יו"ר מושב מרגליות איתן דוידי על השר איתמר בן גביר:
"דמגוגיה, הבן אדם עושה עלינו סיבוב. אגלה לך סוד: אני מאתמול מנסה להשיג אותו, הוא לא טורח לענות לטלפון שלי, הוא לא חוזר אליי. אל תאיים באיומי סרק של הצבעה נגד, אל תעשה עלינו סיבוב, די, שלא יבוא איזה דמגוג ויגיד שהוא מצביע נגד".
6 לוחמי מילואים, מתנדבי כיתת הכוננות בקריית שמונה פונו לבית החולים זיו בצפת בשל חשש לבצקת בריאות, עקב שאיפת עשן במהלך הלחימה באש. מצבם קל. הם עוברים כעת בדיקות רפואיות ולא נשקפת להם סכנה.
על פי ההערכות @rashut_hateva עלו אתמול באש כ 10.000 דונם שטחים פתוחים בגולן. השריפות פרצו בעקבות מטח רקטות שנורה מלבנון. במשך שעות ארוכות עבדו לוחמי אש בסיוע קק"ל, רט"ג, ומתנדבים, בניסיון להשתלט על הלהבות.
האש כילתה שמורות טבע, שטחי מרעה וחלקות חקלאיות. צילום: לירן כסלו
השריפות בצפון: @uriyaelk תושב קריית שמונה: "נוף ילדותי עולה באש, האש מתפשטת כי אף אחד לא טורח לכבות אותה, אף אחד לא טורח למנוע אותה. חשבו שאם יפנו את התושבים אפשר יהיה להמשיך ולא לעשות שום דבר"
#חדשותהלילה עם @akivanovick
ואלו היו המילים האחרונות שאני עוד מסוגל לקרוא ביום הזה. ולא עוד.
נגמרה היכולת שלנו לשמוע את המושגים המכובסים והמרעילים, מלאי הרהב והיוהרה על "'קרב הגנה", "מגננה התקפית", "הגנה קטלנית" ואחרים. זה לא יכול להמשך ככה.
ובמי אני מוצא תקווה? באותם אלו שקפצו הערב מכל רחבי הארץ ויצאו לעזרת הגליל. הם לא חגגו ב'בריכת הסולטן' ולא שאלו אם צריך אותם, ואיפה - ועלו לצפון. הם נחסמו בכביש הנצור בין צומת קדרים לעמיעד ולא יכלו להגיע ולעזור ללוחמי האש ולבני המקום מכיתות הכוננות בכפר גלעדי, במטולה, בקריית שמונה, מרגליות ומשגב עם. העתיד הוא באותם אלו שראו את חלקם באחריות המשותפת למדינה הזאת ובאחריותם של תושבי המרכז והדרום לאחיהם ברצועת הבטחון הישראלית שכבר עייפה, חבוטה וחלילה עוד תאבד את התקווה.
כמעט 12 שעות חלפו, אבל עד עכשיו ראש הממשלה נתניהו לא מצא זמן להציא הודעת ניחומים ל-4 משפחות שהתבשרו אמש את הבשורה הקשה מכל. 4 חטופים שתחת ממשלתו של נתניהו הופקרו בשבעה באוקטובר, נחטפו בחיים לרצועה ונרצחו שם.
חיפשתי גם ברשתות החברתיות של ראש הממשלה, גם שם לא מצאתי כלום.
במה כן התעסקו הלילה בלשכת ראש הממשלה, הנה תראו לבד👇
לזה יש זמן
מעל 15 מוקדי שריפות בגליל ובגולן, בכפר גלעדי האש מתקרבת למלון: "אנחנו לבד". בכיתת הכוננות מספרים כי "האש תפסה את מטע האבוקדו של הקיבוץ ומאיימת לשרוף את המלון. כולנו בכיתת הכוננות עושים הכל כדי להגן על הבית שלנו מהאש".
כשהבית האחרון בקריית שמונה יעלה באש אל תספידו עיר ואם בישראל, ואל תבקשו מאיתנו לשאת את עול יישוב הארץ במקום שהפקרתם.
אל תצפו שנקים מחדש בתים על האדמה שראיתם כיצד היא משחירה.
הרחקתם אותנו כדי שלא נביט במפעלי חיינו מתפוררים ובאלבומי ילדותנו נשרפים. רציתם שלא נרעיש בשעה שטילי בורקאן עושים זאת במקומנו.
עכשיו העיר שלנו נשרפת מהר ואתם פועלים לאט.
שמונה חודשים אתם פועלים באיטיות בלתי נסבלת בזמן שהאויב רץ אל הגדרות וקובע מחדש את גבולות מדינת ישראל.
לא רחוק היום שבו גם בית הוריי יעלה באש. זה רק עניין של זמן. אף אחד לא יעצור אותה כשהיא תאיים לכלות את חדר ילדותי כפי שאף אחד לא עצר את המחבל ששיגר את הטיל שהרס הכל.
הרגלתם אותנו לחיות בדיוק כך. במציאות של רקטות מכל הסוגים. כשאומות העולם מטיחות בנו שקרים, אתם שואלים אותן מה הן היו עושות אילו טילים היו נופלים על ניו-יורק, או על לונדון או על ברלין. ואנחנו שואלים, מה אתם עושים כשטיל נופל על המרכז המסחרי של קריית שמונה, על בית בשדרות, או על יקב באביבים?
מתי תתנו לנו דין וחשבון על עשרות שנים של גשמי אש ועופרת? מתי תעמדו מולנו, תשפילו מבט ותגידו: לא שיערנו מה עושה אזעקה ללבו של ילד.
הפקרתם אותנו כי אנחנו נחמדים מדי. כי אנו מכירים בצורך לתת לצה"ל לנצח, בעוד אתם לא. כי אתם יודעים שנרגש באולפני הטלויזיה כשנאמר שנחזור הביתה, למרות הכל. למרות שאין בית ולמרות שנותרנו חסרי כל. נצהיר: "עוד נצמיח ירוק מהשחור-שחור הזה, כי בית לא עוזבים".
ואתם תראו בנו אזרחים טובים. כנועים. צייתנים. בעוד אתם מנהיגים הססנים. מתעלמים. מפקירים.
כשהבתים האחרונים בקריית שמונה, שלומי, אביבים, מנרה, מרגליות, כפר יובל, מלכיה, רמות נפתלי, יעלו באש, אל תדברו אלינו כלל. מטוב עד רע.
אל תבקשו שנצביע לכם, שנצדיע לכם, או שנריע לכם.
אל תנחמו אותנו ואל תצטלמו בבתינו המפויחים.
ובעיקר, אל תבקשו מאיתנו להתחיל הכל מהתחלה.
ככה בדיוק זה מתחיל: רעולי פנים שמגיעים סמוך לגדר ויורים, וכשהם מזהים הכלה, הם עוברים לרקטות ואחרי זה חדירות של בודדים לשטח ישראל.
מה קורה בסוף? כולנו ראינו בשבעה באוקטובר.
אם ממשלת נתניהו שהכילה במשך שנים את הטרור מהעוטף, תכיל גם את הירי לבת חפר - הסוף יהיה זהה.