״ואולם העם הזה יוסיף להתקיים אם תמיד יימצאו לנו כאלה שיאמרו:
מי ילך אם לא אני? והם ילכו בדעתם.״ אוהב אתכם אהבת אמת לוחמי הגדוד היקרים שלי 🇮🇱
צולם לפני הקידוש, בסוף יום קרב ע״י @GuyIsrael ולקראת לילה נוסף של לחימה.
הסיפור הבא, הבוקר בידיעות וב-Ynet, מרתיח את הדם:
1. סא"ל במיל' אסף הוא מג"ד שריון, שנלחם בעזה מה-7.10, ועדיין על מדים. כמעט ולא ראה בית, כמו מעטים וטובים
2. בינואר אשתקד הוא נפצע מירי צלף בחאן-יונס, עבר ניתוחים והתעקש לחזור ללוחמיו
3. למעסיקיו (תכף תבינו מי הם) נמאס שהוא עושה מילואים בלי הפסקה ועוד נפצע ומשתקם - וממשיך להיות מג"ד
4. לפני כשנה החל מסע של התעמרות בו, ממקום עבודתו, עם נסיונות בלתי פוסקים לפטרו
5. לאחר שסרב לעזוב, פתחו מכרז לתפקידו ואז הוסיפו שינויים בו, לרעתו, למרות שעמד בכל תנאי הסף ומעלה: קורס רלבנטי בשב"כ, קורסי מ"פים ומג"דים בצה"ל ובעיקר שנה וחצי+ כמג"ד במלחמה: ניסיון רלבנטי אדיר שיש למעטים בעמדתו
6. "ואז, כשאני בעוד סבב בעזה, וכוח שלי עולה על מטען, הם מתקשרים אלי מהמשרד ואומרים לי להביא תעודת בגרות מ-99', למרות שאני עובד במקום הזה 16 שנה, עם הצטיינות וחוו"דים מהבו��ים במשרד, וקידומים עד לתפקיד ניהולי", מתאר אסף את ההתעללות
7. ואז הם אומרים לו גם, מעסיקיו, שאיחר להגיש עוד מסמכים למכרז (לתפקיד שלו עצמו, נזכיר), מכרז שגם נהיה פומבי בינתיים, כי במשרד אף אחד לא רוצה לתפוס את תפקידו שלו. לאסף נמאס. הוא התלונן לנציבות שירות המדינה, אמר שהוא בפאקינג עזה כמג"ד-לוחם וחלאס לנסות לפטרו בדרכים כה מבזות
8. בנציבות נפנפו את מעסיקיו, שנאלצו לבטל המכרז. אז במקום עבודתו של סא"ל אסף לא ויתרו ופשוט חסמו את הרשאותיו במשרד, ביום בהיר אחד
9. "אמרו לי, כשאני בין הגזרה ברצועה לטיפולי שיקום בהדסה, שפינו את החדר שלי בעבודה, בלי לתאם איתי, ושסמכויותיי פוזרו. מילא, היו ממנים לי ממלא מקום עד שאסיים המילואים. במה חטאתי? בשירות למדינה? התפקיד שלי לא מיותר - כי עובדה שהם פתחו לו מכרז", אומר אסף
10. וכך, בלי שימוע, ללא הצדקה, בניגוד לחוק ותוך רמיסת כל קוד אתי ומוסרי כלפי המילואימניקים, לאסף אין לחזור, ואת מדי המילואים הוא לא פושט, כי צריך להכין את הגדוד לעוד סבב בתוך עזה
11. מעסיקיו התעלמו מתחנוניו במשך חודשים ארוכים, ושלפו בסוף את הטריק הכי מוכר ונלוז בספר: הוא בכלל "עובד קבלן", אז שילך לחברת כ"א שלו
12. "אין לי זמן אפילו למצוא עבודה חדשה בחוץ, כי אני עסוק או בצבא או בטיפולי השיקום", הוא מתאר
13. מתוך ייאוש, פנה לאחרונה המג"ד אסף למשרד הביטחון, וקיבל עורך דין על חשבון המדינה (!) כדי לעצור את הפיטורים
14. והמעסיק של אסף הוא לא חברה פרטית שנקרעת כלכלית, אלא, שימו לב, משרד ממשלתי: אסף הוא ראש ענף באגף האבטחה של *משרד ראש הממשלה*
15. עו"ד של אסף, אמיר שושני, מתאר מציאות שהיא מופרעת, מרושעת ועבריינית: רוב הלקוחות שלו, מילואימניקים שמפוטרים כי ברוב חוצפתם מעזים לשרת את המדינה 300 ו-400 ו-500 ימים מפרוץ המלחמה, בצו 8, פוטרו ממשרדי הממשלה (!!!) ומיעוטם מהסקט��ר הפרטי
16. עכשיו סא"ל במיל' אסף, מג"ד בצה"ל, יוצא למאבק מול מעסיקיו במשרד ראש הממשלה, בתקווה שיתעשתו שם ויחזירו אותו לעבודתו
17. למשרד רה"מ לקח שבועיים להגיב:
"תפקידו התייתר כעובד מיקור חוץ. חברת העסקה שלו הודיעה לו שידונו בשיבוצו מחדש בחברת העסקה, עם שובו מהמילואים"
צילמו: זיו קורן וקרובי המשפחה
סון דזה היה גנרל, פילוסוף, וכנראה גם מאמן אישי לא רע בכלל.
הספר שלו לא מלמד להרוג – אלא מלמד להימנע מזה. להבין מערכות, לנהל קונפליקט, לחשוב לפני שמגיבים.
הספר אמנות המלחמה עזר לכל גנרל שקרא אותו - לנצח! והאמת שגם לאנשי עסקים…
בין סבב לסבב, החלטתי לחזור לבסיס ולקרוא את אמנות המלחמה של סון דזה (או כמו שקוראים לו בעברית סון טסו).
סיני בן 2,500 שנה שכתב ספר ש��וא ה א׳ ב׳ של כל הגנרלים.
שרשור על מה שהוא כתב – ועל למה זה רלוונטי יותר מתמיד
״המהירות היא מהות המלחמה.”
לא למהר – אלא לדעת מתי להכות.
תגובות מהירות לא נחשבות ל”מנהיגות”, סון דזה מזכיר שמהירות בלי כיוון – זה פשוט התרסקות מהירה יותר.
האחיין שלי כרגע בניו יורק עם חבר לצוות שנפצע בעזה והרגל שלו נקטעה מעל הברך.
את הפרוטזות המיוחדות מארה״ב, יממן לו הארגון (הקדוש) ״בלב אחד״.
לא מדינת ישראל.
למדינת ישראל אין תקציב לזה.
אולי כי היא צריכה אותו למשרד המודיעין.
מדינה חלטורה.