כותבת תמי ארד דרך פייסבוק
היא תמיד על כל מדוייקת עד דמעות
איכשהו הרגשתי שברגע שיוודע לאפסים בממשלה שדור גדליה בן שמחון ז״ל, המג״ד שנ��רג בלבנון, הוא קיבוצניק, לא יימצא הצדיק בממשלת הסדום שיתנדב להשתתף בהלוויה שלו. אפילו פרח לא שלחו.
שתי בנות יתומות דור השאיר אחריו לגדול בלי אבא. דור נהרג בלבנון שעה שהוביל את הגדוד שלו, בעוד שממשלת המשתמטים, מנהלת שלוש שנים מלחמה ללא שום אסטרטגיית יציאה. לא מדינית ולא צבאית. מלחמת גוג ומגוג של ממשלה מפקירה, משיחית ומושחתת.
האמת היא שלא רק קיבוצניקים הם לא מלווים.
לפני כחודש נהרג מיכאל טיוקין ז״ל, בן יחיד לאימו, שעלה מאוקראינה, שירת כלוחם בסיירת גבעתי ונפל בלבנון. גם בהלוויה שלו לא השתתפו חברי הממשלה שמקפידים להשתתף בשמחות של חבריהם למפלגות. בסוף אפריל, בזמן הליכודיאדה, נהרג לוחם גולני ליאם בן חמו ז״ל. זה לא הפריע לליכודניקים להמשיך לחגוג.
דרעי מתגאה בנכדיו העריקים, דיכטר, ראש שב״כ לשעבר, מצביע בעד הענקת חנינה לחברת כנסת שסיכנה ביודעין לוחם שב״כ, ועל מקדשי המוות בממשלה אין צורך להכביר מילים. איך אמר סגן נשיא ארה״ב ג׳י די ואנס: ״אתם מדינה של תשעה מיליון אנשים. אתם לא יכולים א�� מול כל בעיית ביטחון לאומי שיש לכם להרוג את דרככם החוצה״.
אבל הם יכולים, וזה מה שהם עושים כבר שלוש שנים, ומי שמשלם את המחיר הם אזרחי ישראל וחיילי צה״ל.
ראש הממשלה שעשה מהשכול ��אישי שלו מקפצה פוליטית לא מצא לנכון להשתתף בהלוויה של המג״ד מהקיבוץ. כשהוא יוצא מכלוב הזכוכית שלו פעם ב... הוא משתתף בהלוויה של משפחה שנמנית על הבייס. אם אני לא טועה בפעם האחרונה השתתף בהלוויתו של רן גואילי ז״ל. כן, זה האיש שהצליח ליצר גם בשכול מעמדות. פילוג ושסע זו המורשת שלו.
בגדוד 52 של השריון, שדור פיקד עליו, 33 נופלים מאז ה-7 באוקטובר, עשרות לוחמים פצועים, ביניהם 3 מג״דים. הפער בין החברה הישראלית התורמת להנהגה המנותקת בלתי נתפס.
״זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב.
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב״.
דורית צמרת כתבה את השיר ��זכרם של 11 נופלי בית השיטה במלחמת יום הכיפורים. סליחה דור,
מגיע לך ולחיילך ז״ל שנהיה ראויים לכם
ביום שטראמפ נבחר, האולפן של ״הפטריוטים״ בערוץ ״המורשת״, 14 בשלט, נראה כמו חגיגת בר-מצווה באולמי בונבון.
אנשים רקדו סביב שולחנות, שתו שמפניה חמה מכוסות פלסטיק, ושרו שירי הלל לאיש עם השיער הכתום. הם היו בטוחים שזהו, אמריקה בידינו. טראמפ הוא המשיח. דונלד בן פרד הם קראו לו.
ואז בבוקר שאחרי הם קמים למציאות עם האנגאובר נוראי. המשיח התעורר והחליט לעשות ביזנס. פתאום, אותו טראמפ בדיוק, זה שכולם ידעו מראש שימכור את סבתא שלו בשביל הנחה במס חברות וקצת נפט זול, חתם הסכם עם אירא��. הסכם ��הוא חתיכת אסון היסטורי, שמוחק בטיפקס את כל מטרות המלחמה של נתניהו.
פתאום מתברר שאף מטרה לא הושגה: משטר האייתוללות לא הופל, האורניום המועשר לא הלך לשום מקום, והטילים הבליסטיים עדיין מכוונים אלינו כי ״אם לכולם יש טילים אז גם לאיראנים צריכים להיות״.
ובאולפן? דממה של בית קברות. תוך עשרים וארבע שעות בדיוק, המשיח הכתום הפך ממושיע לגרגמל, להמן הרשע, ולבוגד הכי גדול שיש.
יש משהו כמעט פואטי בלראות את זה קורה מהצד. ממש כמו לראות מישהו מחליק על קליפת בננה שהוא עצמו התעקש להניח שם, ואז צועק שאתה סמולן עוכר ישראל כי העזת להזהיר אותו שהיא מונחת שם.
מותר לנו לחייך חיוך קטן ומריר. יש עונג משונה לראות איך בלון הנרטיב מתפוצץ מול קיר המציאות. אבל רגע אחרי, הבטן מיד מתהפכת. כי הקליפה שזרוקה עכשיו על הרצפה רדיואקט��בית לחלוטין. וכולנו תקועים יחד איתם באותו חדר בדיוק.
״הטרגדיה״ האמיתית כאן אינה שטראמפ עשה טראמפ. אלא שלמעודדות ביציע פשוט נגמרו התירוצים. אין להם שום יועמ״שית מתחת למיטה שאפשר להאשים. שקמה ברסלר לא הסתננה לחדר הסגלגל עם מגפון, ואחים לנשק לא ניסחו הסכמים בטהרן.
יש פה רק מאה אחוז של כישלון מרוכז, רשום בטאבו על שמו של בנימין נתניהו, ועל אלו ששמו את כל הז'יטונים על הרולטה שלו.
אז מה עושים כשאין את מי להאשים במציאות? ממציאים מציאות חלופית
זו התחמושת האחרונה שנשארה להם במחסנית. ״אתם שם בשמאל״, הם צועקים מהמסך, ״אתם רציתם את קמלה האריס! הייתם מביאים עלינו אסון!״
קלטו את האירוניה החולנית: הם כל כך לא מסוגלים להודות שטעו, שהם עומדים בתוך בית שעולה באש, ומאשימים אותנו שאם אנחנו היינו מזמינים מכבי אש, הכבאית בטח הייתה דורסת להם את החתול. הם מעדיפים להישפט מול פנטזיה של אסון שלא קרה, רק כדי לא להתמודד עם האסון האמיתי שהם חתומים עליו.
הם כל כך רצו להכניס אצבע בעין לכל מי שלא חושב כמותם, שהם עיוורו את עצמם לדעת. והתעוררו בבת אחת לתוך סרט תעודה איראני. אז מה עכשיו? האסימונים מתחילים ליפול, לאט וביסורים.
אין שם רגע של הארה קדושה שבו יצעקו ״טעינו!״ זה עובד אצלם אחרת.
זה יתבטא במבט מושפל בתור לקופה, מבט עצבני במונית, שקט רועם בוואטסאפ המשפחתי ועייפות חומר נוראית לקראת הבחירות.
כי כשהאולפן מחשיך ונגמרים התירוצים, הדבר האחרון שנשאר זה לעמוד לבד מול המראה. ופתאום הם מגלים שגם למראה, ממש כמו למציאות, אי אפשר לקרוא ״שמאלנית״ רק כי לא אוהבים את מה שרואים.
@YinonMagal "יהודונים"? ברצינות ינון? כשאין איך להסביר את הכישלון המדיני המוחלט וההסכם הדרמטי שנחתם, פשוט שולפים את המילים הכי אפלות מההיסטוריה. ההתפרקות שלך בטוויטר רק מוכיחה כמה אתם מבוהלים מהמציאות שאתם עצמכם הבאתם עלינו. אפס אחריות, מקסימום רעל.
@IsraeliPM_heb הכלבים נובחים והשיירה עוברת. ככה נראה נאום של אדם שמנותק לחלוטין מהמציאות, שלא סופר את הציבור וממשיך לצעוד בדרך ההרסנית שלו כאילו הכל כרגיל. זלזול מוחלט, אטימות מבישה ואפס לקיחת אחריות. הגיע הזמן שהשיירה הזו תיעצר.#נתניהו#מסיבתעיתונאים#מנותקים
לכל אלה שמבקשים לא לשמוח לאדו של נתניהו יש דבר אחד בפי: אם לא הייתם עושים ממנו משיח, לא היינו עושים ממנו שטיח.
עכשיו שבו בפינה בשקט, והתביישו על שתמכתם במחריב העם!
חבר של ביבי 30 שנה, הסופר איל מגד כותב היום מילים מסמרות שיער
"האיש הזה, שפעם ראיתי בו חבר, הפך למרבה הזוועה לצורר. האיש הזה, הוא האוייב הכי גדול שלנו. עם פרוץ המלחמה, שהוא האחראי הראשי לנסיבות שהובילו אליה, הפצרתי בו להכות על חטא, להתנצל לפני העם, לבקש מכולנו סליחה ולפנות את מקומו. לא תיארתי לעצמי שיש לו תוכנית הרבה יותר מרחיקת לכת. לא דמיינתי שהוא נחוש להחריב את המדינה. לא שיערתי שגמר אומר להיזכר בהיסטוריה כמי שכיבה את האור ולהשאיר אחריו צלמוות. אין לטעות בכך. כל צעד שהוא עושה, כל החלטה שהוא מקבל, הם שקר וכזב. אבל הולכת השולל אין תכליתה להישאר בעל הבית, כפי שכולנו משערים. גם זאת הטעייה.
��כליתו האמיתית היא להחריב את הבית.
התוכנית השטנית הזאת מתגשמת במלואה. מה שאנחנו עדים לו בימים הנוראים האלה הוא מסע נקמה. כך הוא נוקם את נקמתו בעם שהוא בז לו ושאינו ראוי לו. כשאני רואה אותו צוחק בכנסת במלוא פיו ביום שבו חרב עולמן של משפחות שאיבדו בעזה את בניהן, חושכות עיניי. זהו צחוק של שמחה לאיד, של ניצחון מוחלט עלינו. זהו צחוקו של נירון החוזה ברומא העולה בלהבות. ואז אני יודע שבעל הבית השתגע. שהאיש נחוש. שזאת תוכניתו - לא להשאיר כאן זכר מלבד את זיכרו כצורר הגדול ביותר שקם לנו. צורר שאפשר להשוותו לכל צורר שעולה על הדעת, ללא יוצא מן הכלל. צחוקו חקוק בבתים מוכי השכול, אצ�� משפחות החטופים, על הקירות המפוחמים בישובי הגליל הנשרפים, בין חורבות העוטף. צחוקו מהדהד אצל כולנו, המבכים את המתים ואת המדינה שדינה מוות. בגללו. בגלל שהחליט ויהי מה להישאר על כנו ולהיות האחרון שיכבה את האור.
את האיש הזה חובתנו הקדושה לסלק מכאן היום, אם ברצוננו לגרום לתפנית בעלילת הבלהות הזאת."
לייק מיידי ושיתוף למדינה שלמה