לא להיכנס לוויכוח בטוויטר לא להיכנס לוויכוח בטוויטר לא להיכנס לוויכוח בטוויטר לא להיכנס לוויכוח בטוויטר לא להיכנס לוויכוח בטוויטר לא להיכנס לוויכוח בטוויטר לא להיכנס לוויכוח בטוויטר לא להיכנס לוויכוח בטוויטר לא להיכנס לוויכוח בטוויטר לא להיכנס לוויכוח בטוויטר לא להיכנס לוויכוח בט
מכל המפלגות והפוליטקאים, הצבעתי הכי תדיר לבנט ולמפלגה שלו, מכל מיני סיבות - וגם שאף אחת מהן לא הייתה התלהבות יתרה, האמנתי בכך שאנחנו זקוקים לימין מזוקק יותר, נוקשה יותר, פחות ממורכז, ועם יותר עומק פוליטי ואינטלקטואלי. חשבתי שמפלגותיו של בנט יכולות לתת מענה לצורך הזה, גם אם, באופן טבעי, לא בצורה מושלמת.
גם כאשר הוא הפר את הבטחת הבחירות שלו וישב עם לפיד בקואליציה, חשבתי שזה קצת מוזר שהוא יהיה ראש הממשלה בגלל כמות המנדטים הנמוכה שלו, אבל הסכמתי איתו על שני דברים: א) ישראל הייתה זקוקה לשלטון כלשהו יותר מסבב בחירות נוסף (מה גם שלפיד הוא לא מוקצה ולא אמור להיות מוקצה). ב) חילופי שלטון יכולים לרענן ולשפר גם את השמאל וגם את הימין. (אני לא יודעת האם צדקתי לגבי א', אבל טעיתי לגמרי לגבי ב' - כל המערכת הפוליטית התדרדרה לחלוטין.) מעבר לזה, לא חשבתי שהתמיכה של רע"מ בממשלה היא דבר כל כך נורא. זה היה לפני השבעה באוקטובר, וחשבתי שאולי הכניסה לקואליציה או תמיכה בה על בסיס צרכים אזרחיים יכולה לעזור להשתלבות ולדה-פלסטיניזציה ודה-רדיקליזציה של החברה הערבית*.
בזמן המלחמה העצימה בעזה, תהיתי הרבה מתי בנט יחזור לפוליטיקה - באופן חלקי מתוך סקרנות, ובאופן כללי כנראה מתוך, אולי, תקווה: על אף שנתניהו פעל טוב בזירה הביטחונית וסמוטריץ' פעל טוב בסך הכל בזירת ההתיישבות ולא גרוע בזירת הכלכלה, הקואליציה עדיין הורכבה מכוחות רדיקליים אשר פגעו במדינת ישראל ביודעין דוגמת בן גביר וחלק ממפלגתו, מהבדלנות והניצול החרדיים, ומהרמה הנמוכה של מרבית שרי הליכוד - דבר שהיווה לא בעיה שולית, אלא בעיית עומק קיומית בקואליציה הזאת (וזאת מעבר לחוסר האמון העמוק בה של חלקים מהציבור - אבל זה דבר שלדעתי אי-אפשר לפתור עם שום קואליציה כיום, לצערנו).
כשבנט חזר לפוליטיקה, הוא התחיל פרווה, המשיך אל תוך המרחב הרלביסטי הקל, והתגלגל אל תוך אימוץ מלא של תפיסת העולם הרלביסטי העמוק - תוך התנתקות לא רק מהענייניות שחשבתי שבנט לא סתם יהיה מסוגל לה, אלא יהיה מחויב לה. לאחר מכן, ועוד טרם חיבורו ללפיד, בנט התחיל גם לאמץ את הנחות המוצא של השמאל האופוזיציוני על המציאות.
ותגידו - אבל מדובר באיש ימין, בעד ההתיישבות וכדומה, על אילו הנחות מוצא את מדברת? ואסכים, נכון, לא מדובר במעבר אידאולוגי ברמה של הצהרות מעשיות. בנט עדיין יתנגד למדינה פלסטינית, ועדיין לא יזדרז לפרק התיישבות יהודית ביו"ש, ככל הנראה. הוא עדיין לא יטען שבית המשפט כיום הוא מגן הדמוקרטיה, אני חושבת. אבל האופן שבו הוא מסביר את המציאות - כלומר, מה הסיבה ומה התוצאה של הדברים, מה הם הכוחות הפועלים במציאות, ובאילו מושגים עלינו להבין את המציאות - קרוב הרבה יותר לזה של מצביעי לפיד משל מצביעי העבר שלו כדוגמתי.
הדוגמאות לכך רבות, אם כי מפוזרות. למשל, בעניין החטופים, הוא הזניח לחלוטין את שאלת האינטרס הלאומי - דיון קשה וכבד, שהוא התחמק ממנו לגמרי, ושהתבקש בכל זאת לומר משהו, פיזר בעיקר האשמות של הממשלה בכל מיני כוונות זדוניות. דבר נוסף הוא ייחוס של האנטישמיות לממשלת ישראל, תוך קריאת הכוחות ההיסטוריים הנוכחיים בתור דבר שהממשלה פשוט החליטה לא לתקן (ואולי אפילו ליצור בכוח). כיום, הוא גם מתעלם כמובן מכל מורכבות ומכל הישג ביטחוני, ומדבר על המציאות הביטחונית כמו אחרון הטוקבקיסטים שונאי נתניהו - אשר מציגים את המציאות בתור הפסד מוחלט וקטסטרופה מוחלטת, אלא אם איכשהו נתניהו הצליח להגיע לשלמות ביטחונית ברורה. כפועל יוצאמזה, הוא גם מתעלם מהקשיים האמיתיים - כי להגיד 'אבל הרוע קיים' זאת לא שיטת עבודה.
דבר נוסף שהפליא אותי הוא התפיסה שהוא הציג לגבי מי הוא האנדרדוג בישראל - פעם אלו היו הימנים, הסתבר שהיום אלו ההייטקיסטים. איך ההייטקיסטים הם האנדרדוג, לא יידע לענות אף אדם ימני בוודאות, וגם לא-ימנים רבים. אבל זאת תפיסת השמאל האופוזיציוני היום: הממשלה הפכה את מי שלא הצביע לה לאזרחים סוג ב'. כיצד? אפשר להגיד שבגלל עושק החרדים, אבל זה הרי נכון גם לגבי המשרתים ומשלמי המסים שהצביעו לציונות הדתית, עוצמה יהודית והליכוד, כך שזה לא העניין. העניין הוא כנראה התחושה הסוציולוגית של תנועת המחאה, שמישהו גונב להם את המדינה. זה רפרוף לאותה האדנות הנגזלת, דבר שהפתיע אותי לגמרי, שהרי בנט התעקש במשך שנים על שני דברים הנוגעים לעצם העניין הזה: א. הכוחות האיכותיים הרבים שיש בימין. ב. הרדיפה הפוליטית, או לכל הפחות 'חוסר הפרגון המערכתי', שחווים הכוחות האלו.
יש עוד כל מיני דברים, כמו 'אני איש ימין אבל לא שמוק' ורכילויות פוליטיות נוספות, אבל הדבר שהפתיע אותי יותר מהכל הוא קמפיין 'הסכם חדש לישראל' - רפרוף ברור לתפיסת החוזה החברתי, ובאופן העממי יותר - לטענה שנשמעת בשמאל האופוזיציוני, והיא שהממשלה הפרה את החוזה בין המדינה לבין אזרחיה. זאת תפיסת עומק על המציאות, אשר מציגה את הקשר שבין האזרח לבין המדינה כאילו הוא בעצם קשר כלכלי-שירותי, ולא קשר עמוק של זהות, מולדת, עם, משפחה, קהילה והקרבה עצמית, קשר שהוא רחב הרבה יותר מההווה, וכולל את המתים ואת אלו שטרם נולדו, קשר שהוא יותר מ'אני לא מרוצה אז אני עושה רילוקיישן'. זה קשר גבוה, קשר קיומי, קשר שהוא חובה אבל למעשה הוא זכות, קשר שהוא קשר אהבה (ולכן גם שנאה) עמוק, ולא לגמרי בלתי תלוי - אבל בעצם בלתי תלוי ברובו.
הקשר החוזי הוא למעשה אנטי-תזה של הציונות *החילונית* של בן גוריון, ובוודאי שהוא אנטי-תזה ליהדות (שאינה החרדית או האולטרה-רפורמית), בעיקר היהדות של הציונות הדתית הישראלית - שתופסת במושגי קדושה את עובדת קיומה של המדינה (ברמה שלעתים אפילו מדאיגה אותי מעט).
ורבים יישאלו אולי: אבל ראית את פרטי אותו 'ההסכם החדש'? ראיתי, ועם רבים מהם אני מסכימה מאוד. רבים בהם אינם עניין של 'השמאל', רבים מהם הם באמת לא עניין של שמאל וימין בסך הכל. בכלל, אני הרי בעד ממשלות אחדות במובן העמוק, ולא המחנאי, של המילה; כך שאני לא בדיוק מהאנשים שמאמינים שכל דבר הוא עניין במחלוקת קשה, שאין מן המשותף, ושאין גם תזוזות בדבר הזה שנקרא 'ימין' או 'שמאל'.
ובכל זאת, שינוי תפיסת המציאות של בנט - ולמתקדמים, מה שאפשר לכנות אותו 'הויכוח הערכי-אפיסטמי' - הוא דבר שאותי, אישית, תופס לא מוכנה כל פעם מחדש. חשוב לציין שזה לא עניין של זדון כוונות; לדעתי יש לבנט כוונות טובות, אבל לדעתי גם לנתניהו יש כוונות טובות, ולמעשה כמעט לכל פוליטיקאי, בוודאי אחד מתון, יש כוונות טובות בסך הכל. בכל מקרה, ברור שאם הייתי מנהלת שיחה עם בנט - אני, שהצבעתי לו כל כך הרבה - אסכים איתו הרבה על מדיניות ציבורית, אסכים עם כמה סיסמאות בעניין מדיניות ימין, ואסכים מעט מאוד על מה המציאות שבה אנחנו חיים.
@chonye91@UriyaPeles אני די בטוח שכשהוא אוסף כסף זה לפני דירה.
בסוף הסכום שהוא אוסף זה באלפים עד עשרות אלפים בודדים, כשחתונה הכי מצומצמת תעלה 50-70 אלף.
דירה גם אם הוא משלם רק שליש זה 300 אלף וצפונה...
הפרגוד: בהמשך לפרסום בנושא רשת מלונות דן:
נציג מטעם “הפרגוד” התקשר לברר את הנושא מול שירות המכירות של מלונות דן, ונמסר לו כי בכל מלונות הרשת (למעט באזור אילת), במהלך חודשי הקיץ ניתן לבצע עזיבה בצאת השבת בתוספת תשלום.
לדברי הרשת, מדובר בתשלום סמלי עבור שהייה של כמעט שבע שעות נוספות במלון, מעבר לשעת העזיבה הרגילה.
עוד הובהר כי במהלך חודשי החורף, ברוב המקרים, הרשת אינה גובה תשלום עבור עזיבה בצאת השבת.
הנציג הדגיש כי אין מדובר במדיניות חדשה, אלא בנוהל הקיים מזה זמן.
עוד נודע ״לפרגוד״ כי בתקופה האחרונה קבוצות חרדיות רבות קיימו נופשים במלונות הרשת. וביניהן , לפני כחודש היתה שבת גיבוש של ״איחוד בני הישיבות״, ששכרו כ500 חדרים במלון דן ירושלים.
@YHepstein זה שמישהו תלה שלט בעד רוצח זה הגיוני, זה שיאיא נסע הביתה, ראה את השלט וזעם זה לגמרי הגיוני, זה שבדיוק יש לו שלט מתאים לאירוע בבגאז' זה כבר חומר לקונספירציה.
ישי שנרב הציג השבוע במקור ראשון את מדיניות הקשחת מדיניות ההגירה בכמעט כל מדינות אירופה (לא כולל ספרד) כולל פעילות להחזרת מבקשי מקלט.
כעת מפרסמים עמיתיי בהארץ על הנעשה במדינת ישראל:
—-
הכתבה במקור ראשון:
https://t.co/AcOiSDRSeN
הכתבה בהארץ:
https://t.co/iUHdQRpsG3