אלה חמוי 2023-1997
בשבת, ה-7 באוקטובר 2023, השחר עלה על מסיבת "נובה". תוך רגעים ספורים הוא הפך לסיוט עבור אלפי הצעירים שבאו לחגוג את החיים.
אלה הייתה ביניהם.
היא ניסתה להימלט יחד עם חבריה. ירי לעבר רכבה ופציעת חברתה אילצו אותה לשוב לשטח המסיבה. תחילה מצאה מחסה בפריקסט, מוגנת בידי המאבטחים, אך לאחר שאלו נפלו בגבורה בקרב, נאלצה להסתתר באוהל.
ב-09:40, שלוש שעות לאחר תחילת ההתקפה, שלחה לאביה, שהיה בדרכו אליה, הודעה קצרה ונואשת:
"מישהו יכול לעזור?"
קריאתה נותרה ללא מענה. איש לא בא.
אלה, ננטשה לגורלה על ידי מי שהיו אמורים להגן עליה.
ואז שלחה הודעה נוספת:
"איך הצבא עדיין לא הגיע?"
מיד לאחר מכן, היא נורתה בראשה וברגליה בידי מחבלי חמאס, שפעלו באכזריות בלתי נתפסת.
ההודעה האחרונה ששלחה:
"אני פצועה קשה. הם הגיעו אליי. ליעם (בן זוגה) כנראה מת."
במשך עשרים וחמישה ימים נאבקה על חייה, תלויה בין שמים וארץ, אך גופה לא עמד בפציעות האנושות, והיא נכנעה למוות.
אלה, שנולדה בשבת-נורתה בשבת בערך באותה שעה שנולדה.
היא נהגה לומר לחבריה:
"אם אתה חי, אז תחיה."
תחיה באמת, תמצֵה את החיים, תנצל כל רגע, אל תשאיר דבר למחר וזה בדיוק מה שהיא עשתה.
היא טיילה בעולם הרחב, ספגה תרבויות, נחשפה לנופים רחוקים, אספה אליה חוויות וחברים אהובים ואוהבים. היא עסקה בספורט, רקדה בכל הזדמנות, ואהבה בכל ליבה, לב שהיה רחב וקשוב לכל אדם.
מלאת חמלה הייתה אלה לאלו שלא שפר עליהם גורלם. לבני אדם ולבעלי חיים כאחד. היא טיפלה במסירות אין קץ בבעלי חיים, שהיו אהבתה הגדולה, העניקה להם בית, חום ואהבה. היא גם ידעה לראות את האנשים שנשכחו בשולי החיים ולחבק את מי שנדחה.
אלה חיה את החיים בדיוק כפי שהאמינה שצריך לחיות אותם, במלואם, עם לב פתוח, חיוך רחב ויד שתמיד הייתה מושטת לעזרה.
נזכור אותה תמיד.
נזכור את חיוכה הרחב, שהאיר כל חדר אליו נכנסה, את צחוקה המתגלגל והמדבק, המלא חיוניות עצומה, אשר עורר לשמחה את כל הסובבים אותה.
דמותה לא תימחה מזיכרוננו, רוחה תמשיך ללוות אותנו, וצחוקה ימשיך להדהד בליבנו – לעד.