שימו לב לדינמיקה של ההלכה: כל הזמן מתרחבת, מתפשטת לעוד ועוד מרחבים מהחיים. עד לפני דקה לא היתה בעיה הלכתית בצעידה ליד אישה ברחוב, כעת יש. בעוד כמה שנים יוגברו מנהגי הצניעות ונשים תתבקשנה להתכסות עוד יותר.
זה לא יעצור מעצמו כי זה לא מסוגל לעצור מעצמו. הרי מי יכול להתנגד לחומרה? בעידן חילוני הדת צריכה להתבצר מאחורי החמרות והקפדות. וההלכה בדיוק בנויה לזה: עוד ועוד חלקים מהחיים שאפשר לדקדק לגביהם, לנסח כללים לגביהם, לסדר, למשטר.
ההלכה יודעת גם להקל, ויודעת להיות בדיאלוג עם החיים. יש בה איזונים ומנגנוני ריסון. מה שמייצר את התנועה החד-כיוונית להחמרה הוא שילוב של פונדמנטליזם וכוח פוליטי: התבצרות בזהות שחרדה מהעולם המודרני שיוצרת הוויה בה מי שמחמיר נתפס כצדיק יותר, ולכן זוכה ליותר כוח. מי שמתנגד לחומרה נדרש להסביר מדוע הוא מוכן כביכול להתפשר על הקדושה, והמעמד החברתי והפוליטי שלו נפגע.
כל מקום שדתיים פונדמנטליסטים ישלטו בו יהפוך להלכתי. הם לא יכולים אחרת. כאן בדיוק המדינה הליברלית צריכה להתערב. אנשים רשאים להחמיר על עצמם כרצונם, אבל רשות ציבורית אינה רשאית להפוך את החומרה שהיא פיתחה למשטר המוטל על אחרים. כשההלכה מגויסת לחלוקת הרחוב או השירותים הציבוריים היא הופכת לכפייה דתית, אפלייה ופגיעה בזכויות ובחירויות של הזולת. כאן המדינה חייבת לעצור אותה. אחרת זכויות נשים, לא-יהודים, חילונים ולהט"ב ייפגעו.
"פטריוטים"? הנתונים אומרים ההפך. למרבה הצער ערוץ 14 אינו תקשורת ימנית אלא מכונת תעמולה. יושבים שם שיאן השקרים של ישראל, יועץ פוליטי של נתניהו (!), אנשים שמהדהדים תעמולת אויב, חושפים סודות צבאיים ומסיתים נגד חצי מהעם. בכנסת הבאה נאכוף את החוק. ערוץ 14 יפסיק לשקר, או יפסיק לשדר.
אף אחד בממשלה לא ייקח אחריות על הקטסטרופה המטורפת הזו. אף אחד. תזכרו מה אני אומר לכם. בכירים בצה״ל יתפטרו, חלקם יודחו, אבל לא יהיה אדם אחד בממשלה - לא ראש הממשלה, לא שר הביטחון, לא חברי הקבינט הביטחוני, שייקחו אלפית אחריות. כשהמלחמה הזו תיגמר ונספור את מתינו, תחל הבריחה מאחריות.
זה סרטון מדהים.
הקואליציה הזאת כושלת בכל מה שהיא נוגעת בו ומבקשת שוב ושוב שיגידו לה תודה. מדובר באנשים שמעולם לא עבדו בעבודה אמיתית, בעולם האמיתי, ואפילו לא יודעים שכל חברה בינונית היתה מעיפה את חבורת השרים האידיוטים הללו על טיל ומשחירה אותם בתעשייה.
They edited the referee's wikipedia page so they could then share it and blame Egypt's loss on the Jews.
Yes, the antisemitic blame culture of the Middle East is this stupid and pathetic. Consistently, for generations, on a grand scale. There are exceedingly few failures you can't blame on the Jews in Middle Eastern discourse. Islamists blame the Jews for secularism, secularists blame the Jews for inventing ISIS.
And yes, Bassem Youssef is this, has always been this and will only ever be this.
Losers.
I co-founded Wikipedia, but an anonymous mob runs the show—and now I’m banned.
I told the story in the Washington Examiner, out this morning:
https://t.co/IubzC65BoC
The biggest losers from ending U.S. aid to Israel won’t be Israel. It’ll be the fake patriots who built their entire careers around it. The moment Israel proves it can stand on its own, one of their favorite anti-Israel talking points disappears overnight.
Meanwhile, the United States gives up leverage over Israel, loses privileged access to Israeli intelligence, technology, and AI innovation, and gains… what, exactly?
And don’t expect the fake patriots to be satisfied. They’ll complain even louder. Once the aid is gone, they’ll simply invent a new reason to attack Israel. The aid was never the issue. It was just the excuse.
For one, I’ll be glad to see Israel gain its independence back.
ההוכחות בשטח:
1. הסכם האסוציאציה עם ישראל עומד למבחן
2. ניתוק מגע עם שרת החוץ של האיחוד האירופי וסגירת ערוץ מול גוש הסחר המרכזי של ישראל
3. בריטניה, קנדה, אוסטרליה, צרפת ופורטוגל כולן הכירו במדינה פלסטינית
4. הצעה לקידום פתרון שתי המדינות עברה ברוב מוחץ של 142 מדינות עם 10 מתנגדות בלבד
5. צווי המעצר נגד ראש ממשלת הטבח לא בוטלו
6. תביעת הג'נוסייד נגד ישראל עדיין תלויה ועומדת
7. מדינות אירופה + קנדה מטילות סנקציות על חברי ממשלה בישראל
8. ישראלים מתביישים להודות במוצאם בחו"ל
זה כבר נהיה כואב.
השמרנים באמריקה שחושבים שזה עניין של מדיניות חוץ שלא ישפיע על אורח החיים שלהם והחירות שהם כל כך להוטים אחריה, חיים בסרט משוגע. וואנס וטראמפ מביאים להשפלה לאומית שתשפיע על מעמדה העולמי של המעצמה שהם חושבים שהם מייצגים. פשוט נורא ואיום. שואלים על נפילתה של האימפריה הרומית, יש לנו כאן תשובות בלייב
מה שמדהים אותי בציוץ של בן גביר, זה שכל המזדעזעים בעולם משתפים אותו עם האמירה ״זה השר לביטחון לאומי של מדינת ישראל!!!״
עכשיו זה נכון, וזה משוגע,
אבל האם גרמנו לאלף אמהות לבנוניות לבכות בתגובה?
לא.
האם לבנון כולה בוערת?
לא.
ואפילו להיפך.
הפוסט של בן גביר רק מוכיח שמבחינת מדיניות ביטחון (לאומי!) בן גביר חסר משמעות.
אבל מבחינה מדינית אנחנו כמובן משלמים את המחיר.
מה שעוד יותר מצחיק כלומר טראגי כלומר כולנו הולכים למות זה שהוא אשכרה שינה את השם של המשרד שלו באופן שעוד יותר הורס לכולנו.
Western media expect Muslim jihadists to be barbaric, and that's exactly why they don't hold them to the same standard they hold Israeli officials to.
So when Ben Gvir or Smotrich make an outrageous statement, the Western press runs with it like crazy.
That is actually a good thing, it tells you the West sees Israel as an extension of itself, just as Israel sees itself as the root of the West.
What I can't understand is when Muslims, or people from the region, are the ones amplifying these statements.
What Ben Gvir or Smotrich say once a year is what we hear on Arab media every single day, from clerics, from politicians, from schoolteachers, from parents.
It is what Muhammad, the de facto god of Islam, told every Muslim: that they will kill the Jews, and the Jews will hide from them.
So I accept it, and understand it, when someone living inside the Western bubble amplifies what these two lunatics say. But Muslims and Middle Easterners? Come on, give me a break.
The whole Middle East watched JD Vance act like a lion with Israel and a Persian cat with the mullahs in Tehran. Strange how some people save their toughest words for their friends and their softest voice for their enemies. You made a deal with the devil, yet you preach heaven.
זוהי אזעקת אמת - ישראל הולכת לתקופה קשה ביחסים שלה מול העולם, כשנראה שגם בעלת הברית האמינה ביותר שלנו בחצי המאה האחרונה מיטלטלת בין לאומנות רדודה לווק מטיפני.
ההסכם שמרים את איראן מהקרשים מאיים על כל מה שישראל השיגה בדם בשלוש השנים האחרונות. הוא עלול להביא לשנים קשות, בהן היא תיוותר כמעט לבדה בזירה הבין לאומית, כלואה במאבק שרחוק מלהיות המאבק שלה בלבד, בעולם שיסרב לראות את זה כל עוד נדמה לו שקיימת לו ברירה.
לא זה הנושא עליו בכוונתי לכתוב, אבל זה הרקע ההכרחי. ישראל הולכת לשנים קשות שנדמה שלא תוכל להימנע מהן, שנים שבהן היא תהיה מחויבת להוציא מעצמה את המירב. לא רק בביטחון ובדיפלומטיה, אלא בעוצמה הפנימית שלה.
יותר מדי זמן וביותר מדי תחומים ישראל הרשתה לעצמה להיות בינונית, אם לא כושלת. אנחנו מתקצבים מערכת חינוך שמתפקדת בפועל כלובי של ארגוני מורים, משרדי ממשלה שמתפקדים בפועל כמאגר ג'ובים, שירות ציבורי שמתפקד בפועל כמפעל של קביעות שמייצרת בינוניות, כלואים בין קבוצות לחץ כלכליות לקבוצות אינטרס צרות. הדוגמאות הללו, לצערנו, חלקיות.
כל אחת מהבעיות הללו פוגעת ביכולתה של ישראל למצות את הפוטנציאל שלה, אך יש רק בעיה מבנית אחת שהולכת וגדלה בקצב שעלול לשנות מן היסוד את יכולתה של המדינה להמשיך ולהתקיים כמו שאנחנו מכירים אותה, ושהמחיר על דחיית ההתמודדות עמה רק הולך וגדל:
ההתנהלות מול קבוצה שצומחת במהירות ולא משתתפת במשחק כלל. שמסרבת לעמוד על רגליה כלכלית, שלא מוכנה להשתתף בנטל הבטחוני, ושבעיקר לא מוכנה לקחת אחריות כחלק מהחברה על הצלחתה ושגשוגה של המדינה. קבוצה שמתייחסת למדינה אך ורק כצינור שיאפשר לה להמשיך ולהתנהל כאילו היא קבוצת מיעוט זעירה במדינה חסרת בעיות אחרות, כזאת שיכולה להרשות לעצמה את המשך קיום המצב.
קיסינג'ר אמר פעם שלישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים, ובמובן מסוים הוא צדק - ישראל לא תוכל להמשיך ולנהל מדיניות חוץ, מדיניות בטחונית, מדיניות עצמאית שתבטיח את שרידותה בעולם הולך ומאפיל, אם תמשיך להזניח את מדיניות הפנים שלה.
ישראל ללא עוצמה פנימית לא תוכל להמשיך להחזיק את העוצמה הכלכלית, ומתוך כך הצבאית, וגם לא את העוצמה החברתית שתידרש ממנה בשנים הקרובות.
הברירה של ישראל היא אכזרית אך בהירה - אם לא נהיה מצוינים, פשוט לא נהיה. אם נמשיך להשקיע ולסבסד את הדור הבא של הישראלים באופן שלא יאפשר להם, גם אם ירצו, להיות חלק מהמצוינות הישראלית, או לכל הפחות, להיות חלק שלא מושך אותה למטה, פשוט לא נהיה.
המאבק לשילוב האוכלוסיה החרדית בנטל הכלכלי והבטחוני תמיד היה סוגיה קיומית לטווח הארוך. ההבנה שישראל הולכת לתקופה בינלאומית קשה, בה היא יכולה לסמוך ביותר ויותר מובנים בעיקר על עצמה, הופכת את הסוגיה לקיומית כבר בטווח הקצר. ובטווח הקצר, נראה שבמקביל לחשרת העננים שבאופק, מי שמחוקקים היום בכנסת ומקדמים מדיניות בממשלה לא רק שאינם נחושים לטפל בבעיה, אלא להפך, נחושים, בגלל חישובים פוליטיים, לדחות את הטיפול בה ככל הניתן ולאפשר לה להמשיך ולהתעצם בגלל חישובי קואליציות צרים.
בסיטואציה הקיימת, ההתנהלות הנוכחית אל מול הסוגיה החרדית, כפי שהיא מתבטאת בבליץ החקיקה ובניסיונות לפצות את המגזר על שלילת ההטבות בגלל אי הגיוס, כבר אינה רק קוצר ראיה פוליטי, היא הפקרות אסטרטגית. ואם הממשלה תמשיך לדחות את הקץ בעבור שרידותה, היא תפגע בסיכויי שרידותנו.
The place Israel occupies in these people's imagination is ridiculous. Israel as the linchpin of colonialism, capitalism, white supremacy, ecological devastation - whatever bugs you most, Israel does it worst. Get rid of Israel, save the entire world.
It is much bigger than Rooney. Over the last few years, artists, activists, and academics have repeatedly advanced versions of the same claim: Israel as humanity’s arch-nemesis, the disappearance would somehow solve everything.
Example: Jason Hickel, visiting professor at the London School of Economics, claimed that “A liberated Palestine means a liberated Middle East. A liberated Middle East means capitalism in the core really faces a crisis.” Because why not.
Israel has become a western totem, personifying the cumulative sins of the West’s entire history. In an incredible historical irony, the Jews are now not an oriental, semitic pariah nation nor a degenerate sub-human race, but the purest representatives of the West and the most atrocious white supremacists.
As the West’s original essence Israel naturally carries the West’s original sins: colonialism, imperialism, capitalism, etc. Because the Jews are now considered the very essence of the West, Israel's sins are understood as the carrying the collective blame of all westerners. Making Israel pay is thus not only a step on the long arch towards justice, but serves as a purgative practice for all westerners.
As the effigy of the West, burning Israel will cleanse the West from its past transgressions. The wish to eradicate Israel is therapeutic, salvific: the sins of all western forefathers, those imperialist, colonialist, slave-holding Europeans, will finally be atoned. Capitalism will fall, the environment will be saved. Redemption is nigh, we just have to eradicate that wart of a nation.
As the eternal alter-ego of the West, Jews will always function as its scapegoats. When the West loved itself, we were the alien element supposedly defiling it. Now that the West despises itself, we have become its distilled essence: the figure through whose destruction it fantasizes about purification.