"לא אוהב את ההתלהמיות האלה. מצפה מחברי הכנסת שלי שלא יסתובבו ויתפרעו": הוויכוח בין ינון מגל ליותם זמרי על התנהגותה של ח"כ טלי גוטליב בדיון על הענקת חסינותה
#הפטריוטים@YinonMagal@YotYotam
ומשהו עקרוני לגבי וואטאבאוטיזם:
הדרישה הבסיסית נכונה מאוד; אם אדם שתמך בחום בחסימות כבישים והטרדת פוליטיקאים בזמן הרפורמה, פתאום מזדעק כנגד חסימת כבישים ורדיפת אישי ציבור - בצדק צריך להזכיר לו את העבר. הרבה פעמים מתגלה תפיסת עומק של "מה שמותר לנו אסור לכם כי אנחנו צודקים".
>>
כותבת מעיין רבינוביץ' בפייסבוק:
אמל״ק: Hila Tov (זאת שכתבה את הפוסט על דתיים בתל אביב) ואני נפגשנו לקפה. הגעתי מלאת חששות ובסוף היה כיף.
1. הפוסט שלי הגיע אליה והיא כתבה לי בפרטי. ההתכתבות התחילה בצורה קשה מאוד. הכל נפיץ. הכל אישיו. נגיד איפה לשבת. היא הציעה מקום לא כשר. אני יושבת רק במקומות עם תעודת כשרות. למה הכל עם תחושה של דווקא? זאת מלכודת? אפשר בקלות לפוצץ את האירוע עוד לפני שהתחלנו שיחה. בארבע עיניים עם קפה ביד קל יותר לשוחח על כך שהיא מפרנסת רק מקומות שפתוחים בשבת, אני הפוך, ואיך אפשר להיפגש בכל זאת בלי להתפשר. בסוגריים - אני מעריכה את מי ששמה את הכסף שלה איפה שהערכים שלה ומחפשת לפרנס עסקים שתואמים את השקפת העולם שלה.
2. כמובן, יש דברים עליהם הסכמנו. ויש דברים שלא. שאלה שמעסיקה כל מי שרוצה לקדם דברים בעולם היא עד כמה לשמור על שיח עדין ומכבד ועד כמה לגייס פרובוקציות כדי להעלות נושא למודעות. בנקודה הזאת חלקנו. בעיני המטרה לא מקדשת את האמצעים ואין מקום למשפטים כמו אלו שנאמרו בפוסט ההוא. לעומת זאת הילה סברה שכשמדובר באיום רציני לפעמים יש צורך בבוטות כדי להציף דיון ציבורי ולקדם אג׳נדות. לא השתכנעתי. לדון על רעיונות זה אחלה, לצלם אנשים שהולכים ברחוב לתומם ולהכליל אותם זה שיימינג פסול ומגונה.
3. מה שמוביל לשאלה מה האיום הגדול ביותר שיש לנו עכשיו. האם הוא חיצוני או פנימי, מי מסמל אותו, ואיך נאבקים בו ומתגוננים מפניו. באופן לא מפתיע אנחנו חלוקות בזיהוי האיומים ובתיעדוף שלהם, וממילא, באופני הפעולה והקצאת האנרגיה.
4. מה משותף: שתינו אוהבות לארח סעודות שבת (או ארוחת שישי) עם מלא אנשים. ושתינו אקטיביסטיות שבחרנו במסלולי חיים שבהם ערכים מובילים אותנו, גם אם יש לזה מחירים וגם אם זה כולל לספוג תגובות נאצה ברשתות או בחיים האמיתיים.
5. אין סימטריה בעולם. נקודות הפתיחה שלנו שונות, הכאבים שמניעים אותנו שונים ואין טעם בלהתנצח מי צודקת ומי יותר לא בסדר. אנחנו לא בהורדת ידיים. ולא בהאשמות קולקטיביות כלפי ציבורים שלמים על בסיס הפוליטיקאים שאמורים לייצג אותם. הייתה תמימות דעים שהחברה הישראלית אחלה הרבה יותר ממה שנראה שיוצא ממשכן הכנסת.
6. איך מתקדמים מפה. איך קבוצות שיש ביניהן איבה וחוסר אמון יכולות להתקיים במרחב משותף. נראה לי שמה שקרה היום הוא התחלה טובה. אם יש רעיון אחד שאני בכל זאת מיסיונרית שלו זה חשיבות המפגש האמיתי והשיח הנוקב והכנה ברמה הפרטית. לא לאבי-דאבי של אנחנו מסכימים על רב הדברים, אלא לשים את הדברים הכואבים על השולחן ולהביט לאמת בעיניים. לא מסמסנו את נקודות המחלוקת. בכלל. אבל ישבנו יחד.
7. נכנסתי לפגישה מלאת חששות. גם מזה שיתקפו אותי באופן אישי, שזה כמובן לא כיף, אבל גם שלא נצליח לייצר שיחה משמעותית אלא נמצא ביחד שעיר לעזאזל ונתמקד בכמה צד שלישי הוא לא בסדר ואנחנו שתינו משלבות ידיים מולו. החשש הראשון התבדה לחלוטין. החשש השני התברר כמורכב, כי בעצם הרבה משילוב ידיים הוא כדי להגן מגורם שלישי ואולי זה בעצם בסדר. מה שמחזיר לשאלה מהו אותו איום גדול, ועל זה לא הסכמנו.
8. אני שמחה שנפגשנו. גם ברמה האישית היה כיף והילה היא אחלה אשת שיח, וגם כי ככה לאט אבל בטוח נבנה כאן מקום שטוב ושאפשר לחיות בו יחד. מי יודע, אולי זוהי התחלה של ידידות מופלאה.
מדינת ישראל במלחמה בחזיתות רבות, נפילתם של שני חיילים הותרה אתמול לפרסום, האחד בבוקר האחד בערב, ושר במדינת ישראל עסוק בלאחל גיהנום מיוחד ואישי ליועמ"שית ולסגנה.
@dudiamsalem
זו פשוט הזיה שנרמלנו את זה, באמת. שאנחנו מתייחסים לשיח בטוויטר (ולא רק בטוויטר) כאילו "אה אוקיי ככה זה, יש אנשים שזו הדרך שלהם להתבטא. לאחל איחולי מוות לשמאלנים (וכן, יש גם איחולים דומים לימנים)".
שיחה כזו מנרמלת צורת חשיבה, וצורת חשיבה מובילה למעשים. כן, גם אם זה בצחוק.
זה באמת מעשה נבלה. יעקב סלע לא קרא לה זבל פוליטי.
סלע הוא נפגע עבירות מין בעצמו, שמקדיש את כל מרצו וזמנו בכנסת ומחוצה לה למיגור עבירות מין, להרחקת פוגעים ולסייע לנפגעים.
הנה מה שסלע אמר (לאחר שהוא נשא נאום שלם על החשיבות של חיבור חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה לצורך מאבק משותף בעבירות מין), ואתם יכולים לשמוע את זה בעצמכם:
״הסיבה שהחדר פה התרוקן הוא כי החברים שלי שנפגעים, מהצד הימני של המפה, לא מוצאים את עצמם פה כי כל פעם מכניסים להם את הפוליטיקה הזבל הזאת לתוך הדיונים״.
זר קצנשטיין עם הציוץ המכוער שלה על חשבון יעקב סלע, הוכיחה שהוא צודק.
@yonatnwer מדובר ביוזר שמזלזל בכל אירוע שלא זהה לפרופיל המדוייק שלו ובכלל זאת רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוכסים (אבל לא באמת אורתודוכסים אם הם נגיד מארחים את איילת שקד), נשים (ובמיוחד כאלה עם כיסוי ראש אבל מפגינות בעד גיוס חרדים).
בקיצור, דתל"ש זה האובייס
יש בפוליטיקה הישראלית בעיה קשה של שקרים. פוליטיקאים מסלפים ומעוותים כי זה משרת אותם, ובונים על זה שגם אם יתגלה ששיקרו, העוקבים שלהם כנראה יסלחו להם, כי זה היה נגד יריב פוליטי. מורן זר קצנשטיין היא דוגמא מבאסת מאד למועמדת שאפילו עוד לא עברה פריימריז, וכבר משקרת בלי למצמץ. עשרות אנשים מעירים לה בתגובות, בנימוס, שהיא מעוותת ומשקרת, אבל היא מה אכפת לה. מי יבוא אליה בטענות אם את העוול היא עשתה לאיש ימין קיצוני?
מגיעים לנו פוליטיקאים טובים. ישרים. ענייניים. כאלה שלא עושים מניפולציות וטריקים כאלה כדי להכנס ביריב פוליטי. מי שרוצים למגר את תרבות הדיון העלובה הזאת, צריכים להתבאס מאד על איך שמורן זר קצנשטיין בוחרת לפלס את דרכה בפריימריז
ההפתעה מכך שעמית סגל חוסם את מי שמכנה אותו 'שופר' ו'בן-של-מחבל' מהממת אותי בכל פעם מחדש. כמות הרעל שנשפכת כאן אליו היא בלתי שפויה לחלוטין. מה בדיוק האנד-גיים? לאן אתם חושבים שזה ילך? מותר לתת ביקורת. גם לעמית סגל. יצא לי לעשות את זה מדי פעם בעצמי. אבל השיח כאן ירד לחלוטין מהפסים.
התנועה הרפורמית נטתה משמירת התורה והמצוות באופן שעובר בעם ישראל מדור לדור, ועל כן ישנם מחלוקת עמוקה ופער תהומי בינה לבין היהדות האורתודוקסית. בד בבד, גם יהודים רפורמים הם אחינו, וגם הדיון מולם צריך להיעשות באופן ישר וענייני. כך למשל, השימוש בתמונת כלב חובש כיפה, כסמל לתנועה הרפורמית, חוטא בהשמצה ובהשטחה שאיננה ראויה.