(העולם נהיה פסיכי מדי בשבילי אז) אני בעיקר קוראת, לרוב ג'אנק.
איזה ניתוק מרהיב יש בספר, כמה עונג יש בשקיעה בכורסה רכה ובהדחקה ��תוקה.
לאפקט נוסף, מומלץ להוסיף אוזניות מבטלות רעשים עם פלייליסט אהוב בווליום גבוה. (עדיין מרגישים בגוף כל מסוק ומטוס שעובר אבל איכשהו קל יותר לנשום)
אם היה קשר ישיר בין המציאות לחוויה האישית, כנראה שלא הייתי מסתכלת על האיש שאני אוהבת, שישן לידי, לועסת עוגת שוקולד, קוראת ספר מצוין ובמקביל בוכה, בשטף מוגזם, דמעות שממליחות את העוגה
@RottenBanannas חשבתי עלייך אתמול כי ראיתי וידאו על ציור מהמאה ה-15 שמצוייר באופן כה מדויק שרופאים מודרניים אבחנו את אחת הדמויות לפי התמונה וקבעו שהוא סבל מפולימיאלגיה, שהיא האחות הפחות מרושעת של הפיברו. לפי עדויות היסטוריות הוא נחשב תמיד לחולני ולהיפוכונדר.
הבשר שנשאר מארוחת אמש של סלופי ג'ו
בן&ג'רי שוקולד
כמות מרשימה ומדאיגה של סמים בעישון, ובבליעה
לא מספיק מים
מצב נפשי סביר לחלוטין, הכל בסדר, אין מה לראות פה
כמה מעליב לגלות שכל הדברים הנכונים והבריאים באמת גורמים לתחושה טובה
לשתות מים
לישון כמו שצריך
לקרוא לפני השינה
לכתוב
למרוח קרם הגנה
ללכת ברגל
להתמתח
להתקלח
כאב ראש פתאומי ובלתי נסבל
הנחתי את הג'וינט
שתיתי כוס מים
הרחקתי מסכים
אכלתי משהו
כיביתי נר שעושה ריח
שתיתי עוד כוס מים
שטפתי פנים
הגברתי את האוורור
פתחתי את כל החלונות
שתיתי משהו עם סוכר
לקחתי אקמול
עכשיו הכאב ראש עבר אבל אין לי מושג בזכות מה
שנאה עצמית היא מהלומה אכזרית, ישירות לבטן הרכה. בלי חמלה, בלי היסוס.
מה שהכי יכאיב לאן שהכי יכאב. זה כל כך מטלטל שאני מתפלאת שאני כל כך טובה בלעשות לי רע.
"אבל *למה* אין לך כוח?"
(תראי, זה או אנמיה או שחיקה אוטיסטית או דיכאון או חרדה או התרופות של הלב או ההורמונים שהזריקו לי בתחת או האנטיביוטיקה שאני לוקחת ברצף. אה, ואולי זו ההפרעת קשב או תופעת לוואי של הכאבים או תופעת לוואי של שיכוך הכאבים)
"אין לי מושג"
לא אשמתי שכדי לנסוע לרופא אני צריכה להיות מסוגלת לקום, לתקשר, להתלבש, לנסוע מרחק, ללכת ברגל ולשבת במרפאה.
לא ��מיד עדר המחלות הכרוניות שלי מאפשר לי דבר כזה. ולפספוס פגישה עם רופא יש מחיר בריאותי, שלא לדבר על פספוס בדיקה או טיפול.
לא אשמתי אבל אני אשמה.