מחר, כשנתניהו יעשה את המבט העגמומי בישיבת הממשלה וישא דברים בפאתוס על שמונת החיילים שנהרגו בשבת ברפיח - תזכרו טוב טוב שרגע אח"כ, הוא גם יקדם (יחד עם כל אחד מחברי ממשלתו, למעט גלנט) את חוק הפראיירים המתים, אחרי שהשלים את משימת חוק ההשתמטות. תזכרו את זה
בזמן ההצבעה הם כבר ידעו שיש 4 לוחמים הרוגים. שיש פצועים. הם הצביעו בעד השתמטות של מגזר שלם מהקרב בזמן שהם יודעים שעוד 4 משפחות איבדו את עולמן. הם הצביעו בעד בזמן שבבית העלמין כבר חופרים את הקברים. הם לחצו בעד והלכו לישון.
מי שלא הבין אחרי ה 7.10 שעם ישראל לא יהיה מוכן יותר לקבל תרגילים פוליטיים על חשבון הדם של החיילים שלנו, לא ראוי להנהיג את המדינה הזאת ואת האזרחים והמופלאים שלה.
באמצע מלחמה מהקשות שידענו רה"מ מנסה לעשות ישראבלוף על השוויון בנטל. זה בלתי נסלח.
ינון מגל ואני מגיעים בכל כיפור לאותו בית הכנסת. אני רואה אותו צועד לשם גם בשאר ימות השנה.
לפני שעה נחשפתי לתמונה המזעזעת שפרסם כשעיוות את פניה של אביגיל הקטנה בזרועות הנשיא ביידן
וחשבתי על זה שזה המעשה הכי לא אנושי שיש אבל גם הכי לא יהודי.
ונהיה לי בעיקר עצוב. עוד יותר עצוב.