@itamarbengvir@yoavgallant הבעיה היא שלממשלה, שאתה חלק ממנה אין שום אסטרטגיה, בין השאר כי אתה מאיים לפרק את הממשלה אם ידברו על הסדרה מדינית. קל לקשקש קשקושים פופוליסטים. בפועל, גלנט לא מחליט על דעת עצמו לצאת למלחמה, יש ראש ממשלה מעליו. ובגלל האיומים שלך, הצבא נמתח עד דק בעזה, כי לא מוכנים ללכת להסכם שם,
הדבר הראשון שעבר לי בראש אתמול בערב כשראיתי את התמונות האיומות האלה של הצפון בוער, הוא הטור המגוחך להחריד שפירסם קלמן ליבסקינד רק כמה שעות קודם, בו הוא מסביר לציבור בפאתוס הרגיל שלו ש״את יום העצמאות הזה אנחנו צריכים לחגוג בעוצמה גדולה מבעבר כי טובה הארץ הזאת מאוד מאוד״.
באמצע הקטסטרופה הגדולה ביותר שחוותה המדינה הזאת, עם אלפי הרוגים ופצועים, מאות אלפי עקורים, כשפשוט אין צפון (ומה שיש בו עולה בלהבות אפילו לא מטאפורית), ליבסקינד נלחם במציאות ומגייס את כל הקלישאות ואת כל הפטריוטיות הזולה להחריד שלו כדי לדרוש מהציבור לא להסתכל למציאות בעיניים.
״דווקא מתוך השנה הקשה שעברנו כולנו - קודם בעימות החברתי הגדול שקרע אותנו, ובהמשך בטבח הקשה של שמחת תורה״, כותב נער הפוסטר של המשיחיות היהודית, ״צריך לפקוח ‘עין טובה׳ ולראות שעם כל המורכבויות, ועם כל הקשיים, וחרף כל הבעיות, ויש כאלה רבות, החברה הישראלית, ערב יום העצמאות, היא חברה נהדרת. ומדינת ישראל, 76 שנה להקמתה, היא יצירה פלאית״.
הטור הזה, שמתפרסם כמעט בו זמנית עם חורבנה של קריית שמונה, ממצה אולי יותר מכל דבר אחר את הדיסוננס המופרע שנמצא בו כרגע הימין המשיחי, ואת הצורה שבה הוא מנסה לטפל בו: יצירת מציאות אלטרנטיבית.
המדינה נחרבת. זה לא רק הטבח הנורא וההשלכות שלו. זאת גם המציאות שאחריו. צה״ל מאבד את עצמו בעזה כי ראש הממשלה מסרב לשרטט יום שאחרי בגלל הליבסקינדים שרוצים לכבוש ולהתנחל. ארגון טרור חיסל את צפון הארץ. הכלכלה שלנו קורסת לא רק בגלל המלחמה אלא בעיקר כי החבר של ליבסקינד הוא שר אוצר כושל וסקטוריאלי. ההייטק בשפל. היחסים עם העולם בשפל. אין מגזר ציבורי. הממשלה ממשיכה לשסע באלימות את החברה הישראלית. שבר טקטוני.
והציבור הישראלי רואה את זה. את ההרס. את החורבן. את הזוועה שהיא חיינו.
מה עושים? נלחמים על מציאות אלטרנטיבית. בכל הכוח. זה מה שנשאר כרגע מהימין מלא מלא. מאות פוליטיקאים ואנשי תקשורת שפשוט מגזלטים ציבור שלם ומסבירים לו שהכל בכלל נהדר ולא צריך להתרכז בבכי ונהי. זה ספורט של החמוצים.
אין הבדל בין הטור הגרוטסקי של ליבסקינד לראיון המטומטם של ינון מגל אצל רוני קובן (״אנחנו בתקופה נפלאה״) להפיכת רפיח למוקד החדש של הגאולה, לקופירייטינג העלוב של ״הנצחון מוחלט״.
בהיעדר שום הישג, אפילו לא קמצוץ ממנו, המאבק היחיד שנשאר לממשלה ולשופרות העלובים שלה בתקשורת הוא מאבק על תודעה כוזבת, על מציאות חליפית שבה אנחנו כפסע מהנצחון שאותו נשיג בציפורניים.
״הסולידריות הישראלית״ (בזמן שרק הבייס זוכה לביקורים בהלוויות). ״הכוחות העצומים שיש לנו כשאנחנו ביחד״ (בזמן שסופרים כיפות במטכ״ל ותוקפים את ראשי הצבא). ״העם סגולה״ שאנחנו (אלא אם לא שמרת שבת ואז אלוהים העניש אותך בשבעה לאוקטובר). ה״כל העולם נגדנו״ (בזמן שארהב מאשרת לנו 14 מיליארד דולר).
בליל עלוב של פטריוטיות חלולה שבסופה ״דווקא עכשיו אנחנו חייבים לחגוג בעוצמה״.
זאת השיטה, שהשימוש בה עכשיו מגיע לשיא: שימוש בפטריוטיות חלולה כדי לפנות לרגש, שימוש ביהדות קיטשית ולאומנית כדי לשכנע את הציבור שהמציאות הנוראה שמול עיניו לא באמת קיימת.
נחגוג!
נדליק משואות!
נתמקד בכוח העצום שלנו
אף אחד לא יכול על הרוח הזו
בלה בלה בלה…
בחוץ ישראל נשרפת.
יש תמונות. האירוע המתועד.
היא הולכת ונחרבת עד שאי אפשר יהיה להכחיש את המציאות יותר.
בינתיים אנחנו מחכים.
חטופים בארצנו, שבויים של תנועה משיחית שהשתלטה על ראש ממשלה חלש ומשם על מדינה שלמה.
אסור לקטר.
צריך לשמוח.
ואת המחיר משלמים בינתיים אנחנו.
בדם.
לא אפסיק לכתוב על זה!
תפעילו תחב"צ בשבת!
אין לנו איך להגיע לבסיסים או למשימות שאנחנו נדרשים אליהן!
אנשים נוהגים עייפים ועושים תאונות!
אנשים מוציאים מאות שקלים כל סופ"ש על נסיעות!
חלאס!
ג׳מאל עבאס מפקיעין ועדי מאלכ חרב מבית ג׳אן מתו ביממה החולפת בזמן שהגנו על מדינת ישראל. הם לא הגנו עליה כדי שנעוף עליהם ברשתות ונספר שהדרוזים חמודים והם לא הגנו עליה כג׳סטה לנו היהודים, הם הגנו עליה כי זו המדינה שלהם לא מפחות משלנו. אבל מדינה שמרגישה בנוח להגדיר קבוצות מיעוט כאזרחים סוג ב׳ ובאותה עת לצפות מהם לתת לא פחות מכל אזרח אחר היא מדינה מקולקלת. חייבים לבטל כבר את חוק הלאום המחורבן הזה שאין בו כלום מלבד זריקת זין על אזרחים לא יהודים.