@BarakSeri נתן תשובות מעולות והגיוניות, ומה רציתם ממנו על זה שהצטרף לממשלה בקורונה? הרי אם הוא היה עושה הפוך בזמנו הייתם בכלל אוכלים אותו עכשיו 😄 הפריוולגיה של העיתונות זה לבחון את הדברים בדיעבד, לפעול בזמן אמת זה סיפור אחר לגמרי
האושר כבר כאן, דופק על הדלת מחכה בחוץ ונרטב בגשם, לא צריך יותר להתאמץ בשבילו, לא לקנות דברים מיותרים לא לרדת עוד קצת במשקל ולהאריך שיער, לא צריך, האושר זמין ללא כל אלה, הלב רק צריך לפתוח את הדלת ולהכניס אותו פנימה, ובשקט בלי עודף מילים ומסקנות לתת לו להתרחב לכל הפינות.
9 ימים לאחר שטיל איראני פגע במבנה ריק בבני ברק פונו פתאום עוד 900 תושבים למלונות, בסך הכל יותר מאלפיים, מקום ראשון בארץ, יותר מכל עיר שחטפה טילים ישירות לבתי מגורים. יצאנו למלונות ושמע��ו ל�� מעט תושבים שעזבו בית תקין לגמרי ויצאו לחופשה בטבריה, על חשבוננו
https://t.co/y6EAnGgTp0
הפלאשבקים שלי הם פלשאבקים של ריח. ריח של מוות. זכרון קבוע מטורי הגופות האינסופיים שהציפו את העוטף. מהימים שרוב מה שהחטיבה עשתה הייתה למצוא, להעמיס ולנסות לזהות גופות. בתעלות הביוב. בשדות. בחלקים. שלמות. לגופות יש ריח של חרא. ליטרלי. לכן, כל פעם שאני מחליף טיטול לניסן, אני מקבל פלשבק. ריח השביעי שאני סוחב איתי.
השביעי בשבילי הוא אוסף מטושטש של פחד, של קולות, עשרה רגעים שונים שבהם חיבקתי את נגב חזק חזק וליטפתי בעדינות, לכאורה מנסה להרדים אבל בטוח לחלוטין שאנחנו הולכים למות. שכל מה שאני עושה עכשיו הוא לנסות לוודא שהיא תמות ישנה. רגועה. של הודעות קוליות מלאות צרחות ותחינות לעזרה שלא היה לי איך לתת. של חברות מספרות שהן משתינות על סדינים ודוחפות אל מתחת לדלת כדי שהעשן לא יכנס. של תחנונים לכל מי שהכרתי שיבואו כבר להציל אותנו. של ההמתנה האינסופית כי אף אחד לא בא.
השביעי הוא לא רק השביעי אלא השישי והחמישי והשנים שלפניו. אנחנו ראינו את המפלצת הזאת נוצרת. צעקנו. ואתם לעגתם. מתלהמים. בכיינים. חמוצים. יש הקלת מס וכיפת ברזל אז סתמו תפה.
אני לא יכול לשכוח את זה. אף אחד מאיתנו לא יכול. רק קבוצה אליטיסטית, מנותקת ושבעה יכולה לשכוח. יכולה לדמיין שיש מי שיכול לשכוח. כמו שאני לא יכול לשכוח את כישורי הצילום של נתן אשל. לא לשכוח, ולא לסלוח. טפי.