אלה שצועקים שההסכם עם לבנון הוא ‘כניעה’ הם אותם חמוצים שיצעקו גם כשנביא שלום עולמי. ככה זה כשיותר קל להתבכיין מאשר להכיר במציאות: ישראל חזקה, שומרת על הביטחון ודואגת לאינטרסים שלה – בזמן שהם מחפשים כותרות.
ההפגנות של השמאל? כנראה שהדרך הכי טובה להשפיע על הציבור זה לחסום לו את הדרך לעבודה ולחיים. כל עוד הם עסוקים בקפה, מסכי טלוו��זיה ושלטים צבעוניים, אנחנו נמשיך להוביל את המדינה למקום טוב יותר.
כולם מדברים על ‘אחדות’, אבל אצלם אחדות זה רק כשכולם חושבים בדיוק כמוהם. הימין לא פה כי הוא צועק חזק – הוא פה כי הוא הרוב. אפשר להפסיק עם הסיסמאות ולהתחיל לקבל את המציאות.
כבר שנה למלחמה, ��אנחנו רואים שוב ושוב את אותה שיטה: שולחים חיילים להילחם על אותה אדמה, בלי הכרעה, בלי חזון. כמה חיים עוד נשלם על הניהול הקלוקל הזה? חזי נחמה הושעה על ביקורת בונה, אבל מי ישעה את המערכת על חוסר האסטרטגיה?
24,068
מספר לא נתפס פשוט.
סטאלין היה אומר שמוות של איש אחד הוא טרגדיה, אבל מוות של מליון אנשים זאת סטטיסטיקה.
אסור שהמצב יהיה כזה כל אחד הוא עולם ומל��או, מבקש מכם להבין עד כמה עצום המספר והבין כי המדינה כואבת את כאבם של 24,068 משפחות.
במותם ציוו לנו את החיים💔.
בצל התקופה המתוחה חשבתי לי על שאלת טריוויה מאתגרת.
מה יוצא דופן ברשימה הבאה:
1. מטוס
2. קטר רכבת
3. מחשב
4. העם הפלסטיני
5. טלפון סלולרי
התשובה: 2. קטר רכבת
קטר רכבת הומצא במאה ה-19,
כל השאר הומצאו במאה ה-20.
מה שהכי ניתן ללמוד מהפיגוע בתל אביב, זה שאזרח אחד חמוש במקום הפיגוע היה יכול לסייע יותר מאשר 2500 חיילים מהיחידות הכי מובחרות שיש ואולי אפילו היה מציל את הקרובנות.
אין זמן יותר נכון מעכשיו לתמוך בהצעת החוק של ניר ברקת להחזקת נשק לכל מי שבעברו היה לוחם.