החיים הם לא זר של שמחה ופרחים.
את תפלי ותקומי, ולפעמים זה יהיה קשה.
יישארו לך צלקות.
שתדעי לך, שהן, הן מה שיפה-
בך כל כך.
שעם כל התסכולים, והכאב, והזמנים שבהם לא ראית איך את קמה,
המשכת והלכת, טיפסת את הכל.
ועכשיו, תסתכלי.
כמה זה יפה.
כמה את יפה.
בתור רופא שראה דבר או שניים בחייו אני מזכיר לכולם לקראת יום כיפור שהרבה מאוד פעמים קסדה היא ההבדל בין לשבת שבעה ו/או שיקום ארוך בבית לווינשטיין.
אל תוותרו לעצמכם ובטח שלא לילדים שלכם. גם לא לדקה, גם לא אם זה "ממש מחוץ לבית".
גמר חתימה טובה וכו' לכולם