Guy 🇮🇱🤟

#FIFA #FUT | @realmadrid | 🇮🇱

[🫵🏽 @idoxvi]

If it was your last time, I enjoyed you 🐐 @lukamodric10

[Doron Shabti @doron_shabti]

לפני 1,000 יום השמיים נפלו עליי. בהתחלה לא הבנתי עד כמה. אני לא טיפוס של מלודרמה וגם באותו בוקר הדבר הראשון שיצא לי מהמקלדת הייתה בדיחה על הפער בין הרהב של ההנהגה לבין הצעקות מחןץ לדלת. לפני שהשמיים נפלו עליי הייתי צוחק על ביטוי כזה, מוגזם. ארכאי. הרבה השתנה. גם זה.

הפעם הראשונה שאמרתי את זה הייתה שבוע לתוך המלחמה. קדמית חטיבה. הערכת מצב. בסוף קצת יושבים ומקשקשים. מיקי המנלח מנסה לעשות סמול טוק ושואל אותי מאיפה אני. עונה שדרות. שקט נפל בחדר. היו ימים שהיה נופל שקט כשאומרים שאתה משדרות. ואיך היה שם, שאל. מסוג השאלות ששואלים שאין מה להגיד. השמיים נפלו, עניתי. מסוג התשובות שעונים כשאין איך לענות.

שמיים לא אמורים ליפול. זה לא בהוראות ההפעלה. שמיים זה איפה שעננים משייטים בנחת או המקום שממנו יורד גשם או שדרכו טסים לסופש בקפריסין. הם לא נופלות. עד שכן.

שמיים נופלים זה חבר אחרי חבר שמתחננים על חייהם בווצאפ ובטלפון ואין מה לעשות. שמיים נופלים זה תינוק צורח מרעב שעות ואין איך להושיע. שמיים נופלים זה לעבור ב232 ולראות את התעלות זרועות גופות. להסתובב חודשים בבית שלך רק עם ווסט קסדה ועוד לוחם מחפה. שמיים נופלים זה לשמוע שחברה קרובה של שיר נחטפה וכל משפחתה נרצחה ולא להיות מסוגל לנסוע להגיד לה את זה, כי הדרכים עדיין לא בשליטתנו.

שמיים נופלים זה לטבוע בלוויות. חניכים מהתנועה. חברים. שכנים. שמיים נופלים זה שיש כבר כל כך הרבה שמחליטים להפסיק לזכור. לבוא רק כשמזמינים.

שמיים נופלים זה לשבת ליד הגדר ולשמוע שהרגנו את יותם. הבחור השקט שהייתי איתו 5 פעמים בשבוע בקרוספיט. בהופעות מטאל. לא אני ולא אף אחד שהכרתי הרג אותו אבל אנחנו. חייל כמוני. עם נשק כמוני. הוא היה גיבור וברח. אנחנו, שהיינו אמורים להציל אותו, הרגנו אותו.

ושמיים נופלים זה גם היום. לעבור בעיר שהיא גם וגם. גם הבית שאני אוהב וגם הגהנום ההוא. ללכת לאימון בוקר ולעבור ליד כל חברי המועדון שנפלו. לעבןר בקפה קולטורה ולחשוב על איך אריה ריין הסנוב קפה הזה היה נהנה פה אבל הדרעק החליט ליפול בעת מילוי תפקידו.

הרבה השתנה בשבילי. כמעט הכל. בנפש, כמו שכתבו @kobioz1 וג'ימבו, לפעמים זה מרגיש כמו אתמול ולפעמים לא יודע כמה זמן עבר. לפעמים הילדים בסדר ולפעמים עובר אופנוע ונגב בורחת למיטה כי היאהחושבת שבאו להרוג אותה שוב. לפעמים הכל שגרה ואז הבית רועד וניסן אומר שיש הרבה תותחים כי חייל מת ולןקחים אותו במסוק לבית קברות. דברים שבגיל 4 לא אמורים לדעת והם מדקלמים כמו שיר של יובל המבולבל.

הרבה השתנה בשבילי, כמעט הכל. אבל לא מספיק השתנה אצלנו. ועדת חקירה ממלכתית עכשיו

[יהונתן ורנר @yonatnwer]

מחר- ה׳ תמוז.

האם שמעתם על פוגרום קיילצה?

פוגרום קיילצה הוא מעשה טבח שנעשה ע״י פולנים ביהודים ניצולי שואה לאחר עלילת דם מרושעת.

באחד מהבקרים של קיץ 46 נעלם הילד הפולני הנריק בן ה-8. ההורים והחברים המודאגים יצאו לחפש אותו. לאחר יומיים הנריק חזר לביתו וסיפר כי נחטף ע״י יהודים והצליח להימלט.

מספר ימים לאחר מכן הלכו הנריק ואביו להגיש תלונה במשטרה. במהלך הדרך פגש אותם אדם זר ותיאם עם הנריק על בית מסוים ועל איש מסוים וביקש להפליל אותם כמקום שבו הוחזק ואת החוטף.

השוטרים יצאו לעצור את החשוד- קלמן זינגר. בחור צעיר, ניצול שואה.

מפה העסק איבד שליטה לחלוטין.

השוטרים הפיצו מידע שקרי שבבית המופלל חטופים ילדים נוצרים לשימוש בדמם לאפיית מצות. המון פולני בליווי חיילים מהצבא הפולני החל להתאסף סביב הבית.
לאחר כמה שעות פרץ ההמון לבניין והחל להכות ולרצוח את יושביו.

בנוסף לזה, 500 פועלים במפעל סמוך פרצו לבניין עם סכינים ופצעו ורצחו את כל מי שפגשו בבניין מהקהילה היהודית.

רק לאחר שעות ארוכות הגיעה יחידה צבאית למקום ופיזרה את ההמון השוחט.

בטבח נרצחו 47 יהודים מתוך 163 ניצולי שואה. עוד 80 יהודים נפצעו בדרגות שונות.

בית המשפט הפולני שפט את הפורעים. 9 מהם הוצאו להורג.

בשנת 1998 התראיין הנריק הפולני והודה כי לא נחטף.

מחר יום הטבח.
ספרו את הסיפור הזה לזכרם.

[Meghan McCain @MeghanMcCain]

Antisemitism.

[שגיא ברמק Sagi Barmak @SagiBarmak]

טור לא מוצלח שהייתי הופך לגמרי על ראשו:

ימנים שימושיים הם אלה שמאותתים שהם קהל שבויי- מעניקים צ'ק פתוח למפלגות ללא תלות בהתנהלות, במדיניות ובהישגים הממשיים שלהן.

קשיחות בהצבעה היא אסון. לאזרח יש רק שוט אחד מול השחקנים הפוליטיים השונים- האפשרות לשלול מהם את הקול שלו. חברה עסקית שתרצה את הכסף שלי תצטרך לעבוד בשבילי. אותו הדבר בנוגע למפלגות. אף אחד לא צריך להתנצל על זה. הקול שלי דורש מאמץ, הישגים ופירות עבורי ועבור ילדיי.

מי שמסתכל על 4 השנים האחרונות ואומר לעצמו "אני רוצה עוד מזה!"- שיצביע למפלגות הקואליציה. מי שמסתכל על 4 השנים האחרונות ואומר לעצמו "מגיע לילדים שלי הרבה יותר טוב מהדבר הזה"- שלפחות יאותת שהוא מאוד מאוד פתוח לחלופות וצירופים שונים ויצירתיים.

[David Oppenheim @Duduoppe]

מדינה היא מנגנון שהאנושות המציאה בשביל שלא נצטרך לחיות לפי חוקי הג'ונגל.

אדם מוותר על חלק מרכושו, על חלק מחירותו ועל חלק מזכויותיו בתמורה להגנה ולסדר. אם בעבר הרחוק היית צריך ללכת מכות עם מי שמתעלל בך או מפעיל כלפיך אלימות, היום אתה מגיש תלונה במשטרה והמדינה כבר תטפל בו. המשטרה תחקור, הפרקליטות תגיש כתב אישום ובתי המשפט ייגזרו עליו עונש אפקטיבי.

אבל גורמי האכיפה במדינת ישראל החליטו שזה כבר לא קורה. חזרנו לחוקי הג'ונגל.

ותודה לגברת "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי". זו שגם אי אפשר לפטר אותה ולהחליף ביועץ שכן יחליט לאכוף את החוק ועל כולם באופן שווה, כי היא נהנית מהגנה הרמטית של המוסד הבלתי לגיטימי שנקרא בג"ץ.

מתי נתעורר?

[Ben Green @BenGreenJeru]

We will never ever forget this.

Crystal Palace deserve all the silverware that comes their way. 🏆🏆🏆

As for Rayo Vallecano, they are a club bereft of any understanding of the Middle East, who have attached themselves to a morally repugnant cause.

Well done the Eagles!!! 🦅

[Alex Gandler @AlexGandler]

After two and a half years Kibbutz Nahal Oz reopens its pub that was destroyed during the October 7th massacre.

This is how we win, we restore and rebuild. And then we drink.

[Adam Fisher @AdamRFisher]

This is a devious rhetorical trick. Labeling someone a “Nakba survivor” is designed to evoke instant sympathy and a false sense of moral clarity, but it is little more than taxpayer-funded propaganda.

Consider the absurdity: roughly 99% of Palestinian Arabs alive in 1949 survived the war and its displacements. Calling the displaced a “survivor” stretches the word beyond recognition. It is a newly coined term, crafted in academia and activist circles long after the events.

Its real genius lies in creating false equivalence. It places ordinary Palestinian civilians who were displaced amid a war their own leaders launched on the same moral plane as Holocaust survivors (of whom only about one-third emerged alive).

It airbrushes away the ~6,000 Jews killed in 1948, elevates the ~12,000 Arab deaths, and erases the thousands of Jews forcibly expelled from the Old City of Jerusalem and other areas.

By anointing the displaced as sacred “survivors,” the term invites us to forget that the Nazi-aligned Palestinian leadership rejected the UN partition plan, chose war to prevent any Jewish state, and promised quick victory while urging Arabs to flee.

It glosses over Israel’s Declaration of Independence, which explicitly invited Arab inhabitants to “participate in the upbuilding of the State on the basis of full and equal citizenship.” And it conveniently overlooks the ~150,000 Arabs who stayed put, accepted Israeli citizenship, and whose descendants now form over 20% of Israel’s population.

This is international grievance politics pushed by the Mayor of New York City, who genuinely believes that Palestinians should be able to “return to their homes” – a nonsensical idea designed to justify perpetual victimhood and violence.

The move weaponizes real civilian hardship while inverting roles: turning a war of choice and rejectionism into an unprovoked “catastrophe” inflicted by the intended victims. It sustain grievance and does not nothing to advance peace.

[AP @Average_NY_Guy]

We live in the most digitally documented era in human history. Every fight, accident, meal, and meltdown gets filmed within seconds, yet somehow the “biggest genocide in history” in Gaza constantly relies on drawings, animations, staged imagery, and recycled footage instead of endless undeniable documentation of the alleged events themselves.

The gap between the scale of the outrage and the quality of the evidence people keep presenting is staggering.

[דוב מורל🟣 @DovMorell]

המקרה בפתח תקווה פשוט מזעזע. צעיר בן 21 שעובד בפיצרייה ביקש בנימוס מחבורת נערים לא להשפריץ ספריי שלג ובתגובה נדקר. היום הוא מת מפצעיו.

חבורת נערים רצחה אדם כי ביקש מהם לא להשפריץ ספריי שלג. הרוצחים טרם נתפסו.

[Yechiel Fisch @YechFisch]

1. השאלה ״מה עם לחיות בארץ״ מגוחכת ומביכה את השואל. אף אחד לא מחפש בכוח למות.
2. המפעל הציוני לא יוכל להתקיים בלי אנשים שיאמינו במשפט הזה. האמונה במשפט הזה גורמת לאנשים לבחור כל פעם להישאר במדינה כשיורים עלינו טילים מאיראן,
1/4

[יאיר וייגלר @Yair27we]

את מי שמנצל את היום הזה לפילוג והסתה.
את מי שרודף לייקים דווקא היום צריך להוקיע.

להוציא מחוץ למחנה ולא משנה איזה.

[Israel Defense Forces @IDF]

A short while ago, in full coordination with the local community of Debel in southern Lebanon, the damaged statue was replaced by IDF troops. The Northern Command worked to coordinate the replacement of the statue from the moment it received the report of the incident.

The IDF expresses deep regret over the incident, and is working to ensure that it does not happen again in the future.

[שני אביגל shani avigal @Shani_avigal]

יום זיכרון חמישי בלי דודק'ה

לפני הערב הזה ישבתי מול דף ריק
לא מעט זמן
ושאלתי את עצמי
מה אספר השנה?
אולי אתחיל בזה שביקשת מכולם שיקראו לך דודק'ה?
כאילו ידעת שזה יהפוך לשמך האמצעי.

תהיתי לעצמי, האם אספר איך זה להיות אימא שכולה, שקמה כל בוקר,
מכניסה אויר גדול לריאות,
ומתפקדת -
למען הילדים האחרים,
אלו שבחיים.

אולי שוב לדבר על זה -
שאנחנו, המשפחות השכולות, לא זקוקות ליום זיכרון,
כי בליבנו דולק כל יום נר זיכרון.
הוא אף פעם לא כבה,
ולעיתים, הבערה שלו שורפת עוד קצת מהלב.

אולי כדאי השנה לדבר על כך
שעברו כבר חמש שנים,
בדיוק כמספר השנים שהיית חי,
ומהרגע הזה ואילך,
אהיה יותר אימא שכולה
מאשר הזמן שבו הייתי אימא שלך.

אולי על הפחד המתגבר,
ככל שעוברות השנים,
לשכוח את קולך.

או שאספר איך אחיך, אורי,
שנולד שנה לאחר מותך, ביום בו אבא קרא את הקדיש האחרון לזכרך,
שואל מידי פעם -
"למה כל החברים שלי באים לבית שלי ורק אח שלי לא בא אלי?"
ואני, בשתיקה כואבת,
מנסה למצוא את המילים הנכונות,
ובהשתנקות אומרת -
"כי הוא מת".

אולי בכלל אני צריכה לספר על מי שאתה -
על הילד המצחיק שהיית, שאהב לעשות שיגועים לאבא.
או כמה חברותי היית ואיך נהנת לשחק עם ילדים אחרים,
וכמה אהבת לשחק במשחקי דמיון עם תחפושות.

או אולי בכלל לשתף את כולם על החלום שלך -
להיות אסטרונאוט,
להגיע לחלל,
ולגדל חייזר מחמד בבית.

אולי אני צריכה לספר לכולם על הערב הארור שקרה לנו -
על איך ב-7:17 דקות הגעת לשאול אותי שאלה על הדינוזאור שלך
וב-7:19 דקות נשמעה אזעקת "צבע אדום",
האחרונה שלך.
על הבום הגדול,
על הרסיס שחדר את החלון,
על איך הרמתי אותך,
מבחינה בך פצוע,
רצה לחפש עזרה.
לא יודעת שבני הדודים שלך,
שבדיוק שיחקת איתם בסלון,
פצועים מרסיסים בראש.
לא מבינה שאני בעצמי פצועה,
ותכף אוגדר 'פצועה אנוש'.
אולי אשתף איך תהל, אחותך - שהייתה אז בת 7, ונפצעה מרסיס בעין, שאלה בלב כבד את אבא -
"אתה בטוח בטוח בטוח שעשו הכל כדי להציל אותו?"
והוא ענה בקול חנוק
"אני בטוח, עידו מת".
במקביל, אני בחדר ניתוח, נלחמים על חיי,
כמו גם בן הדוד שלך- רק בן 6 ונלחמים גם על חייו.

אולי אספר בכלל על איך פספסתי את ההלוויה שלך,
כי הייתי מורדמת מונשמת.
וחמאס, שלא הספיק להם לרצוח ילד קטן ולחלק עוגיות וסוכריות לכבוד הרצח שלך ברחובות עזה,
הודיעו שהם יירו על המשתתפים בהלוויה שלך.
ובכן, 10 דק' מרגע שהחלה ההלוויה
נשמעה אזעקה שגרמה למאות משתתפים לשכב על הרצפה.

אני יודעת שהיית לידי כששכבתי שם במיטה,
מחוסרת הכרה.
וגם כאשר עברתי שיקום מפרך וקשה של שנה,
הרגשתי אותך לצידי.

אולי אספר על זה שאבא קרא קדיש ואני קראתי ברכת הגומל.

חשבתי אולי לדבר על כך שתכף אחגוג יום הולדת.
שאלו אותי מהו משבר גיל ה-40 שלי -
עבודה? הישגים?
ואני, רק חשבתי על כך שבגיל 35
הפכנו, אבא ואני, להורים שכולים.
גיל שבו היינו בשיא הקריירה,
רגע לפני מעבר לבית חדש,
מגדלים ילדים בנחת.
גיל שבו החיים שלנו נחצו לשניים -
החיים איתך והחיים בלעדיך.
ותכף גיל 40, מקבל משמעות קשה-
כי אני ממשיכה לגדול,
בעוד אתה, ילד שלי, נשאר באותו הגיל
בן חמש.

אתה יודע דודק'ה, אני חושבת שאכתוב על משהו
מהותי לעם ישראל
על כמה חשובה האחדות שלנו
אחד עם השני
על זה שמותר שיהיו לנו דעות שונות
על זה שכולנו נראים אחרת
על זה שכולנו בני אדם

אולי אוסיף שכל לילה לפני השינה הייתי
שואלת אותך
'מה עשית היום שאתה גאה בעצמך?'
וכל ערב היית עונה
'היום עשיתי ואהבת לרעך כמוך אפילו קצת יותר מאתמול
כי גם אירחתי חבר
וגם חלקתי את הצעצועים שלי'
וזו המורשת שהשארת לנו, דודק'ה
ואהבת לרעך כמוך
גם אם הוא לא כמוך
או אפילו בעיקר.

כי אתה דודק'ה
היית מיוחד במינו
היית רגיש
היית חכם ושנון
היית מצחיק
אך נרצחת
רק על עצם היותך יהודי.

היית ילד בן חמש
שרצה להיות אסטרונאוט

[Rabbi Poupko @RabbiPoupko]

with all due respect to the brilliant @SethDillon and the brilliant writers at @TheBabylonBee, even they could never come close to this insane headline from Al Jazeera.

Apparently Israel is such a racist country that it does not want to include the people who killed their soldiers in memorial events for... those soldiers who have been killed.

[Daniel Wachtel @WachtelDan]

חיו בינינו אנשים שבאמת קשה לתפוס. ענקי רוח. עדינים וגיבורי חיל ביחד. איזה בן אדם אתה צריך להיות בשביל לנהל קרב פתע, להגן על החיילים שלך, להיפצע ואז לשלוף פנקס ולשרבט בשארית כוחותיך "20 הדקות הטובות בחיי"? קודש קודשים.

ממליץ לכם לקרוא פה עוד על יואב
https://t.co/0QWCRglg18

[אלכס פרידמן - Alex Fridman @alexfridmanPO]

ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אני מבקש לזכור את רות הודיה פרץ ז"ל 🕯
רות, צעירה עם מוגבלות קשה, נרצחה באכזריות בזרועות אביה אריק ז"ל בשביעי באוקטובר.
רות היא אחת מתוך עשרות נכים, קשישים וחסרי ישע שנטבחו ביום הארור. הם לא פסחו על אף אחד.
נזכור ולא נשכח.
יהי זכרם ברוך.

[Gal G., Adv 🇮🇱 @ICK_GalG]

Eliya Cohen who survived Gaza after 505 in captivity was traveling outside of Israel and a random PR Jihad woman approached him to inform him about “starvation in Gaza”

He told her: I’m going to take my food order, Google my name and we’ll talk. Then 👇🏻