בוקר טוב לכל מתחרי ה #GGR2026
אני חושב שאחד הדברים הכי עצובים ששמעתי בימים האחרונים הגיע דווקא מגווידו. הוא מספר שהוא מצליח לשמוע את המתחרים האחרים מדברים בקשר, אבל הם לא מצליחים לשמוע אותו בחזרה.
תחשבו על הסיטואציה הזאת לרגע. אתה כבר יותר מחודשיים לבד בסירה, באמצע האוקיינוס, פתאום שומע קולות של אנשים שאתה מכיר, אנשים שנמצאים בדיוק באותה סיטואציה כמוך, ואתה מנסה לדבר איתם אבל אף אחד לא עונה.
אני לא יודע כמה זה מפריע לגווידו, אבל לי זה נשמע כמו אחת החוויות הכי בודדות שאפשר לדמיין. אגב, הוא עדיין מתקדם יפה, 94 מייל ביממה האחרונה, אבל היום המספר הזה באמת פחות מעניין אותי.
אצל ארטן אני מתחיל לזהות משהו אחר. האיש הזה מצליח לשמור על חוש הומור גם כשהכול סביבו מתפרק, ואני לא בטוח אם זאת תכונת אופי או פשוט מנגנון הישרדות שהוא פיתח.
גל הפך את Miss Beagle על הצד, לוחות הכניסה לקבינה עפו מהמקום, מים נכנסו פנימה וחלק מהציוד התפזר. הוא הצליח לאלתר תיקון עם חתיכת עץ, אבל אחר כך התחיל החלק שאני דווקא מוצא מעניין יותר. הוא לא מצליח למצוא את המשקפיים שלו, אז הוא מנסה לקרוא הודעה דרך משקפי שמש. הוא מוותר על הכנת אוכל ומסתפק בביסקוויטים, אגוזי לוז ומרשמלו. ובסוף כל הסיפור הוא פולט "Opa!" כאילו סיים ארוחת ערב אצל חברים.
יש פה משהו שקצת הולך לאיבוד כשקוראים את הדיווחים הרשמיים. אנחנו מתארים את האירוע בתור נזק לסירה, אבל מבחינת ארטן, מישהו הרגע הפך לו את הבית, שבר את הדלת, הרטיב את כל הדברים והעלים לו את המשקפיים. ועכשיו הוא צריך גם להמשיך לחיות שם.
אצל דמיאן ״אמרו לי שיש סערה של 60 קשר ושמונה מטר גלים, אז סגרתי את החלון שלא יעוף לי הכביסה״ הצרפתי אני רואה כמעט את ההפך.
הוא נמצא בתנאים שאני מתקשה אפילו לדמיין, עם משבים שמוערכים סביב 60 קשר וגלים שעשויים להגיע לשמונה מטרים. ועדיין, מה שתפס אותי בדיווחים שלו השבוע היה דווקא הכביסה.
לפני שהסערה החמירה הוא סיפר שהפאנלים הסולאריים חזרו לטעון אחרי יום של גשם, שהוא תיקן שרוול קרוע במעיל, ושהכביסה סוף סוף תלויה לייבוש על מה שהוא קורא לו הוורנדה של הסירה. אפילו הייתה בדיחה על המייבש.
ואני חושב שזאת אחת הדרכים להבין את דמיאן. הוא לא רק משיט סירה סביב העולם, הוא בונה לעצמו שגרת חיים בתוך מקום שאין בו כמעט שום דבר קבוע. כביסה, תיקונים קטנים, קצת סדר, ואז לצאת להתמודד עם ים של שמונה מטרים. אין לי מושג מה עובר לו בראש כשהוא סוגר את הפתח לקבינה בלילה, אבל יש משהו מרשים ביכולת להמשיך להתעסק בדברים הקטנים.
אטיין דווקא גורם לי לחשוב על הצד הפחות רומנטי של הבדידות הזאת.
לפני כמה ימים הוא חגג את המעבר של Cape of Good Hope עם קצת רום, אפילו הפריש כוסית ל-Neptune. הוא סיפר שהוא שומר את השמפניה לרגע שבו יתרחק מספיק מההשפעה של ה-Cape. באחד העדכונים הוא גם תיאר איך ניסה במשך שעה לייבש מעיל, רק כדי להגיע למסקנה שבסירה הזאת כנראה שום דבר כבר לא יהיה יבש.
ועכשיו, אחרי כל החגיגות, הוא מוצא את עצמו נאבק בזרם נגדי. הסירה שטה, יש רוח, הוא עובד, אבל ההתקדמות כמעט נעצרת. בסך הכול 38 מייל ביממה האחרונה.
אני תוהה מה יותר קשה מנטלית, סערה שאתה יודע שתיגמר או שעות של עבודה שבהן אתה מרגיש שאתה פשוט לא מתקדם לשום מקום. במיוחד כשאין לידך אף אחד שיגיד לך שהכול בסדר.
דניאל, לעומתו, סיפר על אחד הרגעים שהייתי נותן לא מעט בשביל לראות בעצמי. אחרי כמה ימים קשים הוא נתקל בארבע אורקות ענקיות שגלשו על גלים של כחמישה מטרים ממש מאחורי Exodus.
וזה בדיוק הקסם של כל הסיפור הזה. יכול להיות שאתה מותש, רטוב, עייף ונמאס לך מהכול, ופתאום האוקיינוס מסדר לך חוויה שרוב האנשים לא יראו בחיים שלהם. אני מניח שברגע כזה אתה שוכח לכמה דקות גם את התחרות וגם את כל מה שמחכה לך בבית.
ואז יש את Gunnar, שמתיישב עם כוס קפה ומספר על החיים ב-Pompoen, אחרי שרק לאחרונה התברר לו שהפינגווין שחשב שראה היה בכלל דולפין. איכשהו יש לי הרגשה שהאיש הזה מצליח ליהנות מהסיטואציה קצת יותר ממה שהייתי מצפה.
אני עוקב אחרי התחרות הזאת כבר יותר מחודשיים, ובתחילת הדרך התעסקתי בעיקר במיקומים, מהירויות, מזג אוויר ואסטרטגיות שיט.
אבל ככל שעובר הזמן, אני מוצא את עצמי מתעניין יותר במה שקורה בתוך הסירות.
איך מתמודדים עם זה ששום דבר לא יבש כבר שבועות? מה עושים כשמשהו נשבר ואין למי לקרוא? כמה פעמים אפשר לאכול ארוחה לבד, וכמה שמחה יכולה להיות בקול אנושי שבוקע ממכשיר קשר, אפילו אם הוא לא שומע אותך?
אנחנו רואים עשר נקודות על המפה. בכל אחת מהן יש אדם שמנסה לנהל חיים נורמליים ככל האפשר בתוך סירה קטנה באמצע האוקיינוס.
והמרוץ? הוא פשוט ממשיך להתקיים מסביב לכל זה.
https://t.co/xdORSa7z9V
@DamienGuillou_@11lokum
"13 Nov 2026, 12:12:00
07: #DanielPinsky (ISR) - Baba 35 “Exodus”:
SHABAT SHALOM stormy 24 hours not fun. brometer climbs hope for some improvment. i am tierd... at least 30 birds around what do they do here!?
https://t.co/Ez4CKohepU"
ישבתי והקשבתי לנאום ההזוי, המפלג, מלא השנאה והמביש של ראש הממשלה היוצא, שניצל לרעה אירוע ממלכתי בהשבעת הכנסת ה-26.
השתכנעתי עוד יותר שהוא אינו כשיר להמשיך ולו דקה נוספת בתפקיד.
עלינו לפעול בדחיפות להקמת ממשלת חירום לאומית. המשך שלטונו מפלג את ישראל ומסכן את בטחונה.
@yairlapid@YairGolan1@AvigdorLiberman@naftalibennett - זה עלינו.
זה מה שקורה באמריקה כאשר הציבור מרגיש שסחבו אותו למלחמה לא מוצלחת, וכאשר עלות המחיה ממשיכה לזנק.
אצלנו, אחרי פלישה של אויב אכזר, מחדל שנמשך יותר מעשור תחת אותו מנהיג, רצח המוני, חטיפות סיטונאיות, שחיתות ללא גבול - נותנים סטירה חלשה לשלטון.
הישראלים הם הפרייארים הגדולים בעולם.
אפשר להעמיד פנים שהכול בסדר, שמנסים לכפות עלינו סיטואציה הזויה ולהציג אותה כנורמלית, אולי בתקווה שעם הזמן נתרגל אליה.
אבל העובדה הספציפית הזאת, שיונתן אוריך, שנתן שירותים לקטאר במהלך המלחמה, ממשיך בתפקידו כיועץ מקורב לראש הממשלה, היא דבר שלא מתקבל על הדעת ולא יתקבל על הדעת אף פעם.
פרסום של אמנון אברמוביץ׳ מהערב
@gontarzn למרות שאני מסכים איתך שזה מה שהם היו *צריכים* לעשות, לדעתי אין שום קשר להיחלשות, (ואולי להפך, אם תדגים את רוב האנשים בארץ , תראה שהדיעה שלך מאוד רחוקה משלהם) ולא הבאת שוב טיעון למה זה היה גורם להתחזקות