אני רוצה להגיד סליחה באופן הכי עמוק לאלו שלא הצלחתי לעזור להם השנה וחמור מכך לאלו שלא עניתי להם. זו תמיד היתה בעיה. כשאתה מפרסם ברשתות שגייסת כך וכך מיליוני שקלים יש עומס פניות. הפעם זה הפך להיות משהו שרודף אותי בלילות ולא מרפה, גם אחרי שנה. הכמות, המקרים. הכמות.
יום אחד, בשתיים בלילה, אחרי חצי בקבוק, החלטתי לפתות את ההודעות שלא הצלחתי להגיע אליהן ביום ההוא. התחלתי והפסקתי אחרי אחת. ההלם מהרשימה הבלתי נגמרת של לא נקראו. המחשבה על מה ומי יש שם.
עשרים מיליון שקל ואלפי כרטיסי סיוע שחולקו באופן הכי מסודר ומדויק בימים שאחרי היו אמורים לתת תחושת השפעה מסוימת, קטנה או גדולה, שמייצרת נגיעה של שינוי. היו רגעים מרגשים, כן. אבל התחושה היתה שונה הפעם. בימים הראשונים, במלונות בשפיים, ים המלח, אילת, הבנתי שהפעם, למרות שלושים אלף איש שהפקידו בידינו הרבה מאוד כסף - אנחנו הולכים להיות עלה נידף. חוסר ההשפעה הטביע את ההשפעה. כמותית.
תמיד לימדתי את עצמי להיאחז במה שטוב. לייצר נקודות התחלה אנרגטיות גם כשקשה. בשנה הזו, הכל נשטף בכמות יוצאת הדופן של חוסר אונים מסביבנו. ההלם מכך שמצאת את עצמך לבד, ללא מדינה, רק עם הרבה ארגוני סיוע קדושים שוודאי סובלים מאותה טראומה. שמבינים שנגזר עליהם להיות אנשי שירות בנשמתם שלעולם לא יצליחו לתת את השירות עד הסוף. ואפילו לתחושה הזו לא היה מקום, כי מה היא בעצם? יללה קלושה, רפה ולא חשובה בתוך ים של סבל. כמעט לא לגיטימית מרוב שהיא קטנה. לכאבון הקטן הזה אין אף כסא פנוי לשבת עליו. אז אולי ביום כיפור. סליחה
על רקע סאגת שמאלוב-ברקוביץ׳ כולם דיברו על הרצועה של דרוקר, אבל יש רצועה אחרת ברשת 13 שבלי הרבה יחסי ציבור עושה באמת בית ספר למתחרות: בסיכום יולי אוגוסט ״הצינור״ עקפה את תכניות הלילה של 12 (מול פינס ביולי אוגוסט בינתיים רק באלפי צופים). ערוץ 14 וכאן 11 בשעות האלה בכלל לא במגרש.
לא זוכר כבר שנים ארוכות רצועה יומית ברשת 13 שעוקפת ברייטינג את המתחרים בסיכום חודשי. לזה קוראים תחרותי
תכירו: ״כפתור המיוט״. כפתור שמשתיק את המיקרופונים של כל האורחים חוץ משלי. מיועד לפתור את המצב הנפוץ לאחרונה שבו אורחים צורחים אחד על השני בלי שאפשר להבין משהו ואולי יש עורכים שחושבים שזו טלוויזיה טובה, אבל בשבילי זה בזבוז זמן, שריפת אנרגיה יקרה ובעיקר חור בראש. מהערב בשבע, די
פתאום הבנתי שלא היה לי זמן לחלוק פה את העובדה שהצינור עוברת לשעה שבע ותתרחב לשעה. בלי ציניות, אני כל כך מתרגש ועובד כל כך קשה כבר שבועות על מנת שתוספת הזמן שניתנה לנו לא תראה כמו מריחה גנרית אלא כמו חתיכת טלוויזיה שמריחה מיזע ואכפתיות, כפי שמאוד מאוד השתדלנו עד היום. תחזיקו לנו🙏
אני יהודי חרדי, עומד בצפירה תוך אמירת פרקי תהילים ומשניות, מתאבל על הנופלים והנספים הקדושים.
לצערי, שוב מנסים גורמים שונים להרבות שנאת חינם, ללבות אש ומפיצים קטע חתוך מסרטון ישן עליו התנצלתי בעבר.
בימים אלו אנו נדרשים להוסיף אהבת חינם, להכיל ולכבד, ללמד זכות ולדעת למחול.
הצהרה בעקבות חזרתו של הרשמי: עודכנו בפרטי הארוע הקשה. זה אכן איום אסטרטגי קיומי. הקבינט החליפי בטחוני הכולל את ואפל ופנדה יתכנס הערב ו(אולי) יגיע להחלטות