Producer at The Guardian's Today in Focus
#1 Apple Podcast - "The Great Clocks Heist"
#1 Documentary category - "My First War"
MA Investigative Journalism
החלק הכי חשוב בתחקיר הראשוני שפרסמתי הבוקר על המשבר ההומניטארי החריף ברצועה והמפולת המדינית הוא הגרף הזה.
הגרף מראה - לפי נתוני מתאם פעולות הממשלה בשטחים - שישראל לא הכניסה מספיק מזון לרצועה, *לפי האומדנים שלה בעצמה*, שגם הם היו גסים וכושלים ולא לקחו בחשבון, לדוגמה, חוסר ביטחון תזונתי שמוביל לביקוש גובר ואגירה, מצב מלחמה, השלכות של תכנית המתפ"ש לסינון ארגונים הומניטאריים ועוד. כך נוצרו תנאי רעב ברצועה.
תנו לי לקחת אתכם דרך הגרף.
-ראשית, כמה מזון עזה צריכה. זו שאלה מאוד מורכבת כמה מזון למעלה מ-2 מיליון בני אדם "צריכים". ההערכה של ה WFP של האו"ם היא בערך 62 אלף טון בחודש. אבל השאלה עצמה מטעה; כי עזה במצב מלחמה. נניח שהכנסת את כל זה במעבר אחד בדרום. זה לאו דווקא יגיע לצפון הרצועה. ישראל רצתה ל��סק את המבנה השלטוני של חמאס (בצדק לשיטתה), אך הוא לא הוחלף בשום דבר אחר (איוולת). היא רצתה כאוס ומיליציות. במצב כזה, פיזור מזון לא נעשה ביעילות וכמה "עזה צריכה" לא שווה לכמה צריך להכניס כדי שלא יהיה רעב.
-התשובה היא שבתנאי מלחמה צריך להכניס עודף מזון.
-במתפ"ש יגידו שעזה "צריכה" 80 משאיות. כמה זה אומר בטון? בערך 19-21 טון למשאית. אך זה יכול להיות פחות למשאית. בחודש זה יוצא בערך 48 אלף טון. שימו לב לגרף: במרץ ואפריל לא הוכנס דבר. במאי הוכנס - כולל ה GHF לפי המתפ"ש! - פחות מחצי. ביוני נכנס 37 אלף. וברוב יולי לא נכנס מספיק, עד השבוע האחרון
- אז איך לא יהיה רעב? גם השבוע ניסו לספר לי ב��ערכת הביטחון שיש מפעלי ממתקים ברצועה. התשובה היא אז מה. יכול להיות מפעל ממתקים בעיר עזה ורעב בדיר אל בלאח. הרעב מתבטא במחירים. גם במקומות ללא מזון, אפשר להשיג אותו בד"כ במחיר המתאים.
- עוד שקר: כאשר הממשלה החליטה לעצור את כל המזון לעזה (כל המזון - כולל פורמולת תינוקות) היא טענה שיש 4-6 חודשים של מזון ברצועה. למה? בגלל הפסקת האש. אבל ברגע שעצרה את המזון, זה פחות חשוב כמה "היה", מה שחשוב הוא שערוך המזון - לעתיד. בכל מקרה, זה שקר. כי המתפ"ש אמר לממשלה- עד 80 יום לקו אדום. זה היה ב-2 במרץ. ב-19 במאי נתניהו פותח סיוע לעזה ומה החשש? הרשמי? זה שלשכתו מוציאה בהודעה?
חשש רעב.
-אבל שימו לב לסיוע לאחר מכן: פחות מהמינימום הנדרש. שוב, לפי הרשויות בישראל עצמן. והרבה פחות מהערכות האו"ם.
-הייתה אכזבה שלא כתבתי שהממשלה רצתה להרעיב את עזה. לגבי סמוטריץ ובן גביר, כוונותיהם הרעות הקב��עות- אין ממש ויכוח. אבל הממשלה לא רצתה לייצר רעב בעזה, לא בגלל סיבות הומניות- אלא כי ידעה שזה יתהפך על ישראל. ידעה שממשל טראמפ יעצור. מה היא כן רצתה? לשחק עם מתג המזון. שזה כשלעצמו - על כלל האוכלוסיה האזרחית, כולל תינוקות - מזעזע.
-תקראו את הטקסט המלא. ובפרט את השורות האחרונות שלו. לינק בציוץ הבא.
we finally made it and witnessed there were still enough food trays.
Can I solve the conflict now? No. But I did get a great conversation, a new perspective, and a much better understanding of the Barbican’s floor plan. So not a bad day.
A Palestinian and an Israeli are lost in a museum.
That's not an opening sentence of a joke, but what actually happened to me today at the Barbican Centre with Abu Bakr Bashir, a Palestinian journalist for the New York Times. After an insightful panel at >>>
while we wandered through the Barbican’s labyrinth of emergency exits, random stairwells, and forgotten lifts, desperately trying to make our way to the main hall before the sandwiches disappeared. I released a sigh of relief when >>>
היי דניאל
אני כותב לך כי קשה לי לשתוק על הפרסום ששיתפת על פרחאן החטוף המשוחרר
ערוץ 14 ערכו בצורה מגמתית, מטעמי בורות או בכוונה תחילה כדי לזרוע בלבול ושנאה בעם כלפי החטופים, את דבריו של פרחאן.
מדובר חוסר הבנת הסלנג הבדואי. מה שפרחאן אומר בקטע הוא לא שהוא פלסטיני ולא ישראלי, אלא ש"לא משנה" מה מוצאו, הוא רוצה ששני הצדדים יהיו חופשיים.
בערוץ 14 טעו בהבנת המילה "וולא", שבשימוש שעשה בה פרחאן משמעותה "כך או כך" או "זה לא משנה לי". הטעות בהבנת המילה מובנת, אבל לא הטעות בהקשר וחוסר הבירור הנוסף. הרי כל אדם סביר שנחשף לפרחאן מאז אתמול, הבין שכושר הביטוי שלו לא רע, שהוא מרגיש חלק מהחברה הישראלית, ושיש לו טאקט. הוא הודה אין ספור פעמים לצבא, לנשיא, לרה״מ ומרגיש שייך בקשר דם אלינו ולאחינו החטופים.
הפרסום שלהם והשיתופים שלו מובילים לשנאה והגבהת הלהבות שפשוט מיותרות בתקופה שלנו.
רק באהבת חינם וביחד ננצח
החלק הכי עלוב במכתב של שר האוצר לממונה על התקציבים הוא המשפט ״ככל שאינך מזדהה עם מדיניותי הכלכלית והנך סבור שאתה מתקשה לבצעה, אתה מוזמן להניח את המפתחות״. אבל לא בגלל החלק של המפתחות, אלא בגלל החלק של המדיניות הכלכלית.
לסמוטריץ אין ��זו.
שום כלום.
רק דברי רהב חלולים ודאגה למגזר >
דעה: הכתבות, הראיונות והסיפורים, שאין ספק שיסופרו בעיניים בורקות על "המבצע לחילוץ הגופות" ("ואז, רועדים, קראנו ק��יש"), הם חלק בלתי נפרד מעבודת מכונת הנרמול שמנסה לשכנע את הציבור שהחזרת גופות היא הישג.
עם כל הכבוד לעוסקים במלאכה, הסיפור הוא לא החזרת המתים; הסיפור הוא הפקרת החיים.