אל תהיה כזה, אני מפציר בבחור הצעיר שהגיע זה עתה לספינה שלנו. כזה מה? הוא שואל
כזה נקע.
חייב לתת יותר, זה מה שמצפים מאיתנו. אני מבין שכואב לך אבל אם לא תעבוד יתחילו לפתוח עליך עיניים.
הוא נשכב על המיטה, נראה שלא אכפת לו.
ואני רק מקוה שיהיה פחות יפה ויותר עובד.
היום הוא שבוי בעזה.
ממקומי שבמטבח אני מביט מתוך הרגל מעבר לחלון, אל הכיסא שלו, שכלל לא היה שלו אך ידעתי כי הוא ישוב אליו.
אני מקלף קערה גדולה של ביצים כשלפתע אני רואה את פניו היפים.
היום הוא חזר לפעם נוספת.
כל יום בו עבדתי בבית הקפה היה יום של ציפיה.
הייתי מחפש את פניו בהמון שהיו נכנסים ויוצאים את בית הקפה לאורך השעות בהן חתכתי בצל.
לעתים הייתי מתעלם מהסכין שבידי ומניח מבטי על המקום בו ישב אז, אליו קיויתי שיחזור לפעם נוספת, כדי לראות אותי שוב.
כי אז אדע שגם הוא רצה.
מישהו כבר היה אמור
היה אמור להכין לי מרק
וכוס תה חם עם ג׳ינג׳ר
היה אמור לכסות ולחבק
להצדיק את המיטה וחצי שלי
היה אמור להוציא אותי מהבית
לאיזו הצגה או בר או טיול
מישהו כבר היה אמור להגיע
היה אמור להיות כאן אתי
אמור היה
אך לא בא
אז איפה אתם גרים? אני שואל את הבחור היפה שצץ לי לפתע מן העבר.
אני גר פה באיזור, הוא עונה.
אתה? ומה עם אשתך?
נפרדנו.
אחר כך יספר איך הכל קרס ושהוא יצא מהארון…
אז אנחנו באותה סירה, אני מהרהר בקול.
הוא מביט בי במבט סקרני
כזה כמו של ילד שרוצה אבל לא יודע מה.
🍭
אני יושב על אדן החלון הפנימי של הבר, זה שפונה החוצה למזבלה. הרמקולים שילשו את עצמתם לכבוד המסיבה ובעוד כמה דקות השעון יכריז חצות וכולם יתחילו להתנשק.
אני מסתכל בו רוקד.הוא כל כך יפה, עם החיוך הזה. כאב מפלח אותי, הבנה כזו שאני לבד בזה. הייתי רוצה לגעת בו, אבל למה שהוא אי פעם ירשה?
אני נכנס לשוק מחנה יהודה, שעתיים אחרונות לפני השבת. יממה עברה מאז שחבר סיפר לי שהוא ראה אותו שם. הוא חזר העירה? אולי אפגוש אותו פה?
די. מספיק
די לחשוב עליו
מה שהיה היה
די עם זה.
די. די!
רגל אחת לסמטת השוק המרכזית והנה, עוד אני צועק די, עיני פוגשות בעיניו.
האהוב שלי.
הוא שותק ולא כותב דבר זמן מה, זה לא אופייני לו.
אני כותב לו שנראה שהוא ישאר כתמון קטן בלב שלי והוא כותב לי שנותר ללא מילים.
אנחנו שותקים עוד מעט וכשנראה שהוא כבר נרדם הוא חוזר לשיחה ושולח לי תמונה של הזין שלו. אנחנו גומרים יחד, רחוקים-קרובים, אל תוך הלילה.
קליימקס.
עברתי בין כל מיני אנשים, אני כותב לו
דמויות כאלה שצצו ונעלמו. אלה מהם הפכו לקשרים, חלק נשארו ברשת. חלקם בכלל לא חשפו את פניהם.
לעתים הם היו יפים נורא וכך פילסו את דרכם לתוכי.
היום יש לי כל מיני כתמים בלב, פספוסים כאלה שלא התפוצצו. שנשארו על אש נמוכה ומסקרנת, ואני חי עם זה בטוב.
@HarelNaama לידיעתך יש בית כנסת של קשישים חמודים שהיה שייך לאחד מהרבנים המקובלים הגדולים בדורנו.. אז כן גם לנו ההומואים שמשתוללים בפלורנטין מותר מדי פעם לגעת במסורת גדולה וקדושה ונעימה✨ במילים אחרות - די לשמרנות!
לפעמים כשקשה במיוחד צריך פשוט להתמודד עם הכאב בפעם אחת ולסיים עם זה…
אני מציע שנשב לסיגריה אבל הוא לא יושב, כולו מכוסה בלבן. אני רק רוצה להתקלח ולישון.
אני אוסף את חפציי והולך משם, לא לפני שאני מזכיר לו כמה הוא מתוק וכמה היה נעים להיכנס אליו אפילו שזה היה מהיר מאוד וכואב נורא.
עזוב זוגיות זה באמת שאיפה גדולה.
קשר.
אפילו לא,
דייט.
מאץ׳ בטינדר.
שיחה נורמלית בגרינדר
שלא כוללת תמונות עירום ושאלות מקיפות על היקפים כאילו זה דבר נורמלי בין זרים.
מה אני עושה לא נכון? אני שואל אותו
אני נראה טוב, נראה לי
אני חכם ומתוק ורגיש ויאללה תקעת אותי לגמרי עם החרא הזה.
עד שהוא יחזור, יספיק כל הדם בגוף שלי כבר לזרום אל איבר המין, וככה אני עומד מולו עם איבר בגודל מלא.
אני מובך ונינוח והוא מסתכל בי וצוחק.
אנחנו מגלגלים עוד איזו שיחה קצרה על סוף עונת הרחצה ואני מתלבש ובורח משם לפני שהוא מציע לי מציצה.
סגור אני אומר לך, נוזף בי המציל במבטא רוסי.
בטוח אחי? רק שטיף קטן ואני יוצא.
הוא חושב רגע, מביט בי ומתרצה.
אני נכנס למלתחה ומתקלח בזריזות. הוא נכנס לחדר ופושט את בגדיו. אתה יכול להתעכב קצת, הוא אומר.
שמעת דפיקה בדלת?
הוא יוצא מהמלתחה עירום כדי לריב עם איזה בחור אחר שביקש להיכנס.