוך המציאות הבלתי אפשרית הזאת נשארנו בני אדם.

גם אחרי השבעה באוקטובר, גם אחרי שחברים שלנו נהרגו וגם אחרי שבועות וחודשים של לחימה.

כמ״פ, הייתי שם כשהתקבלו ההחלטות. אני יודע כמה מאמצים עשינו כדי לצמצם פגיעה בבלתי־מעורבים.

אי אפשר לספר את הסיפור של עזה בלי השבעה באוקטובר.
אי אפשר לדבר על תוצאות המלחמה בלי לדבר על האויב שמולו נלחמנו ועל האופן שבו הוא בחר להילחם.

שיח שמציג רק צד אחד של המציאות הוא לא שיח אמיץ או מורכב. הוא שיח מוטה. וכשהוא מוצג לעולם כאמת כולה, הוא פוגע במדינת ישראל ובלוחמים שנשלחו להגן עליה.

אני הייתי שם. אני מכיר את המחיר. אני מכיר את המורכבות.

ובעיקר אני מכיר את הלוחמים שלי ואני גאה בדרך שבה נלחמנו ובבני האדם שנשארנו.

[עינב צנגאוקר @enavezangauker]

הערב אתיישב סביב שולחן החג יחד עם מתן, אילנה, נטלי ושני.
ואני עדיין צריכה שמישהו יצבוט אותי, אני עדיין לא מאמינה שהחלום שלי התגשם.

עם ההכנות לחג, אני נזכרת איך חיפשתי את הילד שלי בתוך חשיכה גדולה,
היו ימים שפחדתי, לילות שהתגעגעתי עד שכאב לי בגוף, רגעים שלא ידעתי מאיפה אביא כוח לעוד יום.

ואז הסתכלתי סביבי וראיתי אתכם, אזרחים ואזרחיות שעזבו הכל ובאו לעמוד איתנו, אנשים שמעולם לא הכרתי והפכו למשפחה.
עמדתם איתנו בשמש ובגשם, בכבישים, בכיכרות, בצמתים, מול שער בגין. החזקתם שלטים. צעדתם. צעקתם. בכיתם, התפללתם, הבאתם אוכל, מים וחיבוק.
לפעמים פשוט עמדתם לידנו, כדי שנדע שאנחנו לא לבד.

אל תגידו לי שהחברה הישראלית נשברה, אני ראיתי אותה קמה.
כשהאדמה רעדה מתחת לרגליים שלנו, אזרחי המדינה הזאת החזיקו אותנו, והחזיקו את המדינה.
מילואימניקים עזבו משפחות ויצאו להילחם.
מתנדבים הקימו חמ”לים.
אנשים פתחו בתים.
נשים וגברים הסיעו, בישלו, תרמו, חיפשו, ליוו משפחות, עמדו איתנו שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, גם כשכבר היה קשה לשאת את הכאב. וראיתי.
ראיתי איך הלב שלכם נשבר יחד עם הלב שלי.

אתם הייתם המאבק.
הייתם הקול כשהגרון שלנו נשרף מלצעוק.
הייתם הרגליים כשהגוף כבר לא הצליח ללכת.
הייתם התקווה כשכמעט איבדנו אותה.

ואני לא מתנצלת. לא על אף צעקה. לא על אף חסימת כביש. לא על אף לילה שבו לא נתנו למדינה הזאת לישון בשקט.
ולא על כך שדרשנו שוב ושוב: תחזירו אותם הביתה.

כשאמרו שאנחנו מגזימים, צעקנו חזק יותר.
כשניסו לייאש אותנו, קמנו לעוד יום.
כשניסו להפריד בינינו, החזקנו ידיים חזק יותר.

והיו גם רגעים נוראים:
לוחמים שלא חזרו.
משפחות שדפיקה אחת בדלת שינתה את חייהן לנצח.
חטופים שלא הצלחנו להשיב בחיים. יקירים שחיכינו להם חודשים ארוכים רק כדי שיוכלו סוף־סוף לשוב לאדמתם ולהיקבר בבית.

את השמות שלהם אסור להשאיר רק על מצבות. הם צריכים להיות כתובים בדרך שבה נבנה מכאן את המדינה הזאת.

כי אחרי הכאב נשארת השאלה איזו מדינה נהיה?
אני רוצה את המדינה שפגשתי ברחובות.
את העם שלא מחכה שמישהו אחר יעשה. שרואה אדם במצוקה ואומר: אני בא.
שלא שואל “מה יוצא לי מזה?” אלא “איפה צריך אותי?”
את ישראל שהוכיחה שגורל משותף הוא לא סיסמה.

אני מתגעגעת למה שאבד לנו.
לאנשים, לתמימות ולחיים שהיו לפני.

את מה שאבד אי אפשר להחזיר,
אבל את מה שגילינו בעצמנו אסור לנו לאבד.

בתוך התקופה האיומה הזאת פגשתי את מדינת ישראל שלי ואני יודעת שהיא עוד תשוב.
ישראל שלי. ישראל שלנו.
חזקה יותר. חומלת יותר.
נדיבה יותר.
ראויה יותר לאנשים המופלאים שחיים בה.

בקרוב מאד אנחנו נשיב אותה.
שנה טובה מדינה אהובה שלנו
🩵🇮🇱🩵

[Bram @RayMegah]

This.

[יואלי ברים Yoeli Brim @yoeli_brim]

זמן טוב להיזכר בקטע המדהים הזה, כך נשמע מורה לאנגלית בכיתה ח' ברשת החינוך של אריה דרעי. רשת החינוך שממומנת ב- 100% על ידי המדינה:

[ד״ר עינת וילף Dr. Einat Wilf @EinatWilf]

“אז אל תעזו לומר ש׳ישראל מעולם לא רצתה שלום עם פלסטין׳. אם כבר, אז רצינו שלום יותר מדי. השאלה שצריכה באמת להישאל היא מתי הערבים הפלסטינים אי פעם רצו שלום עם מדינת היהודים היחידה?״ מתוך הנאום שלי בדיבייט באוקספורד (10 דקות עם כתוביות בעברית):

[הסולידית @hasolidit]

נתניהו לא יכול למחוק את 7 באוקטובר, אבל הוא בהחלט מנסה לערוך אותו.

הוא ניסה למחוק את המילה "טבח" מחוק ההנצחה. הוא ניסה למתג את האסון שאירע במשמרתו כ"מלחמת התקומה". הוא מנע ומונע ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את אחריותו לאירוע. את טקס הזיכרון הממלכתי הראשון הוא הפך לאירוע ממשלתי מהונדס ומוקלט מראש. לניר עוז הוא הואיל להגיע רק כעבור שנה ותשעה חודשים. ומעל לכל, הוא מנסה לכווץ 15 שנות קונספציה לשאלה נוחה: למה לא העירו אותי בשבת בבוקר?! הרי אם הדיון מתחיל בחמש בבוקר, כל מה שקרה בעשור וחצי שלפני כן נשכח. והשאלה הזו כמובן משרתת את נראטיב ה"בגידה" העמום שסביבתו טורחת להשאיר ברקע, כאילו הסיפור האמיתי של ה-7 באוקטובר איננו 1,200 ישראלים שנרצחו, אלא מזימה מסתורית שמטרתה להפיל את נתניהו.

והא לכם תמצית מפעל השכתוב והעריכה. להפוך את ראש ממשלת ה-7 באוקטובר לקורבן נוסף של ה-7 באוקטובר.

[גלעד קריב @KarivGilad]

מכתב מקומם של הרב הראשי קלמן בר בעניין החיילים שסרבו לצאת לפעילות מבצעית עם פרמדיקית גיבורה בנגמ״ש.

מישהו שמע את הרב הראשי יוצא בתקיפות נגד הפורעים שמחללים שבת כדי לעשות פוגרומים בתושבים פלסטינים?

מישהו שמע את הרב הראשי יוצא נגד המשתמטים שמעלים את הסיכון לחייהם של הנושאים בנטל ופוגעים בביטחונה של מדינת ישראל?

מישהו מצא במכתב של הרב קלמן בר התייחסות כל שהיא להלבנת הפנים של החיילת שמסכנת את חייה למען כלל ישראל?

ולא פחות חצוף - להשתלח בקוד הערכי של צה״ל כי מנסחיו רחוקים מהתורה. כנראה הרב קלמן בר שכח שהציבור בישראל ממש לא נתן לו ולחבריו מונופול על התורה או זכות וטו על ערכיה של מדינת ישראל.

[Ran Harnevo @harnevo]

בבוקר ה-7 באוקטובר יוצאים מהבית שלושה אלופים בצה״ל, הם לא מתואמים ביניהם. הם לוקחים את הרכב הפרטי שלהם ופשוט נוסעים לחזית להילחם: ישראל זיו, נועם תיבון ויאיר גולן.

לפני שנה וחצי אנחנו מזהים ביאללה תקווה איך נרקמת לה תיאוריית קונספירציה מתועבת, מתפשטת בשדה קוצים. היא מתחילה ברשתות, בתחתית שקית הזבל של מכונת הרעל, אבל היא מגיעה גם לערוץ 14 ולכנסת!

אנחנו מחליטים לאסוף את כל העדויות לסרט אחד, בידיעה שהוא ישמש אותנו לאורך זמן. סיפור הגבורה של שלושה גנרלים בדימוס, שיצאו לחרף את נפשם בלי למצמץ בכלל, שהצילו חיים.

גם בתרחישים הכי מוטרפים שלנו לא תיארנו לעצמנו שהתיאוריים העלובה והמכוערת הזאת תופץ גם על ידי אשת ראש הממשלה. תראו את הסרט, כל הרעל הקונספירטיבי נמצא שם, תוכלו לזהות את המקורות.

שבע דקות של גבורה. קחו את הזמן, קבלו קצת השראה. אחר כך שתפו כמובן, כי את האמת אי אפשר למחוק…

[yayafink (יאיא פינק) @yayafink]

יאיר גולן מול שלמה קרעי.
תקשיבו לאסף ליברמן:

[מגי אוצרי @MagiOtsri]

בואו נחזור 4 שנים אחורה להבטחות הבחירות של ביבי:

הקפאת ארנונה, חשמל ומים – לא קרה.
חינוך חינם מגיל 0–3 – לא קרה.
הורדת מחירי הדלק – לא קרה.
הקפאת עליית המשכנתאות – לא קרה.
חיתוך מחירי המזון ופירוק מונופולים – לא קרה.
הסכם שלום עם סעודיה – לא קרה.
עצירת הגרעין האיראני – לא קרה.
החזרת המשילות – לא קרה.
הפחתת מיסים ומע"מ – לא קרה, והאמת שהמע״מ אפילו עלה. צחוקים.

מה כן קרה? 2,000 קברים, מלחמה אינסופית, הטבח הכי גדול ביהודים מאז השואה, בידוד בינלאומי והפיכת ישראל למצורעת, תקציב מדינה שנחטף על ידי חרדים שלא עובדים, לא משרתים וחיים על חשבונכם ומדינה שנחטפה על ידי נערי גבעות שעושים טרור בשמכם בשטחים, הדרת נשים משתוללת וסבב דו-חודשי של טילים מאיראן ומתימן (מע?!).

אבל מי יכול להחליף אותו, תנו לי שם אחד!

[Ran Harnevo @harnevo]

שי פישר המהממת היא פרמדיקית קרבית. שירתה בעזה ובלבנון, סדיר ומיד סבבי מילואים, באותו הזמן הבית שלה בגליל העליון נפגע מטיל - ישראלית מהטובות שיש לנו.

השבוע היא שמעה שחיילים בסדיר, אדוני הארץ, מסרבים להיכנס לנמר בפעילות מבצעית כי הפרמדיקית היא אישה.

רב החטיבה אישר, אבל הרב החרד״לי המיזוגן והחשוך, קוסטינר ממצפה רמון, פשוט אסר עליהם. המפקד העליון של צה״ל.

תקשיבו לשי, לכל מילה. וגם: היא הצטרפה אלינו ליאללה תקווה הקיץ, עוד תשמעו ממנה ❤️

[Dana Gat @DanaGat1]

איזה ציוץ עצוב ומזלזל בגברים
את הכמעט 3 שנים האחרונות ביליתי בעיקר עם בנים מסוג חיילים
מעולם לא הטרידו אותי מינית
כן, היו כאלה שהתחילו איתי מאוד בכבוד ואחרי שבדקו את השטח וזה לגיטימי
אבל הטרדה? אפילו לא אחת
המחשבה שגברים לא יכולים לבלות ליד אישה בלי להטריד אותה זה זלזול בגברים